להלן פסק דין בנושא מחיקת טענות בעניין זכויות בפטנט: פסק דין ערעור זה מופנה כנגד החלטתו של כב' הרשם שמואל ברוך מיום 20.9.06, לפיה נדחתה בקשה למחיקתן של טענות מכתבי ההגנה שהוגשו על ידי המשיבות (בש"א 14104/06 בת.א. 1002/05). הרקע העובדתי המערערים הגישו בתאריך 2.1.05 תביעה בגין הפרתו של פטנט, וכפועל יוצא, תביעה למתן חשבונות ופיצויים. על פי הנטען בכתב התביעה, המערער 1 הינו הממציא של אמצאה מוגנת בפטנט ישראלי מס' 76993 למערכת טלפונית בתשלום מראש, שנרשם בתאריך 5.11.85. מערערת 2 הינה בעלת הפטנט. בדיון שבפני הסכים ב"כ המערערים לקבלת טענת המשיבות, כי יש למחוק את תובע 1, מאחר שאינו בעל הפטנט. בסעיף 4 לכתב התביעה נטען, כי המשיבות מפרות את הפטנט, ולמרות פניות מצד המערערים, המשיכו במעשי ההפרה. בין יתר טענותיהן של המשיבות, בכתבי ההגנה שהוגשו על ידן, נאמר כי לתובעים אין זכויות בפטנט, שכן הזכויות הן של משרד התקשורת, מכיוון שמערער 1 היה עובד משרד התקשורת בזמנו. המערערים ביקשו למחוק טענות אלה מכתבי ההגנה של המשיבות, מאחר שלהשקפתם חל איסור על העלאת טענות Ius Tertii ביחס לכל סוגי הנכסים, כולל פטנטים. את טענתם זו תמכו בכתבי המלומדים פרופ' יהושע ויסמן בחיבורו דיני קניין החזקה ושימוש ועמיר פרידמן, עו"ד בספרו פטנטים דין, פסיקה ומשפט משווה. המשיבות חולקות על גישה זו בנימוק כי לאיסור העלאת טענה של בעלות צד ג' (Ius Tertii) אין תחולה כללית, ותחולתו מוגבלת לתביעות קנייניות כגון עוולת הגזל ואין לו כל תחולה בתביעה כספית. שני הצדדים מפנים להוראות חוק הפטנטים, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הפטנטים"), אשר להשקפתם תומכות בגישתם. בהחלטתו, נשוא הערעור שבפני, קבע כב' הרשם כי הטענות שפורטו לעיל מקומן בשלב בירורה המהותי של התביעה ולפיכך, אין הצדקה להורות על מחיקת טענות הגנה כבר בשלב זה. דיון אף אני סבורה שקדם המשפט אינו השלב המתאים להכרעה במחלוקת עובדתית ומשפטית, הנוגעת לזהותו של בעל הפטנט ולזכותו של צד ג' לטעון כנגד הבעלים הרשום של הפטנט, כי לא היה זכאי להרשם מלכתחילה כבעלים. מקומן של סוגיות כבדות משקל אלה בהליך העיקרי. בספרו של המלומד אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי - מהדורה שמינית, בעמ' 162 מתייחס המחבר לסוגיה ומבהיר: "הכלל החל לעניין מחיקת כתב-הגנה (כולו או מקצתו) זהה לכלל בענין מחיקת תובענה - דהיינו, מחיקת הכתב או הטענה כאשר אין הם מעלים עילת הגנה". השימוש בסמכות המחיקה מחמת העדר עילה ייעשה רק במקרים, שבהם ברור כי התובע (או הנתבע בענייננו) חסר סיכוי לקבל את הסעד, לו הוא עותר (או לחסות בצילה של טענת הגנה), אפילו יוכיח את העובדות המפורטות בתביעה ואפילו תינתן לו רשות לתקן את תביעתו (שם בעמ' 161). בע"א 590/74 חירם לנדאו עבודות עפר נ' פיתוח מקורות מים, פ"ד כט (2) 141, בו נדונה סוגיה דומה, נקבע כי בשל העובדה שההלכה שנפסקה בעניין עצמאותה של הערבות לפי דרישה, אינה הלכה חד-משמעית, והיא תלויה בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה היה סיכוי כלשהו שהתביעה תתקבל ולפיכך לא היה מקום למחוק את התביעה על הסף. בע"א 721/82 ידע גליל ואח' נ' .ONDA MACHINERY TRADING CO, פ"ד לט (4) 720 נקבע על ידי כב' השופטת נתניהו כי השאלות האם הדין המהותי מכיר בזכות קיזוז כעילת הגנה בתביעה על פי שטר והאם הקיזוז יכול להיעשות על דרך ההגנה ללא הודעה מוקדמת, הינן שאלות משפטיות שיש להן פנים לכאן ולכאן וטרם נקבעה בהן הלכה בבית המשפט העליון ובכך היה טעם להצדיק מתן רשות להתגונן. המסקנה המתבקשת, מהאמור לעיל, היא שאין לדחות על הסף הגנה הנסמכת על טענה שטרם הוכרעה בפסיקתו של בית המשפט העליון. גישה זו יפה גם לענייננו ותומכת בעמדה לפיה אין למחוק על הסף טענות הגנה לגביהן קיימת מחלוקת פוסקים. על מנת להפיס את דעתו של ב"כ המערערים, ולנוכח טענותיהם המקיפות של ב"כ הצדדים בסוגיה לגופה אתייחס, מעבר לדרוש, לטענת המערערים לפיה החוק והפסיקה מורים לנו כי אין להעלות טענה שעניינה זכותו של צד שלישי בהליך בו מוגשת תביעה בשל הפרתו של פטנט. פסק הדין היחיד העוסק ישירות בסוגיה שמעלה הערעור הינו ת.א. 994/73, המרצה 9677/74 יצחק שכטר ואח' נ' ברוך ורטיקובסקי ואח', בו נקבע ע"י כב' השופט ד"ר ש. לוין: "השאלה המשותפת לרבים מהפרטים, שעל מחיקתם עותרים הנתבעים היא האם קיימת בדין הרלבנטי כיום, המצוי בחוק הפטנטים, תשכ"ז -1967, עילת הגנה המבוססת על הטענה שאין לתובעים זכויות באמצאה נשוא הפטנט כשגם הנתבעים אינם טוענים שהם בעלי האמצאה. טענת הנתבעים היא שבהיות התובע מס' 1 חבר במכון היהלומים נתגלה לו מפי פרופ' ירניצקי מידע, שהיה רכושו הקולקטיבי של המכון אודות המכונה הנדונה, והתובעים הזדרזו לרשום מידע זה על שמם כפטנט. 3. סעיף 182 לחוק קובע ברישתו לאמור 'עילה שניתן על פיה להתנגד למתן פטנט תשמש הגנה טובה בתביעה על הפרה'. לענין סעיף זה, איני חייב לחוות דעה אם רק עילה כאמור עשויה לשמש כהגנה. סעיף 31 מונה את עילות ההתנגדות למתן פטנט, שאילו הן: '(1) קיימת סיבה שלפיה היה הרשם מוסמך לסרב לקיבול בקשת הפטנט; (2) האמצאה אינה כשירת פטנט לפי סעיף 4(2); (3) המתנגד, ולא המבקש, הוא בעל האמצאה.' טענת הנתבעים היא כי פסקת משנה (3) צמצמה את עילות ההתנגדות רק למקרה שהמתנגד טוען לבעלות באמצאה. טענה זו מעוררת תמיהה, אם היא נכונה, חייב הרשם לרשום פטנט ביודעין, שהמבקש הוא גזלן; אלמלא היתה קיימת הוראה מפורשת בחוק בענין זה הייתי סבור שיש לרשם סמכות טבועה במקרה כזה לסרב את הרישום. לא ראיתי לדון גם בשאלה אם עילות ההגנה המפורטות בחוק הן קונקלוסיביות או לא (לכאורה לא ע.א. 689/69 פד"י כה/75/1), משום שאני סבור שניתן לדלות את התשובה מנוסח סעיף 31 עצמו. מכח סעיף 2 לחוק רשאי לבקש שיינתן לו פטנט רק בעל אמצאה כשירת פטנט. 'בעל אמצאה' לפי סעיף 1 הוא הממציא עצמו או הבאים מכוחו. גזלן אינו יכול לשמש כ'בעל אמצאה' ולו הוגשה על ידו בקשת פטנט היא היתה נדחית מכח סעיף 31(1); יתר-על-כן: אין זה בטוח כלל שהתובעים מייחסים את מלוא המשמעות הראויה לפסקת משנה (3) בסעיף 31. יש לקרוא אותה ביחד עם סעיף 33, המסמיך את הרשם ליתן את הפטנט למי שהוכיח שהוא בעל האמצאה אפילו אינו המתנגד. כך, למשל, יכול, לכאורה, הרשם להורות על צירוף בעל האמצאה להליך שלפניו, מקום שהמתנגד טוען שהתובע אינו בעל האמצאה. מסקנתי היא, שלא שכנעני פרקליט הנתבעים (צ"ל תובעים ש.ד.) שעלי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 96 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963 ולמחוק את פרטי ההגנה הנוגעים לטענה האמורה". ויפים דברים אלה גם לענייננו. גם כב' השופטת ש. נתניהו שותפה להשקפה לפיה לכל אדם פתוחה הדרך לתקוף פטנט, הן בשאלת כשירות הבקשה והאמצאה והן בשאלת הבעלות באמצאה. כפי שהובהר על ידה בע"א 217/86 מרדכי שכטר נ' אבמץ בע"מ ואח', פ"ד מד (2) 846, 852: "העילות שבסעיף 31(1) ו-(2) באות לענות על הענין הצבורי, שלא ינתן פטנט לאמצאה שאינה כשירה לפטנט או על פי בקשה שאינה עונה על הוראת החוק, בין היתר בדבר גילוי מלא של פרטי האמצאה ובכלל זה דרכי הבצוע שעל פיהם יוכל בעל מקצוע לבצעה (סעיף 12). על החשיבות של ענין זה אעמוד להלן. העילה שבסעיף 31(3), לעומת זאת, באה לענות על הענין הפרטי כביכול של המתנגד (או מבקש הבטול או המתגונן) הטוען כי הוא ולא מבקש הפטנט הוא בעל האמצאה. אמרתי 'כביכול' כי גם המתנגד בעל הענין הפרטי משרת בבקשתו את הענין הצבורי. הרשות לפנות נתונה לכל אדם גם בעילה זו ולא רק לצד נפגע או מעונין (השוה הרשות הנתנת לנפגע או חבר בחברה לבקש תקון פנקס החברים של חברה בע"מ, סעיפים 61 ו-70 לחוק החברות) או הרשות הנתנת לחברה (אך גם ליועץ המשפטי לממשלה) לנקוט בצעדים למניעת השמוש בשמה על ידי אחרים (סעיף 36 לחוק החברות) או הרשות הנתנת לאדם מעונין או לאדם נפגע לבקש תקון הרשום בפנקס סימני המסחר (סעיפים 38 ו-41 לפקודת סימני המסחר (נוסח חדש), תשל"ב-1972 וראה בג"צ 144/85 [6], בעמ' 316-317). ב) הטעם לאפשרות שפותח החוק לכל אדם לתקוף את הפטנט הן בשאלת כשירות הבקשה והאמצאה והן בשאלת הבעלות באמצאה הוא באנטרס הצבורי שביסודה של שיטת הפטנטים." ב"כ המערערים תומך יתדותיו בדברי המלומד עו"ד עמיר פרידמן, בספרו פטנטים דין פסיקה ומשפט בעמ' 764, הסובר כי נתבע בתובענה בגין הפרת פטנט אשר איננו טוען לזכות בעלות ביחס לאמצאה המוגנת, לא יוכל להשתמש בסעיפים 182, 31(3) ו- 39 כטענת הגנה מפני התובענה שהוגשה כנגדו בגין הפרת הפטנט הרשום. אולם נראה כי בתי המשפט אינם תמימי דעים עם השקפה זו. מן המקובץ עולה כי גם לגופו של ענין לא היה מקום להורות על מחיקת הטענות באשר לזכויות בפטנט מכתב ההגנה, ודין הערעור להידחות. המערערים ישלמו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ, אשר יחולקו בין משיבה 1 למשיבים 2-3. התשלום יבוצע בתוך 30 יום וממועד זה ואילך ישא החיוב הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.מחיקת טענותמסמכיםפטנטיםכתבי טענות / כתבי בי דין