מהי פגיעה בפרטיות ? סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 קובע כי לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו. המונח "פרטיות" אינו מוגדר בחוק ולא בכדי. מדובר ב"אני", נשמת האדם, החשוב והראוי להגנה לא פחות ולעיתים אף יותר, משלמות הגוף. הרעיון כי יש להגן על האינדיבידואליות של האדם ועל האוטונומיה והאינטימיות האישית שלו, ולהגן עליו מפני מצב שבו יהיה נשלט או מנוצל לרעה בידי אחרים. התפתחות הטכנולוגיה ותקשורת ההמונים בשלהי האלף הקודם, הביאו לריבוי פגיעות בפרטיות. איסור עשיית שימוש בשמו של אדם לצורכי מסחר ופרסום, ללא הסכמה מצדו, ניתן למצוא עוד בהצעת חוק השימוש בשם אדם למסחר, תשל"ג- 1973. 1. (א) שימוש בשמו של אדם , בתמונתו, בקולו או בחיקוייהם, למסחר או לפרסומת מסחרית, ללא הסכמתו, היא עילה לתביעה בנזיקין. בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר : "החוק המוצע בא להסדיר את אחד העניינים הכלולים בזכות לפרטיות, הוא השימוש בשמו או בדמותו של אדם למסחר או לפרסומת מסחרית, תופעה מצויה ביותר בימינו ונזקה מרובה. מוצע להגביל את איסור השימוש האמור למסחר או לפרסומת מסחרית בלבד, להבדיל מפרסום אגב דיון או הבאת מידע בעניין ציבורי, כשרואים את טובת הציבור עדיפה על הגנת הפרטיות". ב-1981 זכתה פרטיות האדם, באשר הוא אדם, להכרה כזכות מוגנת, בחוק הנושא את שמה. המחוקק היה ער למגוון הבלתי מוגבל של המקרים בהם מתעורר חשש לפגיעה בפרטיות. אי לכך בחר, בצעד יוצא דופן, להגדיר פגיעה בפרטיות באמצעות רשימה של 11 מצבים, העונים על השאלה: "פגיעה בפרטיות מהי": (1) בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת; (2) האזנה האסורה על פי חוק; (3) צילום אדם כשהוא ברשות היחיד; (4) פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו; (5) העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכל אם אין הכתב בעל ערך היסטורי ולא עברו חמש עשרה שנים ממועד כתיבתו; (6) שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח; (7) הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם; (8) הפרה של חובת סודיות לגבי עניניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע; (9) שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה; (10) פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקאות (1) עד (7) או (9); (11) פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד. הרשימה אינה סגורה. גם החוק המוצע אינו מגדיר את המונח, מפאת הקושי במתן הגדרה ברורה וממצה לביטוי זה. קביעת תחומיה המדוייקים של "פרטיות" הושארה, איפוא, לפסיקה שתיקבע במרוצת השנים בבתי המשפט לאור נסיבות קונקרטיות. לפיכך הפירוט שבסעיף זה אינו ממצה, וקיימת אפשרות של פגיעה בפרטיות בדרכים שלא הוזכרו בו, מאחר שההתפתחות הטכנולוגית עלולה ליצור בעתיד דרכים של פגיעה שאין כיום אפשרות לחזותן. השופט הפרשן חופשי למלא ההגדרה בתוכן, על פי האני מאמין האישי שבבסיסו עיקרי השיטה, כללי יסוד של דמוקרטיה, זכויות אדם וסובלנות. הזכות נלושה בפסיקה כפי שלש הנחתום את עיסתו. לימים הוענק לה מעמד חוקתי. סעיף 7(א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו: "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו". בית המשפט נדרש כדרכו, למלאכת האיזונים. על כף המאזניים האחת מונחת הזכות לפרטיות - Privacy. מנגד ניצבים האינטרסים של חופש הביטוי, חירות הפרסום וזרימת המידע שאף הם נכסי צאן ברזל בחברה דמוקרטית, על כן, לא מדובר בזכות חלוטה. האיזון מתבצע בעזרת הגנות המנויות בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981. סעיף 4 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 קובע כי פגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית ויחולו עליה הוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בדרך זו אימץ החוק בעודו בחיתוליו, את מגוון התרופות וההקלות, המצויות בפקודה בעלת הותק הרב.שאלות משפטיותהגנת הפרטיות / פגיעה בפרטיות