להלן פסק דין בנושא הסכם בנושא כרטיס סים לעובדים זרים: פסק דין רקע בין סלקום ישראל בע"מ (להלן: "סלקום"), בעלת רשיון כללי למתן שירותי רדיו טלפון נייד בשיטה התאית מיום 17.6.94 (להלן: "הרשיון"), לבין משיבה 2, העוסקת במתן שירותי תקשורת בינלאומיים (להלן: "ברק"), נכרת הסכם לפיו התחייבה סלקום לספק לברק כרטיסי SIM "עובדים זרים" המאפשרים ללקוחות ברק הרוכשים כרטיסים אלה לחייג לחוץ לארץ במחיר של 19 אג' לדקת שיחה (להלן: "ההסכם"). המבקשת, העוסקת אף היא במתן שירותי תקשורת בינלאומיים, תוקפת את חוקיות ההסכם. לטענתה, בהענקת התעריף שלפי ההסכם מעדיפה סלקום את ברק על פני מתחרותיה ובהן המבקשת, בניגוד לתנאי הרשיון של סלקום. בתובענה שלפני עותרת המבקשת להורות לסלקום להעניק לה את התעריפים והתנאים המוענקים על ידה ללקוחות ברק על פי ההסכם. לחילופין עותרת המבקשת לאסור על על סלקום להעניק ללקוחות ברק את התעריף והתנאים הקבועים בהסכם. תובענתה של המבקשת מתבססת על הפרת סעיף 7.3. (ה) לתוספת השניה לרשיון מכוחו פועלת סלקום, האוסר על סלקום להפלות בתנאי קישור גומלין בין ספקיות התקשורת הבינלאומית, הפרת סעיף 11 (א) לחוק התקשורת (בזק ושירותים), תשמ"ב - 1982 (להלן: "חוק התקשורת") המהווה הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 (א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], עריכת הסדר כובל אסור לפי סעיף 2 לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח - 1988 והתערבות לא הוגנת לפי סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999. המשיבות טוענות כי ההסכם ביניהן אינו מנוגד לסעיף 7.3. (ה) לתוספת השניה לרשיון הכללי של סלקום, גם לא להוראת סעיף 11 (א) לחוק התקשורת, שכן אלו עוסקים בשיחות נכנסות בעוד עניינו של ההסכם בין סלקום לברק שיחות יוצאות, וממילא אין יסוד לתביעה בעילת הפרת חובה חקוקה, ובאין בהסכם הענקת בלעדיות לברק אף לא איסור על ברק להתקשר עם מפעילי רשתות סלולריות אחרות, אין כאן הסדר כובל. אשר לעוולת ההתערבות הבלתי הוגנת על פי סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות משיבות המשיבות כי תחרות עסקית כשלעצמה אינה נופלת לגידרה של העוולה. עוד טוענות המשיבות כי התקשרויות בין מפעילי רשתות סלולריות למפעילי תקשורת בינלאומית הקובעות מחירים מוזלים הניתנים רק למינויי מפעיל בינלאומי מסויים נהוגות זה מכבר בענף התקשורת, והמבקשת עצמה התקשרה עם פלאפון תקשורת בע"מ בהסכם שנועד ליתן למנוייה העדפה על פני מנויים אחרים של פלאפון בעת התקשרות לחוץ לארץ. דיון תנאי הרשיון א. להלן אביא את הסעיפים הרלבנטיים מרשיונה של סלקום: "קישורי גומלין 7.1 בעל הרשיון יחבר את המערכת שלו, באופן ישיר או עקיף, על פי רשיונו, אל כל מערכות הבזק הבין - לאומיות של כל המפעילים הבין - לאומיים, באופן המאפשר קבלת שירותי בזק בין - לאומיים בידי כל מנוי, באמצעות מערכת הבזק הבין - לאומית של כל מפעיל בין - לאומי, לרבות שיחות מב"ל יוצאות ושיחות מב"ל נכנסות, חיוג ישיר,..." סעיף 7.3 (י) קובע: "יספק שירותים בתנאים שווים ובלתי מפלים ובתעריף בלתי מפלה למנוי משוייך שבחר לקבל שירותי חיוב וגביה מהמפעיל הבינלאומי" סעיף 7.3 (ה) לתוספת השניה, קובע: "בעל הרשיון יציע תנאים בלתי מפלים לכל מפעיל בין-לאומי, לרבות בכל הנוגע לתנאים מסחריים, הסדרי חיוב וגביה, זמינות מתקני החיבור ואיכות השירות; בלי לגרוע מכלליות האמור, ייתן בעל הרשיון שירות לכל המפעילים הבין-לאומיים בתנאים שוויוניים לרבות בעניין חיבור גומלין, אספקה של מתקני תשתית ושירותי חיבור לרשת, ביצוע של השינויים במיתוג, במיתקנים, בפרוטוקולים ובממשקים שברשת;" ב. בעלי הדין חלוקים בפרשנות שני המונחים בתנאי הרשיון: "קישור גומלין", ו - "תנאים מסחריים". קישור גומלין ג. לשיטת המשיבים המונח קישור גומלין או חיבור גומלין, מתייחס רק לשיחות נכנסות, ועל כן חובת מתן השירות לכל המפעילים הבינלאומיים בתנאי שוויון, אינה חלה על שיוחות יוצאות. פרשנות זו אינה מתיישבת עם לשון הרשיון ולא עם תכלית הדרישה להענקת השירות בתנאי שוויון. הפרשנות אינה מתיישבת עם לשון הרשיון, שכן סעיף 7.1 סיפא לתוספת השניה לרשיון סלקום כולל בהגדרת קישור גומלין במפורש: "לרבות שיחות מב"ל יוצאות ושיחות מב"ל נכנסות". הפרשנות המוצעת על ידי המשיבות אינה מתיישבת עם תכלית הדרישה לשוויון, שכן הדעת נותנת שביסוד הדרישה לשוויון בהענקת השיחות בתנאי שוויון הכוונה לנטרל מהתחרות בין המפעילים הבינלאומיים את השפעת השירות הניתן על ידי מפעילי הרשתות הסלולריות, ובכך לאפשר תחרות הוגנת בין המפעילים הבינלאומיים בינם לבין עצמם, בעוד מפעילי הרשתות הסלולריות יתחרו ביניהם על התנאים שיוענקו על ידם בתנאי שוויון למפעילים הבינלאומיים. הנה כי כן, אני סבור שאין יסוד לטענת המשיבות כי החובה להעניק את השירות לכל המפעילים הבינלאומיים בתנאי שוויון חלה רק על שיחות נכנסות. תנאים מסחריים ד. המשיבות טוענות, כי החובה שהוטלה על סלקום בסעיף 7.3 (ה) לתוספת השניה לרשיון סלקום, להציע למפעילים הבינלאומיים תנאים שוויוניים בכל הנוגע ל"תנאים מסחריים", אינה כוללת את המחיר, אלא את התנאים האחרים כמו הסדרי חיוב וגביה וכיוצא באלה. גם טענה זו אינה מתיישבת עם לשון הרשיון ולא עם תכלית דרישת השוויון. המחיר הינו ראש וראשון לתנאים המסחריים. לפיכך, אני סבור שאין יסוד גם לטענה זו של המשיבות. ה. ביום 23.1.06 פנתה המבקשת אל סלקום וביקשה ממנה להורות על אספקת שירותי ה - TALKMAN של סלקום ללקוחות העושים שימוש בשירותיה, בתנאים זהים לאלו המוצעים על ידה ללקוחות ברק, או לחילופין לחדול ממתן התעריפים המוזלים ללקוחות סלקום המתקשרים לחוץ לארץ באמצעות ברק (נספח ה). מאז החלה בין הצדדים חליפת מכתבים (נספחים ו - יא) בסיומה נדברו להיפגש ולנסות להגיע להסכמה בדבר שיתוף פעולה. ביום 1.3.06 התקיימה פגישה בין המבקשת לסלקום אולם הצדדים לא הגיעו להסכמה בדבר שיתוף פעולה. לפיכך, נכון למועד הגשת התובענה ועד היום מחייבת סלקום את לקוחות ברק ב - 19 אגורות לדקת שימוש ברשת הסלולרית שלה המתקשרים לחוץ לארץ בעוד את לקוחות המבקשת היא מחייבת ב - 59 אגורות (או מחיר אחר גבוה מ - 19 אגורות בהתאם למסלול בו נמצא המנוי) בעד דקת שימוש ברשת הסלולרית שלה. לטענת סלקום, החליטה להעניק ללקוחות ברק תעריף מוזל כדי לרכוש מינויים חדשים מקרב הפועלים הזרים. ברם סלקום לא הראתה שמתן תעריף מוזל לכלל המנויים שיתקשרו לחוץ לארץ באמצעות כלל המפעילים הבינלאומיים יפגע בגיוס מינויים חדשים. אדרבא, סביר להניח שמבצע כזה אם יחול על כלל הלקוחות של המפעילים הבינלאומיים יגביר עוד יותר את גיוס המנויים לסלקום. לפיכך, אין בהנמקה זו כדי להצדיק ההפליה שמפלה סלקום בין מינוייה בניגוד להוראות סעיף 7.3 (י) לתוספת השניה. על פי הוראות סעיף 7.3 (ה) שלעיל היה על סלקום לפנות אל המבקשת ואל מפעילים בינלאומיים אחרים ולהציע להם את התנאים שניתנו או הוצעו על ידה לברק. זאת, לא עשתה סלקום למצער עד ליום 1.3.06. ו. לנוכח האמור עד כאן, אני קובע שבשיתוף הפעולה שבין סלקום לברק לפיו מחוייבים מנויי סלקום המתקשרים לחוץ לארץ באמצעות ברק ב - 19 אגורות לדקת שימוש ברשת הסלולרית של סלקום, מפירה סלקום את הוראות סעיפים 7.3 (ה) ו - 7.3 (י) לתוספת השניה. ז. אוסיף, כי הוראות סעיף 7.4 לתוספת השניה קובעות שהמפעילים הבינלאומיים יישאו בהוצאות בגין יישום קישור הגומלין. לפיכך ככל שסלקום תמצא לנכון לחייב את המבקשת בהוצאות הכרוכות במתן שימוש ברשת הסלולרית שלה ללקוחות המבקשת בתעריף האמור זכאית היא לנהל משא ומתן על כך עם המבקשת ובהעדר הסכמה רשאית היא להעביר העניין להכרעתו של שר התקשורת כאמור בסעיף 7.4 לתוספת השניה. אולם, אין בנקיטת ההליך האמור, כדי לאיין או לעכב את קיום החובה שלפי סעיף 7.3 (י) ו/או 7.3 (ה) לתוספת השניה. הסעד ח. לטענת סלקום, המבקשת עצמה התקשרה עם מפעילי רשתות סלולריות בשיתוף פעולה דומה לשיתוף הפעולה שבין המבקשת לברק. עוד טוענת סלקום, כי הציעה למבקשת לשתף עמה פעולה באופן שמנויי סלקום שיתקשרו באמצעותה לחוץ לארץ יחוייבו ב - 19 אגורות לדקת שימוש ברשת סלקום ואף הציעה לה שיתוף פעולה ביחס למגזרים נוספים מלבד העובדים הזרים, והכל בכפוף לכך שהמבקשת תשקיע בשיווק המבצעים. אולם המבקשת דחתה הצעה זו ודרשה תנאים עדיפים על אלה שהוענקו לברק, קרי חיוב מנויי סלקום המתקשרים באמצעותה ב - 19 אגורות לדקה, מבלי לחייבה לממן את ההוצאות השיווקיות של המבצע. חוק התקשורת לא הקים זכות תביעה למי שנפגע מהפרת רשיון אולם הסמיך את שר התקשורת שראה בעל רשיון הפועל באופן העלול לגרום לפגיעה במתן שירותי בזק באורח תקין וסדיר, או כי יש בפעולתו כדי לגרום לפגיעה משמעותית בתחרות בתחום הבזק להורות לבעל הרישיון, לאחר שנתן לו הזדמנות להשמיע טענותיו, בדבר פעולות שעליו לנקוט כדי למנוע את הפגיעה, ראה סעיף 11 (ב) לחוק התקשורת. משרד התקשורת בחר שלא להיות צד להתדיינות האמורה (ע' 1 לפרוטוקול מיום 2.4.06) אף שלטעמי ראוי היה שיתן דעתו להשפעת הנוהג של שיתוף פעולה בין מפעילי רשתות סלולריות לבין מפעילים בינלאומיים על איכות שירותי הבזק והתחרות בתחום הבזק. משכך, אין לי אלא לבחון האם ראוי ליתן את הסעד המבוקש מכוח סמכותי שלפי סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984. בבג"ץ 1438/98 התנועה המסורתית נ' השר לענייני דתות, פ"ד נג (5), 337 ,בע' 379, נקבע: "אכן, יש מצבים בהם בית המשפט, לפי שיקול דעתו, אינו רואה אפשרות או הצדקה למתן סעד מלא לבעל דין, אף אם זכותו נפגעה שלא כדין. כך יכול להיות משום שמתן סעד מלא, בנסיבות שנוצרו, יסב נזק כבד לצד שלישי או לציבור הרחב, מעבר למידה הראויה. כך יכול גם להיות משום שבעל הדין אינו ראוי לקבל את מלוא הסעד, כגון, שהוא הגיש את העתירה בשיהוי שאין לו הצדקה או שהוא התנהג שלא כראוי עובר להגשת העתירה..." מצאתי שהמבקשת עצמה שותפה להתקשרות ייחודית עם פרטנר המפעילה רשת סלולרית (מוצג 1) שיש בה משום הפרה של ההוראות החלות על המבקשת מכוח הוראות סעיף 41 (ב) לרשיון שניתן לה (נספח א), הקובע: "בעל הרשיון יבצע את קישור הגומלין בתנאים שוויוניים לכל מפעיל אחר ויימנע מכל אפליה בביצוע קישור הגומלין, לרבות בנוגע לאלה:..". זאת ועוד, מעדותה של הגב' עטרה ליטבק, המצהירה מטעם המבקשת, נמצא שהמבקשת התקשרה עם פלאפון תקשורת בע"מ (להלן: "פלאפון") בשיתוף פעולה היוצר העדפה מעשית של מנויי פלאפון על פני מנויי מפעילי הרשתות הסלולריות האחרים, בתנאי ההתקשרות לחוץ לארץ (ש' 20 לפרוטוקול מיום 2.4.06). היענות לסעד המבוקש, תגרום להפסקת ההתקשרות שבין סלקום לברק או ביטול היתרון שהוקנה לברק מכוח ההסדר שבינה לבין סלקום, בעוד מפעילים בינלאומיים הקשורים בהסדרים דומים עם מפעילי רשתות סלולריות ימשיכו ליהנות מהיתרון הגלום בהסדרים אלה. בכך, תופלה ברק לרעה ביחס לשאר המפעילים הבינלאומיים הפועלים באותו האופן. בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה שהמבקשת אינה ראויה לסעד המבוקש מפני שהיא עצמה נוהגת בדרך אותה היא מבקשת למנוע מהמשיבות. אם נכונה מסקנתי כי חבירה בהסכמים מפלים בין מפעילה בינלאומית למפעילי רשת סלולרית נוגדת את תנאי הרשיון, הפסקת התופעה הרווחת של חבירות כאלה ראוי שתיעשה באופן כללי ולגבי כל מפעילי הרשתות הסלולריות והמפעילים הבינלאומיים, וזאת לא ניתן לעשות אלא בהליך משפטי בו נוטלים חלק כל הגורמים הרלבנטיים, או באמצעות שימוש מינהלי בסמכות המוקנית לשר התקשורת בחוק התקשורת לאכוף את קיום חובת מפעילי הרשתות הסלולריות לספק את השירות לכל המפעילים הבינלאומיים בתנאי שיוויון. ט. לאחר מתן פסק הדין בערעור (ע"א 4869/06) הגישה סלקום בקשה להוסיף שתי ראיות (בשא 17488/06). לאחר עיון בבקשה ובתשובות לה לא מצאתי שיש באמור בבקשה ו/או בראיות הנוספות אותן מבקשת סלקום לצרף כדי לשנות ממסקנותיי שלעיל. י. לנוכח האמור עד כאן, איני רואה לנכון לדון בהרחבה בעילות האחרות עליהן ביססה המבקשת את זכותה לסעד המבוקש ואוסיף בקצרה כי לאחר שעיינתי בטענות הצדדים לא מצאתי שההסדר שנכרת בין סלקום לברק מהווה הסדר כובל או התערבות בלתי הוגנת על פי סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות או הפרת חובה חקוקה על פי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. סוף דבר אני דוחה את התובענה. משמצאתי שהמשיבות פעלו בניגוד להוראות הרשיון שניתן לסלקום, איני פוסק הוצאות לטובתן. עובדים זרים