##מהם התנאים לחשיפת פרטים זהות גולש אנונימי באינטרנט ?## בהעדר חקיקה המסדירה סוגיית חשיפת זהותם של גולשים באינטרנט וקובעת נוסחת איזון סטטוטורית בין חופש הביטוי של הדוברים ב"כיכר השוק הוירטואלית" - האינטרנט - לבין זכותו של הפרט, להגנה מפני לשון הרע, הובעו בפסיקת בתי המשפט המחוזיים, דעות שונות בסוגיה זו. בבסיס בקשב לחשוף זהות כותבי טוקבקים עומדים מספר ערכים מתנגשים. מחד גיסא, עומדת הזכות לשם טוב של הטוען כי פורסם נגדו לשון הרע, אשר זכתה להגנה בחוק איסור לשון הרע, ואף הוכרה כערך יסוד. (ראו למשל, דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ נ' קראוס, פ"ד נב(3) 1, 74); רע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר (12.11.06)). מאידך גיסא, עומדת ההגנה על האנונימיות שבבסיסה שתי זכויות מרכזיות - חופש הביטוי, אשר הוכר אף הוא כערך יסוד, והזכות לפרטיות, המעוגנת בחוק להגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981, והוכרה כזכות חוקתית מכוח סעיף 7( א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ##הגישה המחמירה:## על פי גישתה של כב' השופטת ד"ר אגמון-גונן ב"פרשת פלונית", (בבש"א (ירושלים) 4995/05 פלונית (קטינה) ואח' נ' בזק בינלאומי בע"מ) שזכתה לכינוי "הגישה המחמירה", יש ליתן משקל גבוה לחופש הביטוי האנונימי באינטרנט באופן שזכותו של גולש לשמירת האנונימיות תיסוג רק מקום בו עשויה לקום אחריות פלילית בגין לשון הרע, לפיכך על המבקש חשיפת זהות הגולש האנונימי, להוכיח "כוונה לפגוע", בהתאם ליסודות העבירה הפלילית של הוצאת לשון הרע, על פי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע. בפסק הדין בעניין ה"פ 541/07 עו"ד יעקב סבו נ' ידיעות אינטרנט (שותפות רשומה), התייחסה כב' השופטת ד"ר אגמון-גונן, למבחנים שהוצעו על ידי כב' השופט עמית, ב"פרשת רמי מור" וציינה: "יש להקל בחשיפת זהות הגולשים, כאשר מדובר בעבירה פלילית, ולקבוע מבחנים לחשיפה בכל הנוגע לעוולות. יתכן כי לעניין עוולות אזרחיות יש לקבוע פרוצדורות שעל המבקש גילוי יהיה לעמוד בהן, כפי שקבע השופט עמית בפרשת רמי מור". יחד עם זאת, כל עוד החקיקה לא קובעת אחרת, מחזיקה כב' השופטת אגמון-גונן בדעתה כי למעט מקרים חריגים וקיצוניים, בהם עשוי הפרסום להוות עבירה פלילית, על פי חוק איסור לשון הרע, אין מקום להורות על חשיפת פרטי הגולש, וגם אז על המבקש להראות כי ניסה לפנות לגולש באותו אתר או פורום, להודיע לו על רצונו להגיש נגדו תביעה, ולבקש ממנו לחשוף את זהותו. ##הגישה המקלה:## מאידך, נפסק על ידי כב' השופט עמית, ב"פרשת רמי מור" (ברע"א 4447/07 מור נ' ברק אי.טי.סי) כי זהותו של הגולש האנונימי תחשף מקום בו ניתן להצביע על קיומה של עילת תביעה כנגד הכותב, ל זהותו היתה ידועה וכי נתקיימו נסיבות נוספות המהוות "דבר מה נוסף", המצדיק חשיפת זהותו של הגולש האנונימי כגון; מידת תום לבו של המבקש; סיכויי תביעה טובים - האם הפרסום הפוגע חרג מהבעת דעה מותרת ועשוי להוות לשון הרע מבלי שלמפרסם תעמוד ההגנה של הבעת דעה; זהותו של מי שנפגע מן הפרסום - אדם פרטי או דמות ציבורית; אם יש עניין לציבור בפרסום, עוצמתו של הביטוי הפוגע; משך הפרסום; טיבו של האתר בו פורסם הביטוי הפוגע; המשקל שקורא סביר יתן לפרסום הפוגע; והתועלת שתצמח מחשיפת פרטי הגולש לעומת הנזק שעלול להיגרם מן החשיפה. לצד שיקולים אלה, לאורם תבחן שאלת ההצדקה לחשיפת זהותו של הגולש האנונימי, הציע כב' השופט עמית לנקוט בפרוצדורה על פיה ידרש המבקש להראות כי מיצה אפשרות לחשוף את פרטי הגולש האנונימי, על דרך של קריאה לחשיפת זהותו, באתר בו התפרסם הביטוי הפוגע והבאת פרטי הבקשה וההליך המשפטי לידיעתו, על מנת שיוכל להתנגד לחשיפה. ##מהי הלכת מור ?## בפסק הדין שניתן ברע"א 4447/07 מור נ' ברק אי.טי.סי. [1995] החברה לשרותי בזק בינלאומיים בע"מ, פ"ד סג(3) 664 (2010) דן בית המשפט העליון בשאלה אם יש להורות למפרסם לחשוף זהות גולש באינטרנט. בית המשפט קבע, בדעת רוב ( כבוד השופטים אליעזר ריבלין ואדמונד לוי), כי לא קיימת במשפט האזרחי הישראלי מסגרת דיונית שבה ניתן לחייב אדם לחשוף את זהותו של אדם אחר כדי שניתן יהיה להגיש תביעה נגדו בגין עוולה שביצע לכאורה, ואין ליצור מסגרת כזו בחקיקה שיפוטית. מכאן קבע בית המשפט, כי בתי המשפט הנדרשים לבקשה לחשוף זהות של מפרסם לשון הרע באינטרנט, פועלים ללא הסמכה בדין. בדעת מיעוט ( כבוד השופט אליקים רובינשטיין) קבע בית המשפט, כי בשנים האחרונות הכירו בתי המשפט בעילת תביעה המחייבת ספקית למסור את זהות בעליהן של כתובות IP, ומכאן שניתן להכיר בזכות מכוח יצירה שיפוטית ( ראו גם: בג"צ 589/17 פלונית נ' הכנסת (26.1.17)). ##הפסיקה לאחר הלכת מור:## הפסיקה שלאחר הלכת מור, יישמה, ברובה הגדול את ההלכה ( ראו, למשל, ע"א 1622/09 גוגל ישראל בע"מ נ' ברוקרטוב (1.7.10); ה"פ ( שלום חי') 7158-02-10 וידה משעור נ' Google inc (28.6.10)). לצד זאת, הכירו בתי המשפט, בנסיבות חריגות, במקרים בהם ניתן ליתן צו לחשיפת פרטים מסויימים או מידע מסויים שיש בו משום פגיעה מצומצמת בלבד. בפרט הדגישו בתי המשפט, כי אין מקום למתן צווים כלליים אלא אך בהקשר של חשוד מסויים, ובהינתן מידע בדבר החשד ( ראו למשל: תא"מ ( פ"ת) 14089-08-09 פאי נ' פנחס (26.5.11); ת"א ( ת"א) 42314-02-11 ליבנה נ' ליגמנט בע"מ (6.5.13)). ##הצעות חוק בנושא:## בעקבות הלכת מור, גובשו הצעות חוק חשיפת פרטי מידע של מנוי ברשת תקשורת אלקטרונית, התשע"ב – 2011 , (ה"ח 421, (22.11.11)), והצעת חוק חשיפת זהותו של מפרסם תוכן ברשת תקשורת אלקטרונית, התשע"ב – 2012, ( ה"ח 719 (23.7.12)). בהצעות חוק אלו יש כדי ליצור מסגרת חקיקתית המאפשרת חשיפת זהותו של מפרסם תוכן ברשת האינטרנט בתנאים מסויימים, אולם כל עוד לא אומצו בחקיקה, אין באפשרותן לחייב את בתי המשפט. לפי הלכת מור, בהיעדר מסגרת חקיקתית, אין בית המשפט מוסמך ליתן צו לחשיפת פרטי הכותב ברשת האינטרנט. ##להלן החלטה בנושא חשיפת זהות גולש אנונימי:## בית המשפט פסק כי בהתחשב במשך הזמן הקצר של הפרסום ובאפשרותה של המבקשת להכחישו ולהפריכו, במסגרת האתר בו פורסם ובשים לב לכך שהמבקשת לא מיצתה אפשרות זו ואף לא פנתה לגולשת האנונימית, בבקשה לחשוף את זהותה, לא התקיימו התנאים המצדיקים חשיפת זהותו של הגולש האנונימי. ##החלטה## 1. בפני בקשה לצו עשה זמני אשר יורה למשיבה מס' 2, 012 סמייל תקשורת בע"מ (להלן: "המשיבה"), למסור למבקש זהות בעליהן של שתי כתובות I.P, המפורטות בבקשה. כן מתבקש צו המורה למשיבה לשמור את המידע הרלבנטי, עד למתן פסק דין בתובענה העקרית. 2. הבקשה הוגשה בד בבד עם הגשת תביעה לפיצויים בסך של 100,000 ₪, על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ח-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"). 3. המבקשת מוציאה לאור מקומון בשם "ערב ערב באילת", אשר על פי הנטען הינו מקומון בעל מוניטין ותפוצה רחבה, היוצא לאור, בעיר אילת, החל משנת 1962. 4. המבקשת עותרת למתן צו שיורה על חשיפת כתובות I.P, של גולש/גולשים אנונימיים אשר בעיצומה של מערכת הבחירות לרשויות המקומיות, פירסמו באתר האינטרנט "אילתי" ( ), כותרת בולטת הנחזית להיות כותרת של ידיעה סרוקה מתוך עיתון כלכלי (אשר צבעו כתום), בה נאמר, כדלקמן: "איש העסקים רפי הוכמן רכש את המקומון "ערב ערב באילת" רק כך יש לי סיכוי במרוץ לראשות העיר אילת אמר הוכמן". 5. המבקשת טוענת כי מדובר בכותרת שקרית ומזויפת. מר רותם לב נועם, מנהלה של המבקשת, ציין בתצהירו כי המקומון מנוהל על ידי חברה אשר היתה מאז ומעולם, בבעלות משפחתו ומעולם לא הועמדה למכירה. 6. המבקשת טוענת כי מי שהעלה את הכותרת המפוברקת לרשת, ביקש להטעות ולהוליך שולל את הקוראים, לפגוע בשמו הטוב של העיתון ובמוניטין שצבר, וכן לפגוע בהכנסות המבקשת "באמצעות איתות למפרסמי העיתון, תומכי ראש העירייה וסיעתו, שלא לפרסם בעיתון המצוי בבעלותו של מתחרהו הפוליטי" (סעיפים 19-16 לתצהיר). לפיכך טוענת המבקשת כי מדובר בפרסום המהווה לשון הרע, כמשמעו בחוק איסור לשון הרע וכי נתקיימו הנסיבות המצדיקות חשיפת זהות הגולש האנונימי. 7. המשיבה הגיבה לבקשה וציינה כי לדעתה יש חשיבות לשמירת האנונימיות של הגולשים ברשת האינטרנט. יחד עם זאת, המשיבה הותירה את השאלה אם התגבשו הנסיבות המצדיקות חשיפת הגולש האנונימי, לשיקול דעת בית המשפט. דיון 8. בהעדר חקיקה המסדירה סוגיית חשיפת זהותם של גולשים באינטרנט וקובעת נוסחת איזון סטטוטורית בין חופש הביטוי של הדוברים ב"כיכר השוק הוירטואלית" - האינטרנט - לבין זכותו של הפרט, להגנה מפני לשון הרע, הובעו בפסיקת בתי המשפט המחוזיים, דעות שונות בסוגיה זו. 9. על פי גישתה של כב' השופטת ד"ר אגמון-גונן ב"פרשת פלונית", שזכתה לכינוי "הגישה המחמירה", יש ליתן משקל גבוה לחופש הביטוי האנונימי באינטרנט באופן שזכותו של גולש לשמירת האנונימיות תיסוג רק מקום בו עשויה לקום אחריות פלילית בגין לשון הרע, לפיכך על המבקש חשיפת זהות הגולש האנונימי, להוכיח "כוונה לפגוע", בהתאם ליסודות העבירה הפלילית של הוצאת לשון הרע, על פי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע. 10. מאידך, נפסק על ידי כב' השופט עמית, ב"פרשת רמי מור", כי זהותו של הגולש האנונימי תחשף מקום בו ניתן להצביע על קיומה של עילת תביעה כנגד הכותב, לזהותו היתה ידועה וכי נתקיימו נסיבות נוספות המהוות "דבר מה נוסף", המצדיק חשיפת זהותו של הגולש האנונימי כגון; מידת תום לבו של המבקש; סיכויי תביעה טובים - האם הפרסום הפוגע חרג מהבעת דעה מותרת ועשוי להוות לשון הרע מבלי שלמפרסם תעמוד ההגנה של הבעת דעה; זהותו של מי שנפגע מן הפרסום - אדם פרטי או דמות ציבורית; אם יש עניין לציבור בפרסום, עוצמתו של הביטוי הפוגע; משך הפרסום; טיבו של האתר בו פורסם הביטוי הפוגע; המשקל שקורא סביר יתן לפרסום הפוגע; והתועלת שתצמח מחשיפת פרטי הגולש לעומת הנזק שעלול להיגרם מן החשיפה. לצד שיקולים אלה, לאורם תבחן שאלת ההצדקה לחשיפת זהותו של הגולש האנונימי, הציע כב' השופט עמית לנקוט בפרוצדורה על פיה ידרש המבקש להראות כי מיצה אפשרות לחשוף את פרטי הגולש האנונימי, על דרך של קריאה לחשיפת זהותו, באתר בו התפרסם הביטוי הפוגע והבאת פרטי הבקשה וההליך המשפטי לידיעתו, על מנת שיוכל להתנגד לחשיפה. 11. בפסק הדין בעניין ה"פ 541/07 עו"ד יעקב סבו נ' ידיעות אינטרנט (שותפות רשומה), התייחסה כב' השופטת ד"ר אגמון-גונן, למבחנים שהוצעו על ידי כב' השופט עמית, ב"פרשת רמי מור" וציינה: "יש להקל בחשיפת זהות הגולשים, כאשר מדובר בעבירה פלילית, ולקבוע מבחנים לחשיפה בכל הנוגע לעוולות. יתכן כי לעניין עוולות אזרחיות יש לקבוע פרוצדורות שעל המבקש גילוי יהיה לעמוד בהן, כפי שקבע השופט עמית בפרשת רמי מור". יחד עם זאת, כל עוד החקיקה לא קובעת אחרת, מחזיקה כב' השופטת אגמון-גונן בדעתה כי למעט מקרים חריגים וקיצוניים, בהם עשוי הפרסום להוות עבירה פלילית, על פי חוק איסור לשון הרע, אין מקום להורות על חשיפת פרטי הגולש, וגם אז על המבקש להראות כי ניסה לפנות לגולש באותו אתר או פורום, להודיע לו על רצונו להגיש נגדו תביעה, ולבקש ממנו לחשוף את זהותו. 12. ביום 14.1.08, פורסמה הצעת חוק מסחר אלקטרוני, התשס"ח-2008 (להלן: "הצעת החוק"). בסעיף 13 (ב) להצעת החוק נקבע: "הוכח להנחת דעתו של בית משפט כי קיים חשש של ממש שתוכנו של מידע שהועלה לרשת תקשורת אלקטרונית או הפצתו ברשת כאמור, מהווים עוולה כלפי אדם או הפרת זכות קניין רוחני שלו, רשאי הוא, על פי בקשת אותו אדם, להורות לספק שירותי אינטרנט המספק שירות גישה או שירות אירוח, למסור למבקש פרטים שברשותו שיש בהם כדי לזהות את מפיץ המידע". 13. ביום 20.3.08, ניתן על ידי כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל, פסק דין בה"פ 1244/07 מזמור הפקות בע"מ נ' מעריב הוצאת מודיעין בע"מ (אתר האינטרנט NRG) (להלן: "פרשת מזמור הפקות"). כב' השופטת ד"ר פלפל, התייחסה להסדר המוצע בהצעת החוק שהינו ליברלי יותר מהדרישות שגובשו בפסיקה ונקטה גישה מרחיבה על פיה בית המשפט יתערב ויורה על גילוי זהות הגולש האנונימי "כאשר נעשה שימוש לרעה באנונימיות ברשת, שימוש המהווה לכאורה על פניו עוולה בנזיקין, ולא רק מקום בו קיים חשש ממשי לביצועה של עבירה פלילית כפי שנקבע בפרשת פלונית". 14. אין ספק כי נוסחת האיזון הכלולה בסעיף 13 (ב) להצעת החוק, על פיה זהות הגולש האנונימי תחשף מקום בו קיים "חשש של ממש" לביצוע עוולה, כמו גם ישומה של נוסחת האיזון האמורה, בפסק הדין ב"פרשת מזמור הפקות", קובעים מבחן רחב וגמיש אף מעבר לאמות המידה שנקבעו ב"פרשת רמי מור". יחד עם זאת, משהצעת החוק טרם גובשה לכלל חקיקה ומשטרם נפסקה הלכה על ידי בית המשפט העליון, ראיתי לנקוט בדרך הביניים ולבחון הבקשה, בהתאם למבחנים שהותוו על ידי כב' השופט עמית, ב"פרשת רמי מור". 15. בנסיבות העניין, איני סבורה כי התקיימו נסיבות מיוחדות המצטברות לכדי אותו "דבר מה נוסף", המצדיק חשיפת זהותו של הגולש האנונימי. 16. על פי עותק הפרסום שצורף כנספח ד' לבקשה, מדובר בהודעה שפורסמה ביום 2.11.08, באתר "אילתי" על ידי גולשת המכונה בשם "אוהבת". בתוכן ההודעה נרשם: "מצחיק... זה מה שקיבלתי עכשיו במייל..." וצורף קטע הנחזה להיות סרוק מתוך עיתון (לטענת המבקשת עיתון כלכלי אשר צבעו כתום), שכותרתו: "איש העסקים רפי הוכמן רכש את המקומון "ערב ערב" באילת רק כך יש לי סיכוי במרוץ לראשות העיר אילת אמר הוכמן...". ספק בעיני אם ניתן לקרוא את גוף "הכתבה", מכל מקום מעותק הפרסום שצורף לבקשה, לא ניתן לעשות כן. 17. על אף שהמבקשת טוענת כי מדובר בקטע הנחזה להיות כותרת של ידיעה מתוך עיתון כלכלי, מדובר בקטע סרוק שלא ברור מה מקורו. אין כותרת של עיתון או ציון שם המקור בו התפרסמה לכאורה "הכתבה" הסרוקה והגולשת האנונימית אף מציינת "מצחיק... זה מה שקיבלתי עכשיו במייל...". אמנם סעיף 3 לחוק איסור לשון הרע קובע כי: "אין נפקא מינה אם לשון הרע הובאה במישרין ובשלמות או אם היא והתייחסותה לאדם הטוען שנפגע בה משתמעת מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות או מקצתן מזה ומקצתן מזה". אלא שבנסיבות העניין, סבורה אני כי המשקל שקורא סביר עשוי לייחס לפרסום שלא ברור מה מקורו, במיוחד על רקע קיומה של מערכת בחירות, אשר המצהיר מטעם המבקשת תאר אותה כ"קשה, יצרית וסוערת" - אינו גבוה. 18. זאת ועוד, מנהלה של המבקשת ציין בתצהירו כי נודע לו על הפרסום, משיחות טלפון בהולות שקיבל ביום הפרסום וכי לאחר שהסביר למפעיל האתר כי מדובר בפרסום כוזב, נאות מפעיל האתר, להסיר מיד את הפרסום הכוזב (סעיפים 25-24 לתצהיר). מדובר על כן, בפרסום שהוסר, באופן מיידי, בו ביום. בנסיבות אלה, משכו הקצר של הפרסום, מצמצם עד למאוד את פוטנציאל הפגיעה הטמון בו ומשמנהל האתר הפעיל את סמכותו ודאג להסרה מיידית של הפרסום, עוד באותו יום, איני סבורה כי יש הצדקה להתערבות של בית המשפט בחשיפת זהותו של הגולש האנונימי. 19. זאת ועוד, בנסיבות העניין, היה באפשרותה של המבקשת להגיב על הפרסום, להכחישו ולהפריכו, באתר בו פורסם. כן היה בידי המבקשת לפנות לגולשת האנונימית, להעמידה על הכוונה להגיש תביעה ולבקש ממנה לחשוף זהותה, באתר בו התפרסם הפרסום הפוגע - ולא ראיתי כי הדבר נעשה. מדובר במבקשת המוציאה לאור עיתון, דהיינו שהינה בעלת שליטה באמצעי תקשורת. בנסיבות אלה, בנקל יכלה המבקשת להכחיש את הפרסום ולהפריכו, הן במסגרת האתר בו פורסם והן מעל דפי המקומון המוצא על ידה. בעניין זה, אין לי אלא להפנות לדברי כב' השופט ברק בע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פ"ד מג(3), 840, 864-865 (1989): "ביסוד חופש הביטוי עומדת ההשקפה כי התרופה לדבר שקר הוא בדבר האמת (ראה בג"צ 399/85 הנ"ל, בעמ' 281 וע"ב 2/84 הנ"ל, בע"מ 328). "בדרך כלל קיים סיכוי טוב, שסופה של האמת לנצח, אשר על כן אם רק ישנה שהות מספקת, מוטב לפעול-לביטול השפעתה של הידיעה הכוזבת שנתפרסמה בעתון הנדון, או של המאמר שניתן לו מקום שם, בדרך של בירור, חיזוק והסבר נגדי" (השופט אגרנט בבג"צ 73/53 הנ"ל, בעמ' 891). התגובה הראויה ללשון הרע היא בחשיפת השקר שבה, ובהוצאת האמת לאור". סוף דבר 20. מהנימוקים האמורים, בהתחשב במשך הזמן הקצר של הפרסום ובאפשרותה של המבקשת להכחישו ולהפריכו, במסגרת האתר בו פורסם ובשים לב לכך שהמבקשת לא מיצתה אפשרות זו ואף לא פנתה לגולשת האנונימית, בבקשה לחשוף את זהותה, סברתי כי לא התקיימו התנאים המצדיקים חשיפת זהותו של הגולש האנונימי, בהתאם למבחנים שהותוו על ידי כב' השופט עמית ב"פרשת רמי מור". לפיכך, ראיתי לדחות את הבקשה לחשיפת זהות בעלי כתובות ה- I.P, המפורטות בבקשה. 21. יחד עם זאת, ראיתי להעתר לבקשתה הנוספת של המבקשת ולהורות למשיבה לשמור ברשותה את הנתונים הרלבנטיים לבקשה, עד למתן פסק דין בתובענה העקרית. 22. הוצאות הבקשה תילקחנה בחשבון במסגרת הדיון בתובענה העקרית.מחשבים ואינטרנטחשיפת זהותדיני אינטרנט