התובעת טוענת, כי הנתבע העתיק תמונות קטלוג, שמות דגמים מקטלוג שהוכן ע"י התובעת ובכך הפר את זכויות היוצרים למטרה מסחרית ומשכך היא תובעת נזקים משמעותיים שנגרמו לה. בית המשפט פסק כי שימוש הנתבע בתמונות הקטלוג והרווח שהפיק ממנו הינם קבלת "נכס" או לכל הפחות "טובת הנאה" שבאו לו מעמלה של התובעת או שכיריה. לאור הנאמר לעיל, ברי, כי קבלת הקטלוג והשימוש בו נעשו שלא כדין, תוך הפרת זכויות התובעת הקנייניות, וללא קבלת רשות מן התובעת. השאלה היחידה העומדת לפתחנו כעת היא הערכת מהותה ושוויה טובת ההנאה שהפיק הנתבע מן השימוש בקטלוג. להלן פסק דין בנושא העתקת קטלוג: פסק דין בפני תביעה לפיצוי כספי. התובעת הגדירה את תביעתה כתביעה שעניינה עוולה מסחרית לרבות "גניבת עין", הפרת זכויות יוצרים, עשיית עושר ונזיקין. התביעה הועמדה על סכום של 350,000 ₪. לקראת דיון ההוכחות בתיק, ביקשה התובעת להעמיד את סכום התביעה על סכום של 175,000 ₪ ובקשתה התקבלה בהחלטתי מיום 25.9.05. התובעת טוענת, כי הנתבע העתיק תמונות קטלוג, שמות דגמים מקטלוג שהוכן ע"י התובעת ובכך הפר את זכויות היוצרים למטרה מסחרית ומשכך היא תובעת נזקים משמעותיים שנגרמו לה. הנזקים המפורטים בתביעתה, כוללים הפרת חוק עוולות מסחריות, פגיעה בזכויות היוצרים של הקטלוג ו/או עשיית עושר והפסדי הכנסות עם הפסקת קניות לקוחות. הנתבע כפר בחבותו והבהיר, כי הוא נגר במקצועו מזה 30 שנה ודגמי הדלתות המופיעים בקטלוג שהוציא הם אלה שהוא מתכנן ומייצר אותם בעצמו וזאת עוד בטרם החלה התובעת לייצר. לטענתו טענות התובעת מופרכות וחסרות בסיס משפטי ועובדתי ויש בהן כדי לפגוע בחופש העיסוק של הנתבע. ניתן לחלק מבחינת דרך ניהול התיק בביהמ"ש את ניהול התיק לשני חלקים: בחלק הראשון ולאחר שהתיק נקבע בפני להוכחות והועבר מכב' ס. הנשיא השופטת בית נר נשמעו ראיות הצדדים ביום 25/9/05. במהלך ישיבה זו העידו הגב' קולט זוהר, אשר היא מומחית בתחום הצילום כפי טענתה ואשר הגישה מסמך מיום 12/1/05 המתייחס לשני הקטלוגים ולזהות ביניהם עפ"י טענתה. עוד העידו מנהל התובעת מר עמוס בר לב והנתבע. לאחר שנשמעו החקירות הסתבר לביהמ"ש, כי לא העמידו בפניו כלים מספיקים על מנת להכריע בתובענה הזו. הסיבה לכך היתה טענה שעלתה תוך כדי החקירות, "כי כל אחד מהדגמים המופיעים הוא מעין "טביעת אצבע" דהיינו לא ניתן בעצם בשום פנים ואופן ליצור דגמים שהם זהים ובמיוחד לאור מיקומן של אותן "עיניים" בעץ המלא כפי שבאה לידי ביטוי בקטלוגים". משכך החליט ביהמ"ש, כי על מנת להגיע לחקר האמת, יש מקום למנות מומחה מטעם ביהמ"ש אשר יחווה את דעתו בסוגיה שהוא סוגיה מקצועית גרידא ויש בה כדי להכריע בסוגיה לכאורה בתיק זה. זהו למעשה החלק השני בדרך שבה התנהל תיק זה. הנתבע לא השלים עם החלטת ביהמ"ש, בקשתו ל"עיון חוזר" נדחתה וכך גם בקשת רשות הערעור שהגיש לביהמ"ש המחוזי על החלטת ביהמ"ש. לאור זאת הוגשה וניתנה חוות דעתו של מר ישעיה גור כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום העץ והנגרות ויש לציין, כי לצורך הבטחת שכר טרחתו הופקדו ושולמו סך של 3,500 ₪ ע"י התובעת. לאחר שניתנה חווה"ד נשלחו שאלות הבהרה למומחה ע"י מי מהצדדים וביהמ"ש אישר את שליחתן. נשקלה גם האפשרות של מי מהצדדים להעיד את המומחה בביהמ"ש ואולם בסופו של יום החליטו הצדדים לסכם על בסיס החומר המונח לפתחו של ביהמ"ש לרבות חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש וכן השאלות והתשובות לשאלות ההבהרה. משנתקבלו סיכומי הצדדים, ניתן בזה פס"ד זה. לטענת התובעת בסיכומיה, לאור חוות דעת המומחה, אין ספק, כי הנתבע העתיק קטלוג אשר הזכויות עליו, לרבות זכויות היוצרים, שייכות היו לתובעת. הפקת הקטלוג עצמה עלתה 40,000 ₪ לתובעת, והנתבע עשה שימוש בקטלוג זה והתעשר ממנו שלא כדין. יתרה מכך, טענת התובעת היא, שהנתבע אף הגדיל את מעגל לקוחותיו תוך שהוא משתמש בקטלוג זהה (וזאת לא רק על ידי שימוש בתמונות זהות, כי אם גם על ידי השארת מספרי הקטלוג תוך הוספת הספרה 3, וכן הותרת חלק משמות המוצרים עצמם בקטלוג שהוציא) ומציע עבודה זולה יותר. התובעת טוענת, כי הסיבה למחיר מוצריו הנמוך של התובע, מלבד העובדה שהוצאות הפרסום שלו הצטמצמו לאחר העתקת הקטלוג, הינה רמת ביצוע וגימור נמוכה. התובעת טוענת, איפוא, כי נגרם לה נזק נוסף: הלקוח הפוטנציאלי רואה שני קטלוגים זהים, ובוחר באופן טבעי במוצר הזול מבין השניים, דהיינו המוצר המיוצר על ידי הנתבע, מה שגורר הפסדי הכנסה מהזמנות שאלמלא העתקת הקטלוג היו מתבצעות אצל התובעת. התובעת מדגישה את חולשת גרסת הנתבע, הן לאור חוות דעת המומחה, והן לאור הימנעותו מלהביא ראיות התומכות לגרסתו, למשל, בעניין מכין הקטלוג מאום אל פאחם. לאור העובדה שהקטלוג המדובר הופץ בעשרות עותקים, סבורה התובעת כי על ביהמ"ש לעשות שימוש בסמכותו על פי סעיף 3א לפקודת זכויות יוצרים, ולפצותה עד לגובה סכום התביעה. יש לציין, כי התובעת פנתה בעבר וביקשה צו מניעה זמני האוסר על הנתבע להפיץ את הקטלוגים האמורים ואולם, בקשתה לצו מניעה שכזה, נדחתה. אין בסעדים אשר דורשת התובעת בתביעה זו איסור על המשך הפצת הקטלוג על ידי הנתבע והסעדים המבוקשים על ידה הם סעדים כספיים בלבד ורק אליהם, מטבע הדברים, יתייחס ביהמ"ש. בסיכומי הנתבע, תוקף הנתבע את עילות הפיצוי המנויות בתביעה אחת לאחת, וטוען כי אף לא אחת מעילות אלו התקיימה באופן העשוי לזכות את התובעת בפיצוי כלשהו מצד הנתבע. לעניין הפרת זכויות היוצרים, ביצירות בעלות אופי פונקציונאלי, דרושים שני מרכיבים על מנת להוות עילה להפרת זכויות יוצרים, והם מקוריות ואומנותיות. טענת הנתבע היא, כי דלתות הנתבעת אינן בעלות מקוריות ואומנותיות מיוחדת. לעניין גניבת העין, הנתבע מבהיר, כי התובע כלל לא הוכיח מוניטין, ולכן אין כל עילה לפיצוי. מעבר לכך, הנתבע סבור, שאף הטעיה או סכנה להטעיה לא הוכחו. לענין שימוש בסוד מסחרי, טענת הנתבע היא, כי אין לראות בדלתות ובאופן ייצורן, משום דבר שונה מיצרנים אחרים רבים או סוד מסחרי כלשהו. לעניין עשיית עושר ולא במשפט, סבור הנתבע, כי התובעת לא עמדה בנטל הראייה להוכיח כי הנתבע התעשר, כי התעשרותו באה לו מן התובעת, וכי התעשרות זו הייתה שלא כדין. נוסף על כך, מעיר ב"כ הנתבע, שאין מקום לפרש את סעיף 3א לפקודת זכויות יוצרים באופן בו מפרשו ב"כ הנתבעת, וכי יש לראות מסכת אחת של ביצוע, אף אם היא כוללת עוולות רבות, הפרה אחת בלבד. לאחר קריאת כתבי הטענות, שמיעת העדויות, בחינת חומר הראיות ועיון בסיכומי הצדדים, ובשים לב לשאלות המשפטיות השונות המתעוררות בתיק זה, אני נותן בזה פסיקתי: דין התביעה להתקבל, אם כי לא בגובה הסכום הנתבע. בראשית דבריי אציין, כי לאור חוות דעת המומחה, הגעתי למסקנה, כי יש לקבל את טענת התובעת באשר להעתקת חלקים נרחבים מן הקטלוג של התובעת בידי הנתבע או מי מטעמו. למעשה, חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש לא נסתרה. שאלות ההבהרה שנשלחו אליו, לא היה בהן כדי לקעקע את המסקנה המוחשית והממשית הנובעת מחוות הדעת ויש לזכור גם שהמומחה לא נחקר על חוות דעתו נגדית בביהמ"ש וחוות דעתו נסתרה. למעשה, חוות דעתו של המומחה לימדה את ביהמ"ש, כי אכן הטענה שבגינה החליט ביהמ"ש אחרי סיום ההוכחות למנות את המומחה, היתה טענה שהתבררה כנכונה והיא שלא ניתן ליצור שני דגמים זהים שכן כל אחד מהדגמים הוא מעין "טביעת אצבע" וה"עיניים" בעץ המלא, משקפות למעשה אך ורק את אותה חתיכת עץ אשר ביחס אליה בוצעו הקטלוגים. המומחה מצביע על כך, כי ישנה זהות במרבית התמונות באותם קטלוגים של התובעת ושל הנתבע וכי למעשה, ה"עיניים" בכל אחד מהקטלוגים, הם באותו מקום והדבר מצביע על כך שהיתה כאן העתקה של הקטלוג. יש לציין, כי התובעת תמכה את תביעתה בכל הקשור לפניות לעשיית הקטלוג ולתשלומים בגין הקטלוג בעוד הנתבע לא הוכיח דבר וחצי דבר ביחס לפניה לאדם זה או אחר לצורך עריכת הקטלוג אשר הינו למעשה זהה ברובו המכריע לקטלוג של התובעת. קביעת המומחה בנושא הייתה חדה וברורה, ואתייחס לעניין העתקת הקטלוג כאל עובדה מוכחת. אכן, גם לאחר קבלת עמדת התובעת במישור העובדתי, על בית המשפט נותרה המלאכה לבחון מהן השלכותיה של קביעה עובדתית זו. הנתבע פרש יריעה נרחבת של טעמים, אשר בחלקם מצאתי היגיון וצדק לשלילת פיצויים מן התובעת. עם זאת, אינני מקבל את עמדת הנתבע, השוללת מן התובעת כל פיצוי, מתוך טענה שלא ביצע הנתבע כל מעשה שאינו כדין, ולאור המסקנות העובדתיות לעיל אני סבור, כי יש לבחון כל עילת פיצוי לגופה. להלן אדון בעילות התביעה השונות אחת לאחת, תוך התייחסות לטענות אשר הועלו על ידי הצדדים. הפרת זכויות יוצרים: בעניין הקטלוג עצמו, אין ספק, כי המדובר הוא ברכושה של התובעת, וכן הוכח, כי התובעת הוציאה ממון רב לצורך הכנתו של קטלוג זה, כאשר מתצהירו של מר בריאלובסקי עולה, כי הפקת הקטלוג לבדה עלתה לחברה 35,000 ₪, ואני מקבל את הערכת התובעת, כי ההוצאות הנלוות לפרסום הקטלוג היו בעלות כוללת של 40,000 ₪. השימוש שעשה הנתבע בקטלוג עצמו הינו הפרה של זכויות היוצרים הקיימות לתובעת. כאן יש להפריד בין אופן ייצור הדלתות עצמן, נושא שלא הוכח, ולמעשה גם לא נטען, כי לתובעת קיימות עליו זכויות יוצרים, לבין הקטלוג, שהוא יצירה עליה ישנן זכויות יוצרים. הקטלוג הוא יצירה הדורשת עיצוב ועימוד גרפיקאי ואומנותי. לצורך ביצועו, היה על התובעת לשכור אנשי מקצוע מומחים בתחום, אשר הכינו קטלוג המתאים לאופן בו רצו בעלי התובעת להציג את סחורתם. העתקת הקטלוג, אשר נעשתה באופן בוטה, תוך שימוש באותם התצלומים, במספרים קטלוגיים, בגווני צבע ובאופן עימוד קרוב מאוד, הינה הפרה של זכויות היוצרים על הקטלוג. עם זאת, מקובלת עליי טענת הנתבע כי אין להשית על הנתבע פיצוי בגין כל צילום או הפצה של העתק, כי אם פיצוי אחד על כלל מסכת העובדות המהווה הפרה אחת, ולכן אני פוסק פיצוי כולל, בגובה 20,000 ₪, ללא הוכחת נזק, על פי סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים, בגין עילה זו. גניבת עין: סעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, קובע: "לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר". מבלי לדון בטענות אותן העלה הנתבע, באשר לקיום מוניטין מסחרי אצל התובעת, לא התרשמתי, כי בשימוש שעשה הנתבע בפריטים מתוך קטלוג התובעת, היה כדי ליצור את ההטעייה הדרושה להחלת סעיף זה, ולכן אני מקבל את טענת ב"כ הנתבע, ודוחה עילת פיצוי זו. שימוש בסוד מסחרי: גם בעניין זה אני מקבל את טענות ב"כ הנתבע. התובעת לא הוכיחה קיומו של "סוד מסחרי" מיוחד בייצור דלתות העץ, וכן לא הוכיחה כל שימוש בסוד שכזה. בפעולת העתקת הקטלוג, או השימוש בחומר מתכניו, אין לראות שימוש כלשהו בסוד מסחרי, ולכן אני דוחה אף עילת פיצוי זו. עשיית עושר ולא במשפט: בסעיף תביעה זה אינני מקבל את טענות הנתבע, ואני סבור, כי יש לפצות את התובעת בגין עשיית עושר, על ידי שימוש במוצר השייך לה, תוך הפקת רווחים ממנו. סעיף 1 (א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט-1979 קובע: "מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה". לענייננו, שימוש הנתבע בתמונות הקטלוג והרווח שהפיק ממנו הינם קבלת "נכס" או לכל הפחות "טובת הנאה" שבאו לו מעמלה של התובעת או שכיריה. לאור הנאמר לעיל, ברי, כי קבלת הקטלוג והשימוש בו נעשו שלא כדין, תוך הפרת זכויות התובעת הקנייניות, וללא קבלת רשות מן התובעת. השאלה היחידה העומדת לפתחנו כעת היא הערכת מהותה ושוויה טובת ההנאה שהפיק הנתבע מן השימוש בקטלוג. שאלה זו מתחלקת לשתי שאלות משנה: האחת, עלות הפקת הקטלוג, כאשר בעניין זה כבר נקבע לעיל, כי יש להעמיד את שווי הפקת הקטלוג הכוללת על סכום של 40,000 ₪, בסה"כ. שאלה שנייה היא, מהם הרווחים אותם הפיק הנתבע מן השימוש בקטלוג. בעניין זה לא ציידה התובעת את בית המשפט בכלים ברורים להערכת הרווח שהפיק הנתבע מן השימוש בתמונות הקטלוג. עם זאת, לאור העובדה שאף הנתבע לא הכחיש, כי קיימת חפיפה בין לקוחותיו ולקוחות התובעת, וכן לאור הזהות בין שני הקטלוגים והדמיון הרב בעיצוב שלהם, אשר ההיגיון מורה, כי הביא לקוחות פוטנציאליים לבחור בנתבע ולא בתובעת, אני סבור כי יש להעניק לתובעת פיצוי נוסף. אמנם, בהעדר אפשרות לחשב את הנזקים, אין אני מקבל את גובה ההפסדים להם טענה התובעת, ואני מעמיד את הפיצוי הנוסף, בגין "מעבר הלקוחות" אל הנתבע, על סכום של 20,000 ₪ נוספים. הנתבע ישלם לתובעת סכום של 80,000 ₪, בצירוף אגרות בית משפט ששולמו על ידי התובעת בצירוף הוצאות משפט הכוללות שכ"ט מומחה אשר שולם על ידי התובעת בסך של 3500 ₪ ובצירוף שכ"ט עו"ד בגובה של 15%+ מע"מ מתוך סך הסכום שנפסק על פי פסק דינו של בית משפט זה. סכומים אלה ישולמו,לתובעת על ידי הנתבע בתוך בתוך 30 יום,שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי רבית והצמדה כחוק.זכויות יוצרים (הפרת)