מהי הגנת תום הלב בחוק הגנת הפרטיות ? דרישת תום הלב שבסעיף 18(2) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, קרובה לדרישה שמקורה בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965. כבר נאמר כי תום הלב הנו מונח "שסתום", ותוכנו משתנה קמעה בכל אחת מהמסגרות בהן הוא מופיע. בע"פ 5026/97, 2963/98 ו- 3191/98 ג'ק גלעם נ' מדינת ישראל, דינים עליון, נו, 164, נקבע מבחן סובייקטיבי לתום הלב, המהווה כרטיס כניסה בשער סעיף 18(2) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981. המבחן הקובע את הרף לדרישת תום הלב אינו מסתפק בנורמה כללית, כגון "האדם הסביר", אלא דורש התבוננות פנימה, אל נפש הפוגע האינדיבידואלי. על משמעות תום הלב בהקשר זה, עמדו השופטים ח. אריאל והנשיא ברק בפרשת ג'ק גלעם (ע"פ 5026/97). השופט אריאל הציע מבחן מעורב: "בטרם ייבדק "תום הלב" לגבי כל הגנה והגנה בחוק הפרטיות הרי יש לבדוק את "תום הלב" בדרישה המקדמית הקודמת להגנות. ניראה לי כי המבחן הוא מעורב, "סובייקטיבי-אובייקטיבי", אף כי אני מוכן לקבל שהחלק הסובייקטיבי תהיה לו השפעה רבה יותר על פי תכליתו של חוק זה והאיזון בין האינטרסים השונים של הערכים המובאים בשיקול הקביעות השונות שבחוק." הנשיא ברק גורס כי מדובר במבחן סובייקטיבי: "השאלה הינה, אם הפוגע סבר, מבחינתו האישית שלו, שהוא פועל כדין להגשמת היעדים הקבועים בהוראה זו. לעניין זה, אין נפקא מינה, מה היה סובר האדם הסביר בנסיבות העניין, או מה יכול היה הפוגע לסבור, אילו לא התרשל". תום הלב הנדרש מהגנת סעיף 18(2)(ב) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, כולל מספר יסודות, אין צורך בקיום כל היסודות במצטבר: האם האמין הפוגע בתום לב, בזכותו להגנה על פי החוק. האם סבר כי מוטלת עליו חובה לביצוע המעשה הפוגעני. האם נקט באמצעים על מנת לצמצם את הפגיעה. היסוד השלישי הוא יסוד בעל המשקל הרב מבין השלושה: הדרישה הסובייקטיבית תהיה תלויה במהות ההגנה. נקנה משמעות לשאלה האם הפוגע סבר כי נקט בכל הפעולות לצמצם את הפגיעה וכן האם היה או לא היה תום לב במעשים נילווים לפגיעה בפרטיות עצמה. הגנות משפטיותתום לבהגנת הפרטיות / פגיעה בפרטיות