האם טעות במשלוח מהווה גניבת עין

סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות תשנ"ט- 1999 קובע כי לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן יחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר.

סעיף 13 של החוק, קובע כי ניתן לפסוק בשל הפרת החובה שלעיל פיצוי, בלי הוכחת נזק, עד 100,000 ש"ח, וזהו הסכום הנתבע בהליך זה, לצד צו המניעה.


להלן פסק דין בנושא האם טעות במשלוח מהווה גניבת עין:

פסק דין

זוהי תביעה של התובעת (להלן: "דג'ורנו") לסעדים של פיצוי כספי וצו מניעה לפי חוק עוולות מסחריות תשנ"ט- 1999 ("החוק").

התובעת ונתבעת 1 (להלן:"וטורי"), שתיהן חברות העוסקות בבאר שבע בתחום חומרי הבניה, ומנהלות חנויות למכירה ולאספקה של מוצרים בתחום זה.

הנתבעת 2, (להלן:"מיקי עוז"), עיסוקה, בין השאר, באספקה של חומרי אריזה, לעסקים שונים, והיא היתה הספקית של דג'ורנו ושל וטורי בתחום שקי ענק, המיועדים לחומרי בניה בתפזורת, כמו חול וחצץ, הנארזים באותם שקים, ומשוווקים לרוכשים.

ביום 1.11.04, אירעה טעות אנוש אצל המוביל מטעם מיקי עוז, ומשלוח שקים המיועד לדג'ורנו, הגיע בטעות לוטורי, והמשלוח של וטורי, הגיע לעסק של דג'ורנו.

השקים שהוזמנו על ידי דג'ורנו נשאו עליהם הדפס הכולל את הלוגו של חברה זו, כתובתה ומספרי הטלפון שלה, ואילו וטורי הזמינה שקים ללא כיתוב. יוצא, שהמשלוח שהגיע בטעות לוטורי הוא זה שהיה מעוטר בסימני הזיהוי, לרבות הלוגו של דג'ורנו, ומדובר בכמות של כ 1,000 שקים.

למותר לציין ששתי החברות העוסקות באותו תחום ממש בבאר שבע, מתחרות ביניהן בעסקיהן.
התובעת טוענת כי וטורי עשתה שימוש בשקים שעליהם הלוגו והפרטים שלה, מילאה אותם בחומרי בניה, הציגה שקים כאלה בפתח חנותה, באופן העלול להטעות את הציבור כי הוא מקבל שירות או רוכש מוצרים מאת התובעת עצמה, ובכך, כנטען, בוצעה עוולה של גניבת עין כהגדרתה בחוק.

התובעת טוענת כי שימוש זה הלך ונמשך גם אחרי שלבקשתה ניתן, ביום 19.1.05, צו מניעה מוסכם האוסר על המשך שיווק השקים הללו על ידי וטורי, ולפיכך ביצוע העוולה אף נמשך מעבר למועד זה.

דג'ורנו טוענת כי מיקי עוז, ברשלנותה, בהחלפת משלוחי השקים גרמה או תרמה לביצוע העוולה על ידי וטורי.

מיקי עוז שיגר, הודעת צד ג', לוטורי.

בכתב התביעה אוזכרו עילות נוספות של התובעת, לשיטתה, בשל התקלה האמורה, ובהן עשיית עושר ולא במשפט והפרת סימן מסחרי, אלא שטענות אלה לא חזרו בסיכומי התובעת, והן נזנחו, והסיכומים מתמקדים בעילת גניבת עין, על פי החוק הנ"ל.

סעיף 1 לחוק קובע כי "לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן יחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר".

סעיף 13 של החוק, קובע כי ניתן לפסוק בשל הפרת החובה שלעיל פיצוי, בלי הוכחת נזק, עד 100,000 ש"ח, וזהו הסכום הנתבע בהליך זה, לצד צו המניעה.

הנתבעים טוענים כי לא התקיימו יסודות העוולה, כי אין מקום לקביעת פיצוי כלשהו, וכי מדובר בתביעת סרק טורדנית, הנובעת ממניעים של תחרות מסחרית והרצון לקנטר את המתחרה ולהטרידו.
מבלי לעשות שימוש בביטויים חריפים אשר כאלה, ברור לי, כפי שציינתי לא אחת בפני באי כח הצדדים, כאשר התייצבו בבית המשפט, שתביעה זו מיותרת לחלוטין, שאין מאחוריה תוכן ממשי, וחבל שהנוגעים בדבר נאלצו להשחית זמנם וכספם על בירור וליבון הפרשה, שאינה אלא סערה בכוס מים, במקום להקדיש זמנם ואונם לקידום עסקיהם והמסחר שהוא משלח ידם.

אפתח בכך שהנתבעת 2, מיקי עוז, פעלה כל העת ללא דופי, ואין כלפיה עילה מוצדקת למי מהצדדים.

אומנם, בשל טעות אנוש, הוחלפו המשלוחים, אולם, גם התובעת וגם הנתבעת 1, ברשלנותן לא קיימו את הוראות חוק המכר תשכ"ח- 1968, בדבר בדיקת הממכר מיד לאחר קבלתו, ומתן הודעה מידית לספק על אי ההתאמה, ככל שהתגלתה (ראה סעיף 13 -17 לחוק), ואילו מיד בסמוך לאחר שהעניין התגלה ודווח, סוף סוף למיקי עוז, הציעו אנשיה לבעלי דברם לבצע את ההחלפה בעצמם, וכאשר לא נענו, שיגרו רכב מיוחד לבאר שבע כדי לעשות זאת, אולם, בנסיבות לא ברורות כאשר הרכב הגיע לחצרי וטורי נאמר לנהג שאין עוד שקים שניתן לשגר לדג'ורנו, והוא חזר כלעומת שבא.

ככל שבוצעה עוולה של גניבת עין, כלפי התובעת, וכזו לטעמי לא היתה כלל, גם אז אין מיקי עוז אחראי לדבר בשום צורה, הוא לא תרם תרומה כלשהי להיווצרות העוולה או לביצועה, ופעל כנדרש ובתחום הסביר כדי למזער את התקלה ולאיין את תוצאותיה כאשר התגלתה.

דג'ורנו ווטורי, מצידם, פעלו בצורה תמוהה ורשלנית, שסיבותיה לא התבררו עד תום, אך אין לומר, לפחות ביחס לוטורי, שמעבר להתרשלות ושמץ של זילזול בסיטואציה שנוצרה, שחברה זו ניסתה להיבנות מהחלפת המשלוחים או להפיק רווח כלשהו, ישיר או עקיף, מכך שהלוגו של המתחרה התנוסס על השקים שברשותה.

מצד התובעת תהייה רבתי קמה מכך שכבר כשבוע לאחר האספקה, כלומר בשבוע הראשון או תחילת השני של נובמבר, ידעה על הטעות, ולא פעלה בנחרצות לביצוע החלפה או לפיתרון אחר לבעיה. (ראה ח.נ של שלומי דג'ורנו, עמ' 4, ש. 7-8).

רק ב 6.1.05, הגיע נציג של התובעת לחנות וטורי, ורכש שם, לצורכי הכנת צו המניעה והתביעה, שק ריק עם הלוגו של התובעת, בלא שוטורי ניסתה לעצור מהלך זה, ולהיפך, ובניגוד לנוהגה למכור רק שקים ובהם חומרי בניה, נאותה לספק לנציג התובעת שק ריק בליווי חשבונית המציינת במפורש שמדובר בשק של התובעת…

קשה לקבל הסבר ממצהירי התובעת מדוע המתינו חודשים לאחר גילוי הטעות, מדוע לא דאגו לתאם החלפת השקים עם וטורי, ומדוע לא עמדו על כך, לחלופין, שמיקי עוז יטפל בדבר, ולמעט אמירות מעורפלות ולא משכנעות, כי אכן פנו למיקי עוז וביקשוהו לספק שקים חדשים, אין בפני כל נימוק או הסבר לכך.

וטורי, מצידו, מודה, שאכן עשו שימוש בחלק מהשקים, מילאו חצץ וחול, ואף הציבו את שקי המתחרה, בפתח עיסקם, כפי שעולה גם מצילומים שהוגשו בפני, וזאת, כנטען, כדי שמהשקים הגדולים יוכלו להוציא כמויות קטנות יותר של חומר, ולהעבירם לכלי אריזה אחרים, ובלי שום כוונה להטעות את הציבור או לגרום למישהו לסבור שהוא רוכש חול או חצץ מתוצרת המתחרה.

לא ברור האם בכלל החומרים הללו, שאינם יחודיים, נרכשים על ידי שתי החברות מספקים שונים, ולעניין זה קיבלתי גרסאות סותרות, ואפשר מאוד ששתיהן מקבלות אותו חול ואותו חצץ ממש, אך הרלוונטי לענייננו הוא שאיש אינו טוען שאיכות המוצר ששתי החברות מחזיקות, שונה כלשהו, או שיש הבדל מבחינת הצרכן בין הרכישה בשני המקומות הללו.

וטורי טוען כי לאחר מתן צו המניעה דאג לגזור ולהשמיד את השקים שנותרו בחזקתו והנושאים את הלוגו של התובעת, אך כפי המסתבר, וכך גם עולה מעדות הגב' אורנה אסיס שעסקה במלאכה הזו, בכל מקרה אין מדובר בהשמדה של כל השקים, ואף לא של מרביתם.
גם אנשי וטורי אינם יכולים להצביע על מאמץ רציני מצידם, לשון המעטה, לפעול להחלפת השקים או להפסיק בהם את השימוש, כאשר התגלתה הטעות, וגם הם מודים כי זמן קצר אחרי האספקה כבר ידעו ששקי דג'ורנו הגיעו אליהם בטעות.

טוען וטורי ניסים, כי הודיע על העניין לתובעת ולמיקי עוז, אולם לטעמו שני אלה לא טיפלו בנושא, והוא סבור שהתובעת סירבה להצעתו להחליף את השקים בין השתי החברות משום שהתובעת כבר עשתה שימוש משלה בשקים הלבנים החלקים שהגיעו אליה בטעות.

חברת וטורי אינה רואה פסול בשימוש שעשתה בשקי דג'ורנו, והיא מודה בכך במפורש (ראה למשל סעיף 14 לתצהיר ניסים וטורי), והחברה טוענת שלכל היותר הוסיפה פרסום ומוניטין לחברה המתחרה, דג'ורנו, ולא גרמה כל נזק…

וטורי סבורה גם, שאין מקום שלקוח כלשהו יוכל להתבלבל ולסבור כי הוא רוכש מדג'ורנו, משום שאומנם השקים עם הלוגו הוצבו בפתח העסק שלה, אך מדובר בעסקים המצויים בשני חלקים שונים של העיר, ולא בסמיכות, וכן, כעולה מהצילומים, יש שילוט ברור וגדול בחזית העסק המלמד כל לקוח כי מדובר בוטורי ולא בשום עסק אחר.

טענה זו נראית לי, והיא מומחשת היטב בצילומים שבפני.

אכן, בסופו של יום, וכאשר אין שמץ ראייה אחרת, נראה כי התוצאה היחידה המסתברת של התקלה בעטייה הוחלפו משלוחי השקים, היתה זו של תוספת פרסום חינם לעיסקי דג'ורנו, ותוספת מוניטין לעסק הזה…



לא הוכח כי מאן דהוא, הוטעה, או יכל לטעות, או כי נוצר מצב שבו, כמתחייב מיסודות העוולה של גניבת עין, גרם וטורי לכך שהמוצרים שהוא מוכר או השירותים שהוא נותן הם נכס או שירות של עסק אחר, כלומר, של דג'ורנו.

גם התובעת וגם הנתבעת 1, ידעו על התקלה מיד בסמוך להתרחשותה, לא נקפו אצבע, ומכל מקום לא עשו דבר יעיל וכמתחייב להביא העניין לתיקונו, והחל מהשבוע הראשון של ינואר 2005, עם רכישת השק הריק על ידי דג'ורנו, ברור, גם כי חברה זו החליטה להשתמש בטעות המצערת כמנוף לקינטור והטרדת המתחרה, אשר בלי דעת, ואולי ביודעין, גם שיתף פעולה ולא היסס למכור את השק הריק למתחרהו, ואף המשיך, באדישות, וברשלנות רבתי, להציב את שקי המריבה בפתח חנותו, כאילו לא היו דברים מעולם.

ניתן לומר בבירור שככל האמור בנטל ההוכחה במשפט אזרחי, לא שיכנעה אותי התובעת כלל ועיקר שוטורי ביצעה כלפיה עוולה של גניבת עין, ויסודות העוולה לא הוכחו.

התנהלות שני הצדדים היתה רשלנית ותמוהה, אולם גם אם וטורי פעלו באדישות ובזלזול, אין אלה באים במקום הוכחת יסודות העילה שהתובעת טוענת לה, ולכל היותר יבוא הדבר לידי ביטוי במישור שלילת הוצאות המשפט.

כאמור, לא מצאתי דופי בהתנהלות חברת מיקי עוז, בהקשר הנדון, ואין כלפיה כל תביעה המתייחסת במישרין לעצם טעות האנוש בהחלפת המשלוחים, ולפיכך, אפילו במישור זה, אין צורך או מקום לקבוע האם פעלה ברשלנות כלפי מי מהצדדים, ואם כן, באיזו מידה הם עצמם תרמו תרומה מכרעת לקרות התקלה, בהימנעותם לבדוק את הממכר מיד עם הספקתו.

התוצאה היא שאני דוחה את התביעה כלפי שני הנתבעים, וממילא גם את הודעת צד ג' ששוגרה בגידרה.

בשל הנימוקים שפורטו אין הנתבעת 1, וטורי, זכאית להוצאות, ואילו חברת מיקי עוז, הנתבעת 2, זכאית להוצאות ושכר טרחה.

התובעת תשלם לנתבעת 2 הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 5,000 ש"ח ומע"מ נכון להיום.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון