תכליתו של חוק הפטנטים לאזן בין אינטרסים ציבוריים והאינטרס של בעלי האמצאות. בשיטת הפטנטים מתנגשים שני אינטרסים ציבוריים חשובים: מחד האינטרס של פיתוח וייצור אמצאות ומאידך האינטרס של פעילות כלכלית חופשית. כדי לקדם את הראשון חייב המחוקק לתת תמריץ כלכלי לממציאים, כך שישקיעו בפעילות המצאתית. בלי התערבות המחוקק לא היה יכול ממציא לשרוד בשוק לאחר התגלות אמצאתו, מכיוון שמתחריו, שלא היו צריכים לשאת בעלויות הפיתוח, היו מוכרים את המוצר הסופי במחיר נמוך הרבה יותר ממנו. בגדרם של איזונים אלה, שעיקרם הגבלת תקופת ההגנה של הפטנט, מצויים גם תיקונים 3 ו-7 לחוק הפטנטים, שהוראתם נועדה להסדיר את פעילותן של חברות התרופות הגנריות מול החברות האתיות. להגשמת מטרה זו, במקביל לאפשרות להאריך את תוקף הפטנט, התאפשר למתחריו של בעל הפטנט, ניצול בהיקף נסיוני תוך תקופת הפטנט. בין יתר השיקולים להארכת תוקפם של פטנטים, נתן המחוקק את דעתו להתארכות משך הרישוי של תכשירים רפואיים. שעה שבית המשפט נדרש לפרש את הוראת החוק, אין מקום למתן משקל יתר ערכי לשיקול זה או אחר, מאחר שתכלית החוק הינה, כאמור, לאזן בין האינטרסים באופן מיטבי על פי שיקול דעתו של המחוקק. להלן פסק דין בנושא הארכת פטנט: פסק דין ערעור על החלטת כב' רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, מיום 26.12.05, לפיה נדחתה בקשת המערערת להארכת תוקפו של פטנט מס' 97219 (להלן: "הפטנט"). הרקע העובדתי המערערת היא בעלת הפטנט שהוגש לרישום בתאריך 12.02.91. בתאריך 10.03.96 נרשם הפטנט בפנקס הפטנטים והמדגמים. בקשה לאישור שיווקו של התכשיר הרוקחי Co-Diovan המוגן בפטנט, הוגשה למשרד הבריאות בתאריך 24.01.99, על פי תקנות הרוקחים (תכשירים רפואיים) תשמ"ו-1986. בתאריך 07.06.99 קיבלה המערערת את תעודת הרישום לתכשיר. ובתאריך 04.08.99 הוגשה על ידה בקשה למתן צו הארכה. התכשיר מכיל שני מרכיבים פעילים ידועים, האחד חומר בשם Valsartan והשני Hydrochlorothiazide ששניהם נרשמו בעבר בפנקס התכשירים הרפואיים. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם חוק הפטנטים תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הפטנטים"), מאפשר הארכת תוקפו של פטנט המגן על שילוב של שני חומרים פעילים ידועים, שכל אחד מהם, בנפרד, נרשם בעבר בפנקס התכשירים הרפואיים. בהחלטתו נשוא הערעור מבהיר כב' רשם הפטנטים את גדר המחלוקת (עמ' 14): "אבהיר עניין זה באמצעות השרטוטים שלהלן: נניח כי קיימים שלושה חומרים פעילים חדשים: A,B,C. עבור כל אחד מהחומרים הפעילים A ו- B ניתנו פטנטים בסיסים (ואפילו צווי ארכה), הכוללים את החומר הפעיל החדש ותוספים למיניהם (לרבות, מלחים, Binders וחומרים ידועים נוספים).... כנ"ל בדיוק נעשה לגבי חומר פעיל חדש B, שבו מוארך "הפטנט הבסיסי" לחומר הפעיל B, והוא נרשם במשרד הבריאות. נניח, כי כעת, לאחר חלוף זמן, מבקש פלוני לרשום פטנט, המגן על החומר פעיל נוסף C, בשילוב עם תוספים ועם חומרים פעילים בעלי רישוי קודם, כגון החומר הפעילים A ו-B לעיל (להלן: "פטנט C&AB), ולאחר שקיבלו, מבקש הוא להאריך את תוקפו... אזי, במקרה זה, בבקשה לצו ארכה, יתכנו שתי אפשרויות והן: א. לו תבע פלוני בעבר פטנט על חומר פעיל חדש C, וקיבלו (להלן: "פטנט C"), ואף נרשם חומר פעיל C במשרד הבריאות, אזי כעת יש לדחות בקשתו להאריך את תוקף הפטנט C&AB, הואיל ו-C אינו חומר פעיל חדש והפטנט הבסיסי לענין סעיף 64א היה בזמנו פטנט C ולא הפטנט C&AB, והרישום במשרד הבריאות לגבי פטנט C, הוא ששולל הארכת פטנט C&AB. דחיית בקשה זו לארכת תוקף הפטנט אינה תלויה ואינה קשורה בשאלה האם הוגש והתקבל פטנט C&AB כדין. הנימוק לדחיית הבקשה להאריך את תוקף הפטנט טמונה בכך, שהחומר הפעיל C אינו עוד חדש ושאין זו הפעם הראשונה בה הוא נבחן כחומר פעיל במשרד הבריאות, ואין ההצדקה קשורה לשאלה האם יש בשילוב החומרים הפעילים חדשנות והתקדמות המצאתית כדין. יתכנו מקרים בהם יקובלו וירשמו פטנטים הנוגעים לחומרים פעילים, ואולם לא תהיה הצדקה להאריך את תוקף הפטנטים. ב. מאידך, באם פטנט C&AB הוא הפטנט הראשון בו נתבע החומר C כחומר פעיל חדש (אף אם בפטנט זה שולבו חומרים פעילים ידועים אחרים A ו-B), אזי במקרה זה הפטנט הבסיסי לעניין סעיף 64א הינו פטנט C&AB ולא פטנט C (שאינו קיים במקרה זה), ולפיכך, במקרה זה, ניתן להאריך תוקף הפטנט (בכפוף לשאר תנאי הסעיף), הואיל ולא נרשם בעבר במשרד הבריאות". מסקנת כב' הרשם, לפיה ניתן להאריך תוקף פטנט רק ביחס לתכשיר שבין מרכיביו חומר פעיל חדש, נסמכת על פירוש הגדרתם של המונחים בסעיף 64א לחוק הפטנטים, ולנוכח המסקנה לפיה צירופם של המרכיבים הפעילים אינו יוצר מרכיב פעיל חדש, למרות ששילובם מעניק ערך מוסף לשימוש בתכשיר. הרקע הנורמטיבי על פי הוראת חוק הפטנטים עובר לתיקון מס' 3 הוענקה לבעל פטנט רשום הגנה לתקופה של 20 שנה, מפני ניצול בלתי מורשה של המצאתו על-ידי כל אדם. עד לכניסתו לתוקף של חוק הפטנטים (תיקון מס' 3), תשנ"ח-1998 (להלן- החוק המתקן), פורש החוק באופן האוסר על יצרן מתחרה לפעול לפיתוחה של תרופה גנרית, בין על-ידי עריכת ניסויים ובין בדרך אחרת של מחקר ופיתוח, שמטרתם להכשיר את הקרקע לקראת השקתה של תרופה מתחרה. בנסיבות אלה, נהנו יצרניות התרופות האתיות מהגנה נוספת למשך התקופה לה נזקקו החברות הגנריות לפיתוחה של תרופת החיקוי. תקופה זו הוגדרה כ"תקופת הגנה דה-פקטו". בתי המשפט אשר נדרשו לפרש את הוראות חוק הפטנטים ראו בהסדר זה, המעניק תקופה נוספת לשיווק בלעדי של התרופה למי שהשקיע בפיתוחה ובקידומה, איזון נכון בין האינטרס של מפתח התרופה ליהנות מפרי השקעתו לבין האינטרס הציבורי. על האיזון בחוק הפטנטים בין זכויות הממציא לבין עקרונות התחרות החופשית נאמרו הדברים הבאים (ע' פרידמן, פטנטים-דין פסיקה ומשפט משווה, הוצאת פרלשטיין גינוסר, עמ' 41): "חוק הפטנטים מאזן בין שני אינטרסים קוטביים חשובים ומהותיים. האינטרס האחד, הינו אינטרס חופש העיסוק והתחרות, ועמו הצורך בקיום שוק חופשי של רעיונות לקידום התרבות, המסחר והכלכלה. האינטרס הנגדי, הינו הרצון לתגמל ממציאים ולהגן על אמצאותיהם, יצירותיהם ומלאכותיהם. במסגרת פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין "עלית" (ע"א 2600/90 עלית חברה ישראלית לתעשיות שוקולד וסוכריות בע"מ נ' סרנגה, פ"ד מט (5) 769) הוצגו אינטרסים מתחרים אלו באופן הבא; 'האינטרסים המתנגשים מעוגנים בערכי יסוד בעלי חשיבות עליונה בחברה של כלכלה חופשית. מחד גיסא, עומדים הזכות לחופש העיסוק, עקרון התחרות החופשית, זרימה חופשית של ידע ומידע העומדת ביסוד כל התקדמות והתפתחות. מאידך גיסא, עומד האינטרס של בעל עסק או מפעל להגנה על זכויותיו המסחריות, על הידע, הזמן והמשאבים שהוא משקיע בעסקו, על שיטות ייצור שפיתח ועל מכלול המרכיבים המהווים את עסקו' ". בתאריך 26.02.1998 פורסם ברשומות תיקון מספר 3 לחוק אשר קבע בסעיף 54א כי: "פעולה ניסיונית במסגרת טיפול להשגת רישוי לצורך שיווק המוצר לאחר תום תוקפו של הפטנט, אינה בגדר 'ניצול אמצאה' אם נתקיימו שניים אלה..." תיקון זה הביא לקיצור תקופת הבלעדיות של בעל הפטנט בכך שצמצם ולעתים אף ביטל לחלוטין את "תקופת ההגנה דה-פקטו". במקביל לקיצור תקופת ההגנה כמתואר לעיל, הוענקה בסעיף 64ב לתיקון סמכות לרשם הפטנטים להאריך תוקפו של פטנט: "שוכנע הרשם, כי התקיימו התנאים המפורטים בסימן זה, יאריך בצו את תקופת תוקפו של פטנט בסיסי בהתאם להוראות סימן זה (להלן- צו הארכה)..." מכאן, שבמקביל לאפשרות להאריך את תוקף הפטנט, התאפשר למתחריו של בעל הפטנט ניצול בהיקף נסיוני תוך תקופת הפטנט, לשם השגת היתר כדין לניצול האמצאה המוגנת לאחר פקיעת הפטנט הרשום. הזכות להארכת תוקפו של הפטנט הותנתה בתנאים כמפורט בסעיף 64ד (כפי שהיה בתוקף בעת מתן החלטת רשם הפטנטים). "לא יתן הרשם צו הארכה, אלא אם כן התקיימו תנאים אלה: (1) החומר, התהליך לייצורו או השימוש בו, התכשיר הרפואי המכיל את החומר או התהליך לייצורו או הציוד הרפואי, נתבע כפטנט הבסיסי והפטנט הבסיסי עומד בתוקפו; (2) לענין תכשיר רפואי - תכשיר רפואי המכיל את החומר רשום בפנקס התכשירים הרפואיים לפי תקנה 2 לתקנות הרוקחים (תכשירים רפואיים), התשמ"ו-1986 (להלן - תקנות הרוקחים); (3) הרישום כאמור בפסקה (2) הוא הרישום הראשון המאפשר שימוש בחומר בישראל למטרות רפואיות; (4) לא ניתן צו הארכה קודם על הפטנט הבסיסי או לגבי החומר." המונחים "חומר" ו- "פטנט בסיסי" שבסעיף 64ד הנ"ל הוגדרו בסעיף 64א כדלקמן: "חומר" - המרכיב הפעיל בתכשיר רפואי או מלחים, אסטרים, הידרטים או צורות גבישיות של אותו המרכיב; "הפטנט הבסיסי" - הפטנט המגן על חומר כלשהו, על תהליך לייצור חומר, על שימוש בחומר או על תכשיר רפואי המכיל חומר, או על תהליך לייצור תכשיר רפואי המכיל חומר, או על ציוד רפואי החייב ברישוי בישראל (להלן - ציוד רפואי)." (ההדגשות שלי - ש.ד.). בהחלטה נשוא הערעור קבע רשם הפטנטים כי את המונח "חומר" יש לפרש כמתייחס למרכיב פעיל אחד, שלא נרשם במשרד הבריאות בהסתמך על לשון החוק ותכליתו, תוך הפניה למצב המשפטי הקיים בארה"ב ואירופה ואבחנה ביניהם. ביום 21.12.05 התקבל בכנסת חוק הפטנטים (תיקון מס' 7) התשס"ו-2006, אשר, בין היתר, הוסיף לתנאים שפורטו לעיל תנאי נוסף (5) לפיו: "ניתן היתר שיווק בארצות הברית של אמריקה לתכשיר רפואי כאמור בפסקה (2) המוגן בפטנט ייחוס או לציוד רפואי המוגן בפטנט ייחוס - אם הוארכה בארצות הברית של אמריקה תקופת תוקפו של פטנט הייחוס ביחס לתכשיר הרפואי או לציוד הרפואי האמור;". "פטנט יחוס" מוגדר כ" "פטנט כלשהו במדינה מוכרת המגן על החומר, על התהליך לייצור החומר או על השימוש בחומר, או על התכשיר הרפואי המכיל את החומר, או על התהליך לייצור התכשיר הרפואי המכיל את החומר, או על הציוד הרפואי, אשר נתבע בפטנט בסיסי במדינת ישראל, בין אם הפטנט האמור מקביל לפטנט הבסיסי ובין אם לאו;". סעיף 22(א) לתיקון מס' 7 קובע כי הוראות החוק העיקרי על פי ניסוחן המתוקן יחולו גם על בקשות למתן צו הארכה שהוגשו לפני תחילתו ובלבד, שטרם פקע תוקף הפטנט הבסיסי שלגביו ניתן הצו. ומכאן שלתנאי סעיף 64ד נוספה דרישה מצטברת נוספת, לפיה הפטנט הבסיסי הוארך בארצות הברית. יודגש, כי רשם הפטנטים התייחס בהחלטתו לתיקון הצפוי להיכנס לתוקף (עמ' 3). טענות ב"כ הצדדים ב"כ המערערת סבור כי החלטת רשם הפטנטים מתבססת על פרשנות שגויה למונחים "חומר" ו"פטנט בסיסי" תוך הסתמכות על שיקולי מדיניות שגויים, לפיהם יש לפרש את החוק "במשורה", כביכול. עוד נטען, כי רשם הפטנטים התעלם מהראיות המוכיחות את הטענה בדבר המאמצים הרבים שהושקעו על ידי המערערת במשך שנים רבות ברחבי העולם בפיתוח ובהשגת הרישוי עבור התכשיר החדש. מוסיפה המערערת, כי לא היה מקום להסתמכות רשם הפטנטים על הדין האמריקאי, למרות הרקע החקיקתי וההבדלים המהותיים בינו לבין הדין הישראלי, תוך מתן פרשנות שגויה לדין האירופי בסוגיה. להשקפת המערערת לא ניתן משקל מספיק למטרתו של תיקון מס' 3 שנועד להגן על בעלי המצאות בתחום הרפואה, בשל הצמצום המעשי בתקופת ניצולו של הפטנט, בשל ההיתר שהוענק לחברות הגנריות להתחיל בניסויים בתקופת הפטנט. ב"כ המערערת סבור, כי גישה מצמצמת זו גרמה להתעלמות מההגדרה הרחבה של המונח "פטנט בסיסי", המגן לא רק על "חומר כלשהו", לרבות פטנט המגן על חומר חדש המורכב מחומרים כימיים ידועים, אלא גם על תהליכים לייצור חומרים שימושיים חדשים בחומר וכן תכשירים רפואיים המכילים חומר, ומכיוון שהפטנט שהארכתו התבקשה מגן גם על תהליכים לייצור החומר החדש וכן על תכשירים רפואיים המכילים את החומר לא היה זה נכון לדחות הבקשה. מנגד טוענת ב"כ המשיב, כי החלטת רשם הפטנטים מעוגנת בכללי פרשנות מקובלים, אשר יושמו כדבעי להגשמת תכלית החקיקה, כפי שמצאה ביטויה בלשון החוק ובהצעת החוק. לנוכח העובדה שכוונת המחוקק היתה להעניק הארכת תוקף אך ורק לאותם פטנטים המגנים על חומרים פעילים חדשים, דהיינו, על מולקולה כימית חדשה שנוצרה ואשר בשל החידוש שבה תהליך הרישוי על ידי משרד הבריאות נמשך פרק זמן רב. שלא כבענייננו, בו נמשך תהליך הרישוי כחמישה חודשים בלבד, בשל העובדה ששני המרכיבים הפעילים של התכשיר היו מוכרים ומורשים. משיבה 2 מצטרפת לנימוקי רשם הפטנטים ומוסיפה, כי הפטנט נשוא הערעור אינו עומד בדרישת סעיף 65ד(5) שהוסף בתיקון 7, מכיוון שגם לגרסת המערערת עצמה על פי הדין בארצות הברית, לא ניתן להאריך תוקפו של פטנט המגן על שילוב של שני חומרים פעילים ידועים שכל אחד מהם קיבל היתר שיווק מה- FDA, ומכאן שפטנט הייחוס על פי הגדרתו בסעיף 64א של הפטנט נשוא הערעור אינו זכאי לצו הארכה. ב"כ משיבה 3 מדגיש, אף הוא, את תכליתו של סעיף 64ד, לאפשר הארכת תוקף פטנט לתכשיר רפואי שתהליך רישומו בפנקס התכשירים הרפואיים עלול להמשך שנים. מנגד, שילוב של שני חומרים או יותר, שכל אחד מהם נרשם כבר בפנקס ואינם יוצרים תרכובת חדשה, הינו מהיר יותר, מטבע הדברים, ולפיכך, להשקפת ב"כ משיבה 2 אין ההגיון העומד מאחורי הארכת תוקפו של פטנט שהתקיימו בו תנאי סעיף 64ד, חל על בקשת המערערת. דיון תכליתו של חוק הפטנטים לאזן בין אינטרסים ציבוריים והאינטרס של בעלי האמצאות, כפי שהבהיר כב' השופט מלץ בע"א 427/86 ישעיהו בלאס נ' קיבוץ השומר הצעיר "דן", פ"ד מג (3) 323, 335-336: "בשיטת הפטנטים מתנגשים שני אינטרסים ציבוריים חשובים: מחד האינטרס של פיתוח וייצור אמצאות ומאידך האינטרס של פעילות כלכלית חופשית. כדי לקדם את הראשון חייב המחוקק לתת תמריץ כלכלי לממציאים, כך שישקיעו בפעילות המצאתית. בלי התערבות המחוקק לא היה יכול ממציא לשרוד בשוק לאחר התגלות אמצאתו, מכיוון שמתחריו, שלא היו צריכים לשאת בעלויות הפיתוח, היו מוכרים את המוצר הסופי במחיר נמוך הרבה יותר ממנו (ראה ד' לוינסון-זמיר, "שיקולים כלכליים בהגנה על המצאות" משפטים יט (תשמ"ט) 143). לפיכך החליט המחוקק בחקיקת שיטת הפטנטים להעניק לממציא מונופולין בלעדיות בשימוש באמצאה, כדי להבטיח לו כיסוי של עלויות הפיתוח והפקת רווח מסוים, דהיינו תמריץ כלכלי להשקיע באמצאה. אך כרוך בפתרון זה גם נזק לאינטרס הציבורי השני הנ"ל, במידה שמונופולין מגביל תחרות חופשית. ולכן, כדי להגן על אינטרס זה בחר המחוקק להגביל את המונופולין הניתן לממציא; במונופולין מוגבל זה נמצא האיזון האופטימאלי - בעיני המחוקק - בין שני האינטרסים המתנגשים. הגבלות אלו מתבטאות, בין היתר... (בכך שהמונופולין) ניתן רק לתקופה קצובה." בגדרם של איזונים אלה, שעיקרם הגבלת תקופת ההגנה של הפטנט, מצויים גם תיקונים 3 ו-7 לחוק הפטנטים, שהוראתם נועדה להסדיר את פעילותן של חברות התרופות הגנריות מול החברות האתיות. להגשמת מטרה זו, במקביל לאפשרות להאריך את תוקף הפטנט, התאפשר למתחריו של בעל הפטנט, ניצול בהיקף נסיוני תוך תקופת הפטנט. בין יתר השיקולים להארכת תוקפם של פטנטים, נתן המחוקק את דעתו להתארכות משך הרישוי של תכשירים רפואיים. שעה שבית המשפט נדרש לפרש את הוראת החוק, אין מקום למתן משקל יתר ערכי לשיקול זה או אחר, מאחר שתכלית החוק הינה, כאמור, לאזן בין האינטרסים באופן מיטבי על פי שיקול דעתו של המחוקק. כפי שקבע כב' השופט אורי שטרוזמן בת.א. (ת"א) 1512/93 המ' 12285/93 WELLCOME FOUNDATION LIMITED ואח' נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ ואח', דינים מחוזי כרך כו (4) 911: "... אין בית המשפט מוסמך לקבוע, כי האיזון שקבע המחוקק איננו נראה לו ראוי, וכשם שיקבע בית המשפט כי אין לצמצם את היקף ההגנה המוענקת לממציא ולהתיר למתחריו 'להיערך' למועד פקיעת הפטנט או להליכי רשיון-כפיה עוד בתקופת תקפותו של הפטנט הרשום, כך גם אין בית המשפט מוסמך להאריך - אפקטיבית - את ההגנה המוענקת לממציא, על ידי הוצאת צו, המונע ממי ממתחריו לנצל את אמצאתו לאחר מועד פקיעת הפטנט". בענייננו אמר המחוקק את דברו בהתירו ניצול מוגבל של האמצאה, כקבוע בסעיף 54א לחוק הפטנטים. מנגד, הוענקה אפשרות להארכת תוקפו של הפטנט בהתקיים הוראותיו של סעיף 64ד. סבורה אני כי הגדרות המונחים "חומר" ו-"פטנט בסיסי" בסעיף 64א יחד עם הוראות סעיף 64ד, אינם מותירים מקום לפרשנות המוצעת על ידי ב"כ המערערת. בהגדירו "חומר" קבע המחוקק כי הכוונה למרכיב פעיל בלשון יחיד, וזאת על ידי הוספת הא' הידיעה לפני המילה מרכיב. גם סעיף 64ד(1) מתייחס למונח "החומר" או "התכשיר הרפואי" המכיל את "החומר". ומכאן שכאשר נקבע בסעיף 64ד(3) כי "הרישום כאמור בפסקה (2) הוא הרישום הראשון המאפשר שימוש בחומר בישראל למטרות רפואיות", אין לקרוא לתוכו את שאין בו ולהוסיף כי רישום ראשון לחומר אינו חל על יחידי המרכיבים המשולבים בתכשיר "החדש" למרות שאין זה רישומם הראשון. יודגש, כי מגבלה זו חלה, כל עוד הצירוף אינו יוצר תרכובת חדשה השונה מיחידי מרכיביה, כפי שהבהיר כב' רשם הפטנטים בהחלטתו. טוען ב"כ המערערת כי רשם הפטנטים התעלם מהעובדה שהפטנט הבסיסי, שהארכתו מתבקשת, מגן גם על תהליכים לייצור החומר החדש וכן על תכשירים רפואיים המכילים את החומר. מקובלת עלי בסוגיה זו גישתו של ב"כ המשיבה 2, לפיה מכיוון שתהליך שילובם של שני החומרים אינו יוצר חומר חדש, אין בענייננו תהליך לייצורו של חומר כזה. הרשימה שבהגדרת "פטנט בסיסי" אכן מתייחסת לסוגי פטנטים, פטנט המגן על חומר או פטנט המגן על תהליך ייצורו של חומר. אולם, כאמור, משהובהר כי תוצאת התהליך הנטען אינה יוצרת "חומר חדש", אלא תערובת של חומרים שנרשמו בנפרד בעבר, המסקנה המתבקשת היא כי המערערת לא עמדה בתנאי סעיף 64ד(3) לחוק הפטנטים. באשר לתכלית חקיקתית של תיקונים 3 ו-7 לחוק הפטנטים, סוגיה זו הובהרה בהרחבה בהצעת החוק בדברי ההסבר וברישומים מועדת הכנסת, שדנו בתיקונים המוצעים, לעומקם. בסיומם של דיונים מקיפים שניתן בהם ביטוי לדעות השונות, התקבל דבר חקיקה אשר להשקפת המחוקק מאזן בין האינטרסים של החברות הגנריות לחברות האתיות, תוך התחשבות באינטרסים הכלכליים של מדינת ישראל. סבורה אני כי בנסיבות אלה, רשאי היה רשם הפטנטים ללמוד גזירה שווה מהדין בארצות הברית ולא לפרש את הוראת סעיף 64ד' על פי הכללים הנהוגים בחוק האירופי, בעיקר לנוכח ההבדל בהוראות החוק הנובע בעיקר מהרצון להשיג מטרה כלכלית שונה מזו שביקש להשיג המחוקק הישראלי. מכל מקום, גם בהתעלם מחלקה ההשוואתי - של ההחלטה סבורה אני כי כב' רשם הפטנטים יישם כהלכה את תכלית החקיקה, כפי שמצאה ביטויה בהוראותיו המפורשות של החוק, בעיקר לנוכח ההבדל המהותי בין תכשיר העובר הליכי רישום בפעם הראשונה לבין משך הזמן הדרוש לרישומו של תכשיר המורכב מחומרים שאושרו בעבר דוגמת המקרה שבפני, בו נמשכו הליכי הרישום חמישה חודשים. לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערעור. המערערת תשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ למשיב 1. מאחר שהמשיבה 2 הצטרפה להליך ביוזמתה, אין אני מחייבת את המערערת בתשלום הוצאותיה.פטנטים