סעיף 3 לחוק הפטנטים, תשנ"ז - 1967 מגדיר אמצאה כשירת פטנט בזו הלשון: "אמצאה, בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך, בכל תחום טכנולוגי, שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות המצאתית - היא אמצאה כשירת פטנט". סעיף 4 לחוק מגדיר מהי אמצאה חדשה וקובע: "אמצאה נחשבת לחדשה, אם לא נתפרסמה בפומבי, בין בישראל ובין מחוצה לה, לפני תאריך הבקשה. (1) על ידי תיאור, בכתב או במראה או בקול או בדרך אחרת, באופן שבעל-מקצוע יכול לבצע אותה לפי פרטי התיאור; (2) על ידי ניצול או הצגה, באופן שבעל-מקצוע יכול לבצע אותה לפי הפרטים שנודעו בדרך זו". להלן פסק דין בנושא אמצאה לא כשירה לרישום - אמצאה כשירת פטנט: פסק דין ערעור על החלטת רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר מיום 29 בנובמבר 2004, לפיה התקבלה התנגדות המשיבה לבקשה לרישום פטנט מן הטעם כי האמצאה נשוא בקשת הפטנט מס' 112858 (להלן: "בקשת הפטנט" או "הפטנט" לפי העניין) אינה כשירה לרישום. הרקע העובדתי: המערערת הינה חברה ישראלית אשר עיקר עיסוקה בפיתוח טכנולוגיה אלקטרונית לניקוי בריכות שחייה בצורה אוטומטית. בתאריך 2.3.1995 הגישה המערערת את בקשת הפטנט, שהוגדרה כ"התקני הנעה לרובוטים" ומתייחסת לרובוט לניקוי תת מימי של בריכות שחיה. על פי הנטען בבקשה עיקר האמצאה הוא: הצלחת הרובוט התת מימי לטפס מבלי להחליק על משטחים משופעים או אנכיים כגון קירות בריכה, העשויות מקרמיקה, או כל משטח חלק אחר. תכונה זו מושגת על ידי ציפוי הגלגלים או הרוטורים של הרובוט בשכבה החיצונית באחד משלושה חומרים המתוארים בבקשה לפטנט בתביעה מס' 1: "Chamois leather or imitation leather or Kanebo sponge" ובתרגום לעברית: עור צבי (או עור יעל), חיקוי עור או ספוג Kanebo. על פי הנטען בבקשה, הודות לכיסוי החיצוני באחד החומרים המצויינים לעיל נצמדים גלגלי הרובוט לקירות האנכיים של הבריכה תוך כדי סיבובם מבלי להחליק. הבקשה קובלה ופורסמה ביומן הפטנטים מספר 11/97 בתאריך 10.3.1998. בתאריך 7.6.1998 הגישה המשיבה, שהינה חברה הרשומה בארה"ב, הודעת התנגדות. המערערת והמשיבה הגישו ראיותיהן, ובתאריך 26.2.2001 התקיים דיון בפני כב' הרשם דאז משה גולדברג ובו נחקרו המצהירים, מר יוסף פורת וגיורא ארליך, שהגישו תצהירים מטעם המשיבה ומנהל המערערת מר שמעון זילס. לאחר הגשת סיכומי הצדדים עזב כב' הרשם גולדברג את כהונתו ובהסכמת הצדדים ניתנה ההחלטה על ידי מחליפו, כב' הרשם ד"ר מאיר נועם. החלטת כב' הרשם ד"ר נועם: בהחלטתו דן כב' הרשם בהיבטים השונים של ההתנגדות והחליט לקבלה, הן בהסתמך על פגמים בהגדרת הפטנט והתביעות והן בשל העובדה שלא הוכח כי האמצאה כשירת פטנט, באשר לתביעות הפטנט, קבע כב' הרשם כי התביעה הראשית מספר 1, כפי שנוסחה, אינה ברורה וחד משמעית בחלק מהגדרותיה. בנוסף, דרך ניסוחה כתביעה ראשית שנוסחה כתביעה ספציפית סייעה בידו להגיע למסקנה כי אין כל התקדמות המצאתית בבקשה. בהסתמכו על ע"א 345/84, מדינת ישראל נ' Hughes Aircraft Company פ"ד מד(4) 45 (להלן: "עניין Hughes"), חזר כב' הרשם והבהיר כי התפקיד העיקרי של מערכת תביעות הוא להגדיר את האמצאה, שבגינה נדרש מונופול, ביחס לידע הקודם. לפיכך, התביעה הראשית חייבת להיות מתוחמת בהיקף כזה, שיהיה בה מחד גיסא חידוש והתקדמות המצאתית ביחס לידע הקודם ומאידך גיסא, רוחב מספיק על מנת לספק הגנה ראויה. למרות דרישה זו המעוגנת בהוראת סעיף 13 לחוק הפטנטים, תשנ"ז - 1967 (להלן: "החוק"), בבקשת הפטנט נוסחה התביעה הראשונה כתביעה ספציפית ולא באופן המפרט את המכנה המשותף לשלושת החומרים אשר צויינו לעיל. עוד נקבע כי שתיים מבין ההגדרות, חיקוי עור וספוג Kanebo אינן ברורות וחד משמעיות כדרישת החוק. כמו כן קיבל כב' הרשם את טענתה העובדתית של המשיבה כי בשנת 1991 נעשה שימוש פומבי על ידה בעור יעל סינטטי ובכך נשמטה הקרקע מתחת לטענת המערערת כי מדובר באמצאה המהווה חידוש. עוד נקבע כי לא הוכחה התקדמות המצאתית כדרישת סעיף 5 לחוק, מאחר שהתקן הנעה לרובוטים היה ידוע כבר בשנות ה- 80' של המאה הקודמת ומבמקביל תכונותיהם הסופגות של החומרים המצויינים בקשה והשימוש שנעשה בהם בניקוי בריכות שחיה, גם הם היו ידועים לעוסקים בתחום ולפיכך, לא היה בשילובם כמתואר בבקשה משום התקדמות המצאתית מכיוון שבעל מקצוע ממוצע היה חושב על ניסוי חומר זה כדבר שבשגרה ללא הפעלת כל ניצוץ המצאתי. ומסכם כב' הרשם את החלטתו באומרו: "בנוסף לכל הנאמר לעיל, ברצוני לציין כי המבקשת לא הציגה כל ראיות (למשל באמצעות הצגת תוצאות ניסויים) המוכיחות כי יש שיפור ביכולת הטיפוס והגרירה של הרובוט תוך שימוש בחומרים המבוקשים לרישום". טענות המערערת והמשיבה: המערערת חולקת הן על פירושו של כב' הרשם להוראות החוק והפסיקה והן על הבסיס הראייתי לקביעותיו, בהדגישה כי העדויות לא נשמעו בפני ד"ר נועם אלא בפני קודמו ולפיכך לא היה לכב' הרשם יתרון על ערכאת הערעור בהערכת משקלן של הראיות. עוד מציינת המערערת כי מבין עורכי התצהירים מטעם המשיבה התייצבו לחקירה על תצהירם רק שניים, למרות בקשתה לזמן את כל המצהירים לעדות ולפיכך, היה על כב' הרשם להתעלם מתצהיריהם. בטרם הוחל בבירור הערעור הגישה המערערת בקשה לתיקון הפטנט, בהסתמך על סעיף 190 לחוק. המשיבה תומכת במסקנות כב' הרשם ומדגישה בעיקר את העובדה שהמערערת לא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה מכיוון שהעד מטעמה לא היה בעל ידע טכני מינימאלי ולא היה באפשרותו להעיד על תכונות המוצר לגביו התבקש הפטנט כשם שכשל בהבהרת תכונותיו הייחודיות של הרובוט אשר צוייד בגלגלים או טורבינות מצופים בחומרים המפורטים בתביעה 1 ומשכך, סבורה המשיבה שרק בשל כשלונה של המערערת להוכיח כי האמצאה מועילה ואכן מקיימת את "ההבטחות" שבתיאור הפטנט דין הערעור להידחות. באשר לבקשה לתיקון הבקשה לפטנט, טוענת המשיבה כי החוק אינו מאפשר הגשת בקשה בשלב דיוני זה למי שאינו "בעל פטנט" ומאחר שתביעת המערערת נדחתה אין היא בעלת פטנט ולא קיים פטנט שניתן לתקנו. גם לגופו של עניין סבורה המשיבה כי הגשת הבקשה בשלב כה מאוחר פוגעת בזכויותיה ודינה להידחות. דיון: סעיף 3 לחוק מגדיר אמצאה כשירת פטנט בזו הלשון: "אמצאה, בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך, בכל תחום טכנולוגי, שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות המצאתית - היא אמצאה כשירת פטנט" (הדגשה שלי, ש.ד.). מכאן, שהיה על המערערת להוכיח, בין היתר, שהשימוש בחומרים שבתביעה מס' 1 לציפוי הגלגלים או הגלילים מאפשר טיפוס חסר תקלות על קירות בריכה חלקים וכי המוצר שהיא מייצרת אכן מועיל במובן זה שהוא משפר את יכולת הטיפוס והגרירה של הרובוט ביחס למוצרים אחרים, אשר משמשים לאותה מטרה, וביחס למוצרים שקדמו לו; וכפי שקבע כב' הרשם, המערערת כשלה בהוכחת טענתה זו. העד מטעמה מר שמעון זילס, המשמש כמנכ"ל החברה, מעיד על עצמו כי התמחותו היא בתחום הכלכלה וכי אין לו ידע טכני באשר לתכונות המוצר. יתרה מכך, בחקירתו הנגדית הסתבר כי טענותיו ביחס לתכונות המוצר וביצועי הרובוט ואופן הפעלתו הינן מכלי שני ונמסרו לו על ידי מהנדסי החברה וממציא הטכנולוגיה הנטענת, אלא שלמרבה הצער הממציא ומי שאחראי לייצור לא הוזמנו להעיד ומכאן, שהאמור בסעיף 11 לתצהירו, המתייחס לבדיקת השימוש בעור וביתר החומרים והתוצאות שהניב, הינו חסר משקל כלשהו כמו גם טענתו לפיה, המערערת משתמשת במברשת P.V.A ברובוטים הנדרשים לטפס על קירות חלקים במיוחד. בעמ' 4 לפרוטוקול נשאל העד על ידי ב"כ המשיבה: "מיהו האדם שיכול להסביר לי על מה בדיוק אתם מבקשים לרשום פטנט בחברה שלכם?" ומשיב: "מהנדסים ומחלקת הפיתוח שלנו" ובהמשך (עמ' 46) נשאל העד האם נכון שהפתרון לבעיית הטיפוס הוא שימוש בחומרים שהם גמישים בעת היותם במים, ואשר סופגים מים ומשיב: "אני מתאר לעצמי שזה נכון, אני לא האיש הנכון לענות על השאלה הזאת". לנוכח העובדה שכבר בשנת 1994 הוגשה על ידי חברה צרפתית בקשה לפטנט, המתייחסת לרובוט לניקוי בריכות שחייה, שבין תכונותיו צויינה יכולתו לטפס על קירות בריכה (מוצג 20.3 למוצגי המשיבה, עמ' 5) ומכיוון שעל פי הנטען בהודעת הערעור ייחודה של האמצאה הוא שילוב בין תכונותיו המכאניות של הרובוט אשר נצמד למשטחים השונים באמצעות זרם המים וציפוי הגלגלים בחומר המונע החלקה, מן הראוי שדקויות עובדתיות אלה, אשר מוכיחות את ייחודה של האמצאה ויעילותה יוכחו בפני כב' הרשם בראיות קבילות ומשכנעות, בעיקר לנוכח דברי העד יוסף פורת (בעמ' 9 לפרוטוקול): "היחידה לא מטפסת על קירות חרסינה זאת הבעיה. ז"א אני יכול לפתור את הבעיה, ו- Mitronix יכולים ואחרים לפתור את הבעיה בבריכות מסוימות, וברגע שמגיעים לחרסינה שמצופה בזכוכית וחרסינה איטלקית... בחודשי הקיץ החמים, בכל העולם, איפה שיש חום, יש ירוקת שנתפסת גם על החרסינה, וגם מעל הגליל, וזה גורם להחלקה והיחידות לא מטפסות, כל היחידות זה הרע במיעוטו, מה שיש לכולנו זה הרע במיעוטו. עו"ד ברגמן: אבל לפי טענת בקשת הפטנט ההמצאה היא פותרת את הבעיה. ת: ההמצאה לא פותרת את הבעיה. ש. אז מדוע אתם התנגדתם, כולכם מתנגדים לבקשה? ת. כי כולנו משתמשים באותם גלילים ספוגיים, שהם הרע במיעוטו. אני לא מכיר פתרון אחר. מה שיש לכולנו זה הרע במיעוטו." המערערת לא הציגה ראיה כלשהי להוכחת התכונות הנטענות ויעילותה של ההמצאה והשיפור בשימוש בה ביחס למוצרים אחרים שהיו קיימים בשוק עובר להגשת הבקשה ודי בכך כדי להוות נימוק לדחיית הערעור. אולם, לא אעשה מלאכתי קלה ואדון גם ביתר הסוגיות אותן מעלה המערערת. הידע הקודם: סעיף 4 לחוק מגדיר מהי אמצאה חדשה וקובע: "אמצאה נחשבת לחדשה, אם לא נתפרסמה בפומבי, בין בישראל ובין מחוצה לה, לפני תאריך הבקשה. (1) על ידי תיאור, בכתב או במראה או בקול או בדרך אחרת, באופן שבעל-מקצוע יכול לבצע אותה לפי פרטי התיאור; (2) על ידי ניצול או הצגה, באופן שבעל-מקצוע יכול לבצע אותה לפי הפרטים שנודעו בדרך זו". בתצהירו של מר יוסף פורת ובעדותו בפני כב' הרשם הוכח כי המשיבה הציגה כבר בשנת 1991 במרכזי קניות בארה"ב רובוטים לניקוי בריכות, שנעשה בהם שימוש בעור סינטטי. הרובוטים הוצגו בפני קהל יעד של קונים פוטנציאליים בבריכות פרספקס שקופות באופן שיוכלו לעקוב אחר התהליך מצדו השני של קיר הבריכה. עיינתי בתצהירו של מר פורת ובחקירתו הנגדית ולא מצאתי כי עלה בידי ב"כ המערערת לקעקע את גרסתו בנקודה זו. מקובלת עלי גישתו של כב' הרשם לפיה, פרסום פומבי של ההמצאה כולל גם הצגתה לעין כל וכי הצגתם של הרובוטים במרכזי קניות משמעותם "הצגה באופן שבעל מקצוע יכול לבצע אותה לפי פרטים שנודעו לו בדרך זו".יתרה מכך, מנהל המערערת אישר בעדותו שכאשר ראה את הרובוטים מוצגים בארה"ב פנה לעורך דין בקשר לזכויות המערערת (עמ' 108 לפרוטוקול). העובדה שמר זילס אשר אינו בעל מקצוע טכני הבחין בכך שציפוי הגלגלים או הגלילים נעשה בחומרים בהם משתמשת המערערת מהווה אישור לטענה לפיה בעל מקצוע יכול היה להעתיק את האמצאה על פי מראה עיניו. לעניין זה יש להבהיר, כי מר זילס ראה את הרובוטים בשנת 1997. אולם, לגרסת מר פורת, שנתמכה בראיות באשר לרכישת יריעות העור הסינטטי, הרובוטים שהוצגו בשנת 1991 היו זהים בתכונותיהם. העדר התקדמות המצאתית: בעניין Hughes (עמ' 108) מבהיר כב' הנשיא מ' שמגר כי דרישת סעיף 5 לחוק המגדיר התקדמות המצאתית כ- "... התקדמות שאינה נראית כענין המובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע על סמך הידיעות שכבר נתפרסמו, לפני תאריך הבקשה, בדרכים האמורות בסעיף 4". משמעותה כי: "דרישה זו לתקפותו של פטנט רחבה מן הדרישה של חידוש, וטעמה בכך, שאין די בהיותו של המוצר או התהליך דבר חדש שטרם נתגלה לציבור, אלא כי לצורך קבלת הגנתו של החוק יש להראות תרומה ממשית לתחום, אשר מצדיקה הענקת מונופולין לבעל האמצאה, תוך הגבלת חופש הפעולה של אחרים". בענייננו הובהר בעדויותיהם של יוסף פורת וגיורא ארליך שאושרו בחלקן על ידי שמעון זילס כי העוסקים בתחום ניסו במשך תקופה ארוכה למצוא פתרון לניקוי קירות חלקים של בריכות שחיה, הפטנט הצרפתי ניסה להתמודד עם הבעיה באמצעות תכונות מכניות של הגלגלים והמנוע ואחרים באמצעות ציפוי הגלגלים בחומרים מונעי החלקה, כאשר כל אחד מהם משתמש בחומרים ספוגיים מסוג אחר, מי בעור סינטטי ומי בסוגי ספוגים. בניגוד לנטען על ידי המערערת, אין מדובר במגוון של חומרים מכיוון שכולם השתמשו בחומרים אשר שימשו למטרות ניקוי משטחים הדומים בתכונותיהם לאלה של בריכות שחייה. העור הטבעי משמש מזה שנים לניקוי משטחי זכוכית כמו גם התחליף הסינטטי שלו וסוגים שונים של ספוגים. לפיכך, השילוב בין הרובוט לאותם מוצרים לא היה מסוג החידושים העונים להגדרת "התקדמות המצאתית". טוען ב"כ המערערת (בהסתמכו על האמור בעמ' 109 בפסה"ד בעניין Hughes) כי ההתקדמות משמעותה גם חיבור בין עובדות שהיו מוכרות בנפרד אשר ביחד תורם לקידום המטרה וכי אין לבחון את השימוש בחומרים המסוימים בחוכמה שלאחר מעשה אלא תוך בחינת המצב שקדם לשימוש, כדברי הנשיא שמגר: "ההתקדמות הנדרשת, על מנת שתהא בלתי מובנת מאליה, אינה צריכה להיות גדולה: צעד אמצאתי אכן נדרש, אך די שיהיה צנוע וקטן; פשטות האמצאה אינה צריכה לשמש מכשול לתקפות הפטנט". אכן קו דק מבדיל בין מה שמוגדר כצעד אמצאתי קטן ופשוט, אשר עושה את ההמצאה להמצאה העונה על דרישת החידוש האמצאתי, לבין התפתחות טבעית המוגדרת כ-"Obvious to try". להשקפתי ניתן לאבחן בין השניים באמצעות האבחנה בין המצאה המהווה תפנית ולו קלה מן הקו הכללי בניגוד להמשכו הטבעי של השימוש במוצר. נראה כי בענייננו מדובר בהמשך טבעי. כפי שציינתי לעיל, הרובוטים נצמדים לדופן הבריכה באמצעות זרם המים והבעיה שאותה מנסה הפטנט לפתור מתעוררת רק במקומות בהם המשטחים חלקים במיוחד, כפי שהעיד מר פורת, הניסיונות לפתור בעיה זו כללו במהלך כל השנים ציפויים שונים של הגלגלים. לפיכך, מקובלת עלי מסקנתו של כב' הרשם לפיה היצרנים חיפשו פתרון באמצעות החומרים הזמינים המשמשים אותם לניקוי, שהחומרים המפורטים בתביעה 1 נמנים עליהם. הגדרת החומרים: כב' הרשם סבר כי המונח "חיקוי עור" אינו ממוקד דיו ולנוכח השאלה האם כל חומר נקבובי בעל יכולת ספיגה עונה להגדרה חיקוי עור, מנגד, האם כל חומר המכונה "חיקוי עור" הכולל, בין היתר, יריעות דמויות עור המשמשות לייצור תיקים, נעליים, רהיטים הוא בעל התכונות הדרושות לשימוש באמצאה דהיינו, כושר ספיגה. לנוכח חוסר הבהירות של המונח סבר כב' הרשם שהתביעות אינן ברורות דיין. באשר לספוג תוצרת Kanebo, קבע כב' הרשם כי לאור העובדה שמרכיביו של הספוג הינם סוד מסחרי של היצרן וההגדרה בבקשת הפטנט מפנה למעשה לסימן מסחר ומהווה חלק מתביעת הפטנט, התביעה אינה עונה על דרישת הדיוק בתיאור כל פרטי הפטנט. למרות שיש ממש בקביעת כב' הרשם לפיה: "בתיאור הפטנט כל אלמנט או מרכיב של מוצר חייבים להיות מוצגים באופן מדויק, בשפה הניתנת להבנה, ללא כל סימני שאלה או היסוסים לגבי כוונת המנסח", סבורה אני כי לא היה מקום לדחיית הבקשה בהסתמך על חוסר הבהירות ביחס לחומרים אלה וזאת מן הטעם שהשאלות ביחס להגדרת מרכיבי הפטנט הועלתה ביוזמתו של הרשם בניגוד לטענות המשיבה בנימוקי ההתנגדות, מבלי שניתנה למערערת ההזדמנות להתייחס לשאלות אלה. אילו התקבלה עמדת המערערת בסוגיות האחרות ייתכן והיה מקום להחזיר הדיון לכב' הרשם על מנת שיאפשר למערערת להוכיח את טענתה כי מדובר במרכיבים שתכונותיהם מוצגות בדיוק הנדרש. אולם, לנוכח מסקנתי ביחס ליתר חלקי ההחלטה, נותרה שאלה זו שאלה תיאורטית בלבד. באשר לאי התייצבות עדים לחקירה, יצויין כי בדיון שהתקיים בפני כב' הרשם גולדברג הובהר על ידו כי לתצהירים ינתן משקל שונה מזה שינתן לעדויות העדים שהתייצבו לחקירה. ואכן, מההחלטה ברור כי כב' הרשם ביסס את החלטתו בעיקר על עדויות של העדים האחרים ומסמכים שצורפו לתצהיריהם ולעדויות המצהירים שלא התייצבו התייחס רק כאל חיזוק לנקודה זו או אחרת ומכל מקום, גם אילו התעלם כב' הרשם מהתצהירים כליל לא הייתה מסקנתו משתנה. ניסוח התביעות: סעיף 13 לחוק מגדיר את תפקידן של התביעות בבקשה לפטנט בקובעו: "(א) הפירוט יסתיים בתביעה או בתביעות המגדירות את האמצעה ובלבד שכל תביעה כאמור תהא נובעת באופן סביר מהמתואר בפירוט. (ב) ניתן לבטא בתביעה יסוד מיסודותיה של האמצאה כאמצעי או כצעד לעשיית פעולה מסוימת ואין צורך לפרט את המבנה, החומר או הפעולות הדרושות לעשייתה של אותה פעולה; רואים תביעה שבוטאה כאמור כאילו פורטו בה המבנה, החומר או הפועלות הנוגעות בדבר כפי שתוארו בפירוט". תקנה 20(א) לתקנות הפטנטים (נהלי הלשכה, סדרי דין מסמכים ואגרות), התשכ"ח - 1968, מוסיפה לעניין צורת התביעה: "20(א) הפירוט יכלול את הנושאים הבאים כסדרם: (1) מבוא תמציתי המסביר את ייעוד האמצאה ותיאור תמציתי של מצב הידיעות בשטח המקצועי שבו נעשתה האמצאה, עד כמה שהיה ידוע למבקש לאור האמצאה; (2) תיאור האמצאה בהסתמכות על שרטוטים או הדגמות במידה הדרושה להבנתה; (3) תביעה המגדירה את האמצאה בצורה תמציתית וברורה". כב' הרשם בהחלטתו מסתמך על הוראות אלה וקובע כי קיימות שלוש דרישות עיקריות בנוגע לתביעות: התביעות צריכות להגדיר את האמצאה. התביעות צריכות להיות תמציתיות וברורות. על התביעות לנבוע באופן סביר מהמתואר בפירוט. בבואו לבחון את הבקשה לאורן של הנחיות אלה, הגיע כב' הרשם למסקנה כי אופן ניסוח התביעות אינו עונה על דרישות התקנות מן הטעם שהתביעה הראשונה, האמורה להיות מעין "מסגרת" ממנה יונקות התביעות האחרות, נוסחה כתביעה ספציפית מבלי שקיימת מעליה תביעה רחבה יותר המכילה את "המכנה המשותף" לשלושת החומרים. מבלי להיכנס לשאלה באשר למבנה ההיררכי של התביעות וכמות התביעות ה"בלתי תלויות" אותן ניתן לכלול בבקשת פטנט, סבורה אני כי ניסוח התביעות בבקשה לוקה בפגם יסודי בכך שהתביעות אינן מבהירות באופן תמציתי וברור את יסודות האמצאה, ובמה דברים אמורים, כפי שציינתי לעיל, האמצאה מבוססת על שימוש בחומרים סופחי מים אשר שילובם עם גלגלי הרובוט מסייע למנוע החלקה. בעמ' 3 לתיאור האמצאה נאמר: The core 4 is covered by a layer 8 made of a material such as "chamois leather, imitation leather or Kanebo sponge. The dominating characterizing feature unifying the above-mentioned and other similar materials, is the materials affinity to water and its superior water absorbing power. This feature is obtained by the material's porous structure, and its elasticity in the wet state.” (הדגשה שלי, ש.ד.) לעובדות מהותיות אלה אין ביטוי הולם בתביעות, כשם שלא ברור מנוסח התביעות שהחומרים המצויינים בהן מהווים דוגמא בלבד לסוג החומרים סופחי המים המפורטים במבוא. המערערת טוענת כי על פי כללי פרשנות שנקבעו בעניין Hughes אין לאמץ גישה פרשנית צרה לפיה: "יש לפרש את התביעות ככל האפשר מתוך עצמן, ורק במקרה בו מתגלית אי בהירות על פניהן מותר לפנות לתיאור" (שם, עמ' 67). ו"הגישה הפרשנית הראויה היא, אם כן, פרשנותם של הביטויים והמונחים המופיעים בתביעות בשים לב ליתר חלקי הפירוט, במגמה להעניק לאותם ביטויים ומונחים את המשמעות שבחר ליתן להם הממציא, המשמעות יכולה להיות רחבת היקף ויכול שתהיה מצומצת, בתנאי שתהיה מעוגנת בפטנט ומובנת לבעל המקצוע בזמן הפטנט" (עמ' 68). אולם, בחינת התביעות על פי גישה זו אין פירושה ריקון מתוכן של התביעות, ופירושן אך ורק על פי האמור בפירוט. לאור האמור לעיל, סבורה אני כי בצדק קבע כב' הרשם שניסוח התביעות לוקה בחסר. גם ב"כ המערערת היה ער לפגם זה ולפיכך הגיש במהלך הדיון בקשה לתיקון הבקשה. בתגובתה לבקשה טענה המשיבה כי אין לבית המשפט סמכות להורות בשלב זה על תיקון הבקשה, לאור הוראת סעיף 190 לחוק הקובע: "בכל הליך לפי חוק זה רשאי בית המשפט על פי בקשת בעל הפטנט, להורות על תיקון בפירוט, מן הטעמים האמורים בסעיפים 65 או 69, ויחולו לגביו הוראות סעיפים 66 ו- 67 בשינויים המחוייבים" (ההדגשה שלי, ש.ד.). לטענת המשיבה משנדחתה בקשת המערערת לאישורו של הפטנט אין היא עוד "בעל הפטנט" מכיוון שאין כל פטנט שהיא יכולה להיות בעליו. ואכן, עיון בהגדרת המונח "בעל פטנט" בסעיף 1 לחוק מעלה כי בעל פטנט הנו "אדם הרשום בפנקס כמי שניתן לו פטנט או כמי שעברה אליו הבעלות בפטנט". נראה, לכאורה, כי סעיף 29 אינו דן באפשרות של תיקון פטנט על ידי מי שאינו בעליו אלא בשלב הביניים שבין הגשת הבקשה והקיבול לאישור. אולם, אין אני סבורה שיש מקום להידרש לפרשנות סעיף 29 הנ"ל מאחר שלנוכח הפגמים היורדים לשורשו של עניין ככל שהדבר נוגע לכשירות פטנט לא יהיה בתיקון המבוקש, אם יאושר, כדי לרפא פגמים אלה. לאור האמור לעיל החלטתי לדחות את הערעור. המערערת תשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ בתוך 30 יום מהיום. ממועד זה ואילך ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.אמצאה (פטנט)פטנטים