חשיפת כתובת-IP של גולשים

ישנן שתי מגמות לעניין חשיפת כתובת-IP של גולשים, המוצאות ביטוין בפסיקה: ##(1) ## של כב' השופטת ד"ר מיכל אגמון בבש"א (ירושלים) 4995/05 פלונית (קטינה) ואח' נ' בזק בינלאומי בע"מ ואח', תק-של 2006(1) 11480, לפיה יש להורות על חשיפת פרטי הגולש האנונימי אם תוכן הפרסום יכול להקים אחריות פלילית בגין לשון הרע, ##(2) ## של כב' השופט יצחק עמית בבר"ע (חיפה) 850/06 רמי מור נ' ידיעות אינטרנט מערכות אתר Ynet - מערכות הפורומים תק-מח 2007(2), 1837). לפיה על המבקש להראות קיומה של עילת תביעה כנגד הכותבים, לו הייתה זהותם ידועה, וכי יתקיימו נסיבות נוספות המהוות "דבר מה נוסף" כדי לאפשר את הגילוי, הן בתחום הפלילי והן בתחום האזרחי. ##להלן החלטה בנושא חשיפת כתובת IP של גולש באינטרנט:## החלטה 1. בפני בקשה למתן צו עשה, אשר יורה למשיבה מס' 2 (להלן: "המשיבה"), למסור למבקשת את כל הפרטים המזהים שיש בידה אודות המשיב מס' 1, הוא גולש המכנה עצמו בשם "רפיאל", לרבות מספר I.P., כתובת דואר אלקטרוני, זהות ספק האינטרנט ופרטי המשתמש, כולל שמו המלא וכתובתו, כפי שנמסרו על ידו, בעת שנרשם באתר המנוהל על ידי המשיבה. 2. הבקשה הוגשה בד בבד עם הגשת תביעה לפיצויים, בסך של 120,000 ₪, על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"). 3. המבקשת הינה גננת אשר בבעלותה ובניהולה, שלושה גני ילדים, המצויים בקריית-אונו. 4. המשיבה מנהלת את אתר האינטרנט "תפוז", אשר מבוסס, בין היתר, על פורומים בנושאים שונים ומגוונים, במסגרתם יכולים גולשים להתבטא ולהביע דעתם בכל נושא. 5. ביום 18.8.08, פרסם המשיב מס' 1, הודעה בפורום "הורים לתינוקות", המנוהל באתר האינטרנט של המשיבה, בזו הלשון: "ברצוני להזהיר הורים מפני הגנון של אורלי בקרית אונו. הגננת מנהלת 3 גנים בקרית אונו. בני היה באחד מהם במשך שנה וחצי. במהלך השנה וחצי התגלתה הגננת והמנהלת כאדם בעייתי, בלשון המעטה. לאורך כל התקופה היו יחסים עכורים בין הגננת למטפלות מה שגרם לאוירה לא נעימה ולתחלופה בלתי פוסקת של מטפלות אשר נשארו למספר שבועות מצומצם ( ולעיתים אף פחות) ועזבו לאחר שהבינו במי מדובר. תנאים שהובטחו (בע"פ) לא קוימו: מספר הילדים בקבוצה רק גדל, חדר השינה וחדר המשחקים צומצמו לחדר אחד על מנת לאפשר הכנסת עוד תינוקות לקבוצת הקטנים, מטפלות ותיקות פוטרו כאשר תקופת העסקתן התקרבה לשנה על מנת להימנע מתשלום פיצוים. בהשוואה לגנים אחרים, התשלום לגן היה דומה מאוד אך אם זאת רק לאחר שעברנו גן נוכחנו לדעת עד כמה הגן לא מושקע ברמת המרחב, צעצועים ופעילויות לעומת גנים אחרים. כמו כן, שמענו רבות אודות אנשים אשר התחרטו וביקשו להוציא את ילדים מהגן והגננת סירבה לשלם את כספם (לא מקדמה אלא צ'קים שניתנו מראש). ולבסוף, כאדם, אורלי בוחרת בדרך הקלה לפתור בעיות ע"י כיבוי שריפות ותגיד הכל להורה על מנת לרצותו על חשבון הורים וילדים אחרים (לי אישית היא אמרה: "אני אסבן בשבילך הורים אחרים"). אני מבקש מההורים שחושבים לרשום את ילדם לאחד מהגנים (תינוקייה, גנון או גן מוזיקלי) להתייעץ עם ההורים האחרים ולהימנע מלחזור על הטעות שלנו". 6. המבקשת טוענת כי ההודעה האמורה, מהווה לשון הרע באשר נוגעת היא, באופן ישיר, למשלח ידה, מקצועה ומקור פרנסתה וכי בנסיבות העניין, יש להורות על חשיפת פרטיו של הגולש האנונימי. המבקשת מפנה למבחנים שהותוו בעניין זה, בהצעת חוק מסחר אלקטרוני, התשס"ח-2008 ובפסיקת בתי המשפט וטוענת כי בנסיבות העניין, יש להורות על חשיפת פרטי הגולש האנונימי גם על פי "הגישה המחמירה", המשתקפת מפסיקתה של כב' השופטת אגמון-גונן בבש"א 4995/05 פלונית נ' בזק בינלאומי בע"מ (להלן: "פרשת פלונית"), שכן ברור או לכל הפחות, קיים חשש ממשי, שמטרת הגולש האנונימי היתה לפגוע במבקשת כך שפרסום ההודעה המשמיצה, עשוי להוות עבירה פלילית, על פי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע. 7. המשיבה מתנגדת לבקשה ומדגישה את חשיבות השמירה על חומת האנונימיות של הגולשים המתבטאים ברשת האינטרנט. המשיבה מוסיפה וטוענת כי הפרסום נשוא הבקשה, אינו עולה כדי עוולה של הוצאת לשון הרע שכן על פניו מדובר בביקורת צרכנית לגיטימית המהווה הבעת דעה מותרת. המשיבה מוסיפה וטוענת כי גם על פי מבחנים שנקבעו בפסק דינו של כב' השופט עמית בבר"ע 850/06 רמי מור נ' ידיעות אינטרנט מערכות אתר ynet - מערכת הפורומים", תק-מח 2007 (2) 1837 (להלן: "פרשת רמי מור"), לא הוכח אותו "דבר מה נוסף", המצדיק חשיפת פרטי הגולש האנונימי ולא הוכח כי המבקשת מיצתה את האפשרות להביא לחשיפת הגולש האנונימי, באופן וולנטרי, באמצעות קריאה לזיהויו באתר בו פורסם הביטוי המשמיץ. 8. בתשובה לתגובה, ציינה המבקשת כי לא היה באפשרותה, לפנות לגולש האנונימי, באמצעות אתר האינטרנט שכן המשיבה חסמה גישה והודיעה כי לא יפורסמו הודעות נוספות, הקשורות בפרסום האמור, כך שהמבקשת, עובדות המועסקות על ידה וכן הורים שניסו להגיב על הדברים, לא יכלו לעשות כן. למען שלמות התמונה יצוין כי מכתב התביעה עולה כי המבקשת ביקשה להסיר את הפרסום וזה אכן הוסר על ידי המשיבה. דיון 9. בהעדר חקיקה המסדירה סוגיית חשיפת זהותם של גולשים באינטרנט וקובעת נוסחת איזון סטטוטורית בין חופש הביטוי של הדוברים ב"כיכר השוק הוירטואלית" - האינטרנט - לבין זכותו של הפרט, להגנה מפני לשון הרע, הובעו בפסיקת בתי המשפט המחוזיים, דעות שונות בסוגיה זו. 10. על פי גישתה של כב' השופטת ד"ר אגמון-גונן ב"פרשת פלונית", שזכתה לכינוי "הגישה המחמירה", יש ליתן משקל גבוה לחופש הביטוי האנונימי באינטרנט באופן שזכותו של גולש לשמירת האנונימיות תיסוג רק מקום בו עשויה לקום אחריות פלילית בגין לשון הרע, לפיכך על המבקש חשיפת זהות הגולש האנונימי, להוכיח "כוונה לפגוע", בהתאם ליסודות העבירה הפלילית של הוצאת לשון הרע, על פי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע. 11. מאידך, נפסק על ידי כב' השופט עמית, ב"פרשת רמי מור", כי זהותו של הגולש האנונימי תחשף מקום בו ניתן להצביע על קיומה של עילת תביעה כנגד הכותב, ל? זהותו היתה ידועה וכי נתקיימו נסיבות נוספות המהוות "דבר מה נוסף", המצדיק חשיפת זהותו של הגולש האנונימי כגון; מידת תום לבו של המבקש; סיכויי תביעה טובים - האם הפרסום הפוגע חרג מהבעת דעה מותרת ועשוי להוות לשון הרע מבלי שלמפרסם תעמוד ההגנה של הבעת דעה; זהותו של מי שנפגע מן הפרסום - אדם פרטי או דמות ציבורית; אם יש עניין לציבור בפרסום, עוצמתו של הביטוי הפוגע; משך הפרסום; טיבו של האתר בו פורסם הביטוי הפוגע; המשקל שקורא סביר יתן לפרסום הפוגע; והתועלת שתצמח מחשיפת פרטי הגולש לעומת הנזק שעלול להיגרם מן החשיפה. לצד שיקולים אלה, לאורם תבחן שאלת ההצדקה לחשיפת זהותו של הגולש האנונימי, הציע כב' השופט עמית לנקוט בפרוצדורה על פיה ידרש המבקש להראות כי מיצה אפשרות לחשוף את פרטי הגולש האנונימי, על דרך של קריאה לחשיפת זהותו, באתר בו התפרסם הביטוי הפוגע והבאת פרטי הבקשה וההליך המשפטי לידיעתו, על מנת שיוכל להתנגד לחשיפה. 12. בפסק הדין בעניין ה"פ 541/07 עו"ד יעקב סבו נ' ידיעות אינטרנט (שותפות רשומה), התייחסה כב' השופטת ד"ר אגמון-גונן, למבחנים שהוצעו על ידי כב' השופט עמית, ב"פרשת רמי מור" וציינה: "יש להקל בחשיפת זהות הגולשים, כאשר מדובר בעבירה פלילית, ולקבוע מבחנים לחשיפה בכל הנוגע לעוולות. יתכן כי לעניין עוולות אזרחיות יש לקבוע פרוצדורות שעל המבקש גילוי יהיה לעמוד בהן, כפי שקבע השופט עמית בפרשת רמי מור". יחד עם זאת, כל עוד החקיקה לא קובעת אחרת, מחזיקה כב' השופטת אגמון-גונן בדעתה כי למעט מקרים חריגים וקיצוניים, בהם עשוי הפרסום להוות עבירה פלילית, על פי חוק איסור לשון הרע, אין מקום להורות על חשיפת פרטי הגולש, וגם אז על המבקש להראות כי ניסה לפנות לגולש באותו אתר או פורום, להודיע לו על רצונו להגיש נגדו תביעה, ולבקש ממנו לחשוף את זהותו. 13. ביום 14.1.08, פורסמה הצעת חוק מסחר אלקטרוני, התשס"ח-2008 (להלן: "הצעת החוק"). בסעיף 13 (ב) להצעת החוק נקבע: "הוכח להנחת דעתו של בית משפט כי קיים חשש של ממש שתוכנו של מידע שהועלה לרשת תקשורת אלקטרונית או הפצתו ברשת כאמור, מהווים עוולה כלפי אדם או הפרת זכות קניין רוחני שלו, רשאי הוא, על פי בקשת אותו אדם, להורות לספק שירותי אינטרנט המספק שירות גישה או שירות אירוח, למסור למבקש פרטים שברשותו שיש בהם כדי לזהות את מפיץ המידע". 14. ביום 20.3.08, ניתן על ידי כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל, פסק דין בה"פ 1244/07 מזמור הפקות בע"מ נ' מעריב הוצאת מודיעין בע"מ (אתר האינטרנט NRG) (להלן: "פרשת מזמור הפקות"). כב' השופטת ד"ר פלפל, התייחסה להסדר המוצע בהצעת החוק שהינו ליברלי יותר מהדרישות שגובשו בפסיקה ונקטה גישה מרחיבה על פיה בית המשפט יתערב ויורה על גילוי זהות הגולש האנונימי "כאשר נעשה שימוש לרעה באנונימיות ברשת, שימוש המהווה לכאורה על פניו עוולה בנזיקין, ולא רק מקום בו קיים חשש ממשי לביצועה של עבירה פלילית כפי שנקבע בפרשת פלונית". 15. ומן הכלל אל הפרט, לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה, התגובה והתשובה לתגובה, ראיתי לקבל את הבקשה. 16. אין ספק כי נוסחת האיזון הכלולה בסעיף 13 (ב) להצעת החוק, על פיה זהות הגולש האנונימי תחשף מקום בו קיים "חשש של ממש" לביצוע עוולה, כמו גם ישומה של נוסחת האיזון האמורה, בפסק הדין ב"פרשת מזמור הפקות", קובעים מבחן רחב וגמיש אף מעבר לאמות המידה שנקבעו ב"פרשת רמי מור". יחד עם זאת, משהצעת החוק טרם גובשה לכלל חקיקה ומשטרם נפסקה הלכה על ידי בית המשפט העליון, ראיתי לנקוט בדרך הביניים ולבחון הבקשה, בהתאם למבחנים שהותוו על ידי כב' השופט עמית, ב"פרשת רמי מור". 17. להבדיל מהנסיבות שנדונו בהחלטתי בעניין בש"א 152863/08 רבקה פלח - חנות ביבי פלוס נ' דוקטורס אתר אינטרנט (לא פורסם 12.2.08), שם דובר בדברים שעל פי הקשרם, ניתן היה להבינם כהבעת דעה או התרשמות אישית, בגבולות שאינם חורגים מביקורת לגיטימית של לקוח בלתי מרוצה, הרי בענייננו, הפרסום חוצה את גבולות הבעת הדעה שכן יש בו משום ציון ופרוט "עובדות" אשר במידה ואין בהן אמת, כפי שנטען על ידי המבקשת, עשויות להקים עילה לתביעה בגין לשון הרע. 18. מדובר בפרסום שנעשה במסגרת פורום "הורים לתינוקות", בחודש אוגוסט, דהיינו בתקופה שטרם תחילת שנת הלימודים, תחת הכותרת "ברצוני להזהיר הורים מפני הגנון של אורלי בקרית אונו". ל? היה בפרסום, כדי לחוות דעה בדבר הגן או בדבר אופייה והילוכה של המבקשת, אשר לדעת הגולש האנונימי, הינו "בעייתי", ניתן היה לסווגו כהבעת דעה והתרשמות אישית של לקוח בלתי מרוצה. אלא שהגולש האנונימי, לא הסתפק בהבעת דעה גרידא וראה לנמק ולתמוך דעתו, בפרוט "עובדתי" דוגמת: "...תחלופה בלתי פוסקת של מטפלות אשר נשארו למספר שבועות מצומצם (ולעיתים אף פחות)... מטפלות ותיקות פוטרו כאשר תקופת העסקתן התקרבה לשנה על מנת להימנע מתשלום פיצויים... לי אישית היא אמרה "אני אסבן בשבילך הורים אחרים...". הפרוט העובדתי האמור, יוצר רושם כי אכן מדובר בדברים הנאמרים מפי מי שבנו היה בגן. זאת ועוד, הפרוט "העובדתי", ביחד עם השפה הרהוטה והסדורה, משווים לפרסום נופך אמין, באופן שקורא סביר עשוי לייחס לו משקל, מה שמגביר את פוטנציאל הפגיעה הטמון בפרסום. תוכן הדברים, מתייחס באופן ישיר, למשלח ידה, מקצועה ומקור פרנסתה של המבקשת ונוגע בנושאים מהותיים ומרכזיים, הנשקלים על ידי הורים, בבחירת גן לילדיהם. מדובר בביטוי בתחום המסחרי-עסקי אשר מחד יש אינטרס לעודדו ולקדמו, מקום בו מדובר בביקורת צרכנית לגיטימית אך מאידך, במידה ואין בו אמת, עלול הוא לפגוע בשמו הטוב, במשלח ידו ובפרנסתו של הנפגע. בענייננו, במידה ואין בדברים אמת, כטענת המבקשת, הפרסום מהווה לכאורה, לשון הרע ואף עשוי להצביע על כוונה לפגוע בשמה הטוב ובפרנסתה של המבקשת. 19. בנסיבות אלה, סברתי כי התקיימו אותן נסיבות המצדיקות חשיפת פרטי הגולש האנונימי, על פי המבחנים שהותוו ב"פרשת רמי מור". עוד יצויין כי הנטען בתגובת המבקשת, בדבר חסימת האפשרות להגיב על האמור בהודעה המשמיצה - לא הוכחש על ידי המשיבה. בנסיבות אלה, לא ניתן לזקוף לחובת המבקשת אי פרסום הודעה הקוראת לגולש האנונימי להיחשף ולא ראיתי להציב דרישה זו כתנאי לחשיפת פרטיו של הגולש האנונימי. 20. מאידך, בהתחשב בכך שמדובר בבקשה לצו עשה זמני שנועד לשרת את התביעה העקרית שהוגשה על ידי המבקשת ומשלא ניתן להעריך, בשלב מקדמי זה, אם עומדת לגולש האנונימי, הגנה מההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע ובכללן הגנת "אמת דיברתי", ראיתי לאזן בין זכותה של המבקשת, לחשיפת פרטיו של הגולש האנונימי, לצורך הגשת תביעה לבין האינטרס, הן הציבורי והן הפרטי, בשמירת האנונימיות של הדוברים ברשת, על דרך של חיוב בהפקדת ערבויות. בהתחשב בכך שחשיפת זהותו של הגולש האנונימי, עלולה לגרום למשיבים (הן למשיבה והן לגולש האנונימי) נזק ובהתאם להוראות תקנה 364 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ראיתי לחייב את המבקשת, בהפקדת ערבויות, להבטחת פיצוי המשיבים, בגין כל נזק שעלול להיגרם להם כתוצאה ממתן הצו, היה ויקבע שלא היה מקום לבקשו ו/או תפסק התובענה. סוף דבר 21. מהנימוקים האמורים, ראיתי לקבל הבקשה ולהורות למשיבה, להעביר למבקשת את זהותו וכתובת ה- I.P. של הגולש האנונימי, המכונה בשם "רפיאל", אשר פרסם את ההודעה נשוא הבקשה, לרבות שמו וכתובתו, כפי שנמסרו בעת שנרשם באתר המנוהל על ידה וזאת בכפוף לכך שהמבקשת תפקיד את הערבויות הבאות, עד לא יאוחר מיום 4.1.09. א. התחייבות עצמית, ללא הגבלה בסכום. ב. ערבות צד ג' שאינו תאגיד או חברה בע"מ, על סך של 25,000 ₪. ג. הפקדה במזומן או ערבות בנקאית שתעמוד בתוקף עד 30 יום לאחר מתן פסק דין בתובענה העקרית, על סך של 15,000 ₪. לא יופקדו הערבויות האמורות במועד, תראה המבקשת כמי שויתרה על בקשתה והחלטה זו תראה כמבוטלת. עותק הערבויות ימסר, לאחר הפקדתן, לב"כ המשיבה. המשיבה תעביר לידי ב"כ המבקשת את הפרטים האמורים, 15 יום לאחר הפקדת הערבויות.מחשבים ואינטרנטדיני אינטרנט