פרשיות מרמה תופסות מקום במשפט העברי בהקשרים שונים. למשל שומר פיקדון הכופר בו "מיד נעשה עליו גזלן וחייב באונסין (מקום) שיש עדים שבשעה שכפר בו היה ברשותו" (שולחן ערוך חושן משפט רצ"ב, א'); ראו גם שו"ת שרידי אש לר' יחיאל יעקב וינברג (רוסיה-גרמניה-שוייץ, המאה הכ') מהדורת הרב א"א וינגורט והרב ש"א רפפורט, תשנ"ט, חלק א', קנ"ה לעניין "לפני עור לא תתן מכשול"; אנציקלופדיה תלמודית ערך גזל (כרך ה', טורים תנ"ח-תנ"ט). באשר למקרים שהם בחינת עושק, כגון מי ש"בא ממון חברו לתוך ידו ברצון הבעלים וכשתבעו כבש הממון אצלו בחזקה ולא החזיר" או "השולח יד בפקדון... וכן הכופר בפקדון"; וראו האסמכתאות שם. לטעמי, בהיקש, מי שקיבל כספי ציבור – כמו בנידון דידן – הפך להיות נאמן עליהם, ועל כן מעל בהם אם לא השיבם, וישא בתרמיתו. ראו גם ערך "גזל הרבים", שם טורים תק"ט – תק"י; שולחן ערוך חושן משפט שס"ו, ב' "הרועים והגבאים והמוכסין (גוֹבי מכס שגבו יתר על המידה – א"ר) תשובתם קשה מפני שגזלו את הרבים ואינם יודעים למי יחזירו, לפיכך יעשו בו צרכי רבים"; ראו גם ערך גבאי - מוכס שם טור מ"ו ואילך. יש מקום להשוות בין גבאי - גובה המלך - לבין ענייננו במובן של הנאמנות המוטלת עליהם ומחילה שאינה שייכת בהם (ערוך השולחן לר' יחיאל מיכל אפשטיין, רוסיה, המאות הי"ט-הכ', חושן משפט שס"ג, ג'). ועוד, להיבט של הפקת רווח הכרוך בעוולה נדרשת פרופ' נילי כהן במאמרה (לספר אור העתיד לראות אור) "חוק, מוסר ו'אין חוטא נשכר'", שהביא חברי השופט מלצר; לשאלות מוסריות במשפט ראו גם יצחק אנגלרד, "משפט ומוסר במסורת היהודית" דיני ישראל כ"ח (תשע"א) 1). מרמההמשפט העברי