תקנות המסים (גביה) (קביעת הוצאות שהוצאו בנקיטת אמצעי אכיפה), התשנ''ג-1993 בתוקף סמכותי לפי סעיפים 12ה(ד) ו-13 לפקודת המסים (גביה) (להלן - הפקודה), ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה: 1. קביעת הוצאות הוצאות שישא בהן הסרבן הן ההוצאות הנדרשות באופן סביר לנקיטת אמצעי אכיפה כמשמעותם בפקודה, לרבות הוצאות ששולמו לצד ג לשם ביצוע אמצעי אכיפה כאמור, ובהן: (1) הוצאות הכרוכות בדרישת התשלום ובגבייתו; (2) הוצאות הכרוכות בביצוע העיקול, לרבות דמי עיקול, הוצאות פריצה לחצרים לצורך הוצאת המעוקלים, הוצאות אבטחת המעוקלים, גרירת המעוקלים והובלתם; (3) הוצאות הכרוכות באחסון המעוקלים, באבטחתם ובביטוחם; (4) הוצאות הכרוכות במכירת המעוקלים או בנסיון למכירתם, לרבות הוצאות פרסום קיומה של מכירה פומבית, הוצאות שמאות הנכסים המעוקלים והוצאות משפטיות הכרוכות בביצוע אמצעי אכיפה, שיקבעו בכללים, בהתייעצות עם מנהל בתי המשפט או מי שהוא הסמיכו לכך. 2. החזר הוצאות בגין נקיטת אמצעי אכיפה בטעות הוכח להנחת דעתו של פקיד גביה או של ממונה על הגביה כי ננקטו אמצעי אכיפה בטעות, יוחזרו למי שננקטו כנגדו אמצעים כאמור כל ההוצאות כמפורט בתקנה 1 שנשא בהן בשל נקיטת הליכים אלה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כמשמעותם בסעיף 159א לפקודה (להלן - הפרשי הצמדה), החל מהיום שנשא בהן, ובלבד שסך ההוצאות המשפטיות שיוחזרו כאמור לא יעלה על הסכומים שייקבעו כאמור בתקנה 1(4). 1 ק''ת תשנ''ג, 1010. בנקתקנות