תקנות הביטוח הלאומי (תחולה לגבי סוגי עובדים שאינם תושבי ישראל), תשל''ב-1972 בתוקף סמכותי לפי סעיפים 192א ו-242 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשכ''ח-1968, לאחר התייעצות במועצה ובאישור ועדת העבודה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה: 1. הגדרות בתקנות אלה - ''אזור'' - כל אחד מן השטחים המוחזקים על ידי צבא-הגנה לישראל; ''לשכת עבודה'' - לשכת עבודה המופעלת ליד הממשל הצבאי באזור. 2. תחולה תושב האזור שהנו עובד, שאירעה לו תאונה באזור בדרכו ממעונו לעבודה או מן העבודה למעונו, יראו את התאונה כתאונת-עבודה כמשמעותה בחוק אם התקיימו בו כל אלה: (1) התאונה אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו ממעונו לעבודה בישראל או מן העבודה למעונו ועקב נסיעתו או הליכתו זו; (2) מקום העבודה הוא בישראל; (3) העובד נשלח לעבודה על ידי לשכת העבודה. 3. הפסקה וסטיה על אף האמור בתקנה 2 לא יראו את התאונה כתאונת-עבודה אם הפסיק העובד את הנסיעה או ההליכה הפסקה של ממש או סטה מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו כלפי מעבידו או אם יש לייחס את התאונה בעיקר לרשלנותו הפושעת של העובד ולא נגרם על ידיה אי-כושר עבודה לארבע השבועות לפחות, נכות או מוות. 4. שמירת דינים אין בתקנות אלה כדי לגרוע מהוראות תקנות הביטוח הלאומי (תחולה לגבי סוגים מיוחדים של מבוטחים), תשל''א-1970. 5. תחילה תחילתן של תקנות אלה ביום ו' בניסן תשל''א (1 באפריל 1971). 1 ק''ת תשל''ב, 1188. תקנותביטוח לאומי