סתירות בין גרסאות נאשמים ברצח לדוחות איכון סלולרי

השופט א' א' לוי: 1. המערערים הורשעו בבית-המשפט המחוזי בנצרת ברצח חברם פבל מליז'וניק, ודינם נגזר למאסר-עולם. תמצית העובדות שבבסיס ההרשעה 2. בבוקר שבת, ה' בתשרי התשס"ב (22.9.2001), בסביבות השעה 10:15, גילה זוג דיגים סמוך לגשר "הפקק" שעל נהר הירדן - בדרום עמק החולה - גופת גבר מוטלת במי הנהר. הגבר היה לבוש חרמונית ונעול נעלי ספורט מסוג "ניו באלאנס". מקץ מספר שבועות התבררה זהותו - פבל מליז'וניק, צעיר כבן 25, תושב כרמיאל, שעלה מרוסיה והתגורר בגפו במרכז הקליטה בעיר (להלן: "המנוח"). בדיקה פתולוגית העלתה, כי הוא הומת בידי אדם אחד או יותר, בעשר מכות שהונחתו על ראשו באמצעות מכשיר קהה אחד או יותר, שגרמו נזקים קשים למוחו. פצעי שפשוף שהתגלו על ידיו ואצבעו השבורה, היו סימן לכך שהתנגד לתוקפיו. הבדיקה העלתה עוד, כי בעת שהושלך אל המים היה המנוח כבר ללא רוח חיים. 3. בשבועות שקדמו למותו נהג המנוח לצאת מדי סוף-שבוע לדיג בנהר הירדן. לא היה לו ציוד דיג משל עצמו, ואף לא רשיון לנהיגה בכלי-רכב. לפיכך, נהג להצטרף לשניים - אנטולי וסרגי - הם המערערים שבפנינו, תושבי כרמיאל, אשר היו חבריו היחידים. את הבילוי השבועי אפיינה שיגרה קבועה: לקראת שעות הערב של יום ששי היו השלושה נפגשים, נוטלים עמם ציוד ומשקאות אלכוהוליים, ונוסעים מכרמיאל לעמק החולה. עם הגיעם לאזור הירדן נהגו להתמקם בנקודה קבועה - גשרון שמעל אחת מתעלות הניקוז של הנהר, כארבעה ק"מ וחצי צפונית למקום שבו התגלתה הגופה. שם בילו את הלילה, לעתים הדליקו מדורה, דגו, שתו ואכלו, ובשעות שלפני-הצהריים של יום השבת נהגו לשוב לבתיהם בכרמיאל. יאמר כבר עתה, כי השלושה נהגו לקחת אתם לדיג את מכשירי הטלפון הסלולארי שלהם. האישום והראיות 4. לאחר הרצח נחקרו המערערים כיתר האנשים עמם היה המנוח בקשרים, וכל אחד מהם הציג מספר גרסאות, לעתים סותרות זו את זו, באשר לפגישתם האחרונה עם המנוח, והקורות אותם בסוף-השבוע של ה-21 עד 22 בספטמבר 2001. המערערים הכחישו מכל-וכל כי יצאו באותו סוף-שבוע לדיג, וטענו כי שהו כל העת בכרמיאל. דא עקא, מדו"חות איכון של מכשירי הטלפון הניידים שלהם עלתה תמונה אחרת. על-פי נתוני האיכון, עד שעות הערב של יום ששי שהו המערערים, כמו גם המנוח, בכרמיאל, אך באותו הערב כבר אותרו התקשרויות של כל השלושה מאזור החולה. למחרת, בסביבות הצהריים, אוכנו שוב מכשירי המערערים בכרמיאל, ואילו במכשירו של המנוח לא נעשה עוד שימוש. גם בני משפחתם של המערערים נחקרו, ובהודעותיהם - שאף הן כללו גרסאות שונות וסותרות - היה כדי להפריך את שמסרו המערערים בחקירתם. לראיות נסיבתיות אלה - איכון מכשירי הטלפון וגרסאותיהם הסותרות של המערערים - נוספו נתונים אחרים. כך, בין היתר, העידה אמו של מערער 1 כי בארוחה שהתקיימה בביתה בצהרי השבת, ובה אירחה את המערערים, הביאו הללו עמם דגים טריים. עוד התברר, כי בשעות הצהריים של יום הששי האמור, ובניגוד לגרסת המערערים, היו מערער 1 והמנוח יחד, שניהם משכו כסף ממכשיר הכספומט בבנק בכרמיאל, והמנוח אף שילם בכספו עבור תדלוק רכבו של מערער 1, שבו על-פי החשד, נסעו אחר-כך המערערים והמנוח לדיג. בתוך כך התברר בחקירת המשטרה, כי המערערים והמנוח לא היו שותפים רק לתחביב הדיג. נמצא כי המנוח עסק ביחד עם מערער 1 בסחר בכלי רכב, וכמו כן נהג להלוות כספים לשני המערערים ולבני משפחותיהם, ולמעשה עד ליום מותו טרם פרעו האחרונים את חובם. 5. על יסוד כל אלה הועמדו המערערים לדין באשמת רצח המנוח. בית-המשפט המחוזי בנצרת (כבוד הנשיא י' אברמוביץ, סגן הנשיא ח' גלפז והשופט נסים ממן) נתן אמון בגרסתם של עדי המשיבה, ולפיה בסוף-השבוע בו מדובר נסע המנוח בחברת המערערים לדיג, ובנקודה זמן כלשהי, בין שעות הערב המאוחרות של יום ששי לשעות הבוקר המוקדמות של יום השבת, הכו המערערים את המנוח, גרמו למותו, והשליכו את גופתו אל המים. השניים הורשעו איפוא בעבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. הטענות בערעור 6. המערערים לא השלימו עם הרשעתם ומכאן הערעור שבפנינו. לטענתם, הראיות, שרובן ככולן נסיבתיות, אינן מצטרפות לכלל מסקנה הגיונית אחת המחייבת את התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא. להשקפתם, בהעדר ראיות ישירות, כמו עדויות ראיה או כלי הרצח שלא נמצא, ניתן להציע תרחישים חלופיים לזה שהציגה המשיבה, באופן המקים את הספק הדרוש לזיכויים בדין. כך, בין היתר, הועלתה האפשרות כי המערערים לא היו כלל בזירת הרצח בעת שנגרם מותו של המנוח ואחרים הם שעשו זאת. בהתייחסם לראיות שבדו"ח האיכון הסלולארי טענו המערערים, כי נתוני האיכון, שנעשו בדיעבד ולכן דיוקם פחוּת, אינם מאפשרים איתור נקודתי של מיקום המכשיר, וזה מוגדר בתא שטח בן עשרות קילומטרים רבועים. אולם, באותה נשימה נטען, כי איכונם בשעות הרלוונטיות למות המנוח, מלמד כי בעליהם שהו בנקודות שטח מוגדרות הנמצאות הרחק מהמקום שבו אירע הרצח. לחלופין נטען, כי לא הוכח שמכשיר הטלפון הנייד של המנוח, שלא נמצא לאחר מותו, אכן היה ברשות המנוח בסוף-השבוע בו נגרם המוות. עוד טענו המערערים, כי משלא הוכח שבינם לבין המנוח נתגלע סכסוך שיש לו זיקה לחובם הכספי, ממילא מתערער משקלה של הטענה לפיה נרצח המנוח על רקע אותו חוב. לגרסת המערערים, מצבם הכלכלי אמנם לא היה שפיר, אולם בכך אין כדי להקים מניע לרצח. מערער 1 הוסיף וטען, כי אין די בראיות כדי לקבוע כי היתה לו יד בגרימת מותו של המנוח. על פי השקפה זו, בהעדר ראיות ישירות, לא ניתן לקבוע מהו חלקם של כל אחד מהמערערים ברצח, ולפיכך, אפשר שזה בוצע בידי מערער 2 בלבד. בתוך כך נטען, כי אפילו מסר מערער 1 הודעות שקריות בחקירתו, בשקריו אין אלא ביטוי לחששו מהפללת מערער 2, ומכל מקום אין בשקרים אלה לבדם כדי למלא את החלל הראייתי הקיים בהוכחת גרסתה של המשיבה. עוד טען מערער 1, כי נתוני שיחות הטלפון מצביעים על כך שניסה להתקשר למנוח לאחר שכבר לא היה בין החיים, ובכך יש לטענתו כדי להעיד על חפותו. לבסוף, נטען כי הודעותיהם של בני משפחות המערערים, שכאמור הפריכו את הגרסאות שהציגו השניים, נגבו תחת לחץ ואיומים, זמן רב לאחר הרצח, ותוך ניצול היותם של הנחקרים עולים חדשים שאינם דוברים את השפה העברית על בוריה. לאור כל אלה סבור בא-כוח המערערים, כי לא היה מקום לייחס להודעות אלו משקל כלשהו לחובת שולחיו. מנגד, תומכת המשיבה את יתדותיה בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. לטענתה, הראיות הנסיבתיות משתלבות לכלל תמונה הגיונית אחת - ולפיה רוצחיו של המנוח היו המערערים ולא אחרים זולתם. דיון 7. הרשעתם של המערערים מתבססת, רובה ככולה, על ראיות נסיבתיות, שבחינתן ושרטוט התרחישים האפשריים העולים מהן נסמכים על ההיגיון, על השכל הישר ועל ניסיון החיים. כידוע, אין משקלן של ראיות מסוג זה נופל מכוחן של ראיות ישירות, ובלבד שלא ניתן להסיק מהן אלא מסקנה הגיונית אחת המקימה יסוד להרשעה. אף לא נדרש כי כל אחת מן הראיות הנסיבתיות בפני עצמה תוביל להרשעה, ודי בכך שכל הראיות יחד כאשר הן משתלבות זו בזו מעשה-פסיפס, יצביעו על הנאשם, וברמה הנדרשת בפלילים, כמבצעה של העבירה (ע"פ 6096/94 מנצור ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 732, 736; דנ"פ 3391/95 סימון בן-ארי נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(2) 377; ע"פ 1888/02 מדינת ישראל נ' מקדאד פ"ד נו(5) 221, 227; ע"פ 6167/99 בן שלוש נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 577, 586). ככלל, משניתן לספק למסכת הראיות הנסיבתיות הסבר חלופי, המתיישב עם חפותו של נאשם, אין די בראיות אלה לצורך הרשעתו. אולם, לא סגי בקיומו של הסבר תיאורטי ורחוק. כידוע, מידת ההוכחה הנדרשת בהליך הפלילי אינה של ודאות מוחלטת, אלא "מעבר לספק סביר", ומכאן מתחייב כי כדי לאפשר לנאשם את פתח המילוט לו הוא נזקק, על התרחיש החלופי להיות מבוסס וסביר דיו (ראו ע"פ 29/79 סלמאן נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2) 118, 123). נעמוד איפוא על מכלול הראיות שבאו בפני בית-המשפט המחוזי, ונבחן אם הן מובילות למסקנה מרשיעה, או שמא ניתן לחלץ מהן מסקנה שיש בה כדי לעורר ספק ביחס לאשמתם של המערערים. איכוני הטלפונים הניידים 8. המערערים העידו על עצמם כי הם נוהגים לקחת עמם לדיג באופן קבוע את מכשירי הטלפון הניידים שלהם, וכך עשו גם בסוף-השבוע שבמהלכו מצא המנוח את מותו. המשיבה הציגה דו"חות איכון מטעם חברת "סלקום", שבה היה מנוי מערער 1, ומטעם חברת "פרטנר" ("אורנג'") שבה היו מנויים מערער 2 והמנוח, וכן העידה מומחים מטעם חברות אלה. מתברר, כי דו"חות האיכון לא הופקו בזמן אמת, קרי, בעת שנערכו ההתקשרויות ממכשירי הטלפון ואליהם, אלא בדיעבד. המומחים העידו, כי אין הדבר פוגע במהימנותם של נתוני האיכון, אך יש בכך כדי לפגום במידת הדיוק של האיכון על-פיהם. כך, בעוד שבאיכון בזמן אמת ניתן לאתר את המכשיר בדיוק של מספר עשרות מטרים, הרי איכון בדיעבד מאפשר לקבוע כי הוא מצוי בין גבולותיו של תא-שטח, שגודלו כ-10 קילומטר רבוע (ראו דברי אהוד חדד בעמוד 18 לפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא). מדו"חות האיכון עולים הנתונים הבאים: א) ביום ששי, ה-21.9.01, שהה מערער 1 בכרמיאל עד לשעות הערב, אז אוכנה שיחת טלפון יוצאת ממכשירו בתחומי אתר השידור המכסה את העיר. בשעה 22:47 כבר אוכן מכשירו באזור החפיפה של אתרי השידור שבקיבוצים איילת השחר ועמיר, המכסים את עמק החולה. גזרת החפיפה ביניהם, שהיא צרה למדי ואורכה עד כקילומטר וחצי, מכסה את הכביש המוביל לנקודה שבה נהגה החבורה לדוג. בלילה שבין ששי לשבת ולמחרת בבוקר עדיין היה המכשיר בתחומי אתר איילת השחר. ואילו בשבת לפני הצהריים אוכן שוב בכרמיאל. ב) מכשירו של מערער 2 אותר עד לשעות הערב של יום ששי בכרמיאל. למן השעה 22:38 ועד לבוקר שבת אוכן המכשיר מספר פעמים באזור החולה. גם מכשיר זה אותר שוב בכרמיאל בצהרי השבת. ג) אף מכשיר הטלפון של המנוח אוכן בליל שבת בכרמיאל. מאוחר יותר, סביב השעה 23:00, אוכן המכשיר באזור המכוסה על-ידי אתר השידור חולתה, קרי, באזור החולה, ובוצעו ממנו שתי התקשרויות אל אחותו של המנוח. מאותה שעה שוב לא נעשה שימוש במכשיר זה. 9. לשאלה כיצד מתיישבת גרסת המערערים לפיה לא עזבו כלל את כרמיאל בסוף-השבוע, עם הנתונים שהתקבלו מאיכון מכשירי הטלפון, לא ידע מערער 1 לספק הסבר, וגם מערער 2 השיב ברוח כמעט דומה: "אין לי הסבר. משהו מיסטי" (עמ' 151 לפרוטוקול). באשר לטענת המערערים לפיה לא הוכח כי עובר למותו נשא המנוח את מכשיר הטלפון עמו, הרי בהעדר ראיה לסתור איני רואה כסבירה את האפשרות כי דווקא בסוף השבוע שבו נרצח שינה המנוח ממנהגו, בעוד שמאן-דהוא השתמש במקומו במכשיר וחייג ממנו בשעת לילה מאוחרת לאחותו של המנוח. אין זאת אלא שהמכשיר היה ברשות המנוח במהלך סוף השבוע האמור, חרף העובדה שלא נמצא על גופתו בעת שנמשתה מן המים. מכל האמור עולה, כי המערערים והמנוח שהו עד לערב יום הששי בכרמיאל, ולכל המאוחר בשעות הערב המאוחרות נסעו לעבר אזור החולה. המערערים שהו באזור זה במהלך הלילה ושבו בצהרי השבת לכרמיאל, ואילו המנוח היה באזור עד סמוך לחצות, וכידוע - לא שב. אלא שבכך לא די, שכן אין בדברים כדי להוכיח כי כל השלושה שהו יחד באותו המקום ממש. עלינו לפנות, אם כן, לבחינתן של הראיות הנוספות, הרלוונטיות לקביעת מיקומם של המערערים והמנוח ביום הרצח. שגרת היציאה המשותפת לדיג 10. כאמור, המערערים והמנוח נהגו לצאת בסופי השבוע שקדמו לרצח לדיג משותף. אשת המערער 1 מסרה בחקירתה (ראו ת/71), כי השלושה עשו כן "כל ששי-שבת" הואיל ואותה עת היה המנוח בחופשה מלימודיו. גם בעדויותיהם בבית-המשפט המחוזי מסרו שני המערערים, כי נהגו לצאת עם המנוח לדיג לעתים קרובות, ועל-פי רוב נמשך הדיג מיום ששי לפנות ערב עד לצהרי יום השבת. אף אשת מערער 2 מסרה בחקירתה דברים דומים. מערער 1 הוסיף בעניין זה כי "פבל [המנוח] הולך רק איתי לדיג ביחד עם סרגי [מערער 2]. אנחנו הולכים ביחד אני המנוח וסרגי, פבל לא הולך לבד... אף פעם סרגי לא הולך לבד לדיג תמיד אני הולך איתו". ואילו מערער 2, בהודעתו, מסר כי "לדיג נסעתי רק עם טוליק [מערער 1], וזה בגלל שאין לי רכב ולבד משעמם לנסוע". מדברים אלה עולה, כי בכל עת שיצאו לדוג עשו זאת השלושה בצוותא, ואתר הדיג היה קבוע - מתחם שאורכו אינו עולה על 100 מטרים ונמצא סמוך לאחת מתעלות הניקוז של הירדן. התמונה המצטיירת היא איפוא של שגרת דיג משותפת של המנוח והמערערים, ולשגרה זו יש כוח ראייתי. אמנם אין היא בבחינת ראיה מכרעת לחובת המערערים, אך יש בה לחזק את הסברה כי גם בסוף השבוע שבו מצא המנוח את מותו, חזרה אותה שגרה על עצמה. 11. חיזוק לדברים אלה נמצא גם בהודעת אמו של מערער 1 במשטרה (ת/69), הודעה אותה העדיף בית-משפט קמא על-פני עדות האם בפניו, מכוח סמכותו לפי סעיף 10א' לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. על פי האמור באותה הודעה, לארוחת הצהריים שערכה האם בביתה ביום השבת, הוזמנו המערערים אשר הביאו עמם דגים טריים. בתשובה לשאלה שהופנתה לה השיבה האם: "אני יודעת שהם חזרו באותו יום מדיג והם אמרו לי שהם היו בדיג באותו יום ותפסו את הדגים האלו". חיזוק נוסף לסברה כי המנוח השתתף באותו סוף השבוע בדיג, נמצא בדברי אחיו, מיכאל מליז'וניק, שהעיד כי כל אימת שיצא לדיג נהג המנוח לנעול נעלי ספורט ישנות מסוג "ניו-באלאנס". אלו, כאמור, הנעליים שנמצאו נעולות על רגליו עת נמשתה גופת המנוח מן המים. זאת ועוד, מעדויות המערערים עצמם ומעדות אחיו של המנוח (ראו עמ' 31) עלה, כי למנוח לא היה ציוד דיג משל עצמו ואף לא רשיון נהיגה, ועל כן כשחפץ לצאת לדיג, היה עושה זאת עם המערערים ותוך שימוש בציוד שהביאו עמם. המנוח היה מוכר כאדם מופנם, וחבריו היחידים היו המערערים ובנות זוגם. קטן איפוא הסיכוי כי יצא לדוג בחברת אחרים. ואם נדרשה ראייה נוספת לעניין זה, הציגה המשיבה חשבונית ממנה עלה כי בצהרי יום ששי שילם המנוח עבור תדלוק מכוניתו של מערער 1. אשתו של מערער 1 מסרה בהודעתה, כי כאשר היו השלושה נוסעים לדיג, היה כל אחד מהם, לסירוגין, משלם עבור הדלק. המשיבה הציגה הוכחה גם לכך, כי באחת השבתות שקדמה לרצח (8.9.2001), שילם המנוח עבור תדלוק מכוניתו של מערער 1 בתחנת דלק ביסוד המעלה - בקרבת האזור בו נהגו השלושה לדוג. לעומת זאת, אין כל עדות לכך כי המנוח נהג להתחלק עם המערערים בהוצאות הדלק בהזדמנויות אחרות לבד מימי הדיג. שקרי המערערים 12. כאמור, המערערים הכחישו בכל-פה כי יצאו לדיג בסוף-השבוע בו מצא המנוח את מותו, וכל אחד מהם הציג טענת אליבי. מערער 1 מסר תחילה (ת/3), כי ראה את המנוח בפעם האחרונה בבית קפה בכרמיאל, אך מאוחר יותר (ת/4) שינה את גרסתו ומסר כי אירח את המנוח בביתו, בנוכחות מערער 2, ביום ששי ה-21.9.2001, בערב. מערער 1 הוסיף וטען, כי ביום המחרת הוזמן לארוחת צהריים בבית אמו, אך בעדותו בבית-המשפט שינה את גרסתו שוב. הפעם טען, כי המנוח עזב את ביתו ביום ששי בצהריים, ואילו ביום המחרת הוא לא הוזמן כלל לארוחה בבית אמו, ולמעשה נערכה אותה ארוחה רק לאחר מספר ימים. לעומתו, טען מערער 2 עם מעצרו, כי הוא אינו מכיר כלל אדם בשם פבל (שמו של המנוח, וראו ת/64). מגרסה זו הוא חזר בהמשך, ובהודעה השנייה שנרשמה מפיו (ת/10) במשטרה מסר, כי ביום ששי התארח עם המנוח, שהיה חברו הטוב, בביתו של מערער 1 עד לשעות הערב, ואחר-כך הסיעו השניים את המנוח לחדרו במרכז הקליטה. בהודעתו השלישית (ת/13) חזר מערער 2 גם מגרסה זו וטען כי לא ייתכן כלל שבילה בערב שבת בביתו של מערער 1, הואיל ובערב המחרת יצאו המערערים לחגוג אירוע אחר, ואין זה מקובל לבלות ערב אחר ערב ברציפות. לשאלה אם בלילה שבין ה-21 ל-22 בספטמבר 2001 הוא יצא לדיג עם חבריו, השיב מערער 2 נחרצות: "לא הייתי עם אף אחד ולא יצאתי מכרמיאל". 13. התמונה העולה מאמרות ראשונות שנרשמו מפיהם של בני משפחות המערערים היא שונה. נראה כי היה זה בטרם הספיקו הכול לתאם גרסאות, וכתוצאה מכך הפריכו בני המשפחות את טענת המערערים לפיה לא יצאו כלל מכרמיאל. אשתו של מערער 1, אוקסנה, מסרה (ת/71), כי בעלה לא שהה בביתם בליל ששי ה-21.9.2001, ושב עם מערער 2 ועם המנוח מהדיג רק ביום השבת. לדבריה, אמר לה מערער 1 כי בהגיעם לכרמיאל הם הורידו את המנוח במרכז הקליטה. באשר למערער 2, נמצא כי בבוקר השבת, בשעה 08:27, הוא שוחח עם אשתו, לודמילה, בטלפון (ת/79), ומשזו נחקרה על אודות השיחה השיבה (ת/77): "אם אני התקשרתי אליו ביום השבת ב-08:30 ז"א שבטוח שהייתי בעבודה והוא לא היה בבית. ז"א הוא היה בדיג והיה רק עם אנטולי כי בלעדיו הוא לא נוסע לדייג". לכל אלה יש להוסיף את אשר כבר אמרנו, היינו, שגם אמו של מערער 1 מסרה בהודעתה כי ביום שבת ה-22.9.2001 נערכה בביתה ארוחת הצהריים בהשתתפות המערערים, אשר הביאו עמם דגים טריים. לבסוף, נדגיש דברים שאמרה אשתו של מערער 1, שגם מהם ניתן להסיק כי למערער 1 היה נהיר שהמנוח שוב אינו בחיים. כוונתי לכך, שמספר ימים לאחר הרצח אמר מערער זה לאשתו כי שוחח עם המנוח, וזה הביע את הסכמתו כי הם יעשו שימוש במצרכי מזון שהשאיר בביתם. כאמור, רק בהמשך, משנפגשו המערערים עם בני משפחותיהם, שינו הללו את גרסתם הראשונית וחזרו בהם מדברים רבים שאמרו, ככל הנראה, בניסיון לצמצם את הפער שבין אמרותיהם לבין קו ההגנה שבו בחרו המערערים. העולה מהאמור הוא, כי המערערים לא הקפידו לומר את האמת בחקירתם ובעדותם באשר לקורותיהם בסוף-השבוע שבו נרצח המנוח. אלה אינם שקרים של מה בכך, אלא שקרים המתייחסים למהות האישום ועליהם נשענת הגנת המערערים. בשקרים אלה יש כדי לתמוך בראיות הנסיבתיות אותן הציגה המשיבה, שכן, לא ניתן להבין מה טעם מצאו המערערים בהצגת גרסאות כוזבות, לו האמינו באמת ובתמים בטענת חפותם (ע"פ 400/84 מדינת ישראל נ' אנג'ל, פ"ד מ(3) 481, 496). אין זאת אלא, כי שקרים אלה - ובפרט טענות האליבי שהופרכו - ביטאו תחושת אשם שקיננה בלב המערערים, ואשר בעטיה ניסו, ככל הניתן, להרחיק את עצמם מהחשד שדבק בהם (ע"פ 517/86 ברוקס נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(3) 441, 449; י' קדמי, על הראיות (חלק 2, תשס"ד, 720). אמירות מפלילות מפי המערערים 14. בית-המשפט המחוזי עמד על התבטאויות שנשמעו מפי המערערים ואשר יש בהן כדי לחזק את החשדות נגדם. כך התברר, כי עובר למותו רכש המנוח, בשותפות עם מערער 1 ועם אדם נוסף בשם ואדים, מכונית ובכוונתם היה למכרה כדי להפיק ממנה רווח. לאחר מות המנוח, משהזכיר ואדים - שטרם ידע על הרצח - למערער 1 את חלקו של המנוח בשותפות, השיב לו המנוח: "מה זה משנה בכלל, עכשיו אני ואתה בעסק" (ראו עדות ואדים קנטור, בעמ' 49), ללמדך עד כמה משוכנע היה מערער 1 כי המנוח לא ישוב לתבוע את חלקו. בנוסף לכך, התבטאו שני המערערים בפני בני משפחתם, כי אין בידי חוקרי המשטרה ראיות, וכי "הם לא יכולים להוכיח כלום". נדמה כי כמעט אין צורך לומר כי אמירות מפלילות מסוג זה יש בכוחן כדי לחזק את התשתית הראייתית שהציגה המשיבה (ראו דנ"פ 4342/97 אלעביד נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1) 736, 778). מקום מציאת הגופה 15. גופת המנוח נתגלתה בנהר הירדן, בין סלעים באזור גשר "הפקק", כארבעה ק"מ וחצי מהנקודה שבה היו המערערים והמנוח נוהגים לדוג. פקח רשות הטבע והגנים העיד בבית-המשפט המחוזי (ראו עדות משה גלילי בעמ' 12-11), כי גופת אדם המושלכת למים בנקודת הדיג האמורה, עשויה בקלות רבה להיסחף, באמצעות הזרם, למקום שבו נתגלתה גופתו של המנוח. ראיה נסיבתית זו משתלבת אף היא בתמונה המצביעה על המערערים כמי שהיו מעורבים במותו של המנוח. המניע 16. אין כל ספק, כי אחד מהיבטיו של הקשר שבין המנוח לבין המערערים ובני משפחתם היה ההיבט הכספי, במסגרתו הוא הלווה כספים לאשתו של מערער 1, לאמו ולאחותו, ולמערער 2. המנוח היה, כאמור, גם שותפו של מערער 1 בעסקי הרכב, ועל רקע זה נוצר חוב כספי כלפי המנוח. מן הראיות שהציגה התביעה עולה כי סך כל חובם של המערערים למנוח עמד על כ-20,000-15,000 ש"ח. עם זאת, סבורני כי לא עלה בידי המשיבה להראות כי חוב זה הקים מניע לרצח. אמנם, ברור הוא שמצבם הכלכלי של המערערים לא היה איתן, אולם מכאן ועד למסקנה כי גמרו אומר להמית את המנוח על רקע החוב, הדרך ארוכה. יותר מכך, גם אליבא דגרסת המשיבה, חלק ניכר מהחוב הוחזר למנוח ומכל מקום לא נטען, וממילא לא הוכח, כי המנוח דרש את החזר החוב או כי הפעיל בעניין זה לחץ על המערערים. אדרבא, חרף קיומו של החוב הוסיף המנוח לקיים קשרים הדוקים עם המערערים, וגם משותפותו העסקית עם מערער 1 לא חדל. ברם, אין באלה כדי להועיל למערערים, הואיל וקיומו של מניע אינו נמנה על יסודותיה של העבירה הפלילית (ע"פ 10577/02 שמש נ' מדינת ישראל, טרם פורסם; ע"פ 6255/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 168, 190). אמנם, הלכה היא כי באותם מקרים שבהם מורכבת התשתית הראייתית מראיות נסיבתיות בלבד, עשוי העדרו של מניע נראה-לעין לעורר ספק באשמת הנאשם (ע"פ 563/79 עבדול האדי נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2) 608, 614). אולם, אין זה כלל מוחלט, והדבר נתון לשיקול דעתו של בית-המשפט לאור נסיבותיו של המקרה שבפניו. במקרה דנן, הראיות הנסיבתיות האחרות הן מוצקות, ואין בהעדר המניע כדי לערערן. לעניין זה אוסיף, כי דווקא משום הקושי להוכיח במקרה זה מניע לרצח, בולטת הימנעותם של המערערים מהצגת גרסה קוהרנטית, המסבירה את שאירע באותו סוף-שבוע שבו שהו במחיצת המנוח. ובמלים אחרות, אפשר שאי-הוכחתו של מניע לביצוע מעשה רצח היה מוסיף משקל לטענה אפשרית בדבר קיומה של אחת ההגנות שבחוק העונשין או לקיומו של יסוד נפשי שאינו מגיע כדי "כוונה תחילה". אך המערערים לא הציגו גרסה כזו, וסיבותיהם עמם. סיכום ומסקנות 17. איש מלבד המערערים אינו יודע את אשר אירע למנוח ולהם בסוף השבוע שבין 21 ל-22 בספטמבר 2001 באזור נהר הירדן. מה הייתה תכלית נסיעתם של המערערים והמנוח למקום, באיזו שעה נרצח המנוח, מה היה הלך רוחם של השלושה אותה עת, ובעיקר מה התחולל בדקות ובשניות שקדמו לרגע שבו אחזו המערערים בכלי הרצח והיכו על ראש המנוח עד שיצאה נשמתו. שאלות אלו נותרו כולן ללא מענה מוחלט. בנסיבות אלה, כל שנותר בידי בית-המשפט הינן ראיות נסיבתיות, וכאלה ישנן למכביר. בהעדר הסבר חלופי כלשהו מפיהם של המערערים אשר מתיישב עם ראיות אלה, עולה ומצטיירת מהן תמונה אחת ויחידה, שאינה משתמעת לשתי פנים, ולפיה יצאו המערערים והמנוח ביום ששי לקראת השעה 21:00, במכוניתו של מערער 1, ופניהם לבילוי סוף-שבוע של דיג בנקודה החביבה עליהם, באחת מתעלות הניקוז של נהר הירדן. בזמן כלשהו שבין סמוך לחצות לבין שעות הבוקר של יום השבת, ומסיבה שלא התבררה, הכו המערערים את המנוח בראשו חזור-והכה, תוך שהלה מנסה, ללא הצלחה, להתגונן מפני תוקפיו. כל זאת, תוך שבלב המערערים מתגבשת, לפני ביצוע המעשה או במהלכו, הכוונה לגרום למות המנוח - כוונה הנלמדת מעוצמת המכות וממספרן הרב. לאחר שמת, השליכו המערערים את גופתו אל התעלה, וזו נסחפה עד כי מקץ כשעתיים הגיעה אל המקום שבו נמצאה בבוקר יום השבת. המערערים שבו לבתיהם בכרמיאל ובלבם החלטה לנצור את אירועי אותו הלילה בלבם ולא לספרם לאיש. בעובדה כי מערער 1 התקשר לאחר הרצח פעמיים למכשיר הטלפון של המנוח - עובדה שעשויים להיות לה מספר הסברים שונים - אין די לשלילתו של תרחיש זה. כאמור, לא הציעו המערערים הסבר הגיוני כלשהו הניצב על רגליו ומתיישב עם מכלול הראיות שהובאו בפני בית המשפט, ומכאן דעתי, כי לא עלה בידיהם להרים את הנטל, שעבר אל כתפיהם, להפריך את התרחיש המפליל אותם ברצח המנוח. חלוקת האחריות בין המערערים 18. ממצאי הבדיקה הפתולוגית אינם מאפשרים לקבוע באורח חד משמעי אם אדם אחד או יותר היו מעורבים בגרימת מותו של המנוח. אף מעבר לכך, אין בחומר הראיות דבר המטיל אור על חלקו של כל אחד מהמערערים במעשה הרצח. על-יסוד זה נשמעה, כאמור, טענה מפי מערער 1, כי לא ניתן לשלול אפשרות שבין אם נכח בזירת העבירה ובין אם שהה במקום אחר, הוא לא היה מעורב במעשה ורק ידו של מערער 2 הייתה בדבר. ברם, המסקנה המפלילה העולה מן הראיות כולן נוגעת, משלא הוכח אחרת, לכל אחד מן המערערים בנפרד, בין אם הודה בדבר נוכחותו במקום הרצח ובין אם התכחש לה. מכאן, כי הנטל לספק הסבר חלופי, השולל את דבר מעורבותו במעשה העבירה, רובץ על כל אחד מהם בנפרד. משבחרו השניים למלא פיהם מים, נותרה על מקומה המסקנה כי שניהם כאחד רצחו את המנוח. 19. על יסוד האמור הגעתי לכלל מסקנה, כי הרשעתם של המערערים בידי בית-המשפט המחוזי מבוססת היטב ובדין יסודה. אשר-על-כן, אציע לחברי לדחות את הערעור. ש ו פ ט המשנה לנשיא א' מצא: אני מסכים. המשנה לנשיא השופטת ד' ביניש: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' א' לוי. משפט פלילירצחאיכון