להלן פסק דין בנושא תביעת לקוח נגד עורך דין: 1. תביעה ותביעה שכנגד על רקע יחסי עורך-דין לקוח. 2. התובעים טוענים כי הנתבע גבה מהם סכומים שלא כדין ואף הפסיק לייצגם טרם סיום הטיפול בענייניהם, ובשל כך נגרם להם נזק בסך 11,720 ₪ - סכומים שנאלצו לשלם לעורכי דין אחרים. התובעים תבעו מהנתבע סכומים אלה, וכן - החזר של סכום בן 6.169 ₪, אשר לטענתם נטל מהם הנתבע שלא כדין; ובסך הכל - 17,800 ₪. בתביעה שכנגד תבע הנתבע סכומים שונים של שכר טרחה, ובסך הכל - 14,541 ₪. 3. ביום 19.2.04 נחתם בין הצדדים הסכם שכר טרחה לגבי ייצוג התובעים על ידי הנתבע בתביעה, בבימ"ש השלום בחדרה, כנגד עו"ד אלנה ימפולסקי, בגין רשלנות מקצועית. התביעה התבררה לפני כב' השופטת אסיף (להלן: ההליך בחדרה). בהסכם זה נקבע שכר טרחה שמורכב ממקדמה בסך 10,000 ₪ ומע"מ, ותוספת בשיעור של 18% ומע"מ מהסכום שייפסק על ידי ביהמ"ש. ביום 23.11.05 נחתמה תוספת להסכם זה, לצורך הגשת בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים בהליך בחדרה. התוספת להסכם נרשמה בשוליו: "5% תוספת בגין בקשת רשות ערעור למחוזי". ביום 29.12.04 נחתם בין מר בלצקי לבין הנתבע הסכם נוסף, ולפיו יעניק הנתבע למר בלצקי שירותי יעוץ משפטי, בקשר להודעה לצד שלישי, שהוגשה כנגד בלצקי בהליך בחדרה. שכר הטרחה שסוכם בהסכם זה הוא מקדמה בסך 1,000 ₪ ומע"מ; ואם בלצקי לא יפסיד בהליך זה, הוא ישלם לנתבע סכום נוסף של 2,000 ₪ ומע"מ. אין מחלוקת כי בלצקי שילם לנתבע את המקדמה בסך 1,000 ₪ ומע"מ. בעת הפסקת ההתקשרות בין הצדדים היתה תוצאת הליך ההודעה לצד שלישי "מעין הפסד" לבלצקי (על פי פסק הדין בהליך בחדרה, היה מקום לקבל את ההודעה לצד שלישי כנגדו, אך זו התייתרה בשל דחיית תביעתם של התובעים שם). בנסיבות אלה, לא דרש הנתבע מבלצקי לשלם לו את יתרת הסכום של 2,000 ₪. עניין נוסף שמסר מר בלצקי לטיפולו של הנתבע היה המשך של טיפול בתביעה שהגיש, כנגד קופת חולים מאוחדת, בבימ"ש השלום בתל-אביב, בגין רשלנות רפואית. הטיפול בתיק זה הועבר אל הנתבע עם פטירתו של עו"ד אהרון ברקאי ז"ל, שייצג תחילה את בלצקי בתביעה זו (להלן: ההליך בת"א). 4. הנתבע החליט להגיש בקשת רשות ערעור על שתי החלטות ביניים, שניתנו בהליך בחדרה, ואשר לדעתו היה זה חיוני להגישה. לעניין זה נחתמה, ביום 23.11.05, התוספת להסכם שכר הטרחה, כפי שצויין לעיל. ואמנם, למחרת - ביום 24.11.05 - הגיש הנתבע את בקשת רשות הערעור. הנתבע טוען כי באותו מועד טרם חלף הזמן שבו ניתן היה להגיש את בקשות רשות הערעור על החלטות הביניים. בדיעבד הסתבר כי עוד ביום 23.11.05 נתנה כב' השופטת אסיף פסק דין שבו דחתה את תביעתם של התובעים, בשל אי קיום צווים של ביהמ"ש להמציא מסמכים ספציפיים וליתן תשובות מלאות לשאלון. בפסק דין זה חוייבו התובעים בהוצאות בסך 10,000 ₪ ומע"מ. התובעים והנתבע לא ידעו על מתן פסק הדין, אלא כשהגיע לידי הנתבע, כשבוע לאחר המועד האמור, ולאחר שהנתבע כבר הגיש את בקשת רשות הערעור על החלטות הביניים. בכך התייתרה, בדיעבד, הגשת בקשת הרשות לערעור על החלטות הביניים, אך הנתבע טוען כי פסק הדין בהליך בחדרה ניתן בטרם חלף המועד להגשת בקשת רשות הערעור האמורה, והוא לא יכול היה לצפות כי בעת הגשתה ניתן כבר פסק הדין. הנתבע העיד כי בקשת רשות הערעור על החלטות הביניים היתה עניין מהותי בהליך, ועל כן סוכמה התוספת לשכר הטרחה. 5. לאחר שהגיע אל הנתבע פסק הדין בהליך בחדרה, הוא ערער עליו לפני ביהמ"ש המחוזי בחיפה. ביום 26.5.07 ניתן פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי ובו התקבל הערעור. ביהמ"ש המחוזי פסק כי התובעים אמנם ביצעו מחדלים, באי ציות לצווי ביהמ"ש, והיתה הצדקה להשית עליהם הוצאות בשל כך, אך עם זאת, לא היתה הצדקה לנקוט כנגדם בסנקציה החריפה של מחיקת התביעה, על פי תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי (בערעור לא היתה מחלוקת כי כשפעלה כב' השופטת אסיף על פי תקנה זו, היה עליה למחוק את התביעה, ולא לדחותה). ביהמ"ש המחוזי ביטל את פסק הדין מיום 23.11.05 והחזיר את התיק לשמיעה בבימ"ש השלום בחדרה, לפני שופט אחר (כב' השופט שרעבי). עוד פסק ביהמ"ש המחוזי, כי סכום ההוצאות, שהתובעים חוייבו בו בהליך בחדרה, יופחת ל- 5,000 ₪ ומע"מ. בפסק הדין שבערעור לא נעשה צו להוצאות, לגבי הליך הערעור עצמו. 6. בשלב זה נתגלעה מחלוקת בין התובעים לבין הנתבע בשני עניינים: א. התובעים טענו כי הנתבע אחראי למחדלים של אי גילוי מסמכים ואי מתן תשובות מלאות לשאלון, שבגינם ניתן כנגדם פסק הדין בהליך בחדרה. מנגד טוען הנתבע כי התובעים הם שחדלו לספק לו את הנדרש, על פי הצווים הללו של ביהמ"ש, למרות פניותיו אליהם, וכי לא היה בידו להמציא לביהמ"ש אלא מה שהתובעים מסרו לו, והם האחראים למסירת המידע בחסר (בכתב הגנתו של הנתבע, ובנספחים לו, פורט עניין זה בהרחבה). ב. משהופחת - בהליך הערעור - כדי מחצית, סכום ההוצאות, שהתובעים חוייבו בו, בפסק הדין בהליך בחדרה, בגין אי הציות לצווי ביהמ"ש, הם היו זכאים להחזר של מחצית הסכום (בסך 5,000 ₪ ומע"מ). הנתבע דרש מהתובעים לקבל סכום זה, על חשבון שכר טרחה בסך 6,000 ₪ ומע"מ, שאותו דרש כשכר טרחתו בגין הגשת הערעור; ואילו התובעים טענו כי זה החזר הוצאות, שמגיע להם, ואינו מגיע לנתבע. דרישה זו של הנתבע הועלתה במכתבו אל התובעים, מיום 30.5.07 (נספח 3 לכתב ההגנה), שבו פירט את תוצאות הערעור ופרטי העבודות שהשקיע בהליך הערעור. אין מחלוקת כי לא נכרת בין הצדדים הסכם שכר טרחה נפרד לגבי הגשת הערעור על פסק הדין בהליך בחדרה. כפי שצויין, נערכה תוספת להסכם שכר הטרחה, לגבי הגשת בקשת רשות הערעור על החלטות הביניים באותו הליך, אך לא נערך הסכם, או תוספת להסכם, לגבי הגשת הערעור על פסק הדין עצמו. לשיטתו של מר בלצקי - בשיחה קשה עם הנתבע, מיום 30.5.07, הקלטת ת/ 1 - אין מגיע לנתבע כלל שכר טרחה עבור הגשת הערעור על פסק הדין. משיחה זו, ואף מדבריו של מר בלצקי בדיון בביהמ"ש, עולה כי הוא אינו מבחין בין בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים, לבין ערעור על פסק הדין, ולדידו - חד הם. אין מחלוקת, כי התובעים לא שילמו לנתבע את התוספת של 5% בגין הגשת בקשת רשות הערעור, שהוגשה ביום 24.11.05. עם זאת, טען מר בלצקי כי עבור הטיפול בהליך הערעור לא הגיע לנתבע שכר טרחה כלל, ובכל מקרה - הסכום האמור של החזר ההוצאות היה, לשיטתו, שייך לתובעים ולא לנתבע. אציין כי בדיון בביהמ"ש תרמו שני הצדדים לטעות בהבנתי: מה הוא הסכום שעליו נסבה מחלוקת זו ביניהם. על פי דברי שניהם גם יחד - הן בויכוח שניטש ביניהם בשיחה קשה, שמר בלצקי הקליט בקלטת ת/ 1, והן בדבריהם בדיון בביהמ"ש - הבנתי כי היה מדובר ב"הוצאות" שנפסקו לזכות התובעים בהליך הערעור, אשר לגביהן ניטשה המחלוקת: האם הן מגיעות לנתבע, כשכר טרחה עבור הערעור, אם לאו (כידוע, לעיתים נפסקות בפסק דין "הוצאות" שכוללת גם את שכר טרחת עוה"ד, ללא הפרדה מפורשת מיתר מרכיבי הוצאות המשפט). הנתבע טען כי "הוצאות" אלה מגיעות לו כשכר טרחה עבור הטיפול בהליך הערעור. לדבריו, הוא לא ערך הסכם שכר טרחה נפרד לצורך הערעור, כי נתן אמון בתובעים, אך אין זה מתקבל על הדעת כי לא יהא זכאי לשכר טרחה כלל, עבור הגשת ערעור לביהמ"ש המחוזי ועבור הופעה בהליך הערעור (כזכור, הליך זה הצליח והביא לביטולו של פסק הדין בהליך בחדרה ולהחזרת הדיון לבימ"ש השלום, לפני שופט אחר). מנגד, טען מר בלצקי בתוקף, כי היה מדובר ב"החזר הוצאות" לתובעים, ולא היה מדובר בשכר טרחה שהגיע לנתבע. איש מהצדדים לא העמיד אותי על כך, שבהליך הערעור עצמו לא נפסקו כלל הוצאות; אלא המחלוקת ניטשה על סכום הוצאות, שנפסק בפסק דינה של כב' השופטת אסיף, ואשר הופחת כדי מחצית בפסק הדין בערעור. על כן לא היה מקום, בהקשר זה, לדברי שבהם ניסיתי להסביר למר בלצקי כי פסיקת "הוצאות" בפסק דין עשוייה לכלול גם שכ"ט עו"ד (על מנת להמחיש כיצד נוצרה אי-ההבנה, אפנה למוסכמה בין הצדדים, בסוף עמ' 7 לפר', וכן לדברי הנתבע בסיפא של סיכומיו, בעמ' 11 לפר'). רק לאחר שעיינתי בחומר הרב, שצורף לכתבי הטענות של הצדדים, ובו - בין היתר - פסק הדין שניתן בהליך בחדרה ופסק הדין בערעור עליו, רק אז עמדתי על טיבו הנכון של אותו סכום ששנוי במחלוקת בין הצדדים. אציין כי התובעים הלינו גם על סכומי הוצאות ששילמו לנתבע (על פי קבלות שצורפו לכתבי הטענות), אך כאן ברור כי מדובר בהוצאות משרד מסוגים שונים, בסך של כמה מאות שקלים, וכי סכומים אלה אינם חלק משכר הטרחה ואינם נוגעים למחלוקת מושא התביעות ההדדיות; מה גם שבתביעה העיקרית לא נתבע סעד לגביהם. 7. אחזור להשתלשלות הדברים לאחר שנתגלעה המחלוקת בין הצדדים: הנתבע הודיע לתובעים, כי אם לא יועבר אליו הסכום שדרש בגין הטיפול בערעור, הוא יפסיק לייצגם. דברים אלה אמר הנתבע למר בלצקי אף בשיחה המוקלטת ביניהם, ביום 30.5.07. בשיחה זו דחה בלצקי בתוקף את דרישתו של הנתבע ואף הטיח בו דברים קשים ובוטים, לגבי אופן טיפולו בהליך בחדרה ולגבי עצם דרישתו לשכר טרחה עבור טיפולו בהליך בערעור. משעמדו התובעים בסירובם לשלם לנתבע את הסכום שדרש, החליט הנתבע להפסיק לייצגם בכל התיקים שמסרו לטיפולו. הנתבע גבה - בדרך של קיזוז מהחזר הסכום שהעביר אליו ב"כ הצד שכנגד בהליך בחדרה - סכום של 6,169 ₪ שאותו זקף לזכות התובעים, על חשבון שכר הטרחה שדרש עבור טיפולו בערעור. במכתב ששלח לתובעים ביום 7.6.07 הודיע להם הנתבע כי הוא מפסיק לייצגם בשל התנהלותו הבוטה של מר בלצקי כלפיו, ההאשמות שהטיח בו וסירובו לשלם את מלוא שכר טרחתו; וכי גבה את הסכום האמור בדרך של קיזוז, וצירף למכתבו קבלה בהתאם. במכתב נכלל גם עדכון מפורט אודות השלב שבו עמדו שני ההליכים: ההליך בחדרה וההליך בת"א, לרבות מועדי הדיון הבאים, מהות הדיון וכיצד יש להיערך אליו. הנתבע כתב כי התובעים נותרו חייבים לו 761 ₪ בגין שכר הטרחה עבור הטיפול בערעור בהליך בחדרה, וזאת על פי חשבון ששלח להם ביום 30.5.07. לאחר ניכוי של סכום הקיזוז שגבה, כאמור לעיל, הועמדה יתרת החוב עבור הטיפול בערעור על סך 761 ₪. לא נמסר לי מידע על המשך ההליך בחדרה, לאחר הפסקת הייצוג על ידי הנתבע, ובמיוחד: האם הסתיים הליך זה, ואם כן -כיצד. הדבר חשוב לענייננו, כיוון שהשיעורים, באחוזים, של שכר הטרחה, בהסכם שנערך בין הצדדים דנן, התבססו על "הסכום שייפסק על ידי בית המשפט". במכתב הפסקת הייצוג כתב עוד הנתבע לתובעים כי בגין ההליך בת"א הוא נמנע בשלב זה - לצורכי פשרה בלבד - לדרוש שכר טרחה עבור העבודה שהשקיע בו. 8. התובעים טוענים כי נדהמו מהודעתו של הנתבע על הפסקת ייצוגם, כיוון שהם לא הפרו את הסכם שכר הטרחה ולא הסכימו להפסקת הייצוג. על כן, לטענתם, הפר הנתבע את ההסכם עמם, על ידי הפסקת הייצוג באופן חד צדדי, ללא הצדקה. בשל הפסקת הייצוג על ידי הנתבע נאלצו התובעים לשכור שירותיהם של עורכי דין אחרים. התובעים תבעו מהנתבע החזר של סכומי שכר הטרחה, ששילמו לעורכי דין אחרים, לצורך הטיפול בהמשך ההליך בחדרה, לרבות ההודעה לצד שלישי שהוגשה בהליך זה כנגד מר בלצקי; ובסה"כ, במרכיב זה: 11,720 ₪. עוד תבעו החזר של הסכום בן 6,169 ₪, שהנתבע גבה על חשבון שכר הטרחה עבור טיפולו בהגשת הערעור על פסק הדין בהליך בחדרה. 9. בתביעה שכנגד תבע הנתבע מהתובעים יתרת שכר טרחה, לרבות שכר טרחה ראוי, כלהלן: א. עבור טיפולו בערעור על פסק הדין בהליך בחדרה - 6,930 ₪ (כולל מע"מ), וזאת על פי מכתב הדרישה ששלח לתובעים ביום 30.5.07. מסכום זה ניכה הנתבע את הסכום של 6,169 ₪, שגבה בדרך של קיזוז-החזר, כפי שפורט לעיל. יתרת החוב במרכיב זה של התביעה שכנגד היא איפוא: 761 ₪. ב. עבור הגשת בקשת רשות הערעור על שתי החלטות ביניים בהליך בחדרה - 8,280 ₪. סכום זה הוא 5% מסכום התביעה בהליך בחדרה, שעמדה על סך 165,599 ₪. מרכיב זה של התביעה שכנגד נתבע בהסתמך על התוספת להסכם שכר הטרחה, שנחתמה ביום 23.11.05, כפי שפורט לעיל. ג. שכר ראוי עבור טיפולו של הנתבע בהליך בת"א - 5,500 ₪ (פרטי העבודה, שביצע הנתבע במסגרת הליך זה, הובאו בסעיף 20 לתביעה שכנגד). 10. בכתב ההגנה לתביעה שכנגד טוענים התובעים כי התוספת להסכם שכר הטרחה נסבה על ערעור, ולא על בקשת רשות ערעור, וכי אין מגיע לתובע שכר הטרחה שתבע עבור הטיפול בהליך הערעור. אשר לתוספת להסכם שכר הטרחה: משהפסיק הנתבע, מיוזמתו, את הטיפול בהליך בחדרה, טרם תם הליך זה, וממילא - טרם נפסק סכום על ידי ביהמ"ש, אזי אין הנתבע יכול לדרוש את התוספת לשכר הטרחה, בשיעור של 5%. הנתבע חישב תוספת זו על בסיס סכום התביעה, אך לא כך לשון ההסכם. לגבי מרכיב התביעה שכנגד, שעניינו ההליך בת"א, טוענים התובעים כי לא היתה כל הצדקה להפסקת הייצוג בהליך זה על ידי הנתבע, באופן חד צדדי, בשלב שבו כבר מסר בלצקי לנתבע את כל החומר הדרוש לביצוע תחשיבי הנזק. על כן מבקשים התובעים לדחות גם מרכיב זה של התביעה שכנגד. 11. אין מחלוקת כי התובעים שילמו לנתבע את המקדמה בסך 10,000 ₪ ומע"מ, עבור טיפולו בהליך בחדרה, וכי הנתבע אינו דורש את השלמת שכר הטרחה - בסך 18% מהסכום שייפסק על ידי ביהמ"ש - כיוון שהוא הפסיק את ייצוגו בשלב שבו הוחזר ההליך על ידי ביהמ"ש המחוזי אל בימ"ש השלום בחדרה. המחלוקת בין הצדדים ניטשה על טיפולו של הנתבע בהליכי ערעור על ההליך בחדרה, קרי: בקשת רשות ערעור על החלטות ביניים והערעור על פסק הדין עצמו. כפי שצויין, לאחר שניתנו החלטות הביניים, ראה הנתבע חשיבות רבה, מההיבט המקצועי, בהגשת בקשת רשות ערעור עליהן. בהסכם שכר הטרחה שבין הצדדים נכתב במפורש כי שכר הטרחה על פיו אינו כולל טיפול בהליכי ערעור לביהמ"ש המחוזי, או לכל ערכאה אחרת. על כן הוספה התוספת להסכם, מיום 23.11.05, בדבר תשלום 5% נוספים "בגין בקשת ערעור למחוזי". כזכור, במועד שבו נחתמה התוספת להסכם, עמד לנגד עיניו של הנתבע רק עניין הגשת הבקשה לרשות ערעור על החלטות הביניים, שהרי אותה עת טרם ידע, שפסק הדין עצמו כבר ניתן (לטענתו - עוד בטרם חלף המועד להגשת בקשת רשות הערעור על החלטות הביניים). תוך זמן קצר (כשבוע) התברר כי פסק הדין כבר ניתן; כי בשל כך התייתרה למעשה הגשת בקשת רשות הערעור, אשר ביחס אליה נחתמה התוספת להסכם שכר הטרחה; וכי היה על הנתבע לטפל כעת בערעור על פסק הדין עצמו. הנתבע לא ערך תוספת נוספת להסכם שכר הטרחה, לגבי טיפולו בערעור על פסק הדין. 12. במחלוקת לגבי הליך הערעור מקבלת אני את עמדתו של הנתבע: במכתבו אל התובעים, מיום 30.5.07, פירט הנתבע את העבודות השונות שביצע, לצורך הטיפול בהליך הערעור, החל מהכנת הודעת הערעור על נספחיה, דרך שתי ישיבות בביהמ"ש המחוזי וכלה בהגשת כתבי הטענות הדרושים, טיפול בבקשה לתיקון פרוטוקול ואף התכתבות עם ב"כ הצד שכנגד, לאחר מתן פסה"ד בערעור, עד שהנתבע הצליח לגבות את החזר מחצית סכום ההוצאות, שנפסקו על ידי בימ"ש קמא, ואשר ביהמ"ש המחוזי הפחיתן. עבור כל אלה ביקש הנתבע שכ"ט בסכום כולל של 6,000 ₪ ומע"מ, שהוא ללא ספק סכום צנוע, כשמדובר בהליך של ערעור לביהמ"ש המחוזי. לאחר שעיינתי בחומר הרב שבכתבי הטענות על נספחיהם, ושמעתי את הצדדים, מסקנתי היא כי הנתבע זכאי לשכר טרחה ראוי עבור טיפולו בהליך הערעור, גם אם לא נערכה תוספת להסכם שכר הטרחה שבין הצדדים לגבי הליך הערעור (אלא רק לגבי בקשת רשות הערעור). כאמור, בהסכם נקבע במפורש כי שכר הטרחה על פיו לא יחול בהליכי ערעור, דבר שתומך בזכאותו של הנתבע לשכר טרחה ראוי בגין הליך הערעור. שכר הטרחה שהנתבע דרש הוא סביר בהחלט, ואני מקבלת בעניין זה את התביעה שכנגד ודוחה את התנגדותם של התובעים לתשלום שכר טרחה זה. אין מחלוקת כי הנתבע גבה את חלק הארי של שכר הטרחה עבור הערעור באמצעות קיזוז של החזר הסכום, ששולם על ידי הצד שכנגד, באופן שנותרה יתרת חוב בסך 761 ₪. משדחיתי את מרכיב התביעה העיקרית, שעניינו החזר לתובעים של הסכום שהנתבע קיזז לזכותו, ומשקיבלתי את התביעה שכנגד, לגבי מחלוקת זו - אני מקבלת את התביעה שכנגד לגבי יתרת הסכום של 761 ₪. 13. איני מקבלת את טענת התובעים, כי הנתבע לא היה זכאי להפסיק את ייצוגם על ידו, ככל שמדובר בהליך בחדרה. אין מחלוקת, כי מר בלצקי הטיח בנתבע טענות קשות ובוטות, בעניין גילוי המסמכים והתשובות לשאלון, בעוד שהנתבע טען כי לא יכול היה להמציא לביהמ"ש יותר ממה שהתובעים, באמצעות מר בלצקי, המציאו לו. הנתבע פירט בכתב ההגנה, כי בלצקי סירב להשיב על חלק מהשאלות שבשאלון, וזאת בניגוד לצו ביהמ"ש. הנתבע טען כי יכול היה למלא אחר צווי ביהמ"ש רק על פי החומר, שבלצקי סיפק לו, ולא מעבר לכך, וכי בלצקי היה מודע לכך, שתשובותיו אינן מספקות את ביהמ"ש. מבלי לקבוע מסמרות בעניין זה, ברור כי היתה כאן מחלוקת בין עורך-הדין לבין הלקוח בעניין ניהול ההליך, באופן שאין לומר כי התפטרותו של הנתבע מהמשך הייצוג היתה משוללת הצדקה. לכך יש להוסיף את התנהלותו הבוטה של מר בלצקי כלפי הנתבע, כפי שבאה לביטוי בשיחה ביניהם מיום 30.5.07, שהוקלטה והוגשה על ידי בלצקי (ת/ 1). בשיחה זו סירב בלצקי בתוקף לשלם לנתבע תשלום כלשהו עבור טיפולו בהליך הערעור, וזאת למרות העבודה שהנתבע השקיע, ולמרות שהליך הערעור הסתיים בהצלחה, מבחינתם של התובעים. בנסיבות אלה, אין לומר כי לא היתה הצדקה להחלטתו של הנתבע להפסיק לייצג את התובעים בהליך בחדרה. על כן אני דוחה גם את מרכיבי התביעה העיקרית, שעניינם החזר הוצאות שהוציאו התובעים על שכ"ט עו"ד לצורך המשך הטיפול בהליך בחדרה, לרבות בהודעה לצד שלישי שהוגשה שם כנגד מר בלצקי. בכך דחיתי את כל מרכיבי התביעה העיקרית. 14. מתוך מרכיבי התביעה שכנגד נותר לדון בשניים: שכר הטרחה עבור בקשת הרשות לערעור ושכר טרחה ראוי עבור טיפולו של הנתבע בהליך בת"א. אשר לשכר הטרחה עבור ההגשה של בקשת הרשות לערעור: הוא נקבע, בתוספת להסכם, בשיעור של 5%. הנתבע טוען כי שיעור זה יש לגזור מסכום התביעה בהליך בחדרה, שעמד על סך 165,599 ₪, ואילו התובעים טוענים כי לשון ההסכם היא, שאותו שיעור צריך להיגזר "מהסכום שייפסק על ידי ביהמ"ש", ולא מסכום התביעה. הנתבע הפסיק את טיפולו בתיק, טרם נפסק סכום על ידי ביהמ"ש, וממילא לא נוצר בסיס לחישוב אותם 5%. עוד טוענים התובעים כי הנתבע כבר גבה לעצמו כמעט את מלוא שכר הטרחה עבור טיפולו בערעור (סכום שהתובעים תבעו להחזירו להם). לפיכך אין בסיס לדרישתו של הנתבע לסכום נוסף ומצטבר, עבור טיפולו בבקשת רשות הערעור, וודאי שאין לקבל את דרישתו לחשב סכום כזה על פי סכום התביעה. בעניין פרשנות ההסכם מקבלת אני את עמדת התובעים: גם הנתבע לא חלק כי השיעור של "5% תוספת", שהוספה בשולי ההסכם, צריך להיגזר מאותו בסיס כמו השיעור של 18% שנקבע בגוף ההסכם. לגבי השיעור של 18%, הרי לשונו המפורשת של ההסכם היא, כי הוא ייגזר "מהסכום שייפסק על ידי ביהמ"ש". כידוע, הסכום שביהמ"ש פוסק, בתום ההליך, עשוי להיות נמוך מסכום התביעה, ואפילו במידה משמעותית. על כן אני מסכימה עם התובעים, כי הסכום בגין הגשת הבקשה לרשות ערעור אינו צריך להיגזר על פי סכום התביעה. הנתבע לא הוכיח מה הסכום הנכון, על פי לשון ההסכם. ציינתי כי איש מהצדדים לא יידע את ביהמ"ש: האם ההליך בחדרה הסתיים לגופו, האם התביעה התקבלה, ומה סכום פסק הדין. נטל ההוכחה בעניין זה מונח על שכם הנתבע, כיוון שמדובר במרכיב של התביעה שכנגד אשר הגיש. הנתבע לא הרים נטל זה, ועל כן יש לדחות מרכיב זה של התביעה שכנגד, ככל שהוא מבוסס על ההסכם שבכתב שבין הצדדים. האם מגיע לנתבע שכר ראוי בגין הגשת בקשת רשות הערעור? הנתבע עצמו לא ביסס מרכיב זה של התביעה שכנגד על "שכר ראוי", אלא רק על בסיס הסכם שכר הטרחה, אך בכך לא הרים הנתבע את נטל הראייה שעליו, כאמור לעיל. כפי שצויין, אין מחלוקת כי הגשת הבקשה לרשות ערעור הסתברה להיות מיותרת ו"נבלעה" בערעור שהוגש על פסק הדין עצמו. הנתבע הראה כי פעל בתום לב, כיוון שבמועד שבו הגיש את הבקשה לרשות ערעור על החלטות הבינייים, הוא לא ידע שפסק הדין עצמו כבר ניתן. הנתבע טען כי הגשת הבקשה לרשות ערעור היתה מאד מהותית בעיניו, וכי הוא השקיע בכך עבודה רבה, אף מעבר לזו שנדרשה ממנו בהליך הערעור; אולם בניגוד לחומר שצירף הנתבע אודות הליך הערעור והעבודה שהיתה כרוכה בו, הרי לגבי בקשת רשות הערעור הוא צירף רק את עמוד הפתיחה שלה ולא הראה מרכיבים מיוחדים של העבודה שהיתה כרוכה בכך, שמהווים יותרת על העבודה שהיתה כרוכה בהליך הערעור עצמו. כאמור, בקשת רשות הערעור "נבלעה" בהליך הערעור עצמו. מסקנתי מהמקובץ היא כי הנתבע לא עמד בנטל הראייה, ככל שביקש לבסס מרכיב זה של תביעתו על ההסכם שבכתב, והוא לא הראה כי בגין הגשת בקשת הרשות לערעור השקיע עבודה מיוחדת ונפרדת מזו שבערעור עצמו, באופן שמגיע לו בגינה שכר ראוי, בסכום שעולה אף על שכר הטרחה שדרש עבור הטיפול בערעור. אני סבורה כי קבלת מרכיב תביעתו שכנגד של הנתבע, לגבי הערעור עצמו; ומשלא עמד בנטל להוכיח את מרכיב התביעה הנפרד לגבי בקשת רשות הערעור - אזי קבלת המרכיב הראשון האמור מכסה במידת האיזון הראוייה את שני המרכיבים הללו יחדיו, ואין הצדקה לפסוק לזכות הנתבע שכר טרחה נוסף, בגין בקשת רשות הערעור. על כן אני דוחה מרכיב זה של התביעה שכנגד. 15. אשר לתיק בת"א: בעניין זה מקבלת אני את עמדת התובעים, כי לא היתה לנתבע הצדקה להפסיק את ייצוגו של מר בלצקי בתיק זה. אין מחלוקת כי תנאי שכר הטרחה, לגבי ההליך בת"א, נותרו אותם תנאים שסוכמו עם עו"ד ברקאי ז"ל, וכי מר בלצקי לא הפר תנאים אלה, כיוון שהטיפול בתיק טרם הסתיים, וטרם הגיעה העת לגבות את שכר הטרחה. לגבי ההליך בת"א לא חלק הנתבע על טענת בלצקי, כי הוא מסר לנתבע את החומר הדרוש, וכי התיק עמד בשלבים סופיים של עריכת תחשיבי נזק. אדרבא, החשבון שערך הנתבע, לצורך חישוב שכר טרחתו הראוי בגין הליך זה, תומך בדברי התובע. הנתבע לא הצביע על מחלוקת עו"ד-לקוח, בקשר לניהולו של ההליך בת"א, או על חיכוכים בינו לבין בלצקי בקשר להליך זה. בלצקי טען כי בהפסקת הייצוג - בשלב מתקדם של ההליך וללא הצדקה - "זרק" אותו הנתבע באמצע ההליך, על ההשלכות והנזקים כתוצאה מכך, ובנסיבות אלה אין מגיע לנתבע שכר טרחה ראוי. כאמור, אני מקבלת את עמדתו של מר בלצקי לגבי ההליך בת"א: העובדה שנתגלעו בין הצדדים חילוקי דעות לגבי ההליך בחדרה, עדיין אין בה כדי להוות בסיס מוצדק לנתבע להפסיק באופן חד צדדי את ייצוגו של בלצקי, גם בהליך בת"א, למרות שלגבי הליך זה לא היו חילוקי דעות בין הצדדים; הוא עמד בשלבים מתקדמים; נמסר לנתבע החומר הדרוש לעריכת חישובי הנזק; והנתבע יכול היה לסיים את טיפולו בהליך זה, מבלי להפסיק את הייצוג באמצעו. משלא היה בסיס מוצדק להפסקה החד צדדית של הייצוג, על ידי הנתבע, בהליך בת"א, אני מסכימה עם התובעים, כי אין מגיע לנתבע שכר ראוי בגין הליך זה. על כן אני דוחה גם מרכיב זה של התביעה שכנגד. 16. לסיכום: דחיתי את התביעה העיקרית במלואה, ומתוך התביעה שכנגד קיבלתי רק את המרכיב של שכר ראוי בגין הליך הערעור בביהמ"ש המחוזי. את התשלום בגין מרכיב זה גבה הנתבע כמעט במלואו. ספק אם הנתבע היה טורח בתביעה שכנגד, לגבי יתרת הסכום בסך 761 ₪, אלמלא תבע גם את יתר המרכיבים, בסכומים גבוהים יותר, שנכללו בתביעה שכנגד, ושאותם דחיתי. אני מחייבת איפוא את הנתבעים בתביעה שכנגד, ה"ה גריגורי ובלה בלצקי, לשלם לתובע בתביעה זו 761 ₪, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה שכנגד: 26.5.08, ועד לתשלום בפועל. לנוכח התוצאה שהגעתי אליה, איני עושה צו להוצאות. 17. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים. זכות לבקש רשות ערעור, תוך 15 יום, מביהמ"ש המחוזי. לקוחותעורך דין