להלן פסק דין בנושא תביעה נגד חברת קייטרינג: לפני תביעה כספית להשבת חלק מהתמורה ששולמה לנתבעת, עקב פגמים בשירות. עיקרי הטענות: התובעים הינם זוג צעיר שנישא ביום 5.9.07 ושכר שירותיה של הנתבעת שהינה חברה העוסקת במתן שירותי קייטרינג באירועים. בהסכם שנחתן בין הצדדים ביום 11.6.07 (להלן: "ההסכם"), טוענים התובעים כי התחייבה הנתבעת לספק להם שירותים איכותיים ברמה גבוהה, זאת בתמורה לסך של 69,692 ₪. לטענת התובעים סוכם בין הצדדים כי הנתבעת תגיש בחתונה יין איכותי, סידורי פרחים והגשת קינוחים אישית לשולחנות ולאחר מכן במזנון. התובעים טוענים כי הדגישו בפני נציגי הנתבעת כי מבחינתם ישנה חשיבות גבוהה לכמות האוכל כך שאורחיהם יוכלו לאכול ככל שיחפצו, על פני מגוון המנות. כמו כן, התחייבה הנתבעת לספק שירותים לכמות אורחים שעלתה על הכמות שהייתה בפועל. התובעים טוענים כי הנתבעת הפרה את כל התחייבויותיה ונהגה עם אורחיהם בקמצנות וצמצום וגרמה להם בושה גדולה ומפח נפש. לטענת התובעים הנתבעת לא הניחה בקבוקי יין כמוסכם על השולחנות ואף כאשר התבקש מנהל האירוע מפורשות להגיש יין למס' שולחנות, סירב. כמו כן, לא הונחו סידורי הפרחים היוקרתיים שסוכמו אלא הוחלפו בסידורים פשוטים ורגילים. מנות הקינוח הוגשו בשעה מאוחרת מאוד וכשעתיים לאחר המנות העיקריות כך שאורחים שעזבו את המקום מוקדם יותר, לא נהנו מהקינוחים. בנוסף, הוגשו הקינוחים במשורה ולא נערכו במזנון כמוסכם. התובעים פרטו חישוב מדויק של תביעתם והעריכו נזקיהם בסך כולל של 15,061.50 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום החתונה. חישוב זה אינו כולל את עניין סידורי הפרחים מאחר והתובעים, הסבירו בכתב התביעה כי בשל טעות לא שילמו עבור רכיב זה. כמו כן, חזר בו התובע מעניין זה במסגרת הדיון. הנתבעת הכחישה כל טענות התביעה וטענה כי מלאה אחר כל התחייבויותיה בהסכם. לטענת הנתבעת מייחסים התובעים חשיבות יתר לסוג היין ואף לא הוסכם בהסכם על הגשת יין לשולחנות. בנוסף, טענותיהם לעניין חשיבות כמות האוכל והפחתת מגוון המנות, אין להם אזכור בהסכם ומדובר בהסכמות מהותיות שחובה לכלול אותן בהסכם, קל וחומר כאשר התובע הינו עורך דין שבדק בקפידה רבה את הוראות ההסכם. עוד טוענת הנתבעת כי תיאור סירובו של מנהל האירוע להגיש יין, הינו פרי דמיונם של התובע או מי מטעמו. לעניין סידורי הפרחים טוענת הנתבעת כי לא מפורט בהסכם סידור פרחים ספציפי וזה שהונח על השולחנות שווה בערכו לסידור הנטען ע"י התובעים. הנתבעת טענה כי מנות הקינוחים הוגשו במועד שתואם עם התובעים וכמוסכם. בתשובה לכתב ההגנה הוסיפו התובעים וטענו כי ההסכם אינו כולל הסכמות רבות ונוספות שהוסכמו בע"פ בין הצדדים וזאת מאחר ונחתם זמן רב לפני החתונה וכמקובל בענף החתונות, פרטים רבים מוסכמים בשלב מאוחר יותר. טענת הנתבעת בעניים זה הינה בגדר היתממות וחוסר תום לב. בנוסף, דחו התובעים טענת הנתבעת לשיהוי בפנייתם וטענו כי פנו למנהל הנתבעת טלפונית ימים ספורים לאחר חתונתם ובכתב מיד עם חזרתם מירח הדבש. השתלשלות ההליך: ביום 10.11.08 התקיים דיון ראשון בנוכחות הצדדים ו-6 עדי תביעה. התובע ונציג הנתבעת חזרו על טענותיהם. מטעם התובעים העידו רק 2 מעדיהם, אחותו של התובע ואביה של התובעת. עיקר עדותם נגעה לסוגיית הקינוחים שלטענתם לא היו במזנון, הוגשו בסביבות השעה 23:30 והכמות לא הייתה מספקת. לאחר עדות שניים מעדי התביעה, ביקש נציג הנתבעת לדחות את הדיון על מנת שיביא עדים מטעמו. התובע התנגד לדחייה בטענה כי הנתבעת קיבלה היתר ייצוג ואף שוחח התובע עם עורך דינה של הנתבעת והיה על הנתבעת להיערך כראוי לדיון. כמו כן, הביע התובע חשש מכך שלא יוכל לממש פסק דין במידה ויינתן לטובתו אם תיסגר הנתבעת. התובע ביקש להתחשב בהוצאות שנגרמו לו, הבאת שני עדים והפסד יום עבודה. בהחלטה שניתנה בתום הדיון התרתי לנתבעת לדחות את הדיון לשם הבאת עדים תוך חיובה בתשלום הוצאות לתובעים. מועד הדיון שנקבע נדחה עקב המצב הביטחוני ששרר באזור באותו הזמן ונקבע ליום 4.5.09. בבוקר יום הדיון הגישה הנתבעת בקשת דחיית הדיון בטענה כי העד שהזמינה נקרא לשירות מילואים ומנהל הנתבעת חלה. לדיון ביום 4.5.09 התייצבו התובעים ושני עדים נוספים מטעמם. התובע התנגד לדחיית הדיון וטען כי נוכחותו של מנהל הנתבעת כלל אינה נחוצה מאחר וזה לא נכח באירוע וכן טען כי נוכח שהותו של עד ההגנה במילואים, יכולה הייתה הנתבעת לזמן עד אחר. התובע ביקש לקבל פסק דין על מלוא סכום התביעה ולהתחשב בהוצאות בגין התייצבותם של 8 עדים. בהחלטה שניתנה באותו המועד, ניתנה לנתבעת הזדמנות לגבות את בקשת הדחייה במסמכים שיוגשו לבית המשפט תוך 10 ימים. ולא, יוכלו התובעים לעתור למתן פסק דין על יסוד הראיות שהוצגו כבר בפני ביהמ"ש הדיון הקודם. בנוסף, חויבה הנתבעת בתשלום הוצאות לתובעים בסך של 800 ₪. משלא הגישה הנתבעת כל מסמך לבית המשפט, על אף שהחלטתו הומצאה לה כדין, הגישו התובעים ביום 6.7.09 בקשתם למתן פסק דין. לאור כל האמור לעיל, נראה כי הנתבעת אינה ממלאת אחר החלטות בית המשפט ומשלא התייצבה לדיון על אף שזומנה כדין, "...רשאי התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו, ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר"- תקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984. אומנם, הגישה הנתבעת כתב הגנה, אך לא הוכיחה הגנתה בפני בית המשפט בין אם על ידי הצגת מסמכים ובין אם על ידי העדת עדי הגנה לתמיכה בגרסתם והוכחת טענותיהם. מנגד, העידו התובעים שני עדי תביעה אשר יש בעדותם כדי לתמוך בחלק מטענות התובעים ומשלא נסתרו טענות תביעה נוספות, יש לקבלן. לפיכך, לאור כל האמור לעיל, הנני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 15,062 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 5.9.07 ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 1,500 ₪ בגין הוצאות משפט. סכום זה הינו בהתחשב בהתייצבות עדי התביעה לשני הדיונים ובהתחשב בעובדה שכבר נפסקו הוצאות פעמיים בגין דחייה. שני הסכומים ישולמו תוך 30 יום ולאחר מכן ישאו הפרשי ריבית הצמדה כחוק. זכות הגשת בקשת רשות ערעור תוך 15 יום לבית משפט המחוזי בבאר שבע. קייטרינגאירועים (תביעות)