על פי סעיף 1 לכללי הבנקאות (שירות ללקוח)(גילוי נאות ומסירת מסמכים), התשנ"ב-1992 מוגדרת "מסגרת אשראי" - כסכום מרבי שתאגיד בנקאי הסכים מראש לכבד במסגרת משיכות מחשבון עובר ושב של הלקוח. הסכמה מראש - אין בה כדי לקבל טענה, שהתנהגות הבנק בעבר יכולה לשמש הסכמה מראש למתן אשראי עתידי. כבר נקבע בפסיקה, שאין לבנק חובה להעניק אשראי או לחדשו, כל עוד הבנק אינו מפר הסכמים בינו לבין הלקוח. מכאן, שעצם מתן אשראי חריג בעבר, אינו יכול להטיל חובה על הבנק להעניק אשראי חדש. (ראה ע"א 1822/97 בנק המזרחי המאוחד בע"מ,סניף חדרה נ' יאיר ש. שיווק בע"מ - לא פורסם וראה גם ע"א 6505/97 בוני התיכון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נג(1) 577, 592) להלן פסק דין בנושא תביעה נגד הבנק בשל סירוב לתת אשראי: 1. א. התובע הינו בעל חשבון בסניף הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") מזה שנים רבות. הנתבע 2 הינו מנהל בנתבעת ואחראי על פעולות הסניף (להלן: "מר בן חיים") והנתבעת 3 משמשת כמנכ"ל בנק לאומי ובתוקף תפקידה ממונה על כל המתרחש אצל הנתבעת ועל מינוי עובדים (להלן: "גב' מאור"). תביעה זו הוגשה על ידי התובע נגד 3 הנתבעים הנ"ל, בה נטען, שהנתבעת נוהגת התנהגות מפלה לגביו ללא סיבה וזאת אך ורק בשל החלטת אחד העובדים. התנהגות זו נבעה מכך, שהתובע איים בפנייה לערכאות - דבר שכנראה לא מצא חן בעיני מישהו שנקט את היוזמה כלפי התובע "להחזירו למוטב". בשל כל אלה ובשל כל האמור להלן, ביקש התובע לחייב את הנתבעים לשלם לו סך של 14,000 ₪ הכולל בחובו: סך של 9,000 ₪ בגין הפסד קניית מניות וסך של 5,000 ₪ בגין ביטול כספי ויזה, שהותיר את התובע ללא כל אמצעי כספי בניהול חייו השוטפים. ב. ואלו הן העובדות עליהן משתית התובע את תביעתו ואת הסעד המבוקש: א) לטענת התובע, נתקל הוא מזה מספר חודשים במספר פעולות לקויות בפעולת הנתבעת, כגון: לתובע מסגרת אשראי של 10,000 ₪ ובמסגרת אשראי זה ביקש התובע לקנות מניות בבורסה בערך של 3,000 ₪ והנתבעת סירבה לעשות פעולה זו בטענה, שהתקבל עיקול בנושא חנייה בחשבונו. התובע הביע פליאה על כך היות והנתבעת לא הפסיקה חיובים אחרים בחשבון. התובע פנה למחלקה לתלונות הציבור ותלונתו התקבלה והנתבעת הייתה מוכנה לבצע את קניית המניות. ב) בינתיים מחיר המנייה עלה חדות והתובע הפסיד עקב כך כל סכום שעומד היום על סך של 9,000 ₪. לאחרונה חרג התובע בסכום של 2,000 ₪ מסכום המסגרת שלו - חריגה אשר הביאה את הנתבעת לעצירת החיובים ולביטול כרטיס הויזה שלו. התובע מציין עובדה, שגם בעבר חרג בסכומים קטנים מהסכם המסגרת, אך מעולם לא בוטל כרטיס הויזה שלו. ג) התובע בירר עם עובדי הנתבעת - אנדריי ומוריה ואחרים- וטענו בפניו, שחשבונו מצויין כבעייתי וזאת עקב הסכם שעשה בסניף יבנה של בנק לאומי ובו נמחק לו סך של 500 ₪ מחשבונו. חוב זה כוסה והחשבון נסגר. פעולה שנעשתה בהסכמה מלאה של הבנק. הנתבעת המשיכה וטענה, שהדבר מביא את התובע לעמדה בעייתית ומכך נובעת התנהגות הנתבעת כלפיו. 2. א. מר בן חיים וגב' מאור הגישו בקשה נפרדת (בשא 1134/09) בה ביקשו לדחות נגדם את התביעה על הסף, בשל היעדר עילה נגדם. עוד טוענים המבקשים הנ"ל, שבעצם גם התובע לא טוען בכתב התביעה שיש להם מעורבות אישית באירועים הנטענים על ידו. לטענתם, גם אם תוטל חובה כלשהי על הנתבעת במסגרת תביעה זו - תישא הנתבעת והיא בלבד בתוצאות ואין כל עילה נגד המבקשים עצמם. ב. בקשה זו הועברה לידיעת ולתגובת התובע ובתגובתו הוא מתנגד לדחייה על הסף וממשיך לטעון טענות מדוע יש להשאיר אותם כנתבעים בתביעה זו. 3. בכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעים נטען, שיש לדחות את תביעת התובע ובין היתר, בשל הנימוקים הבאים: א. החל מחודש פברואר 2008 הוטלו עיקולים שונים מטעם גורמים שונים על חשבון הבנק של התובע וביום 2.12.08 - לאחר הטלת העיקולים- פנה התובע ודיווח על כך שלא הצליח לבצע פעולה של רכישת מניית פילת מדיה בסך של כ-3,000 ₪ דרך האינטרנט ובלאומי קול ואז הובהר לתובע, על ידי נציג הנתבעת, שלאור העיקולים בחשבון לא ניתן לבצע את הפעולה בערוצים הישירים אלא רק באישור הנתבעת. התובע ביקש לקבל אישור לבצע הפעולה ועל אף שאישור כזה ניתן - לא בוצעה הפעולה בפועל על ידי הנתבעת. ב. ביום 31.12.08 פנה התובע לנתבעת בעניין האמור ומשהתגלה, שהפעולה לא בוצעה בפועל, הציעה הנתבעת לתובע לבצע עבורו תיקון בורסה בדיעבד והובהר לתובע, שהיות שבתקופה שחלפה מיום 2.12.08 עד 31.12.08 ירד ערך המנייה בכ-20% לכן ביצוע התיקון משמעו כי ירכוש את המנייה בהפסד. לאור ירידת המנייה הודיע התובע, שאין ברצונו לבצע את פעולת הרכישה. הנתבעת מכחישה את טענת התובע, שעד לביצוע הפעולה ערך המנייה עלה, שכן אין בטענה זו ממש ולכן לא נגרם לתובע כל נזק כתוצאה מאי ביצוע הפעולה. ג. ביטול כרטיס האשראי של התובע וסירוב הבנק לבצע פעולות בחשבון נבעה מכך שחשבונו של התובע חרג ממסגרת האשראי אשר אושרה לו ועל פי דין והנתבעת נהגה עם התובע על פי הדין, משיקולים ענייניים, כפי שנוהגים עם כל לקוח. 4. עיינתי בכתבי הטענות של הצדדים וגם שמעתי את התובע ואת מר בן חיים וכ"א מהם התייחס לטענות המועלות בכתבי הטענות. מטעם הנתבעת גם העיד מר אנדרי צ'ופרין (להלן: "אנדרי") הנזכר על ידי התובע בכתב תביעתו. לאחר שבחנתי את כל הראיות הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות - זאת מן הנימוקים הבאים: א. התובע הגיש תביעה זו ויצא, כנראה מתוך הנחה, שדי בהבאת עובדות על מנת לקבל סעד של 14,000 ₪. בנסיבות אלה, יש לומר לו לתובע כי תובע המגיש תביעתו לבית המשפט, חייב להוכיח את העובדות במידת ההוכחה שחלה עליו ובמקרה שהתובע לא עומד בנטל זה - אין הוא יכול לזכות בתביעתו. התובע לא הוכיח הפסד כלשהו, קל וחומר שלא הציג בפני בית המשפט אף מסמך המוכיח, שההפסד הגיע או יכולה היה להגיע לסכום של 9,000 ₪. ב. התובע ניהל את תביעתו בצורה בוטה, השתמש כלפי מר בן חיים בכינוי: "החכם הזה" (עמ' 4 לפ', ש' 32) וגם השתמש בדימוי, שכאילו שמו על חשבונו "טלאי צהוב" (עמ' 3 לפ', ש' 7). דימוי כזה הנוגע לחשבון בנק - מוטב היה לו לתובע שלא להשתמש בו ואין יותר מה להוסיף בקשר לכך. לא רק שלכתב התביעה לא צרף התובע מסמך כלשהו על מנת להוכיח סוג המנייה, מה היה ערכה ביום מסויים ומה היה ערכה ביום שהיא לא נרכשה ומה בכלל הפסד היה לו לתובע בשל אי רכישת המנייה, אלא שגם ביום הדיון לא הציג כל ראיה בקשר לכך. כך למשל, גם בבית המשפט טוען התובע כי המנייה היום גבוהה מאד, זה פי חמש - אך כמובן שגם זאת לא הוכיח התובע. על אמירה סתמית, שאי קניית המנייה גרמה לתובע הפסד כספי של 9,000 ₪ לא יכול בית המשפט לקבל תביעתו של התובע. ג. אני מקבל את טענתו של מר בן חיים שאי קניית המנייה נבעה מכך, שעל חשבונו של התובע הוטל עיקול או עיקולים וזכותה של הנתבעת לשקול אם במקרה כזה, חייבת היא להישמע להוראות הלקוח ולקנות מנייה למרות החשבון המעוקל. 5. א. התובע טוען, כי החלטת מניעת האשראי וביטול הויזה נבעה מנקמנות אישית, שכן לטענתו היו בעבר חריגות בחשבון והכל התנהל כשורה וכיבדו שיקים עד לשלב בו נתקבלה החלטה שהתובע בעייתי ומאז התחילו העניינים. התובע גם מלין על ביטול כספי הויזה, רק בשל חריגה בכמה אלפי שקלים בחשבון מסכום המסגרת. לאחר ששקלתי את מכלול הטענות, לא מצאתי שהנתבעת פעלה במקרה זה בניגוד לדין או ללא סיבה סבירה. התובע מאשר, כי פה ושם היו לו חריגות בחשבון והתובע גם לא מכחיש את עובדת הטלת העיקול על החשבון ולכן, גם אם לפנים נהגה הנתבעת עם התובע לפנים משורת הדין ואפשרה לו חריגות, הרי רשאי הבנק ממניעים כלכליים או אחרים להפסיק את ניהול החשבון בחריגה ובמיוחד לאחר הטלת עיקול - ובלבד שהנתבעת תפעל כדין ולא ממניעים אישיים. במקרה זה, שוכענעתי, שביטול מסגרת האשראי וביטול כספי הויזה לא הייתה שרירותית ולאור התנהלות החשבון, הייתה רשאית הנתבעת שלא לרכוש מניות ולהכניס החשבון לחובה יתרה. ב. צודק מר בן חיים בטענתו, שאם בעבר אישר אשראי או חריגה ממסגרת האשראי, אין הדבר מהווה יסוד סביר להניח, שחובה זו חלה עליו לאשר חריגות גם בהמשך. הבנק- הנתבע אינו יכול להמשיך להעמיד אשראי לכל משיכה או שיק שהלקוח חפץ לבצע. על פי סעיף 1 לכללי הבנקאות (שירות ללקוח)(גילוי נאות ומסירת מסמכים), התשנ"ב-1992 מוגדרת "מסגרת אשראי" - כסכום מרבי שתאגיד בנקאי הסכים מראש לכבד במסגרת משיכות מחשבון עובר ושב של הלקוח. הסכמה מראש - אין בה כדי לקבל טענה, שהתנהגות הבנק בעבר יכולה לשמש הסכמה מראש למתן אשראי עתידי. עלי גם להוסיף בעניין זה, שכבר נקבע בפסיקה, שאין לבנק חובה להעניק אשראי או לחדשו, כל עוד הבנק אינו מפר הסכמים בינו לבין הלקוח. מכאן, שעצם מתן אשראי חריג בעבר, אינו יכול להטיל חובה על הבנק להעניק אשראי חדש. (ראה ע"א 1822/97 בנק המזרחי המאוחד בע"מ,סניף חדרה נ' יאיר ש. שיווק בע"מ - לא פורסם וראה גם ע"א 6505/97 בוני התיכון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נג(1) 577, 592) 6. אין לי צורך לדון בנפרד בבקשה הנתבעים 2,3 בדבר דחיית התביעה על הסף, משום שלאחר שהתביעה נדונה לגופה ולאור הנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל אני מחליט לדחות את התביעה. אני מחייב את התובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. אשראיבנק