תביעה בגין שירותי גרפיקה

להלן פסק דין בנושא תביעה בגין שירותי גרפיקה:

התביעה שבפני היא תביעה לפיצויים כספיים בגין טענת התובעת כי הנתבע הפר התחייבויותיו והבטחותיו כלפיה, וזאת בהתאם לכלל טענותיה כפי שתובאנה בהמשך הדברים.
מנגד הגיש הנתבע תביעה שכנגד וביקש כי יושבו לו סכומי כסף אשר שילם לתובעת בחיובי יתר.

להלן טענות הצדדים כפי שהובאו בכתבי התביעה, בכתבי ההגנה ובדיון בבית המשפט:

לטענת התובעת, בחודשים מרץ-אפריל 2008 שכר הנתבע את שירותיה כגרפיקאית ומפיקת דפוס. במשך חמישה שבועות הייתה התובעת זמינה לשרתו בכל שעות היום ובסופי שבוע, ואף דחתה עבודות שונות מלקוחות אחרים.
בעבר ביצעה התובעת, עבור הנתבע, עבודות שונות ובשל כך הוא היה מודע לתעריפים אותם היא גובה. כמו כן, הוא היה מודע לעובדה כי הוא משלם "מחיר חברים" משום שהגיע אליה בהמלצת חברים משותפים.
במהלך הפרויקט, ולפני ביצוע כל שלב בעבודה ושליחתה לדפוס, העבודה הוגשה לנתבע להגהה וצורפה אליה הצעת מחיר, אשר אושרה, בעל פה, על ידיו.
אף על פי פניותיה החוזרות ונשנות, לנתבע, בדבר תשלום מקדמה, דחה זאת האחרון, ולמעט מקדמה בסך 1,000 ₪, לא הצליחה התובעת להגיע עם הנתבע למצב בו ייפגשו השניים לשם הערכת מצב לגבי עלויות הפרויקט.
עם סיום הפרויקט הגישה לנתבע חשבון כולל על סך 13,500 ₪, הכולל את עלויות הגרפיקה ואת עלויות ההדפסה השונות, אשר כולן אושרו, כאמור, בטרם הדפסתן.
מאחר שהפרויקט נכשל ונחל הפסדים, ביקש ממנה הנתבע הנחה של 20% ממחיר העבודה וזאת לאחר סיומה. לאחר משא ומתן, הוסכם בין הצדדים כי תינתן הנחה חלקית בלבד, אך זאת בתנאי שהסכום הנותר ישולם במזומן ומיד.
במעמד הסכמה זו שילם הנתבע סך של 9,000 ₪ במזומן והבטיח כי יתרת הכסף תשולם בתוך ימים ספורים.
עד למעמד הגשת תביעה זו, ואף על פי פניות חוזרות ונשנות, לא שולמה יתרת הכסף.
על כן, דורשת התובעת את יתרת הסכום בסך 3,500 ₪ וכן הוצאות שונות, לרבות עגמת נפש ובסה"כ 6,700 ₪.

התובעת, גב' קרן בר-שלום, טענה, בכתב ההגנה שכנגד, כי הנתבע, התובע בתביעה שכנגד סכום של 3,600 ₪, לא פירט מהם מרכיבי הסכום הנ"ל ובעבור מה הוא תובע אותו, שכן אם החיובים הם חיובי יתר, מדוע הנתבע הגיע להסכמה עקרונית לשלמם ובנוסף מדוע עשה כן בפועל? כמו כן, מדוע לא תבע כספים אלו עד כה?
לגבי בקשת הנתבע לספק לו קבלות בגין התשלומים שביצע, טענה התובעת כי אלו נרשמו כחוק ונשלחו אליו בדואר, וכראיה מצורף צילום הקבלות כמו גם העתק משלוח דואר רשום אשר הנתבע אינו טורח למשוך מסניף הדואר.
בהקשר לחשבונית אותה ביקש הנתבע כי תסופק לו, מפנה התובעת את תשומת ליבו של בית המשפט לעובדה כי היא רשומה כעוסק פטור ולכן אינה רשאית לגבות מע"מ או להזדכות בגינו ואילו הנתבע, בהיותו לקוח ותיק, ידע זאת ובעבר אף קיבל ממנה קבלות על עבודות שונות.
בנוסף, מאחר שהפרויקט הסתיים בהפסד, פנה אליה הנתבע בבקשה לקבל חשבונית מס כדי שיוכל למזער נזקיו ולהזדכות על המע"מ. כשהסבירה כי אין בידה לעשות כן, ביקש ממנה להעביר אליו ועל שמו את החשבוניות אשר קיבלה היא מהספקים ואף איים כי אם לא תעשה כן, לא ישלם לה את יתרת הכסף. מאחר שהיא יודעת כי בקשתו גובלת במעשה פלילי, סירבה לעשות כן.
בנוגע לניסיונו של הנתבע עימה, כמו גם עם גורמי דפוס אחרים, ברצונה לציין כי ראשית, כל פרויקט מתומחר באופן שונה לפי רמת העבודה המבוקשת והיקפה ועולה בקנה אחד עם רמת ההשקעה והעיצוב, כך שעבור פלייר שהזמין בעבר הנתבע, נגבה ממנו מחיר מסוים ואילו בעבור הפרויקט הנידון, המחיר נקבע באופן אחר.
התובעת ציינה כי איננה בעלת בית דפוס, אלא מפיקת דפוס וחלק מהגדרות תפקידה הינן: איתור הצעות מחיר אטרקטיביות, הגעה לבית הדפוס למעקב ולאחר מכן לאיסוף החומר, שליחת הקבצים, ניהול שיחות טלפון רבות עם גורמים כגון בתי הדפוס ומערכות העיתונים לאישור העבודות וקבלת הקבצים, בדיקות צבע וכמובן משלוח העבודה עד ללקוח - כל השירות הנ"ל משתכלל במחיר העבודה.
בכל מקרה, בעבור כל עבודה שהודפסה הוצע לנתבע מחיר לדפוס לפני ביצועה, אשר אושר, ואם הוא חש כי התובעת מחייבת אותו חיובי יתר, יכול היה לסרב ולקחת עבודותיו להדפסה במקום אחר.
התובעת, גב' בר שלום, טענה, בבית המשפט, כי בכתב הגנתו הנתבע טוען שהיא זו שהציעה את ההנחה, כאשר בפועל ההנחה נכפתה עליה. היא התייעצה עם עמית לעבודה, לגבי הנהוג בתחום והוסבר לה שההנחה המקסימאלית הניתנת היא בת חמישה אחוזים. היא ניסתה להתמקח על כך, אך שותפו של הנתבע הוא שדרש הנחה של עשרים אחוזים, או, כך טען, שהם לא ישלמו כלל.
כמו כן, בשום מקום לא מצוין כי שותפו של הנתבע הוא גם אחיו.
החשבוניות שלה אינן כוללות בתוכן רק את חשבוניותיו של הנתבע, אלא גם את עבודותיהם של בתי דפוס אחרים.
הוצאותיה כוללות בתוכן שיחות טלפון, נסיעות ללקוח, נסיעות לבתי דפוס - כאשר אלה משוכללים בתוך העבודה.
היא חזרה על כך שהנתבע מבקש חשבונית, כאשר היא עוסק פטור, קרי היא אינה גובה מע"מ ואינה משלמת מע"מ.

על מנת לתמוך בכל טענותיה הפנתה התובעת את בית המשפט אל מכתב רשום ששלחה אל הנתבע, אל חשבון בגין עבודות גרפיקה, אל דוגמאות לעבודתה, אל קבלות, אל בקשה להצעת מחיר ואל פירוט דואר אלקטרוני.

לטענת הנתבע, התובעת סירבה להעניק לו קבלות וחשבוניות על כספים שהעביר לה וזאת למרות בקשותיו החוזרות ונשנות. התובעת בחרה לדחות את בקשותיו בתירוצים שונים ומשונים ובחוצפה, לטעמו, באה אליו בדרישות לכספים נוספים, שכלל אינם מגיעים לה.
התובעת אכן ביצעה בעבורו מספר עבודות בתחום הגרפיקה והדפוס, אולם כשהגישה את החשבון התברר לו כי התובעת החליטה, על דעת עצמה ומבלי שהוסכם על כך מבעוד מועד, לדרוש ממנו תשלום כפול בעבור אותן העבודות שביצעה. כל המחירים המפורטים, בנספח לכתב ההגנה, כללו כבר את שעות הגרפיקה שבגינם התובעת מנסה לגבות תשלום נוסף (4,500 ₪ עבור 45 שעות).
לדבריו, דובר על עבודה פשוטה - הוצאת שני פליירים ושליחת מספר מיילים - אשר לגביה התובעת טענה שהפכה לפרויקט חייה ובגללה עבדה ימים ולילות, בעבור עבודה זו היא הגישה חשבון מופרז שאינו עומד בכל קנה מידה מקצועי.
יצוין כי סך כל העבודות אותם ביצעה התובעת מפורטים בנספח לכתב ההגנה. יצוין עוד כי בכל העבודות מדובר על אותה עבודת גרפיקה כאשר נעשה שימוש במדיומים שונים. התובעת לא ייצרה בכל פעם גרפיקה חדשה אלא השתמשה באותה הגרפיקה בכל העבודות וברי כי עבודת גרפיקה כה פשוטה לא ארכה 45 שעות.
בנוסף לעבודת הגרפיקה והדפוס, התובעת גם נתבקשה לשלוח את אותה הגלופה לשבעה גורמים שונים באמצעות הדואר האלקטרוני. כמה זמן השקיעה התובעת בשליחת שבעה מיילים?
ההסכמות בין הצדדים היו כי בשל הפקת 10,000 פליירים (גרפיקה + דפוס) התובעת תקבל 1,100 ₪ כולל מע"מ. התובעת הפיקה 10,000 פליירים בפעם הראשונה ולאחר מכן ביצעה הדפסה חוזרת של אותה עבודת גרפיקה, כ-40,000 יחידות נוספות.
יצוין כי הנתבע עבד עם התובעת בעבר, הוא ידע את רמת עבודתה ואת המחירים אותם היא דורשת ולכן הפתעתו הייתה גדולה כאשר הוגש לו החשבון "המנופח".
הנתבע מעולם לא חשב ולא נאמר לו שהוא אמור לשלם בנפרד הן על הגרפיקה והן בגין ההדפסות. הוא עבד בעבר עם משרדי דפוס ומעולם לא שילם באופן זה, משום שתמיד המחיר כלל הכול - כולל עבודה ומע"מ.
יצוין כי גם בעבר הזמין מהתובעת שני פליירים לפרויקט עסקי אחר וגם שם התבקש לשלם מחיר אחיד ולא מחיר הדפסה בנפרד ממחיר עבודת הגרפיקה, וגם לא צוין שיש מחיר נפרד. במקרה זה, המחיר שנקבע היה 800 ₪ עבור 10,000 יחידות ומחיר זה כלל גם את עבודת הגרפיקה וגם את ההדפסה.
במהלך העבודה העביר לתובעת מקדמה על סך 1,000 ₪, כאשר ביקש את החשבונית אמרה לו התובעת שיקבלה בסוף הפרויקט.
יודגש שהנתבע שוחח עם התובעת בטלפון וזו סיפרה לו שאם לא ישלם לה ינתקו לה את החשמל בבית ועוד סיבות כאלה ואחרות. כאשר הגיע לביתה ראה שתלתה על הקירות בחדר העבודה עיקולים שונים ואזהרות לפני הוצאה לפועל. הוא אמר לעצמו שיעשה הכול על מנת לסיים את העניין בצורה יפה, למרות התנגדות שותפו שטען כי התובעת עושקת אותם וכי אין לשלם לה עד שילבנו את העניין. הנתבע שוחח עם התובעת על המחיר ואמר לה שאין זה הגיוני לשלם אותו סכום עבור אותו פלייר שהודפס מספר פעמים (היות והגלופה כבר מוכנה) וכן לשלם על עבודה שכבר שולמה במחיר הפלייר.
התובעת הבינה כי הם לא מסכימים לדרישותיה המופרזות, אמרה כי היא צריכה להתייעץ וחזרה עם תשובה כי היא מוכנה להוריד 20% מהסכום ומכאן סך של 11,700 ₪. שותפו של הנתבע עדיין עמד בסירובו וטען שמדובר בעושק, הנתבע הרגיעו ואמר לתובעת כי ישלם לה 9,000 ₪ במזומן, כאשר בצירוף עם המקדמה ששולמה מדובר ב-10,000 ₪, ואת יתרת הכסף ישלם לה כאשר יזדכה על המע"מ, התובעת הסכימה לכך.
כאשר הוא ביקש מהתובעת את החשבונית היא אמרה לו שתשלח אותה בדואר היות והחשבוניות לא עליה כרגע, הנתבע סמך עליה ולא קיבל את החשבונית בסך 10,000 ₪. לאחר יומיים הוא התקשר אליה וביקש בשנית את החשבונית מכיוון ועליו להגישה למע"מ, התובעת סירבה למסור לו את החשבונית ואמרה שרק לאחר שישלם לה את יתרת הסכום, היא תעביר לו את החשבונית.
הנתבע נדהם מהתנהגותה של התובעת ואמר לה כי עליה לעמוד בהסכם ולהעביר לו את החשבונית, אך במקום שזו תעביר לו את החשבונית ותקבל את יתרת הכסף, התובעת בחרה להגיש תביעה ולבזבז את זמנו של בית המשפט.

הנתבע, מר יוני רונן, טען, בכתב התביעה שכנגד, כי הוא מבקש מבית המשפט להורות לתובעת להשיב לו 3,600 ₪ אשר שולמו לה בטעות ולאחר שזו חייבה אותו בחיובי יתר, אשר אינם מגיעים לה ע"פ דין וששולמו לה רק לאחר שהציגה לו חשבון "מנופח" עבור שירותי גרפיקה שאותם ביצעה לכאורה.
בנוסף בית המשפט מתבקש לחייב את התובעת בהוצאות משפט, בהפסד ימי עבודה ובעגמת נפש שנגרמו לנתבע בשל התנהגותה של התובעת.
בית המשפט מתבקש להורות לתובעת להעניק לנתבע קבלות וחשבונית, על הסכומים שנתן לה בחודש אפריל, שהיא הייתה חייבת להעניק לו, ע"פ חוק, עם קבלת הכסף.
לטענתו, התיק של רונן הפקות נסגר בתאריך 23/12/08 ועל כן אין באפשרותו להזדכות על המע"מ או על ההוצאה.

התובע, מר רונן, טען, בבית המשפט, כי כאשר התקשר אל התובעת ודיבר איתה על הדפוס, עוד לפני שהחלו לעבוד ביחד, היא מעולם לא פירטה שהסכום אינו כולל עבודה. במהלך עבודתם, כאשר היה מתקשר אליה לגבי כמויות, אמר לה לבצע את הנדרש וכי היא תקבל את המגיע לה, לבסוף הוא קיבל חשבון בו היא הוסיפה 1,400 ₪ שכר עבודה, כאשר היא מעולם לא ציינה דבר שכזה.
לטענתו, הוא אינו חייב כסף לאיש, הוא השקיע בפרויקט המדובר 150,000 ₪, והוציא כסף שבו אמור היה לרכוש דירה על מנת לשלם את חובותיו לספקים.
הוא הגיע אל התובעת על מנת לשלם לה את כספה, ושילם לה 10,000 ₪, כאשר הסיכום ביניהם היה על סך 11,700 ₪. הנתבע אמר לתובעת כי כאשר תביא לו את החשבון, הוא ישלם את המע"מ, ישלם לה את יתרת הסכום ובכך יסתיים העניין. מאחר שהתובעת לא שלחה אליו את החשבונית, הנתבע הבהיר לה כי צריך את החשבונית משום שעליו להגישה למע"מ, ואז ציינה התובעת שהיא אינה רוצה לספקה, ולאחר מכן היא אמרה לו שהסכום אינו כולל מע"מ וכיו"ב, כפי שפורט לעיל.
התובעת כותבת בכתב תביעתה, שמדובר בסכום נפרד לעבודה וסכום נפרד לגרפיקה, קצת תמוה בעיני הנתבע שהוא אינו רואה את הסכומים.
הנתבע הביא לבית המשפט, מחירים של מתחרים, הכוללים עבודות דפוס והוא אינו מבין כיצד התובעת הגיעה לסכום של 4,500 ₪ בגין עבודה.

על מנת לתמוך בכל טענותיו הפנה הנתבע את בית המשפט אל חשבון בגין עבודות גרפיקה, אל קבלות, אל הודעה על הפסקת פעילות בתיק ניכויים, אל דוגמאות לפליירים ואל הצעת מחיר נוספת.


לאחר שמיעת הצדדים ועיון בכל כתבי הטענות ובמסמכים הנלווים להם, התרשמתי כי מדובר בסכסוך עסקי בין התובעת לנתבע, אשר השניים לא הצליחו לגשר עליו לאורך כל תקופת המגעים ביניהם.

נראה, כי מקור הבעיה נעוץ בכך כי בין השניים לא נערך מעולם וקודם לתחילת העבודה, הסכם מגובש ומפורט באשר לתנאי העבודה ותנאי התשלום, לא בכתב ולא בעל פה.
כך למשל לא הוברר עד תום, טרם תחילת העבודה, היקף מדויק של העבודה וכל שלבי העבודה עד סיומם וממילא אף לא תשלום בגין כל אחד מהם וכפי שהובהר בטרם כל אחד מהם נעשו שיחות בעל פה, שאף במהלכן, לא הובהרו הדברים עד תום.
במצב דברים כזה נוצרו אי הבנות רבות בין השניים, שכאמור לא הגיעו לידי סיכום או גישור בהעדר הסכמה.

על כן, במצב דברים זה, לא ניתן לקבוע כי מי מהצדדים לא עמד בהתחייבויותיו כלפי הצד השני.

מכאן - כי לא עלה בידי כל אחד מהצדדים להוכיח את תביעתו. שכן התובעת לא הוכיחה כי מראש סוכם איתה סכום מדויק וברור, הכולל היקף מדויק וברור של העבודה, לרבות תשלום מע"מ, או אי תשלום מע"מ וכי הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו על פי סיכומים אלה ואף הנתבע לא הצליח להוכיח כי היו סיכומים בהירים, ברורים ומדויקים באשר לכל הפרטים הנדרשים וכי הוא שילם לתובעת סכומי כסף מעבר לנדרש ממנו על פי סיכומים אלה ועל כן אף בידו לא עלה להוכיח את תביעת הנגד.

על כן, העולה מן המקובץ הוא כי הן התביעה והן התביעה שכנגד - נדחות.

בנסיבות הכוללות - אין צו להוצאות.


5467831





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון