תביעה אישית נגד ראש מועצה

התובע טען כי הוא לא ידע כי עליו לפנות לועדת הערר וטען כי אם היו אומרים לו שכך עליו לפעול היה פועל בהתאם. משנקבעה בחוק דרך השגת ספציפית והוקמה ועדת ערר, יש ללכת בדרך שנקבעה בחוק ואין להעתר לתביעה אישית המוגשת בענין זה לבית משפט לתביעות קטנות. להלן פסק דין בנושא תביעה אישית נגד ראש מועצה: 1. התובע, הגיש תביעה בסך של 13,335 ₪ כנגד הנתבע, ראש המועצה האזורית לב השרון. 2. לטענת התובע הנתבע שלח לו באמצעות גזברות המועצה חיוב סתמי על שנים קודמות, תיקון שטח, על סך 10,835 ₪ , ללא פירוט על אילו שנים קודמות מדובר ועל איזה תיקון שטח מדובר. לטענת התובע מעולם לא נשלחה לו דרישה לתשלום על פיגור בתשלום על חוב בזמן כלשהו משום שהוא הקפיד לשלם בזמן. כמו כן טען התובע כי כל בקשותיו לראש המועצה באמצעות הגזברות לקבל הסבר להיווצרות החוב נענו בתשובות סתמיות שלא היה בהן הסבר לחיוב. התובע טוען כי הנחלה שלו הוקטנה בגלל הרחבת הישוב החל משנת 1996 ובגלל הקטנת הנחלה שאושרה ע"י ועד המושב והמפרק המועצה זיכתה אותו בארנונה רטרואקטיבית משנת 1996. לטענת התובע על אף החלטת המועצה מיהר הנתבע לשלוח אליו צווי עיקול לבנק ולבית והעיקול מומש ע"י הגזברות מבלי שקיבל הסבר כיצד נוצר החוב ומבלי להתחשב במצבו הכלכלי והבריאותי הקשים. 3. הנתבע בקשה לדחיית התביעה על הסף מהטעמים של היעדר יריבות והיעדר עילה ושל אי מיצוי הליכים והיעדר סמכות עניינית. לטענת הנתבע התובע הגיש מטעמים לא ברורים את התביעה נגדו, כאשר בכתב התביעה לא נשמעה אף טענה אחת כנגד הנתבע והסעדים המפורטים בכתב התביעה ובעיקר סעד הפיצויים מופנים אל המועצה אשר אינה צד לתובענה דנן. לטענת הנתבע התובע הגיש הליך של תביעה אישית כנגד הנתבע כאשר כל טענותיו נוגעות לאופן חישוב השטח אשר בגינו חויב בארנונה וכנגד הליכי הגביה שבוצעו כלפיו. הנתבע טוען כי דין המחלוקת להתברר במסגרת הליכי השגה וערר בפני ועדת ערר לענייני ארנונה וביחס להליכי הגבייה המתנהלים נגדו היה עליו להגיש עתירה מנהלית בפני ביהמ"ש לעניינים מינהליים, בכפוף למועדים בחוק. 4. התובע בתשובתו לבקשת הדחייה על הסף טען כי מליאת המועצה אישרה בישיבתה מיום 5.8.04 שכל מי שמחזיק פחות מ- 20 דונם נחלה יודיע למועצה ויחוייב בהתאם לתעריף הארנונה. התובע טען כי בהתאם להחלטה זו הוא הודיע למועצה כי הוא מחזיק 5 דונם בלבד החל מחודש ינואר 1996, אולם כדי לשמור על הזכויות בקרקע הסכים לחתום על הודעות יו"ר האגודה ומפרק האגודה כי הוא מחזיק 11.5 דונם. עוד טען התובע כי בהתאם לכך נשלחו הודעות יו"ר אגודת שער אפרים ומפרק האגודה שמאשרים הודעתו וטען כי המועצה אישרה הודעתם ופעלה בהתאם. בנוסף טען התובע כי במשך למעלה משנתיים פעל למיצוי כל ההליכים הקבועים בחוק לצורך בירור דרישת החוב שהטילה עליו המועצה באישור הנתבע וטען כי לא קיבל כל הסבר שישכנע אותו שהוא חייב וצריך לשלם. התובע טען כי במשך שנתיים הוא שלח השגות וערעורים ותלונות, לממונה על הארנונה, למחלקת הגבייה במועצה ולמבקר הרשויות במועצה, מהם קיבל תשובות לא משכנעות ולכן הפנו אותו לקבל תשובות מהנתבע אשר לא נתן לו כל תשובה עד היום. 5. הנתבע טען בכתב הגנתו כי דין התובענה להדחות על הסף, כמפורט לעיל. לגופו של ענין, טען הנתבע כי בחודש אפריל 2004 מונה לאגודה השיתופית שער אפרים מפרק ועד למועד זה חויב התובע בארנונה בגין שטח של 30 דונם. לטענת הנתבע ביום 1.4.04 נתבקשה המועצה ע"י המפרק הזמני, לתקן את חיובי הארנונה של חברי האגודה ובבקשה זו צויין כי שטח הקרקע המוחזק ע"י התובע הופחת לשטח של 11.5 דונם החל משנת 1996. לפיכך, טען הנתבע כי חשבונו של התובע זוכה בחודש ספטמבר 2004 בגין הפרשי חיוב הארנונה החל משנת 1996 ועד למועד הזיכוי. בנוסף טען הנתבע כי ביום 12.2.07 נתקבלה במועצה הודעה מטעם המפרק לפיה נתבקשה המועצה לתקן את חיובי הארנונה פעם נוספת כך שכל בעל נחלה יחויב החל ממועד כינון הפירוק בגין שטח של 13 דונם הכולל את זכויותיהם השוות של חברי האגודה בקרקע ולכן חיוב התובע בגין חיובים אלה החל ממועד התיקון. הנתבע טוען כי החיוב נשוא התביעה נוצר בעקבות תיקון שטח הנחלה שבחזקת המשיב ולפיכך מדובר בחיוב על פי דין. כמו כן טען הנתבע כי המועצה השיבה לתובע לכל פניותיו וטען כי פעולות הגבייה בוצעו ע"י המועצה ולא ע"י הנתבע וזאת בהתאם לסמכות המועצה ע"פ פקודת המיסים (גביה) ופק' העיריות [נוסח חדש]. כמו כן טען הנתבע כי התובע ידע על קיום החוב עוד בטרם החלו הליכי הגביה המתנהלים נגדו ולכל הפחות היה עליו לדעת על קיומו של החוב לאור דרישות התשלום שנשלחו אליו בשוטף. לא משכנעות ולכן הפנו אותו לקבל תשובות מהנתבע אשר לא נתן לו כל תשובה עד היום. 6. בדיון שהתקיים בפני שמעתי את התובע ואת הנתבע. הנתבע העיד כי אין לו כל טענה אישית כלפי הנתבע אולם טען כי כראש מועצה הנתבע אחראי על מערכת הפקידים שלו. כמו כן העיד התובע כי אם במועצה היו מפנים אותו לפרוצדורה הנכונה הוא היה פועל על פיה ולא פונה לבית המשפט לתביעות קטנות. 7. התביעה אשר הוגשה ע"י התובע הינה תביעה בגין חיובי ארנונה. סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו- 1976 קובע: "(א) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה: (1)... (2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו; (3) ... (4) ...". וסעיף 4 לחוק קובע כי: "(א) מנהל הארנונה ישיב למשיג תוך ששים יום מיום קבלת ההשגה." מעיון במסמכים אשר צירף התובע לתביעה עולה כי מנהל הארנונה השיב לתובע לא פעם אחת אלא מספר פעמים על בקשתו לבטל את חיובי האנונה. סעיף 6 לחוק קובע את דרך ההשגה על החלטת מנהל הארנונה ומפנה לענין זה לועדת ערר: "6 (א) הרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת ערר. על החלטת ועדת ערר רשאים העורר ומנהל הארנונה לערער לפני בית משפט לענינים מינהליים.". התובע טען כי הוא לא ידע כי עליו לפנות לועדת הערר וטען כי אם היו אומרים לו שכך עליו לפעול היה פועל בהתאם. משנקבעה בחוק דרך השגת ספציפית והוקמה ועדת ערר, יש ללכת בדרך שנקבעה בחוק ואין להעתר לתביעה המוגשת בענין זה לבית משפט לתביעות קטנות. כמו כן סעיף 5 לחוק בתי המשפט לעיניינים מינהליים, תש"ס- 2000 קובע: "בית משפט לענינים מינהליים ידון באלה - (1) עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן - עתירה מינהלית)..." וסעיף 8 לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעיניינים מינהליים קובע כי: "רשויות מקומיות - (א)החלטה של רשות מקומית או של נושא משרה או תפקיד בה, למעט החלטה הטעונה אישור שר הפנים; לענין זה, "אישור" - בכל דרך ולרבות החלטה שלא לאשר. (ב)...". לפיכך, ככל שביקש התובע להשיג על החלטה של הנתבע הסמכות לדון בתובענה נתונה לבית משפט לעניניים מנהליים ולא לבית משפט לתביעות קטנות. 8. בנוסף אני מוצאת כי דין התובענה להדחות על הסף אף מהטעם של היעדר יריבות והיעדר עילה כלפי הנתבע. סעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע: "לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין;". התובע בעדותו טען כי אין לו כל טענה אישית כלפי הנתבע. לאור האמור, אני מוצאת כי גם מהטעם של היעדר יריבות והיעדר עילה יש לדחות את התביעה על הסף. סיכומו של דבר, דין התובענה להדחות על הסף. ראש מועצהתביעה אישית