לטענת המשכיר, השוכרים הפרו את ההסכם הפרה יסודית. הצ'קים בגין השכירות, הוחזרו ע"י הבנק. בנוסף, ביום 1.12.08 עזבו הנתבעים את דירת המגורים באופן חד צדדי, כאשר הם משאירים את התובע ללא שוכרים חלופיים. להלן פסק דין בנושא צ'קים חוזרים דמי שכירות: 1. ביום 29.7.08 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות, לפיו התובע השכיר לנתבעים דירת מגורים במושב שאר ישוב. תקופת השכירות נקבעה למשך 12 חודשים החל מיום 29.7.08 וכלה ביום 29.7.09. דמי השכירות נקבעו לסך 2,400 ₪ לחודש, והנתבעים התחייבו לשלם את דמי השכירות ב-12 המחאות החל מיום 29.7.08 ובכל 29 לחודש שלאחריו. 2. לטענת התובע, הנתבעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית. ההמחאות בגין השכירות, הוחזרו ע"י הבנק. בנוסף, ביום 1.12.08 עזבו הנתבעים את דירת המגורים באופן חד צדדי, כאשר הם משאירים את התובע ללא שוכרים חלופיים. השיק של דמי השכירות לחודש 10/08 הוחזר ע"י הבנק. במועד זה, הנתבעים שהו בחו"ל, והתובע סבר כי מדובר במעידה חד פעמית. בשובם לארץ במהלך החודש, העבירו לתובע את מחצית סכום החוב במזומן. באשר ליתרה, התובע נדחה בלך ושוב במשך כשבוע וחצי נוספים, ורק אז הועברה היתרה במזומן. הנתבעים ביקשו מהתובע שלא להפקיד את ההמחאה בגין חודש נובמבר 2008, והתחייבו לשלמו במזומן. הנתבעים העבירו לתובע 1,600 ₪ בלבד בטענה, כי שאת המפתח לדירה קיבלו באיחור של 10 ימים. התובע כופר בטענה זו וטוען, כי המפתח עמד לרשותם מהיום הראשון. הנתבעים גם שילמו לתובע את דמי השכירות בגין שלושה החודשים הראשונים, מבלי שטענה זו הועלתה על ידם. ההמחאה של דמי השכירות בחודש 11/08 הופקדה בבנק, ואולם הוחזרה. בשלב זה ביקשו הנתבעים להביא את החוזה לסיומו בסוף חודש 11/08, כ-8 חודשים לפני המועד הקבוע בהסכם. התובע היה מוכן לבטל את החוזה, בתנאי שימצא שוכר חלופי, אשר יחתום על חוזה שכירות עם התובע. סוכם בין הצדדים, כי אם ייחתם הסכם שכירות עם שוכרים חלופיים, יוכלו לעזוב את הדירה ביום 1.12.08. שוכרים חלופיים, ויקי פינס ואבי לנגבהיים יצרו קשר עם התובע כדי לשכור את הדירה, התובע הכין חוזה שכירות עמם ואולם, השוכרים חזרו בהם והחוזה לא נחתם. על מנת להגדיל את סיכויי התובע להשכיר את דירה מחדש, ביצע עבודות שיפוץ בדירה החל מסוף חודש 2/09, אך גם שיפוץ זה לא הועיל. התובע עותר לחייב את הנתבעים בדמי שכירות עד תום תקופת השכירות בסך 19,200 ₪, 800 ₪ בגין שכירות חודש נובמבר 2008, תשלומי ארנונה בסך 2,429 ₪, הוצאות פרסום בסך 164 ₪ ובסה"כ 22,593 ₪. לחילופין, מבוקש לחייב את הנתבעים בפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם בסך 100$ לכל יום, ונוכח הסמכות העניינית של בית משפט זה - 30,000 ₪. 3. הנתבעים טוענים, כי ההמחאה היחידה שהוחזרה ע"י הבנק היתה בחודש אקוטובר 2009. כעבור מספר ימים הועבר מחצית הסכום, והנתבעים הבטיחו לתובע לשלם את המחצית בהקדם. ביום 4.11.09 הגיע התובע לדירה ואמר, כי אם לא ישלמו את כל הסכום הנותר, הוא לא ימתין להוצאה לפועל אלא יוציא את הציוד ויסלק את הנתבעים מהבית. נוכח התנהגותו הבוטה כלפי הנתבעים במעמד זה, הודיע הנתבעים לתובע, כי אין בדעתם לסבול את התנהגותו זו ואין בדעתם להמתין עד שהוא יעיף אותם, ובסוף החודש יפנו את הדירה. באשר לדמי השכירות לחודש נובמבר 2008, שילמו הנתבעים 1,600 ₪, דמי השכירות בניכוי 10 ימי שכירות של החודש הראשון, בו לא קיבלו את מפתחות הדירה. הנתבעים יצאו לחו"ל ביום 22.7.09 והוסכם, כי התובע יתקן את הטעון תיקון בדירה עד למסירתה ביום 1.8.09. המפתח לא נמסר לנציגי הנתבעים במועד זה, ורק כעבור 10 ימים הצליחו להשיג מהדיירת הקודמת את מפתחות הדירה. השיק של דמי השכירות של חודש נובמבר הופקד ללא הסכמת הנתבעים, אשר ידעו כי לא יהיה לו כיסוי. התובע הסכים, וקיבל כסף מזומן במקום השיק. לטענת הנתבעים, התובע הפר את ההסכם הפרה בוטה, ולמרות זאת הסכימו למצוא דייר חלופי לדירה. הנתבעים פרסמו מודעות על הדירה, מספר רב של אנשים ראו את הדירה והזוג ויקי ואבי לנגבהיים היו מעוניינים לשכור את הדירה. ביום 24.11.08 דרש התובע לקבל התחייבות בכתב שהדירה תפונה ביום 30.11.09, ההתחייבות אכן נמסרה לו, הנתבעת ביקשה מהתובע לחתום על מסמך זה, אך הוא סרב. הנתבעים פינו את הדירה ביום 30.11.09, המפתח נמסר לתובע, הציוד פונה ע"י הנתבעים וחשבון החשמל שולם באותו מעמד. היתה בין הצדדים הסכמה על סיום ההתקשרות ביניהם. דיון. 4. שוכנעתי כי היתה הסכמה בין הצדדים, כי הנתבעים יפנו את הדירה בסוף חודש נובמבר 2008, בכפוף לכך שימצא דייר חלופי שיחתום עם התובע על הסכם שכירות, וזאת לאחר שדמי השכירות של חודש אוקטובר 2008 לא שולמו במלואם, כפי שגם הנתבעים הודו. 5. אין מחלוקת, שזמן קצר לאחר חתימת ההסכם, הנתבעים נסעו לחו"ל. טענת הנתבעים, לפיה היה על התובע לבצע תיקונים בדירה בהעדרם, איננה סבירה בעיניי. גרסת התובע בעניין זה, לפיה לא רצה לבצע את התיקונים בהעדר הנתבעים בדירה, סבירה והגיונית. לפיכך, אין לראות באי תיקון הליקויים בדירה, כהפרת ההסכם ע"י התובע. 6. לא שוכנעתי, כי המפתח לא נמסר לנתבעים במועד. התובע העיד, כי המפתח היה בידו, אך לא היה למי למסור אותו ואיש לא פנה אליו כדי לקבל את המפתח. הנתבעת העידה בפני, כי חבר של הנתבעים התכוון להגיע ולקחת את המפתח, אך לא קיבל אותו. אותו חבר לא זומן למתן עדותו בענין זה, ולפיכך טענה זו לא הוכחה במידה הדרושה. כפועל יוצא, טענת הנתבעים כי לא חלה עליהם החובה לשלם דמי שכירות בגין 10 ימי השכירות הראשונים, נדחית. 7. אין מחלוקת, כי השיק של הנתבעים בגין דמי השכירות בחודש 10/08 לא כובד ע"י הבנק, וכי שילמו רק חלק מדמי השכירות עם היוודע דבר החזרתו. בכך הפרו הנתבעים את השכירות, שכן תנאי יסודי בהסכם שכירות הינו, תשלום דמי השכירות במועד. מהראיות שהוצגו עולה, כי עד ליום 4.11.08 לא שולמו מלוא דמי השכירות לחודש אוקטובר 08. עפ"י גרסת הנתבעים, במועד זה הגיע התובע ואיים, כי אם דמי השכירות לא ישולמו, יסולקו מהדירה. בסמוך למועד זה הודיעו הנתבעים כי יפנו את הדירה בסוף החודש. 8. אין מחלוקת, כי הוסכם שההתקשרות תבוטל בכפוף לכך, שיימצא שוכר חלופי אשר יחתום עם התובע על הסכם שכירות החל מיום 1.12.08. הצדדים חלוקים בשאלה, אם הסכם השכירות עם בני הזוג לנגבהיים לא נחתם באשמת התובע, או שמא חזרו בהם שוכרים אלה מרצונם לשכור את הדירה. בענין זה נראה לי, כי הסכם השכירות לא נחתם בסופו של דבר, לא בשל "אשמה" של מי מהצדדים, אלא שהמו"מ בין הצדדים לא עלה יפה, ולפיכך לא הבשיל לכדי כריתת הסכם שכירות. הואיל ולא נחתם הסכם שכירות חלופי, זכאי התובע לפיצוי בגין הפרת ההסכם ע"י הנתבעים, באי תשלום מלוא דמי השכירות ואי המצאת שוכר חלופי, בניגוד להתחייבות הנתבעים. 9. מנגד, על התובע חלה חובת הקטנת הנזק, וסביר להניח שאם היה פועל באופן נמרץ להשכרת הדירה, היה יכל לעשות כן תוך זמן סביר של 45 ימים. לפיכך, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע פיצוי בגין הפרת ההסכם על ידם בסך 3,600 ₪, בצירוף 800 ₪ אשר קוזזו על ידם שלא כדין. 10. התובע עותר לפיצוי בגין אי תשלום ארנונה על ידי הנתבעים, אך לא הוצגו ראיות להוכחת חוב זה. לפיכך, נדחית טענת התובע בענין זה. 11. לכתב התביעה צירף התובע קבלות בגין פרסום בסך 164 ₪. סכום זה על הנתבעים לשלם לתובע, בשל הפרת ההסכם על ידם. לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעים יחדיו ולחוד לשלם לתובע סך כולל של 4,564 ₪, בצירוף הוצאות התובע בהליך זה בסך 226 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. שכירותשיקיםשיקים ללא כיסוידמי שכירות