פניה ימינה בכיכר מהנתיב השמאלי

בית המשפט ציין כי בהעדר כל סימון מיוחד בכיכר המדוברת, הרי שעל הנוסע בכיכר, כמו על הנוסע בכל כביש, חלים דיני התעבורה, הקובעים כי התנועה תעשה בדרך כלל בנתיב הימני, כי פנייה ימינה תעשה רק מחלקו הימני של הכביש, וכי סטיה מנתיב נסיעה תעשה רק אם הדבר לא עלול לגרום להפרעה או לסיכון (תקנות 35, 40 ו-42 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961). להלן פסק דין בנושא פניה ימינה בכיכר מהנתיב השמאלי: לפניי תביעה שעניינה תאונת דרכים שארעה ביום 11.12.07 בין רכבו של-התובע לבין רכבו של הנתבע 1, שהיה מבוטח אותה עת על ידי הנתבעת 2. לטענת התובע, הוא נסע בנתיב השמאלי בכיכר, ויצא מהכיכר מנתיב זה, כשמימינו נסע הנתבע 1. לטענתו, כששניהם נסעו בכביש היוצא מהכיכר, נגמר הנתיב הימני בו נסע הנתבע 1, ואז סטה רכב הנתבע 1 שמאלה לנתיב נסיעת רכב התובע, פגע בו וגרם לנזק לאורך צידו הימני של רכב התובע. לפיכך, טען התובע, כי התאונה ארעה באשמת הנתבע 1, ולכן עתר כי הנתבעים יפצו אותו בגובה הנזק כפי שהוערך ע"י שמאי, בעלות שכ"ט השמאי ובגין עוגמת נפש, בסך כולל של 5,748 ₪. מחוות דעת השמאי והתמונות של רכב התובע, עולה כי הרכב נפגע לאורך צידו הימני, לרבות בכנף הקדמית ימנית, בדלת הקדמית ימנית ובקישוט דופן ימנית אחורית. בחקירתו הנגדית טען התובע, כי בכיכר עצמה סומנו שני נתיבים, וכך גם בכל יציאה ממנה, וכי ניתן לצאת מהכיכר גם מהנתיב השמאלי. לשאלת בית המשפט ענה, כי על הכביש בתוך הכיכר לא מסומנים חצים, וכי הקו המקווקו שמפריד בין הנתיבים בתוך הכיכר, ממשיך לתוך הפניה ימינה. התובע הגיש תמונה של נתיבי היציאה מהכיכר, בה ניתן לראות שבשלב מסויים מסתיים הנתיב הימני, וחיצים המסומנים על הכביש מורים לנוסע בנתיב הימני להשתלב שמאלה, וזהו המקום בו לפי טענתו ארעה התאונה. הנתבע 1 טען, כי נסע עם רכבו בנתיב הימני בכיכר, כשמשמאלו הגיח רכב התובע, "חתך" ימינה בכוונה לצאת מהכיכר, נכנס לנתיב נסיעתו ופגע בו. לטענת הנתבע 1, התאונה ארעה בתוך הכיכר ולא ביציאה ממנה, כאשר עובר לתאונה הוא התכוון להמשיך לנסוע בכיכר עד ליציאה הבאה, אך לטענתו, בגלל המכה התקדם מעט לכיוון היציאה בה התכוון התובע לצאת מהכיכר. הנתבע 1 הגיש שרטוט הממחיש את גרסתו לתאונה (נ/2). הנתבעים הגישו תמונות של רכב הנתבע 1, מהן עולה כי הרכב נפגע פגיעת מעיכה בכנף הקדמית שמאלית, שפשוף על הדלת הקדמית שמאלית, וכי נתלשה המראה השמאלית שלו (נ/1). לאחר הדיון, ברשות בית המשפט, הגיש התובע תמונות שצילם מיד לאחר התאונה, בהן נראים שני הרכבים המעורבים במקום בו נעצרו לאחר התאונה. הנתבעים הגישו מצידם תמונות של הכיכר והיציאה ממנה. לאור טיעוני הצדדים, ברור כי מדובר בתיק בו שתי גרסאות מנוגדות, אשר חלוקות ביניהן, לא רק באופן התרחשות התאונה והאשמה לה, אלא גם במיקום התאונה, קרי, האם קרתה ביציאה מהכיכר מקום בו שני הנתיבים מתמזגים, או בתוך הכיכר עצמה. יצויין, כי רק לאחר שהתובע סיים להעיד בעדות ראשית, ולקראת סיום חקירתו הנגדית, הזכיר לראשונה כי ברכבו נסע אדם נוסף אשר היה עד לתאונה, ובסיום הדיון ביקש כי יזומן כעד מטעמו. לאור העובדה שנוהל דיון שלם בו נשמעו גרסאות הצדדים, וקיים חשש לתיאום גרסאות, הרי שמשקל עדותו של העד אמור היה להיות נמוך מאד, ולכן לא מצאתי טעם לדחות את הדיון לשם זימונו. בנוסף, לאחר שמיעת עדויות הצדדים ועיון בתמונות המקום שהוגשו לעיוני, הגעתי למסקנה כי הוצגו בפניי די ראיות על מנת להכריע בין הגרסאות, וכי כפות המאזניים נוטות לזכות גרסת הנתבע 1. ראשית, מעיון בתמונות הכיכר עולה, כי בכיכר מצויים שני נתיבים, המופרדים ביניהם בקו מקווקו, ואין כל סימון של כיווני הנסיעה באמצעות חיצים על הכביש. עם זאת, בניגוד לטענת התובע, הקו המקווקו ממשיך בעיגול שלם סביב הכיכר, ולא פונה לעבר הפניה ימינה. בהעדר כל סימון מיוחד בכיכר המדוברת, הרי שעל הנוסע בכיכר, כמו על הנוסע בכל כביש, חלים דיני התעבורה, הקובעים כי התנועה תעשה בדרך כלל בנתיב הימני, כי פנייה ימינה תעשה רק מחלקו הימני של הכביש, וכי סטיה מנתיב נסיעה תעשה רק אם הדבר לא עלול לגרום להפרעה או לסיכון (תקנות 35, 40 ו-42 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961). כלומר, פרשנותו של התובע כי הוא רשאי לבצע פנייה ימינה הישר מתוך הנתיב השמאלי, מנוגדת לסימון על הכביש בכיכר בה ארעה התאונה, ומנוגדת לחוק. על הנוסע בנתיב השמאלי בכיכר, לסטות תחילה בזהירות לנתיב הימני בכיכר, ורק ממנו לבצע פנייה ימינה. פרשנותו של התובע מנוגדת גם להגיון, שכן כל עוד הנתיב הימני אינו מסומן כמיועד לפניה ימינה בלבד, הרי שיכולים לנסוע בו גם נהגים שמתכוונים להמשיך לנסוע בכיכר עד ליציאה הבאה, ולכן אין זה אפשרי כי הנתיב השמאלי בכיכר בה אין סימון מיוחד, ישמש לפנייה ימינה. בנוסף, מעיון בתמונות שהגיש התובע (אשר צולמו בקלוז-אפ על הרכבים, בלי מימד של מרחק ומיקום יחסית לכיכר) עולה כי רכבו של הנתבע 1 עצר לאחר התאונה בימין הדרך בצמוד לגדר כחולה-לבנה. כמו כן, ניתן לראות בתמונות, כי רכב התובע עצר כשגלגליו הקדמיים בלבד עומדים על מעבר חציה, ומשמאלו מצוי אי תנועה המשמש לחציית הולכי רגל. בהשוואת תמונות אלו לתמונות הכיכר כולה, עולה כי מעבר החציה והגדר הכחולה-לבנה מצויים בתחילתה של היציאה ימינה מהכיכר, מקום בו עדיין מסומנים שני נתיבים על הכביש, מרחק רב לפני המקום בו הנתיב הימני היוצא מן הכיכר מסתיים. לפיכך, ברור כי התמונות שהגיש התובע סותרות את גרסתו כי התאונה התרחשה ביציאה מהכיכר, לאחר שנתיב נסיעתו של הנתבע 1 נגמר. התמונות מחזקות את גרסת הנתבע 1, שהתכוון להמשיך לנסוע בכיכר ושרכב התובע אשר פנה ימינה מהנתיב השמאלי (גם לגרסת התובע), פגע בו והזיזו לכיוון היציאה מהכיכר. יצויין, כי גם הנזקים שנגרמו לרכב הנתבע 1 ובעיקר המעיכה בכנף השמאלית קדמית, מתיישבים יותר עם גרסת הנתבע 1 מאשר עם גרסת התובע. לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה. במצב דברים זה, אין צורך להדרש למחלוקת בנוגע לנזקים שנגרמו לתובע. התובע ישלם הוצאות משפט בסך 350 ₪ לכל אחד מהנתבעים, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. אם לא ישולם הסכום במועד, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים. זכות להגשת בקשת רשות ערעור, בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין, לבימ"ש המחוזי בב"ש. משפט תעבורהפניהכיכר (מעגל תנועה)