פיצוי על עוגמת נפש ברכבת ישראל

להלן פסק דין בנושא פיצוי על עוגמת נפש ברכבת ישראל: התביעה: 1. בתאריך 6/7/09 נסעו התובע עם אשתו ובנו, הלוקה באוטיזם, ברכבת ישראל לנמל התעופה "בן גוריון". השלושה, יחד עם חבריהם, בני משפחה נוספת, יצאו לדרכם מתחנת הרכבת "לב המפרץ". לדברי התובע, בבוקר הנסיעה, הצטייד מבעוד מועד, בכרטיסי נסיעה הלוך ושוב, מקרית חיים וחזרה, אותם רכש בתחנת הרכבת בקרית חיים. בעת רכישת הכרטיסים, מסר התובע לקופאית כי בכוונתו לעלות על הרכבת בלב המפרץ, מאחר שאותה רכבת, בשעת לילה מאוחרת, אינה עוצרת בתחנת קרית חיים הסמוכה לבית התובע, אך לשוב מחו"ל עד תחנת קרית חיים. לדבריו, דיבר מפורשות עם הקופאית על כך שהוא רוכש כרטיסים עבור הנסיעה מלב המפרץ וזו אמרה לו כי אין כל קושי לעלות על הרכבת בתוך טווח הנסיעה שנרכש. 2. בליל ה- 6/7/09 הגיעו התובע ומשפחתו לתחנת הרכבת וגילו, לתדהמתם, כי מחסום הבקרה אינו מקבל את הכרטיסים שרכשו. המדובר בשעה לילה מאוחרת, כאשר הרכבת יצאה מן התחנה בשעה 00:20. מאבטחת שהיתה במקום הסבירה לתובע כי בשעה מאוחרת זו, אין במקום עובד רכבת כלשהו וכי אין ברשותה מפתח לשער שדרכו ניתן לעבור כחלופה למחסום הבקרה. המאבטחת הציעה לתובע, אדם מבוגר, כי הוא ומשפחתו יעברו מעל או מתחת למחסום הבקרה. התובע, עמוס במזוודות, עבר את המחסום, אולם נתקל בקושי רב מאד להעביר את בנו האוטיסט, בן ה- 28 תחת המחסום, בשל התנגדותו של הבן ותיאר זאת כחוויה קשה ביותר עבורו, עבור אשתו ועבור בנו, שכן עומס הנוסעים ברכבת זו אותו לילה היה רב.  התובע טוען כי נגרמה לו בושה ועגמת נפש רבה כתוצאה מן האירוע ולפיכך, עותר הוא לפיצוי. 3. במהלך הדיון, הציג התובע פירוט כרטיס האשראי שלו, בו מופיע החיוב עבור רכישת הכרטיסים בתחנת הרכבת בקרית חיים. 4. בדיון העידו התובע וכן חברו, מר אפרים נתנאל. מטעם הנתבעת לא הובאו עדים כלשהם. מר נתנאל, אשר היה אותו לילה עם משפחתו יחד עם משפחת התובע, הגיש אף הוא, תביעה בגין האירוע, אשר עתידה להתברר בבית המשפט לתביעות קטנות בקריות. אציין כי במהלך הדיון הוצע לנתבעת לבקש את איחוד הדיון, אולם זו סירבה בטענה כי טרם קיבלה לידיה את כתב התביעה. מר נתנאל מסר כי את כרטיסי הנסיעה שלו ושל משפחתו, רכש גם הוא בבוקר הנסיעה, אולם בתחנת קרית מוצקין. גם הוא רכש כרטיסים לאותה נסיעת רכבת בשעת לילה מתחנת לב המפרץ. מר נתנאל מסר כי נאמר לו מפורשות על ידי הקופאית כי אין כל מניעה לעלות על הרכב בתחנת לב המפרץ באמצעות הכרטיסים שאותם רכש מבעוד מועד, אצלה, בתחנת קרית מוצקין. מר נתנאל מסר גם הוא, כי מחסום הבקרה לא איפשר להם לעבור עם הכרטיסים הללו וגם הם נאלצו להשתחל אל תוך הרציף, מתחת למחסום, לבושתם הרבה. 5. התובע ומר נתנאל פנו, בפניה משותפת, אל הנתבעת, בה סיפרו את אירועי אותו לילה וביקשו את טיפולה של הנתבעת והתייחסותה לכך. בתגובה, נענו בהתנצלות על אי-הנעימות. במכתב הנתבעת נאמר כי דבריהם הועברו לידיעת גורמים הרלוונטיים על מנת שיבחנו את הנושא וירעננו את הנהלים, במידת הצורך. הנתבעת לא הסכימה לפצות את התובע בדרך כלשהי ומכאן תביעתו. במהלך הדיון מסרה נציגת הנתבעת כי הסכימה לפצות את התובע בשלושה כרטיסי נסיעה. טענות הנתבעת: 6. הנתבעת טענה כי מחסום הבקרה פועל על פי מערכת ממוחשבת המתוכנתת בהתאם להוראות הדין ועל כן מאפשרת כניסה ויציאה, אך ורק בהתאם לתחנת המוצא ותחנת היעד המוטבעות על גבי הכרטיס. עוד טענה הנתבעת כי מאחר שכרטיסי הרכבת אינם נקנים ביחס לתאריך ושעה נקובים, אלא ניתנים לשימוש בכל יום ושעה, על פי המוצא והיעד המסומנים בהם, הרי שהתובע יכול היה לבחור מתי ואיך להשתמש בכרטיסים. הנתבעת הוסיפה וטענה כי האחריות על רכישת כרטיסים מתאימים מוטלת על הנוסע ובמקרה זה, על התובע. עוד טענה כי הנזק הנטען לא הוכח, לא במהותו ולא בשיעורו, שכן לדבריה "כל "נזקו" של התובע מסתכם בכך שהתכופף תחת מחסום הבקרה. הא ותו לא". 7. הנתבעת הודתה כי בשעת הלילה המדוברת, אין בתחנת הרכבת עובדי רכבת כלשהם ולדבריה, הם אינם צריכים להיות בשעה שכזו. הנתבעת הכחישה כי הקופאיות בשתי תחנות הרכבת אמרו את הדברים לתובע ולחברו, אולם הקופאיות, אשר איתורן, מטבע הדברים, מצוי בשליטת הנתבעת, לא הובאו לעדות. דיון: 8. התובע העיד שרכש את הכרטיסים בבוקר הנסיעה בקרית חיים ואף תמך עדותו זו בהצגת פירוט חיובי כרטיס האשראי. אין מחלוקת כי באותו לילה, יצאה הרכבת לנמל התעופה, מתחנת לב המפרץ ולא ניתן היה להצטרף לנסיעה בקרית חיים, תחנה הסמוכה למקום מגורי התובע. לפיכך אני קובעת כי התובע הוכיח כי אכן נרכשו הכרטיסים בקרית חיים עבור הנסיעה מלב המפרץ. 9. כמו כן, אני מקבלת את טענת התובע כי מעבר תחת מחסום הבקרה, באזור הומה אנשים, בפרט בנסיבות המיוחדות של בנו, גרם לו לעגמת נפש רבה ולבושה. איני מקבלת את טענת הנתבעת כי מדובר בדבר של מה בכך, כפי שעולה מטיעוניה בכתב התביעה ובטיעוניה בפניי. 10. השאלה העיקרית הנדרשת לדיון הינה האם נפל פגם בהתנהלות הנתבעת אשר הוביל לכך שהתובע נאלץ לעבור את החוויה כאמור, או שמא, האחריות, כפי שטוענת הנתבעת, מוטלת על שכמו של התובע, ועליו בלבד. 11. אכן, על הנוסעים לרכוש כרטיסי נסיעה בהתאם לתחנות המוצא והיעד הדרושות, אך עם זאת, ניתן להצטרף לנסיעה בתחנה מאוחרת או לרדת ממנה בתחנה מוקדמת יותר - כך גם לשיטתה של הנתבעת. הקושי בכך הינו כי מחסומי הבקרה מתוכנתים כך שאינם מקבלים כרטיס שלא על פי תחנות המוצא והיעד המופיעות על גבו. המחסומים אינם מתוכנתים לאפשר חריגה מן התחנות באופן המותר כמפורט לעיל וזאת מטעם שלא הובהר בפניי. טען התובע כי בעת רכישת הכרטיסים דיבר באופן מפורש עם הקופאית אודות כך שבכוונתו לעלות על הרכבת בלב המפרץ, שכן כאמור, כלל לא היתה אותו לילה, רכבת לנמל התעופה היוצאת מקרית חיים. לדבריו, נאמר לו כי אין כל קושי לעשות שימוש בכרטיסים שאותם רכש, גם מתחנת לב המפרץ. נוכח התרשמותי מעדותו הכנה בפניי, אני נותנת אמון מלא בעדות התובע ומקבלת את טענתו כי אכן הקופאית בתחנת הרכבת בקרית חיים מסרה לו כי יוכל להיכנס לרציף עם הכרטיסים שאותם רוכש אצלה. הדבר גם מתיישב עם טענותיה של הנתבעת עצמה, שכן היא אינה כופרת בעובדה שאכן ניתן להיכנס לרציף עם כרטיס שתחנת המוצא שלו קודם לתחנת העליה בפועל, אלא כל טענתה מתמצית בכך שמחסום הבקרה אינו מאפשר זאת. אין מחלוקת כי לו היה במקום עובד רכבת, הוא היה מאפשר לתובע ולמשפחתו לעבור במחסום הידני המוצב מצידם של מחסומי הבקרה. בהעדר עדות הקופאית, אני מניחה שזו השיבה את שהשיבה, בהסתמך על כך שהדבר תואם את החוק ואת הכללים ובהעדר ידיעה כי בשעות הלילה אין בתחנת לב המפרץ עובד רכבת. גם עדותו של מר נתנאל, תומכת בטענות התובע, שכן גם לו נאמרו דברים זהים בתחנת רכבת אחרת, על ידי קופאית אחרת, אולם יש לזכור כי המדובר בעד בעל אינטרס שכן תביעתו שלו, בגין אותו עניין בדיוק, עומדת להתברר בקרוב. 12. ואולם, גם אם הקופאית טעתה, כאשר חשבה שיהיה מי שיעביר את התובע אל תוך הרציף בשעת לילה, הרי שעל טעויות, יש לשלם. עובדי הנתבעת צריכים שיהיה בידם את כל המידע הנוגע לפעילות הנתבעת. התובע הוטעה על ידי הקופאית לחשוב כי יוכל להיכנס עם הכרטיס שרכש אל הרציף ומכאן הדרך לאירוע המביש, היתה קצרה. אין ספק, וכך טען גם התובע, כי לו ידע שכך הם פני הדברים, היה רוכש את הכרטיסים בלב - המפרץ. 13. סבורני כי שיטת התכנות של מחסומי הבקרה אינה מעניינם ואף אינה אמורה להיות בידיעתם של המשתמשים בשירותי הרכבת. משעה שמותר לעלות על רכבת בטווח התחנות שעליו שולם, צריכה הנתבעת לאפשר זאת. אם בחרה שלא להעמיד עובד רכבת בשעות הלילה, הרי שזוהי בחירתה, אולם התובע ומשפחתו אינם אחראים לכך והנתבעת צריכה היתה להעמיד אפשרות כלשהי לכך שצריך יהיה להכניס נוסע מהמחסום הידני. לזה יש להוסיף את טענת התובע, המקובלת עלי, כי הובהר לו מראש על ידי הקופאית כי יוכלו להיכנס לרציף, זאת מבלי להפנות את תשומת ליבם לכך שבשעת הלילה אין עובד רכבת שיוכל לסייע להם. 14. לאור האמור, אני מקבלת את התביעה וקובעת כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 1,000 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 300 ₪. סכום זה ישולם תוך 21 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. 15. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה תוך 15 ימים. 16. בשולי פסק הדין רואה אני להעיר תשומת לב מנהל הנתבעת למכשלה דווקא בכיוון ההפוך של תנועת הנוסעים, באותן תחנות  בהן בוחרת הנתבעת שלא לקיים משמרת של עובדים, כלומר בכיוון יציאת נוסעים מן הרציף. כך למשל, הצורך בהוצאת נוסעים מן התחנה בדחיפות בשל סיבה בטחונית, רפואית או אחרת וללא דרישה מן הנוסעים לבצע מעשי "לוליינות".פיצוייםעוגמת נפש / נזק לא ממונירכבת