להלן פסק דין בנושא פיצוי על העתקת ספרים: לפניי תביעה כספית בהתאם להוראות חוק זכויות יוצרים התשס"ח-2007 (להלן: "החוק"). התובעים טוענים כי הנתבעים הפרו את זכויות היוצרים שלהם בספרים פרי יצירתם בכך ששכפלו והעתיקו מהם ללא קבלת רשותם ולפיכך הנם זכאים לקבלת פיצוי . הנתבע 1 הנו מנהל בית הספר תיכון עירוני י"ד השייך לנתבעת 2. הנתבעות 3 ו-4 הנן מורות בבית הספר האמור. טענות התובעים בתמצית התובעים טוענים כי הינם המחברים, המפיצים לאור ובעלי זכויות היוצרים של שני ספרים בשם "עצים בינאריים" ו"רקורסיה סוד הקסם ונפלאות התבונה" (להלן: "הספר הראשון" ו-"הספר השני" בהתאמה). במהלך 2007 התברר לתובעים כי חלקים מהספר הראשון הועתקו, שוכפלו והופצו בין תלמידי תיכון עירוני י"ד ללא קבלת הסכמתם או רשותם ומבלי לשלם להם עבור השימוש בספר ובחלקיו. עוד נתברר להם כי מהעמודים ששוכפלו, צולמו והופצו, נמחקו סימני זיהוי של הספר -מספרי העמודים ושם הפרק. זכויותיהם בספר הראשון הכוללות בין היתר איסור העתקה ושכפול, צוינו במפורש בספר. לאור האמור, פנו התובעים ביום 18.7.2007, במכתב לבית הספר וביקשו לחדול לאלתר משכפול דפים והפצתם לתלמידים ללא רשותם. כן ביקשו התובעים לפצותם בשל הפגיעה בזכויות היוצרים ובזכותם המוסרית. מספר חודשים לאחר משלוח המכתב נפגש התובע 1 עם נציגי בית הספר: המינהלנית של בית הספר ונתבעים 1 , 3 ו- 4. בפגישות אלה שהאחרונה בהן התקיימה ביום 11.2.08, לא הכחישו נציגי בית הספר כי החומר שוכפל והועבר לתלמידים. מורות בית הספר הודו, כי החומר הופץ מזה מספר שנים. ב - 18.2.08 שלחו התובעים אל הנתבע 1 מכתב המסכם את דרישותיהם. במכתב מיום 25.2.08 הודה בית הספר באחריות לפגיעה בזכויות היוצרים של התובעים. בשיחות טלפוניות שנערכו בין הצדדים סוכם לצרכי פשרה כי התובעים יקבלו פיצוי בסך של 15,000 ₪ . במהלך מרץ 2008 גילו התובעים כי 2 דפים מתוך הספר השני שוכפלו אף הם על ידי מי מהנתבעים והופצו ללא הסכמתם וללא רשותם לתלמידים. גם במקרה זה לא הופיעו על גבי הצילומים סימני זיהוי של הספר. בתאריך 17.4.08 החליט בית הספר, כנראה בעקבות התייעצות שערך עם היועצת המשפטית של נתבעת 2 , לסגת מההסכמות שתוארו לעיל בטענה שהתובע 1 מסר לנתבעות מידע מטעה. התובעים טוענים כי החוק מקנה להם זכות לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק בסך שלא יעלה על 100,000 ₪ בגין כל הפרה. התובעים העמידו את תביעתם על סך 30,000 ₪ בגין 2 ההפרות - 15,000 ₪ בגין כל הפרה. עוד הם מבקשים שבית המשפט יחייב את הנתבעים להפסיק לאלתר את השכפול של יצירותיהם וכן לצוות על השמדה של מלאי היצירות המצוי בידי הנתבעים ואשר הושג על ידם תוך הפרת זכויותיהם. טענות הנתבעים בתמצית הנתבעים 1, 3 ו-4 הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף. לטענתם, לא היה מקום להגשת התביעה נגדם באופן אישי, בהיותם עובדי ציבור. באשר לנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת")- זו הגישה כתב הגנה. לטענתה, לא היה כל מקום להגשת התביעה. בשנת 2003 החליטו הנתבעות 3 ו - 4 לאגד שאלות ממבחנים, דפי עבודה ודפי הסבר שונים לאוגדן לימודי וזאת לרווחת תלמידי בית הספר. מדובר באוגדן המכיל 330 דפים הכרוכים בכריכה קשה במחיר עלות של 60 ש"ח בלבד. באוגדן זה לא נעשה כל שימוש ולו בעמוד אחד מספריהם של התובעים. בתחילת שנת 2007 פנה נציג התובעים למנהל בית הספר והטעה אותו כשטען שבית הספר השתמש שלא ברשות בספריהם לשם עריכת האוגדן הלימודי. בעקבות כך, מינהלנית בית הספר שלחה מכתב בו היא מודה במעשה, ובאחריות בית הספר להפרה. לאחר שהתגלה מעשה ההטעיה נשלח מכתב נוסף אל התובעים המבטל את המכתב הקודם בעניין זה. בפגישה שנערכה עם התובעים, לא הכחישו אלה כי האוגדן הלימודי אינו כולל חומר מספריהם. בפגישה הזו הועלתה לראשונה טענה חדשה בדבר שכפול 2 דפים מהספר השני. מדובר בשכפול של שני דפים, 11 פעמים בלבד. התובעים דרשו כי בית הספר יפצה אותם בדרך של רכישת כל העותקים של הספרים אשר נשארו בידי התובעים בסך של 15,000 ₪ ובית הספר סירב לכך. זאת מאחר שלתובעים לא מגיע כל פיצוי. יתירה מכך תוכנית הלימוד השתנתה וספריהם של התובעים אינם מעודכנים ולכן לא היה צורך בהם. הנתבעת טענה כי השימוש שנעשה על ידי מי מהנתבעים הינו שימוש הוגן כאמור בסעיף 19 לחוק בהיותו משמש להוראה ולבחינה על ידי מוסד חינוכי. עוד טוענת הנתבעת כי אם הייתה הפרה הרי שמדובר בהפרה תמימה העומדת בתנאי סעיף 58 לחוק, הקובע כי אין לחייב את המפר בתשלום פיצוי עקב ההפרה. מורות בית הספר צילמו את דפי העבודה כדבר שבשגרה ללא כל כוונה לפגוע בזכות היוצרים של התובעים. מאחר שכך הם פני הדברים אין מקום לתביעה ודינה להידחות. על אף שהנתבעת עומדת על כך שעל פי דין לא בוצעה כל פגיעה בזכות היוצרים של התובעים חדל בית הספר מלעשות שימוש בספרי התובעים ואף הודיע להם על כך בפגישתם. הנתבעת טענה כי כל ניסיון לפשרה בתיק זה יעודד כל סופר ומוציא לאור אשר ספריו שוכנים בין כתלי ספרית בית הספר לתבוע את העירייה. בכך יתמוטט מערך ההדרכה והלימוד בבית הספר ועלול להיגרם חנק תרבותי, פגיעה ביצירתיות ופגיעה בערכים חברתיים משותפים. לאור כל האמור לעיל אין מקום לתביעה ודינה להידחות. תמצית הדברים שנטענו בדיון שהתקיים לפניי בדיון שהתקיים לפניי הופיעו התובעים, נציג הנתבעת 2 מר שגב שובבו והנתבעות 3 ו - 4. הנתבע 1 לא התייצב בשל נסיבות אישיות. בדיון הציג התובע 1 את הספר הראשון. לדבריו מספר זה, שוכפלו 13 עמודים, מעמוד 45 ועד עמוד 57. הדפים חולקו לתלמידים ללא קבלת רשותם של התובעים ומבלי שיאמר לתלמידים מהיכן הם צולמו. התובע היפנה לעמוד 3 של הספר, שם צוין כי כל הזכויות שמורות למחברים וכי אסור להעתיק או לצלם מהספר ללא קבלת רשות מהמחברים. התובע 2 הסביר כי הוא למד על ביצוע השכפול מתלמידים אותם הוא מלמד באופן פרטי. אלה אמרו לו כי המורות בבית הספר שכפלו את הדפים וחילקו להם אותם. התובע 1 הסביר כי מעולם לא נטען על ידי התובעים כי הדפים הושמו בתוך חוברת או אוגדן לימודי כלשהו. טענתם הייתה מאז ומתמיד בדבר השכפול והצילום של דפים אלה וחלוקתם לתלמידים ללא קבלת רשותם ומבלי לציין את מקור הצילום. לאחר מו"מ שנוהל עם מינהלנית בית הספר הוסכם בעל פה על פיצוי בסך של 13,000 ₪. תוך כדי תהליך המשא ומתן בקשר עם הספר הראשון, הגיעה אל התובע 2 תלמידה הלומדת אצלו באופן פרטי עם שני דפים מהספר השני. מדובר בעמודים 10 ו - 26. גם מעמודים אלה הושמטו מספרי העמודים ושם הפרק. לתלמידים לא נאמר מאיזה ספר הצילומים לקוחים. לדבריו, בספר זה לא צוין כי "כל הזכויות שמורות", אולם יש לתובעים זכויות והן שמורות להם. בכל השיחות שנוהלו עם מי מנציגי בית הספר, לא הוכחשה ההפרה הנטענת. לתובעים יש קושי להעריך כמה עותקים חולקו. התובע 2 הסביר לבית המשפט כי כתיבת הספרים כרוכה במלאכה קשה . מדובר בספרי לימוד מעטים בתחום מדעי המחשב המשמשים אוכלוסיית תלמידים קטנה. מחברי הספרים מצפים ממורים להמליץ לתלמידים להשתמש בספר. לאור זאת פעולת השכפול וההעתקה גורמת לתובעים הפסד כספי רב. הנתבעת 3 טענה כי היא משמשת כרכזת של מקצוע מדעי המחשב בבית הספר. לדבריה, רק נתבעת 4, בתום לב, שכפלה מספר דפים מהספר אשר מצוי בספריית בית הספר ואשר הומלץ על ידה לתלמידיה. הנתבעת 4 טענה כי כלל לא ידעה שהחומרים ששוכפלו על ידה הם מתוך הספרים של התובעים. לדבריה, דפים אלה היו מצויים אצלה בקלסר. יתכן ודפים אלה התקבלו אצלה מחברה למקצוע או שהיא צילמה אותם בעבר ושכחה את מקור הצילום. היא הכחישה כי צילמה 13 עמודים מהספר הראשון אולם הודתה כי צילמה 3 דפים בלבד, בשתי הזדמנויות שונות, אותם חילקה ל - 11 תלמידים. הנתבעת 4 לא ידעה לומר מהיכן צילמה את שצילמה והאם מדובר בספר אחד או שניים. מכל מקום הדפים שצולמו וחולקו לתלמידים לא נכללו באוגדן הלימודי. בדיון העידה גם המינהלנית הגב' כבירי. זו העידה כי נתבע 1, מנהל בית הספר, פנה אליה והודיע לה על פנייתם של התובעים אליו ועל טענתם, כי נעשה שימוש בחומרים שצולמו מספרם למטרת רווח. המינהלנית שוחחה עם התובע 1 מספר פעמים. זה אמר לה כי נעשה שימוש בחומרים מספרם של התובעים במסגרת האוגדן הלימודי. העדה האמינה לו. לאור זאת ובעצה אחת עם נתבע 1 הם העדיפו להגיע עם התובעים להסדר. לאחר שביררה את הדברים עם נתבעות 3 ו - 4 היא הבינה שהתובע 1 הטעה אותה ולכן יצא מכתב ביטול. נציג הנתבעת 2 חזר שוב על טענתו כי מדובר בשימוש הוגן תוך שהוא מפנה לסעיפי החוק השונים אשר לשיטתו מוכיחים כי אין מקום לתביעה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים והעדות, אני סבור שדין התביעה להתקבל. פירוט סעיפי החוק הרלבנטיים לענייננו להלן יובאו בתמצית סעיפי החוק אשר רלבנטיים לענייננו. סעיף 11 לחוק מגדיר "זכות יוצרים" כזכות בלעדית לעשות ביצירה ובחלק מהותי ממנה פעולות שונות כמפורט בסעיף לרבות העתקה. סעיף 12 קובע כי העתקה של יצירה היא עשיית עותק של היצירה בכל צורה מוחשית, לרבות העתקה ארעית. סעיף 45 לחוק קובע כי ליוצר של יצירה אמנותית, יצירה דרמטית, יצירה מוסיקלית או יצירה ספרותית, למעט תוכנת מחשב, שיש בה זכות יוצרים, תהיה ביחס ליצירתו זכות מוסרית, למשך תקופת זכות היוצרים באותה יצירה. הזכות המוסרית היא אישית ואינה ניתנת להעברה, והיא תעמוד ליוצר אף אם אין לו ביצירה זכות יוצרים או אם העביר את זכות היוצרים ביצירה, כולה או חלקה, לאחר. סעיף 19 שכותרתו "שימוש הוגן" קובע כי שימוש הוגן ביצירה מותר למטרות כגון אלה: לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך. לצורך הבדיקה האם מדובר בשימוש הוגן, יישקלו, בין השאר: מטרת השימוש ואופיו, אופי היצירה שבה נעשה השימוש, היקף השימוש מבחינה איכותית וכמותית, והשפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה. סעיף 47 לחוק קובע כי מי שעושה ביצירה פעולה מהפעולות המפורטות בסעיף 11 לחוק, או מרשה לאחר לעשות פעולה כאמור בלא רשותו של בעל זכות היוצרים, מפר את זכות היוצרים. בהתאם לסעיף 56 לחוק, במקרה של הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים. בקביעת הפיצויים רשאי בית המשפט לשקול את היקף ההפרה, משך הזמן שבו בוצעה, חומרתה, הנזק הממשי שנגרם לתובע, הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, מאפייני פעילותו של הנתבע, טיב היחסים שבין הנתבע לתובע ותום לבו של הנתבע. סעיף 58 לחוק קובע כי במקרה והופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, ואולם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד ההפרה, כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, הוא לא יחויב בתשלום פיצויים עקב ההפרה. מן הכלל אל הפרט אין מחלוקת בין הצדדים כי במסגרת האוגדן אשר הופץ בין התלמידים של בית הספר לא פורסמו קטעים מספרם של התובעים. התובעים טוענים כי מהספר הראשון שוכפלו 13 עמודים אשר הופצו בין תלמידי בית הספר משך מספר שנים. באשר לספר השני שוכפלו 2 עמודים אשר חולקו בין התלמידים. התובעים לא יודעים לומר כמה פעמים בוצע הדבר לאורך כמה זמן ומספר ההעתקות שבוצעו. הנתבעים מכחישים כי הדבר בוצע משך מספר שנים ומודים בכתב ההגנה כי 2 עמודים בלבד הועתקו מהספר השני 11 פעמים. אין כל ספק כי לתובעים קיימת בספרים זכות יוצרים וזכות מוסרית בהיותם המחברים והכותבים של הספרים. הנתבעים אף לא טוענים אחרת. שוכנעתי מעיון בסעיפי החוק כי הפעולות שיוחסו לנתבעים מהוות הפרה ופגיעה בזכויות היוצרים של התובעים. איני סבור כי השימוש וההעתקה שנעשו על ידי מי מהנתבעים מהווים שימוש הוגן על פי החוק. יש להבחין בין מצב שבו תלמיד או מורה מצלם מתוך ספר המצוי בספרית בית הספר לשימוש אישי לצורך לימוד או הוראה, לבין מצב שבו מורה בבית הספר מצלם דפים מתוך הספר באופן יזום ומפיץ אותם בין התלמידים. הפעולה הראשונה הנה מותרת. הפעולה האחרונה הינה פעולה אסורה. שהרי ברור כי מי שחיבר את ספרי הלימוד ביקש להרוויח ממכירתם לתלמידים. העתקה או שכפול של דפים מתוך הספר והפצתם באופן יזום בין התלמידים על ידי מורים או נציגים מוסמכים של בית הספר אינה הוגנת ופוגעת באפשרות של מחברי ספרי לימוד בכלל והתובעים בפרט להרוויח מפרי עמלם ומיצירתם. מקובלים עלי דברי התובע 2 במהלך הדיון, כי כתיבת הספרים כרוכה במלאכה קשה. מדובר בספרי לימוד מעטים בתחום מדעי המחשב המשמשים אוכלוסיית תלמידים קטנה. במצב כזה התובעים מצפים כי המורים בבית הספר ימליצו לתלמידים להשתמש בספר. פעולת השכפול והפצת הצילומים בין התלמידים חותרת תחת ציפייתם הסבירה של התובעים כי התלמידים ירכשו את ספרם ובהכרח גורמת להם לנזק. איני מקבל את טענת הנתבעת בכתב הגנתה כי פסיקת תשלום לתובעים תגרום להתמוטטות מערך ההדרכה והלימוד בבתי הספר וכי עקב כך עלולים להיגרם חנק תרבותי, פגיעה ביצירתיות ופגיעה בערכים חברתיים משותפים. אי פיצויים של התובעים הוא שיגרום לכך. הפקרת זכויותיהם של התובעים ואי פסיקת פיצוי לטובתם הם אשר יגרמו לכך שמחברים ומורים דוגמת התובעים יימנעו מלהשקיע בכתיבת ספרי לימוד לאור החשש מפגיעה בזכויותיהם ולאור חוסר הכדאיות הכלכלית בכתיבתם . הנתבעים הודו במכתב שנשלח על ידי המינהלנית באחריותם להפרה בקשר עם הספר הראשון. איני מקבל את טענת הנתבעים כי הודאה זו מקורה בהטעיה שבוצעה על ידי התובע 1 שטען כי החומר מהספר הראשון נכלל באוגדן הלימודי. במכתבי התובעים שנשלחו אל בית הספר לא נטען כלל כי החומר שצולם מהספר הראשון נכלל באוגדן הלימודי. טענת התובעים כפי שנטענה בכתב התביעה כמו במכתביהם התייחסה להעתקה, שכפול והפצת מספר דפים מתוך הספר הראשון בין תלמידי בית הספר ולא מעבר לכך. במשך מספר חודשים נוהל משא ומתן בין הצדדים כאשר זה התייחס בעיקר לגובה ודרך הפיצוי ולא לעצם המעשה וההפרה הנטענת. טענת ההטעיה הועלתה לראשונה לאחר התייעצות משפטית ולאחר שהיה קושי לבית הספר לעמוד בהסכם הפשרה אליו הגיעו עם התובעים. גם עדותן של הנתבעות 3 ו- 4 באשר למקור הדפים שצולמו וכמות ההעתקה לא הייתה חד משמעית ובית המשפט התרשם מעדותן כי ייתכן שצולמו והופצו דפים נוספים מעבר לדפים לגביהם הודו הנתבעים. איני מקבל גם את הטענה כי מדובר בהפרה של מפר תמים כאמור בסעיף 58 לחוק. בספר הראשון צוין בעמ' 3 במפורש כי הזכויות בו שייכות לתובעים וכי אסורים העתקה או צילום ללא קבלת רשותם. גם אם מי מהנתבעות או עובדי בית הספר לא ידעו על זכויות אלה הרי היה עליהם לדעת על קיומן. כאמור בסעיף 56 לחוק בגין כל הפרה ללא הוכחת נזק ניתן לפסוק פיצוי בסך של 100,000 ₪. התובעים העמידו את תביעתם בגין הספר הראשון על סך של 15,000 ₪. סכום זה סביר בעיני . סביב סכום זה גם נוהל המשא ומן בין הצדדים. באשר לספר השני, התובעים טוענים כי גילו זאת רק במהלך המשא ומתן לפיצוי בגין הפרת זכויותיהם בקשר עם הספר הראשון. המדובר היה בשני עמודים בלבד לגביהם הודו הנתבעים כי צולמו 11 פעמים בלבד. בהתחשב בהיקף המצומצם של ההעתקה ובהתחשב בכך שבספר השני לא צוין במפורש כי התובעים הם בעלי זכויות היוצרים בו וכי אסור להעתיק או לצלם מהספר ללא רשותם , איני קובע כי התובעים זכאים לפיצוי בגין כך. סוף דבר התביעה מתקבלת. הנתבעת 2 תשלם לתובעים סך של 15,000 ₪. הסכום ישולם בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כן תשלם הנתבעת 2 לתובעים הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום. באשר לנתבע 1 - זה נתבע מתוקף תפקידו כמנהל בית הספר ולכן לא מצאתי מקום לחייבו באופן אישי ולפיכך התביעה כנגדו נדחית. באשר לנתבעות 3 ו- 4 - לא הוכח על ידי התובעים כי הן אלה שביצעו את ההעתקה מהספר הראשון בגינו נפסק הפיצוי ולפיכך התביעה כנגדן נדחית. באשר לסעד הנוסף אותו ביקשו התובעים, קרי מתן צו לנתבעים בדבר הפסקת פעולת השכפול והשמדת המלאי בידי התובעים שמקורו בהפרה- אין הדבר מצוי בסמכות בית המשפט לתביעות קטנות . ניתן להגיש בקשת רשות לערער בבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. פיצוייםזכויות יוצרים (הפרת)