לטענת התובע, החל הנתבע בנסיעה אחורית וכך פגע בחלקו הקדמי של רכב התובע וגרם לו נזק. התובע טען כי כששאל את הנתבע מדוע נסע לאחרו נענה כי הנתבע התכוון להחנות את רכבו תוך כדי נסיעה בהילוך אחורי. להלן פסק דין בנושא פגיעה ברכב בנסיעה לאחור: מונחת בפני תביעה בסך של 4,947 ₪. אשר הוגשה בהליך של תביעות קטנות. רקע תובע 1 נהג ברכבה של בת זוגתו - (להלן: "תובעת 2") (ולהלן: "התובעים") ביום 24.10.08 בשעה 13:15 לערך בכביש הפנימי של המרכז הרפואי "אסף הרופא" לכיוון הכיכר הסמוכה לחדר המיון. כשהגיע לכיכר עצר מאחורי רכב עומד בו נהג נתבע 1 עצירה מוחלטת. לטענת התובע, החל הנתבע בנסיעה אחורית וכך פגע בחלקו הקדמי של רכב התובע וגרם לו נזק. התובע טען כי כששאל את הנתבע מדוע נסע לאחרו נענה כי הנתבע התכוון להחנות את רכבו תוך כדי נסיעה בהילוך אחורי. רכבו של נתבע 1 מבוטח בפניקס חברה לביטוח (להלן: "נתבעת 2") בזמנים הרלוונטיים לתביעה. נזקו של התובע בצירוף הוצאות שמאי, הפסד יום עבודה ואגרת משפט עולים לכדי סכום התביעה. הנתבעים דחו את טענות התובע. לשיטתם, התובע לא שמר מרחק מרכב הנתבע 1 ופגע בו מאחור תוך כדי נסיעה. לחלופין טענו כי התובע לא המציא קבלות המלמדות כי תיקן את הנזק הנטען ברכבו וכי שילם בגין התיקון. כמו כן טענו הנתבעים כי דו"ח שמאי שהוגש על ידי התובע מתוארך שלושה חודשים לאחר קרות התאונה ומשכך טענו כי אורך הזמן מיום התאונה ועד ליום עריכת דו"ח שמאי מנתק את הקשר הסיבתי בין הנזק הנטען לסין התאונה. כן טענו הנתבעים כי התובע לא הביא אסמכתאות ולפיהן שילם לשמאי וכן לא הביא אסמכתאות המלמדות על גובה השתכרותו. בדיון שנערך בפני בתאריך 25.8.09 טען התובע 1 בפני כי דו"ח שמאי נעשה רק שלושה חודשים לאחר התאונה בהמלצת סוכנת הביטוח שלו. התובע העיד בפני והנתבע העיד והביא מטעמו את מר רומן בוזיללוף אשר טען שהיה עד לקרות התאונה. דיון משמיעת דברי הצדדים, העד מטעם הנתבע, ומעיון בראיות שהוצגו בפני - הנני בדעה כי דין התביעה להתקבל וכי האחריות לתאונה נשוא התביעה רובצת על כתפי הנתבע. עדותו של הנתבע בפני לא תאמה את ההצהרה שנתן לחברת הביטוח והמופיעה בטופס "הודעה על מקרה ביטוח - רכב" ומסומנת בנ/1. להלן הגרסה המופיעה בת/1: "נסעתי בבית החולים אסף הרופא הגעתי לכיכר האטתי על מנת לחפש חניה כאשר לפתע הרגשתי מאחור מכה" מגרסה זו עולה כי הנתבע היה בכיכר בעת הפגיעה. כן עולה כי הנתבע האט כדי לחפש חניה. גרסה זו עולה בקנה אחד גם עם התרשים המופיע בנ/1. מאידך, בעדותו בפני טען הנתבע טענות שונות מהגרסה העולה מנ/1, כדלהלן: "לפני הכיכר עצרתי והוא פגע בי מאחורה"(שורה 16 דף 2 לפרוטוקול מתאריך 25.8.09). הנתבע ניסה לתת טעם המסביר מדוע שינה בעדותו את הגרסה לגבי מקום עמידתו בין ההודעה הנ/1 לבין עדותו בפני בטענה כי "מי ששרטט את הציור בנ/1 זה סוכן הביטוח" (שורה 18 דף 2 לפרוטוקול הדיון), אך שוב, דבריו אלה אינם עולים בקנה אחד עם עדותו של הנתבע ממנה עולה כי סוכן הביטוח כתב את מה שאמר לו הנתבע עצמו (ראה שורות 24-25 דף 2 לפרוטוקול הדיון). אלו גם אלו לא נשמעים כדברי אמת. הודעת הנתבע על קרות האירוע ניתנה רק בינואר 2009 בעוד התאונה קרתה באוקטובר 2008). עדותו בהודעה נראית כ"עדות כבושה" (לעניין עדות כבושה ראה בע"פ 1645/08 פלוני נ' מדינת ישראל ע' 9 - דברי כ' הש' ארבל) והוא לא זכר אפילו היכן הפגיעה ברכב צד ג' וציין את הפגיעה כאילו קרתה בקדמת הרכב ובשמאלו, כשבפועל זה קרה בצד ימין קדמי. הנתבע הסתבך גם בגרסאות שונות כאשר בתחילה אמר שסיים לבקר את אמו במרכז הרפואי והיה בדרך הביתה ואחר כך שינה זאת לחיפוש חנייה. חברו של הנתבע היה במקום ב"מקרה". ב"מקרה" ראה אתה תאונה ואפילו לא ניגש מייד לבדוק מה קרה ולשוחח עם הנתבע והתובע. העד כלל לא הכיר את התובע וידיעותיו על נסיבות התאונה נובעות ממה שסיפר לו הנתבע (כגון העובדה שעצר כדי לחפש חניה). עדותו זו של חברו לא שכנעה אותי כי אין להטיל על הנתבע את האחריות לקרות התאונה. עדות זו לא הייתה אמינה בעיני (בלשון המעטה). הנתבע טען בכתב ההגנה מטעמו (בסעיף 9) כי התובע השתהה בעריכת דו"ח שמאי. סבורני כי איחור בעריכת דו"ח שמאי לכשעצמו אינו משנה את המצב הטכני של הפגיעה אלא רק מעלה טענה לכאורית ביחס לקשר הסיבתי אשר נטל ההוכחה לטענה זו מוטל על הטוען אותה. מצד שני כשאדם שנפגע רכבו בתאונה והוא משתהה מעל חודשיים במתן הודעה לחברת הביטוח, יש לתמוה על השתהות זו, וזאת, בנוסף לחשש כי מה שיימסר בהודעה אודות נסיבות התאונה לאחר חודשיים לא בהכרח יהיה תואם למה שקרה בפועל. עדותו של התובע היא עדות יחיד של בעל דין ועל פי סעיף 54(2) לפקודת הראיות צריך טעם מיוחד בכדי להאמין דווקא לו ולא לצד שכנגד. סבורני כי נוכח הסתירות בדברי הנתבע ונסיונו להביא לעדות עד "מוזמן" מתקיים הטעם המיוחד הנדרש. בנוסף, עדותו של התובע הייתה קוהרנטית תאמה למסמכים, והיא אמינה עלי על פני גרסתו של הנתבע וכן על פני "עדותו" של חברו. יחד עם זאת, לא הוכח הפסד יום עבודה וכיצד יש לכמתו ולכן הנני דוחה את הדרישה בגין ראש נזק זה. סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 4,447 ₪. בנוסף, אני מורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 500 ₪ בגין הוצאות משפט. פגיעת רכבמשפט תעבורהרכבנסיעה לאחורנזק לרכב