התובע טוען כי הנתבעת לא הפקידה שטר חוב ולא המציאה ערבים כפי שנדרשה על פי החוזה ולאחר חתימתו. להלן פסק דין בנושא ביטול חוזה שכירות בגלל ערבים: תביעה לפינוי מושכר בשכירות שאינה מוגנת לפי חוק הגנת הדייר. התובע הוא הבעלים של דירה הנמצאת ברח' יפת ביפו, בקומת קרקע (להלן - "הדירה" או "המושכר"). ביום 23/7/08 השכיר מיופה כוחו של התובע את הדירה לנתבעת לתקופה המתחילה ביום 1/8/08 ומסתיימת ביום 31/7/09. על פי הסכם השכירות נתונה לנתבעת אופציה להאריך תקופת השכירות ב-12 חודשים עד ליום 31/7/10, ובלבד שתודיע על כך בכתב למשכיר חודשיים לפני תום תקופת השכירות, ובתנאי שלא יהיו הפרות כל שהן של חוזה השכירות (סעיף 14 לחוזה המצורף כנספח א' לכתב התביעה). הוסכם כי דמי השכירות יעמדו על 850 $ לחודש, וישולמו בכל 1 לחודש. (סעיף 5 לחוזה). הסכם השכירות נחתם על גבי טופס חוזה מודפס סטנדרטי והוא כולל סעיף "בטחונות" ובו דרישה להפקדת שטר חוב או צ'ק, וערבים. סעיף זה בחוזה אינוט נוקב בסכום שטר החוב או בשמות הערבים במקומות המיועדים לכך. התובע טוען כי הנתבעת לא הפקידה שטר חוב ולא המציאה ערבים כפי שנדרשה על פי החוזה ולאחר חתימתו. התובע טוען כי ביום 10/12/08 שילמה הנתבעת 450$ בלבד עבור דמי שכירות לחודש 12/08 והודיעה כי היתרה, יחד עם חשבונות מים וחשמל, תשולם כשתקבל משכורת "בימים הקרובים". (מכתב הנתבעת צורף כנספח ג' לכתב התביעה). בסופו של דבר, לא שילמה הנתבעת את יתרת דמי השכירות לחודש זה עד היום. ביום 11/12/08 הודיע התובע לנתבעת, באמצעות מכתב של ב"כ התובע, על ביטול חוזה השכירות בשל הפרתו היסודית, שעניינה אי תשלום דמי שכירות במועד, אי תשלום חשבונות החשמל, ואי המצאת ערבים. למכתב זה השיבה הנתבעת כי דמי השכירות לא שולמו במלואם מחמת שהתובע לא ביצע תיקונים שונים שאמור היה לבצע במושכר. הנתבעת הודיעה כי נושא הערבים וביטול החוזה ייענה על ידי עורך דינה. מענה כאמור לא התקבל בידי התובע. התובע טוען כי אין שחר לטענת הנתבעת בדבר ליקויים שבגינם מעוכב תשלום דמי השכירות וכי הנתבעת, באופן חד צדדי, החליטה להעביר את מועד תשלום דמי השכירות מיום 1 לכל חודש ליום 10 לכל חודש. עוד טוען התובע כי הנתבעת אינה מניחה למיופה כוחו להיכנס לדירה על מנת לבדוק את מצבה. בגין ההפרה הנמשכת של החוזה מבקש התובע להורות לנתבעת לפנות את הדירה ולהחזיר את החזקה בה לתובע. במקום להגיש כתב הגנה הגישה הנתבעת בקשה לעיכוב הליכים מחמת צו כינוס נכסים שניתן נגדה בהליכי פשיטת רגל. בקשה זו הועברה לתגובת התובע והוחזרה לתשובת הנתבעת, ובמקביל נדרה הנתבעת להגיש כתב הגנה. בסופו של דבר נדחתה הבקשה לעיכוב הליכים מאחר ותביעת פינוי אינה בגדר חוב בר תביעה בהליכי פשיטת רגל. הואיל והנתבעת לא הגישה כתב הגנה במועד שנקבע לכך ניתן נגדה פסק דין בהעדר הגנה ביום 7/7/09. הנתבעת הגישה בקשה לביטול פסק הדין ובקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. ביום 3/11/09 - לאחר דיון שהתקיים בבקשת הנתבעת בפני רשמת של בית משפט זה - בוטל פסק הדין. במסגרת ההחלטה נקבע כי התצהיר התומך בבקשה לביטול פסק הדין ישמש ככתב הגנה של הנתבעת. לגופו של עניין טוענת הנתבעת כדלקמן: הנתבעת לא המציאה שטר ביטחון או ערבים הואיל ולא הוסכם על המצאת ביטחונות כאמור בעת החתימה על הסכם השכירות. מסיבה זו מעולם לא דרש מיופה כוחו של התבוע מהנתבעת להמציא שטר חוב או ערבים. הנתבעת עומדת בתשלומי השכירות במלואם. במעמד החתימה על ההסכם הוסכם כי דמי השכירות ישולמו עד ליום 3 בכל חודש. הואיל ומשכורתה של הנתבעת בשנת 2009 משולמת לה ב-10 לכל חודש, הסכימו הצדדים על שינוי מועד התשלום והעברתו ליום 10 לחודש. דמי השכירות שלא שולמו בגין חודש 12/08 - בסך 400$ - נותרו בידי הנתבעת לצורך ביצוע תיקונים שהיה אמו רהתובע לתקן במושכר. חלק מהתיקונים בוצע על ידי הנתבעת עצמה, וחלק יבוצע בעתיד. הנתבעת הניחה למיופה הכוח להיכנס לדירה 3 פעמים אך הוא ביקש להיכנס אליה פעם בשבוע על מנת להציגה בפני קונים פוטנציאליים. לטענת הנתבעת מטריד מיופה הכוח את מנוחתה של הנתבעת מיום כניסתה למושכר במטרה לסלק אותה ממנו. הנתבעת מצרפת לתצהירה מסמכים שונים ומכתבים, מהם עולה כי יחד עם הנתבעת שוהות במושכר גם 4 כלבות השייכות לנתבעת. הנתבעת סבורה כי הן העילה האמתית לרצונו של מיופה הכוח של התובע לסלקה מן המושכר. ביום 7/12/09 התקיים דיון ובו נשמעו עדותו של מיופה הכוח של התובע ועדותה של הנתבעת. בדיון אישר עד התביעה כי כלבי הנתבעת מפריעים לו, ולטענתו נביחותיהם מפריעות גם לסביבה. העד טוען כי ביצע את התיקונים עליהם הוסכם במסגרת חוזה השכירות. לטענתו, אמנם בחוזה השכירות לא נרשם שמו של ערב כלשהו אך הנתבעת הבטיחה לו שתביא ערב. הנתבעת העידה כי בעת חתימת החוזה הסכים מיופה הכוח כי דמי השכירות ישולמו עד ליום 3 או 5 לחודש, והדבר היה בנוכחות עדים. העדים האמורים לא הובאו להעיד מטעם הנתבעת. כמו כן, טענת הנתבעת היא טענה בעל פה נגד מסמך בכתב והיא אינה יכולה לעמוד. הנתבעת אישרה כי בפועל היא משלמת דמי שכירות רק ביום 10 לכל חודש. הנתבעת לא חזרה בעדותה על הטענה בדבר הסכמת מיופה הכוח של התובע להעברת מועד התשלום ליום 10 לחודש. מיופה הכוח עצמו לא נשאל דבר בעניין זה. הואיל ואין חולק כי בשעה שהנתבעת החלה לשלם את דמי השכירות ביום 10 לחודש במקום בתחילת החודש כבר היו הצדדים בעיצומו של סכסוך מתמשך, בגדרו ביקש מיופה הכוח להפסיק את חוזה השכירות, הרי שהדעת נותנת כי לא נתן את הסכמתו לשינוי מועד התשלום. אני סבור כי האמור בעניין זה בתצהירה של הנתבעת אינו אמת, וכי שינוי יום התשלום נעשה על ידי הנתבעת באופן חד צדדי, ושלא בהסכמת התובע או מיופה כוחו. איחור מתמשך וקבוע במועד תשלום דמי השכירות, תוך הצהרה כי כך מתכוונת הנתבעת לעשות גם בעתיד, עולה כדי הפרה יסודית של הסכם השכירות והוא מעניק לתובע את הזכות לבטלו - כפי שנעשה בפועל. הנתבעת העידה כי לא שילמה עד היום את 400$ של דמי שכירות מחודש 12/08 ואישרה כי עד היום לא ביצעה גם את התיקונים שלדעתה היא זכאית לתקן במקום התובע. לא שוכנעתי כי עמדה לנתבעת זכות קיזוז כלשהי, וכי התיקונים הנטענים היו אמורים להתבצע על ידי התובע. מכל מקום, אין כל הערכת מחיר המוכיחה כי יש יחס בין הסכום שעוכב בידי הנתבעת לסכום הדרוש לצורך התיקונים. כאמור, התיקונים לא בוצעו על ידי הנתבעת עד היום. לא זו אף זו, בעת ששילמה הנתבעת 450$ בלבד עבור חודש 12/08 לא טענה הנתבעת דבר באשר לקיזוז הסכום המעוכב כנגד תיקונים במושכר אלא רק שלא קיבלה משכורת והתשלום יועבר "בימים הקרובים". אין מנוס מן המסקנה שאי תשלום מלוא דמי השכירות לחודש 12/08 אף הוא הפרה של חוזה השכירות, ומשלא תוקנה ההפרה זמן כה ארוך, מקנה הדבר לתובע עילה נוספת כלפי הנתבעת לביטול חוזה השכירות. אני מקבל את עדותה של הנתבעת בכל הנוגע לנושא הבטחונות. בחוזה השכירות לא נקבו הצדדים בסכום שיהיה נקוב בשטר החוב ולא מילאו את שמות הערבים. מיופה הכוח אישר כי הכיר את הנתבעת בטרם החתימה על חוזה השכירות, ואני מאמין לנתבעת שהעידה כי לא נדרשה להמציא שטר חוב או ערבים. בעניין זה עדותו של עד התביעה היא שעולה כדי עדות בעל פה נגד מסמך בכתב. לא זו אף זו, בכל ההתכתבות שבין מיופה הכוח לנתבעת, עד למכתב ביטול החוזה מיום 11/12/08 לא נטען דבר באשר להעדר ביטחונות על פי החוזה, וגם בכך יש כדי לחזק את גרסת הנתבעת בעניין זה. לפיכך, טענת התובע להפרת חוזה באי המצאת בטחונות - נדחית. הנתבעת אישרה בעדותה כי היא אינה מאפשרת למיופה הכוח של התובע להיכנס למושכר, לאחר שנכנס שלוש פעמים בתחילת החוזה ופעם רביעית נכנס על מנת לטפל בעניין הקשור לחברת החשמל. מדובר בהפרה נוספת של חוזה השכירות. התובע או מי מטעמו רשאי להיכנס למושכר מעת לעת, בתיאום מראש, כדי לבדוק את מצבו של המושכר ואת קיום תנאי השכירות הנוגעים לשמירה על המושכר. על יסוד כל האמור אני קובע כי הנתבעת הפרה את תנאי השכירות ולתובע קמה הזכות לבטל את חוזה השכירות והורות על פינוי הנתבעת מהמושכר. עוד זאת אומר - תקופת השכירות הראשונה תמה ביום 31/7/09. תביעת הפינוי הוגשה ביום 10/3/09 - במהלך תקופת השכירות הראשונה. הצדדים מצויים עתה בתקופת האופציה שהחלה ביום 1/8/09 ומסתיימת ביום 31/7/10. דרישת הנתבעת כיום לדחות את התביעה ולאפשר לה להישאר במושכר עד ליום 31/7/10, היא, למעשה, דרישה להורות על מימוש תקופת האופציה. לא ראיתי כי הנתבעת הודיעה בכתב על רצונה לממש את תקופת האופציה 60 יום לפני תום תקופת השכירות, כנדרש על פי חוזה השכירות. גם לו הייתה הנתבעת מודיעה על רצונה כאמור, נראה כי בדין יכול היה התובע לדחות את דרישתה, מן הטעם שלא התקיים התנאי למימוש תקופת האופציה, הלוא הוא אי הפרת חוזה השכירות בכל דרך שהיא בתקופת השכירות הראשונה. כפי שנרשם לעיל, הנתבעת הפרה את חוזה השכירות באי תשלום מלוא דמי השכירות לחודש 12/08, באיחור קבוע ומתמשך בתשלום דמי השכירות החודשיים לאורך שנת 2009, ובאי מתן אפשרות למיופה הכוח של התובע לבקר במושכר מעת לעת. נמצא, אפוא, כי תקופת השכירות תמה ביום 31/7/09 ותקופת האופציה לא נכנסה לתוקף. גם מטעם זה זכאי התובע לדרוש את פינוי המושכר. על יסוד הנימוקים דלעיל, ובהתחשב בזמן הדרוש לנתבעת לצורך התארגנות במקום אחר, אני מורה לנתבעת לפנות את המושכר עד ליום 10/2/10. אם לא תפנה הנתבעת את המושכר עד למועד האמור רשאי יהיה התובע לנקוט בהליכים לאכיפת הפינוי. הנתבעת תשלם לתובע החזר אגרת משפט בסך 584 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 10/3/09, ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ ומע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום. התשלום ישולם תוך 30 יום.חוזה שכירותחוזהערבים (ערבות)ביטול חוזהשכירות