עישון בפאב פיצוי בסך 1000 ש''ח

בית המשפט חייב פאב לשלם לכל אחד מהתובעים סכום של 1,000 ₪.

העישון גורם נזק בריאותי כבד למעשנים. ההכרה בנזקי העישון פרי מחקרים רבים וחשובים מצאה את ביטוייה גם בהלכה הפסוקה: ראה בג"צ 194/88 האגודה למלחמה בסרטן נ' מינהלת מרכז ההשקעות, פד"י מ"ב (3) 294, 299.

בית המשפט ציין כי נזקי העישון אינם מוגבלים למעשנים בלבד. הם מתרחבים גם על פני אלה המצויים בסביבת המעשנים, הקרויים בז'רגון המקובל "מעשנים פאסיביים". המצוי במקום בו אחרים מעשנים ונאלץ לשאוף לקרבו את עשן הסיגריות גם הוא עלול להינזק.

להלן פסק דין בנושא

  1.      בפני תביעה בשל הפרת הוראות חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים, התשנ"ג - 1983 (להלן - החוק).
  2.      התובעים הינם סטודנטים, אשר הגיעו עם עוד 6 מחבריהם לבלות בפאב "אינג'ויה בר" (הנתבע מס' 1 - להלן הפאב), הנמצא בבעלות הנתבע מס' 2, ואחִיו (שהיה הנתבע מס' 3, ונמחק מכתב התביעה). הפאב ממוקם בקריית חיים, ויכול להכיל בין 200 ל 300 אנשים.
  3.      לטענת התובעים, הגיעה החבורה לבילוי בפאב בתאריך 13/12/07 בסביבות השעה 2200. מייד עם כניסתם, הם הבחינו באנשים המעשנים בפאב, שמספרם הלך וגדל בהמשך הערב. אותם מעשנים לא רק שלא התבקשו להפסיק לעשן, אלא שאף קיבלו שירות, מזון ושתייה, ולא הופנו לאזור שהוגדר כאזור עישון (מרפסת הפאב). התובעים ציינו, כי על גבי השולחנות הונחו כלים קטנים ששימשו את המעשנים כמאפרות, ובמקום לא היה שילוט, כנדרש בחוק ובתקנות שהותקנו על פיו.
  4.      התובעים הוסיפו וציינו, כי בעקבות האמור לעיל, פנו התובעים לנתבע מס' 2 והתריעו בפניו אודות מצב זה. בתגובה, פנה הלה לשולחן הנמצא בסמוך אליהם, אולם הדבר לא הועיל. בנוסף, התקשרו התובעים למוקד העירוני של עירית חיפה, שהפאב נמצא בשטחהּ, אולם מהמוקד נמסר להם כי העיריה אינה אוכפת את החוק לאחר השעה 2000. הפנייה למשטרה נענתה אף היא בתשובה כי המשטרה אינה אוכפת את החוק.
  5.      בסופו של דבר, עזבה החבורה את הפאב בסביבות חצות, כאשר המקום עדיין עמוס במעשנים.
  6.      הנתבע מס' 2 העלה טענות הגנה שונות - הוא ציין, כי המקום אותו הוא מנהל הינו פאב, בו אנשים באים לשתות, בין היתר, משקאות אלכוהוליים. אופי בילוי זה, גורם לא פעם לבעיות שאינן פשוטות. כך לדוגמה, ציין הנתבע מס' 2, כי גם במקרים של אי קבלת תשלום מצד מבלים, הם מעדיפים לא פעם להבליג מתוך חשש מגלישה לעימותים פיזיים. בהקשר זה, הוסיף הנתבע מס' 2, כי הם אכן אינם דורשים ממעשנים לצאת את הפאב, וזאת על רקע ניסיונו ש"הם עושים מה שהם רוצים" (פרוטוקול, עמוד 7, שורות 9-10). עוד הוסיף הנתבע מס' 2, כי הם מתגברים אך בקושי על בעיות חמורות יותר (כגון סכינאות, בריונות, וכד') ואכיפת חוק הגבלת העישון, ללא עזרת הרשויות, אינה מעשית. בהקשר זה, ציין הנתבע מס' 2 (ר' דבריו בפרוטוקול, וכן ר' כתב ההגנה), כי בעלי מקומות בילוי לא יכולים להוות רשות אכיפה, במקום הרשויות, שלהן הסמכויות החוקיות והכלים המתאימים לכך (קרי, משטרת ישראל, והרשות המקומית), ובמילותיו של הנתבע מס' 2:"הפתרון לאכיפת החוק אינו יכול להיות מוטל רק עליי ועל בעלי מסעדות נוספים, אלא הרשות חייבת לאכוף את החוק". (פרוטוקול, עמוד 7, שורות 20-21).
  7.       ככל שהדברים נוגעים לטענות העובדתיות ביום האירוע, טען הנתבע מס' 2, כי הכלים על גבי השולחנות (לגביהם נטען, כי הם משמשים כמאפרות), משמשים לזריקת פסולת, שכן הפאב מגיש גם מאכלים שונים, ואלמלא כלים אלה, היו המבלים משליכים את הפסולת על גבי הרצפה, ומאפרים בכלי האוכל. הנתבע מס' 2 ציין, כי לאחר שהתובעים פנו אליו, והתלוננו על עשן הסיגריות הוא הבין לליבם וניסה, ככל כוחו, להפסיק את העישון בפאב, וזאת בכך שפנה לשולחן הסועדים שהיה בסמוך לתובעים, וביקש מהם להפסיק לעשן. מדובר היה בשולחן שמנה כ 10 סועדים, ולמרות בקשותיו, הם המשיכו לעשן. בתגובה, נתן הנתבע מס' 2 לצוות הפאב הנחייה להפסיק ולשרת את אותו שולחן (קרי, לא להגיש להם אוכל ושתייה), ובעקבות כך, משלא קיבלו שירות, עזבה אותה חבורה את הפאב, כעבור כמחצית השעה. בנוסף, התקשר הנתבע מס' 2 הן למשטרה והן למוקד העירוני, אולם לא זכה למענה ענייני (ככל הנראה, הנתבע מס' 2 פנה, יחד עם התובע מס' 1, לשני גופים אלה). בנוגע לטענות התובעים בנוגע להיעדר שילוט כנדרש, דחה הנתבע מס' 2 את הטענה והפנה לכך כי הפאב עבר ביקורות של הרשות המקומית.
  8.      דומה, כי אין מקום וצורך להרחיב אודות חשיבות יישומו ואכיפתו של החוק להגבלת עישון במקומות ציבוריים (ור' בנדון, לדוגמה, רע"א 9615/05, שמש נ' פוקצ'טה בע"מ, ניתן בתאריך 5/7/06; וה"פ (מחוזי ירושלים) 386/98, אלנר נ' האוניברסיטה העברית, ניתן בתאריך 5/12/1999).


בפסק דין אלנר לעיל, אשר ניתן לפני כעשור, נקבע כי:

"ברקע החוק טמונה התודעה כי העישון גורם נזק בריאותי כבד למעשנים. ההכרה בנזקי העישון פרי מחקרים רבים וחשובים מצאה את ביטוייה גם בהלכה הפסוקה: ראה בג"צ 194/88 האגודה למלחמה בסרטן נ' מינהלת מרכז ההשקעות, פד"י מ"ב (3) 294, 299. נזקי העישון אינם מוגבלים למעשנים בלבד. הם מתרחבים גם על פני אלה המצויים בסביבת המעשנים, הקרויים בז'רגון המקובל "מעשנים פאסיביים". המצוי במקום בו אחרים מעשנים ונאלץ לשאוף לקרבו את עשן הסיגריות גם הוא עלול להינזק, ונראה כי על כך אין הצדדים חלוקים. "

מאז, תוקן החוק, והוטלו, בין היתר, חובות על בעלי המקומות הציבוריים, כפי שניתן לראות בס' 2 א', הקובע את חובותיו של המחזיק של מקום ציבורי). סעיף זה קובע כי:

2א (א)     המחזיק של מקום ציבורי חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי סעיף 1(א) ו-(ב) בתחום המקום הציבורי שבהחזקתו.
               (ב)     יראו את המחזיק של מקום ציבורי כמי שמילא אחר הוראות סעיף קטן (א), אם הוכיח כי עשה את כל אלה:
     (1)     פנה לאדם המעשן או המחזיק סיגריה, סיגרילה, נרגילה, סיגר או מקטרת כשהם דלוקים במקום ציבורי, בין בעצמו ובין באמצעות אחר מטעמו, לחדול מהמעשה האסור או נקט אמצעים סבירים כדי להבטיח מניעת עבירות לפי סעי, 1(א) ו-(ב);
     (2)     התלונן, בין בעצמו ובין באמצעות אחר מטעמו, בפני המפקח כמשמעותו בסעיף 7, על הפרת הוראות סעיף 1(א) או (ב), או עשה מאמץ סביר לעשות כן, אם על אף פעולתו כאמור בפסקה (1), נמשכה הפרת הוראה מההוראות האמורות.
               (ג)     כל רשות מקומית תפרסם באתר האינטרנט שלה או בדרך אחרת, מספר טלפון שיהיה פעיל 24 שעות ביממה, לצורך הגשת תלונה למפקח לפי סעיף קטן (ב)(2).

משום, בין היתר, האכיפה החלקית, של הרשויות השונות, נקבע כי אין פסול באכיפה אזרחית של החוק, ובפסק דין שמש לעיל נקבע כי:

"אכן, הרשויות צריך שיעשו מלאכתן כפי שהטיל עליהן המחוקק בפיקוח ובאכיפה. ואולם, כבדותה ואיטיותה של פעולת הרשויות מצדיקה לפתוח פתח ל"אכיפה אזרחית", כך שהאזרח האיכפתי המבקש לשמור את בריאותו ובריאות הציבור יוכל להשפיע אף הוא לתקנת הרבים. . ."

9.     בענייננו, נשאלת השאלה, האם עשו הנתבעים כל שניתן למנוע את העישון בפאב.

כפי שצוין לעיל, הנתבע מס' 2 אישר, כי במקרים רבים לא מופנית למעשנים דרישה להפסיק את מעשיהם. יחד עם זאת, טען הנתבע מס' 2 טענות, שלכאורה הינן שובות לב - הלא לא נרצה כי הנתבע מס' 2 יעמיד את עצמו ואת צוותו בסכנה פיזית, בבואו להגן על האוויר הנקי, בפאב אותו הוא מנהל. זאת ועוד, יש גם ממש בטענות הנתבע מס' 2, כי מבחינה עקרונית, מי שאמור לאכוף את החוק במדינה, הינן רשויות האכיפה, ולא האדם הפרטי.

איני מקבל את טענות הנתבעים -

אין מחלוקת, כי בזמן בילויים של התובעים בפאב, לא היו מעשנים ספורים במקום (קרי, אין מדובר רק ביושבי השולחן הסמוך לתובעים), אלא מעשנים רבים.

הנתבע מס' 2, ושאר צוותו, בחרו שלא להעיר לאותם אנשים, פרט ליושבי השולחן שהיה סמוך לתובעים. איני מקבל את טענת הנתבע כי אינו נוהג להעיר לאותם אנשים, משום תגובתם הצפויה. גם אם חלק מאותם אנשים ייעתר לבקשתו/דרישתו (הגם כי חלקם לא ייעתר) אזי יש עליו חובה לעשות כן.

אין מחלוקת, כי גם לא ניתנה כל הוראה לצוות המלצרים והמלצריות להפסיק ולהגיש לכל אותם מעשנים משקאות ודברי אוכל. דווקא האירוע, שנגע לשולחן שהיה בסמוך לתובעים, הדגים והדגיש כיצד ניתן מחד שלא להיקלע לעימות אלים עם המעשנים, ומנגד, להעביר מסר חד משמעי ותקיף, כי מקומות בילוי אינם מסכימים, ולא יסכימו, כי תבוצע עבירה על החוק בשטח מקום הבילוי שלהם.

יש להניח כי אם הנתבע מס' 2 היה מורה על הפסקת השירות, לכל אותם מבלים שלא נשמעו לבקשתו להפסיק את העישון, אזי בסופו של דבר, היה הפאב נקי מעשן סיגריות.

יטען הטוען, כי לא רק מעשן סיגריות יהיה נקי הפאב, כי אם גם מקהל מבלים. טיעון שכזה לאו טיעון הוא, שכן אם ברצונם של בעלי העסקים להפר בגלוי את החוק - עליהם לשאת ולשלם בגין החלטתם זו.

יתרה מכך, גם מבחינה "כלכלית" אני סבור כי אין ממש בטענה לעיל - יש להניח ולקוות כי בעוד מספר שנים, יוזכר אירוע כגון זה, כאירוע
בלתי מובן ובלתי נתפס - ממש כפי שהיינו מציינים כיום נסיעה באוטובוס, מונית (או מטוס), שעמוס בנוסעים מעשנים. יש להניח, כי לו היה בעל מונית או אוטובוס נשאל בשנות ה 60 או ה 70 של המאה ה 20 מדוע אינו מוריד מרכבו נוסעים מעשנים, היה הלה משיב כי הדבר יפגע קשות בפרנסתו. הנמשל למקרנו ברור למדי.

10.     סוף דבר, הנתבעים לא עשו כל שניתן כדי למנוע את העישון בפאב.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת מס' 1, והנתבע מס' 2, ביחד ולחוד, לשלם לכל אחד מהתובעים סכום של 1,000 ₪; וכן מחייב את הנתבעים לעיל בהוצאות בסך 250 ₪ לכל אחד מתובעים.

מכיוון שהנתבעים הפקידו סכום של 6,000 ₪ בקופת בהמ"ש (בעקבות בקשתם לביטול פסק דין שניתן בהעדרם), אני מורה למזכירות בהמ"ש להעביר לתובעים את הסכומים לעיל (1,250 ₪*3=3,750 ש"ח), ואת היתרה (בסך 2,250 ₪) להחזיר לנתבע מס' 2.

11.      זכות בקשת רשות ערעור מבית המשפט המחוזי תוך 15 יום, מקבלת פסק הדין.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עישון בקניון

  2. עישון בהופעה

  3. אכיפת חוק העישון

  4. איסור עישון באוניברסיטה

  5. צו הטבק חישה

  6. פקודת הטבק - נוסח חדש

  7. תקנות הטבק, תש''ם-1979

  8. תביעה נגד חברות הסיגריות

  9. איסור מכירת סיגריות לקטינים

  10. הברחת סיגריות מזויפות לישראל

  11. ניכוי נכות מצב קודם עקב עישון

  12. עישון בפאב פיצוי בסך 1000 ש''ח

  13. פיצוי כספי על עישון במקום ציבורי

  14. עישון באוניברסיטה - תביעת פיצוי

  15. האם חובה להזהיר בדבר סכנות העישון ?

  16. צו המקומות השמורים ליער (איסור עישון), 1945

  17. תקנות הטבק (בדיקת יבולים וקביעת סיווגם), תשל''א-1970

  18. תקנות הגבלת העישון במקומות ציבוריים (סדרנים), התשמ''ח-1988

  19. תקנות הגבלת העישון במקומות ציבוריים (קביעת שלטים), התשמ''ד-1984

  20. חוק חובת דיווח בדבר הנזקים הבריאותיים הנגרמים מעישון מוצרי טבק, התשס"א-2000

  21. צו סדר הדין הפלילי (ברירת משפט - מניעת העישון במקומות ציבוריים), התשס"ח-2007

  22. צו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - מניעת העישון במקומות ציבוריים), התשס"ח-2007

  23. תקנות הגבלת העישון במקומות ציבוריים (כללים בדבר הכשרת סדרנים ממונים), התשס''ז-2007

  24. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון