להלן פסק דין בנושא סכסוך כספי על שיפוצים בדירה: בין הצדדים אשר בפני נתגלע סכסוך כספי על רק עבודת שיפוצים אותה ביצע התובע בבית מגוריה של הנתבעת. להלן טענות הצדדים כפי שהובאו בפני בכתבי התביעה והגנה על נספחיהם:- לטענת התובע (ת.ק. 2475/08), לאחר כשלושים וחמישה ימי עבודת שיפוצים כוללת אותה ביצע, בין היתר, על-ידי העסקת קבלני משנה, בבית הנתבעת, הוציאה זו צו הגנה מפני הטרדה מאיימת כנגדו, לטעמו, על-מנת להימנע מתשלום בעבור עבודת השיפוצים הנ"ל. לדברי התובע, הוא החל בביצוע עבודת שיפוצים מקפת בבית הנתבעת, בהתאם להזמנה שזו האחרונה ביצעה, ביום 01.07.2008. לטענתו, סוכם ביניהם כי התשלום בגין עבודת השיפוצים, אשר כללה, בין היתר, "מטבח, צבע, אינסטלציה חדשה, שבירת קירות, תיקונים, חדר רחצה, חיפוי, [ו]עבודת אלומיניום" יהא 49,740 ₪. התובע המשיך וטען כי לאחר שביצע פעולות שיפוצים שונות ורבות, אותן פירט בפני בית המשפט ובעוד שילם מכיסו הפרטי בעבור ציוד, מוצרים ואביזרים אותם הזמין, כגון מטבח וחלונות חדשים, במהלך כחודש ימים, החלה הנתבעת לאיים עליו בדרכים שונות אותן פרט בפני בית המשפט, לבצע פעולות שיפוץ אשר לא היו במסגרת המוסכם בין הצדדים בעת השכרת שירותיו. כך למשל, סיפר התובע, נאלץ הוא להרכיב את ארון השירות למקלחת אותו קנתה הנתבעת באופן פרטי, נאלץ להכניס את מכונות הכביסה למקלחת ולרכוש חומרי ניקוי. לדברי התובע, בשלב כלשהו החלה בת דודה של הנתבעת לנהוג בו ובעובדיו בצורה מזלזלת, בין היתר, באמצעות תנועות מגונות לעברו. התובע טען כי להתנהגותה זו של בת דודה של הנתבעת, היה עד, עם-זאת, יצויין כי עד זה לא העיד מטעמו בבית המשפט. לטענת התובע, הוא שב למעגל התעסוקה כקבלן שיפוצים לאחר שנים ספורות בהן לא עבד, בשל סבלו מפוסט טראומה עקב תאונה קשה בה היה מעורב. לדבריו, הוא אזרח שומר חוק ומעולם לא הסתבך בדרך כלשהי. אכן, הסביר התובע, בשלב מסויים במערכת היחסים המקצועיים בינו לבין הנתבעת, לאחר שלושים וארבעה ימי עבודת שיפוצים בדירתה, הוא נאלץ, לאור התנהגותה והתנהגות בת דודה, לאיים כי באם לא תשלם לו את שכרו הוא יהרוס את כל השיפוצים אותם ביצע בביתה עד כה, אך זאת בלא כוונה לעשות כן וכאמור, אך בשל ההתנהגות כלפיו ואי התשלום עבור העבודות הרבות והמורכבות אותם ביצע, אשר כללו, כאמור, העסקת קבלני משנה. עם-זאת, טען התובע כי מעולם לא ניסה לפרוץ לביתה של הנתבעת בכוח וכי כל טענותיה באשר לשיחות טלפון מאיימות כלפיה הם שקר והיא זו אשר פנתה אליו טלפונית. לדברי התובע, אירועים אלו, אשר על בסיסם, לדבריו, פנתה הנתבעת בבקשה למתן צו הגנה מפני הטרדה מאיימת, לא היו ולא נבראו. יצויין כבר עתה כי מנספחי כתב התביעה שכנגד, אותה הגישה הנתבעת, עולה כי ביום 05.08.2009, סרב בית המשפט להעניק לה צו הגנה מפני הטרדה מאיימת, כאשר ראה כי עסקינן בסכסוך אזרחי ותו לאו. עם-זאת, יומיים מאוחר לכך, כאשר שבה הנתבעת לבית המשפט, העניק לה אותו המותב צו הגנה בפני הטרדה מאיימת מפני התובע וזאת לאחר שטענה כי זה האחרון איים כי יפרוץ את ביתה וישבור את הדלת. כן, כאמור, טענה הנתבעת בפני אותו המותב כי התובע הפנה אלה טלפונית באופן מאיים. לדברי התובע, בערב יום 05.08.2009- היום בו, כאמור, סרב בית המשפט להעניק לה צו הגנה מפני הטרדה מאיימת כנגדו, פנתה אליו, באופן מפתיע הנתבעת ובקשה כי יגיע לביתה לקחת מיידית את כלי העבודה שלו. לטענתו, כך עשה, אך משלא יכול היה לשאת את כל כליו ברכב ההובלה אותו שכר, השליכה הנתבעת את יתר כליו אל חדר המדרגות. התובע טען, כי כאשר הגיע, במועד מאוחר יותר לקחת את יתרת כליו מבית הנתבעת, נכנס אל בית שכנתה על-מנת לשתות ושוחח עימה מעט. לגישתו, יחסה של השכנה כלפיו, אשר מטיב הדברים האמורים אינו מעיד על תחושה של חשש ממנו, הוא ראיה לכך שהבסיס בבקשת הנתבעת להרחיקו ממנה נבעה מאינטרס שלא לשלם לו את שכר עבודתו. יצויין כי באשר לצו ההטרדה בפני הגנה מאיימת, אשר הוצא במעמד שני הצדדים, טען הנתבע כי לא היה מודע למשמעות המשפטית הנובעת מצו כאמור ועל-כן לא עמד על זכותו לבטלו אלא שטען כי אין לא כל התנגדות להוצאת צו כגון דא. זאת ועוד, התובע טען כי עצם התנהגות הנתבעת, אשר הפכה למזלזלת ומאיימת כלפיו אך במועד בו סיים מרבית עבודת השיפוצים, אותה נשכר לבצע בביתה ולאחר ימי עבודה מרובים, מהווה גם כן ראיה לחיזוק טענתו כי כל כוונות התנהגותה, לרבות הפניות להוצאת צו הגנה מפני הטרדה מאיימת כנגדו, היו, על-מנת להתחמק מתשלום שכרו. בהתאם לכלל טענותיו, טען התובע כי יש לחייב את הנתבעת לפצותו בסך של 17,500 ₪, סכום אשר יצויין כי הוא בקירוב לסכום התביעה המקסימאלי בתביעות מסוג זה, במועד בו הגיש התובע תביעתו. הנתבעת הכחישה את כל שנטען כלפיה בגרסת התובע. לטענתה, התובע, אשר החל עבודתו בביתה ביום 06.07.2008 ולא כפי שטען ביום 01.07.2008, הפר התחייבותו וגרם לרכושה ולביתה נזקים גדולים, בין היתר במערכות המים והחשמל- כל אלו בהיקף של 74,175 ₪. כן טענה הנתבעת, כי התובע גרם אף לנזקים ברכוש שכניה. הנתבעת הסבירה, כי עבודת השיפוץ אותה הזמינה מן התובע היתה נרחבת וכללה הסרת מחיצות פנימיות, החלפת משקופים ודלתות, החלפת מערכת אינסטלציה, חידוש חדר הרחצה והשירותים, חיפוי קירות, התקנת ריצוף בכל הדירה, התקנת מטבח, החלפת חלונות, סיוד וביצוע התאמות נדרשות בדלתות, בחשמל ובקווי התקשורת. לטענתה, לאחר בחינת מספר הצעות מחיר לעבודה הנ"ל אשר הנמוכה מביניהן היתה 39,000 ₪, החליטה לשכור את שירותי התובע בשכר מוסכם של 46,000 ₪ ולא כבטענתו של התובע- 49,740 ₪. לדבריה, מסכום זה, היא שילמה לתובע 38,940 ₪ ואילו יתרת הסכום לא שילמה לו שכן הוא לא ביצע את שהתחייב באופן מקצועי ומושלם ומשום שכאמור, נגרמו לה נזקים אשר הסתכמו לסך של 74,175 ₪. הנתבעת פרטה בתביעתה שכנגד את התחשיב המפרט את הצעת המחיר של התובע. תחשיב זה מסתכם לסך של 48,290 ₪. נראה כי הנתבעת שגתה והשמיטה בחישוביה 1,200 ₪ שהם עלות העלאת כוח החשמל בדירה או ריצוף וטיוח המחסן. בין אם כך או אחרת, לטענתה, ניתנה לה הנחה על-ידי התובע וסוכם בניהם על הסכום הנקוב-46,000 ₪ וזאת משום שהסכימה לתנאי תשלום אשר הוצעו לה על-ידיו. בהתאם לתנאי תשלום אלו, טענה הנתבעת, היה עליה לשלם לתובע סך של 15,000 ש"ח ימים ספורים לאחר הזמנת העבודה ו-30,000 ₪ נוספים, עם סיום העבודה- ביום 20.07.2008. על-מנת לתמוך בטענתה זו, הפנתה הנתבעת את בית המשפט אל העתקי הצעות מחיר אשר לטענתה הונפקו לה על-ידי התובע ולהעתקי מסמכים, ככל הנראה, עליהם התאריכים 06.07.2008 ו-21.07.2008 הכוללים רשימת תקבולי סכומי כסף שונים, עליהם לדבריה חתום התובע. יצויין כבר עתה, כי לטענת התובע, מסמכים אלו מזוייפים וכי הוא הציג לבית המשפט מסמך, אשר לטעמו, תומך בטענתו זו. הנתבעת ציינה כי אחד מהנתונים העיקריים אשר באו בשיקול דעתה בבחירת קבלן שיפוצים לביצוע העבודה המקפת בדירתה, היתה טווח הזמנים בו תושלם העבודה. לטענתה, היתה חשובה לה העובדה כי עבודת השיפוצים תחל בחודש יולי ותסתיים לא יאוחר מיום ה-20 ליולי- מועדים התואמים חופשתה ואת ביקור בתה היחידה בישראל. מסיבה זו, הסבירה הנתבעת, כי אף דחתה את ההצעה הכספית הנמוכה ביותר דלעיל, שכן טווח הזמנים המשוער לביצועה היה ארבעה שבועות וקיבלה את הצעת התובע, אשר התחייב להתחיל בעבודת השיפוץ ביום 06.07.2008 ולסיימה עד ליום 20.07.2008. הנתבעת הפנתה את בית המשפט אל העתק מסמך הצעת המחיר של התובע, בו כתובה, בין היתר, התחייבותו למועדים הנקובים. לטענתה, התובע לא עמד כלל בהתחייבותו זו. יצויין כי במסמך זה נכתב מועד סיום "משוער" ולא קבוע. הנתבעת הדגישה כי במהלך ניהול המשא ומתן עם התובע, נכחה וסייעה לה חברתה הגברת גלינה בוטשנסקי וכך, הרי שהיתה עדה לכל הסכמות הצדדים כדלעיל וכלהלן. עם-זאת, יצויין כי הגברת גלינה בוטשנסקי לא העידה מטעם הנתבעת בבית המשפט. לדברי הנתבעת, התובע התחזה לבעל מקצוע מוכשר- קבלן שיפוצים בר ותק של עשרים שנים, בעוד דה פאקטו, אינו בקי בתחום, לא החזיק בכל רשיון רשמי ו/או היתר ארגוני ואו תעודת הכשרה שהיא, ואין לו ותק כפי שטען בפניה וכל שעשה, היה להשתמש בפועלים בני מיעוטים יומיים ומתחלפים, אשר ביצעו בביתה עבודות, בהן לא התמצא התובע, בהתאם ליכולותיהם וכישוריהם. לעיתים, טענה הנתבעת, אלו לא היו מוכשרים כלל ואף גרמו לנזק. כך למשל, תארה הנתבעת כי התובע הביא אנשים שונים אשר הוצגו בפניה כחשמלאים ובשל חוסר מקצועיותם, גרמו לדירתה לנזקים משמעותיים כשבירת קירות שלא לצורך, פגיעה בריהוט, בציוד החשמל ובמכונת הכביסה. אלו- טענה הנתבעת, גרמו לה לחששות ולזעזוע ואילצו אותה לאחסן רהיטים אצל שכניה על-מנת להגן עליהם מפני הרס. זאת ועוד, לטענת הנתבעת, בניגוד להסכמה בינה לבין התובע, זה האחרון לא שהה בביתה על-מנת לפקח על העבודות באופן סדיר וקבוע, אלא שביקר פעם בכמה ימים לזמן קצר על-מנת לגבות כספים- אותם לבסוף "הוציא" ממנה, לדבריה, באמצעות איומים. הלכה למעשה, טענה הנתבעת, היא זו אשר נאלצה לפקח על העובדים ולהשגיח על ציוד התובע- וזאת בהתאם להוראותיו. לטענת הנתבעת, לו היה התובע מציג בפניה מצג אמת, בין היתר, כזה העולה מכתב תביעתו באשר לפרטים על נסיבות חייו, לא היתה מבצעת ההתקשרות עימו לביצוע עבודת השיפוצים הכוללת בביתה, מלכתחילה. על-מנת לתמוך בכלל טענותיה דלעיל, באשר להיות ההתקשרות בינה לבין התובע מושתתת על מצג שווא ומרמה מצד האחרון, הפנתה הנתבעת לדף פרסום של התובע עליו הסתמכה כאשר החליטה, לדבריה לבקש הצעת מחיר מן התובע. בדף זה מוצהר, בין היתר על נסיון של עשרים שנים- טענת שקר, לטעמה. יצויין כי ניכר ועסקינן בדף מסוג 4A אשר ככל הנראה ניתלה עצמאית מטעם התובע על עצים ו/או לוחות מודעות בחוצות. זאת ועוד, הנתבעת הפנתה את בית המשפט אל דברי התובע במהלך דיון בבקשתה לצו הגנה מפני הטרדה מאיימת, מיום 27.08.2008, אותם ציטטה בתביעתה שכנגד ואשר לגישתה מהווים, גם כן, סימוכין לטענותיה. יודגש כי העתק מפרוטוקול מהדיון בבקשה זו לא הוצג בפני, אלא שהדברים מפי הנתבע הובאו בדברי הנתבעת בתביעתה שכנגד. הנתבעת הסבירה כי לאור חוסר מקצועיותו המשווע של התובע, כפי שתארה, נגרמו לדירתה נזקים כבירים, בין היתר, למערכת החשמל, מערכת, האינסטלציה, לריצוף ולדלת הכניסה. כן, לא הושלמו עבודות מסוימות. לשם כך, טענה הנתבעת, היא נאלצה להזמין אנשי מקצוע חיצוניים באופן פרטי ונשאה בעלויות נוספות- הכל, כמפורט בכתב תביעתה שכנגד וכמסוכם בפסק דין זה. [ר' סעיפים 20-27 בכתב התביעה שכנגד] בהמשך דבריה, טענה הנתבעת כי התובע לא עשה שימוש בכספו על-מנת לרכוש עבורה את המטבח והחלונות, כבטענתו. זאת, בעוד התובע, לטענתה, תוך שימוש במצג שווא, חייב את חשבונה בחנות בה היא נהגה לרכוש ציוד לצורך העבודה בביתה, עת רכש ציוד אשר לא יועד לטובת עבודה זו. כך למשל, תיארה כיצד פנה אליה בעל עסק, בהוראת התובע, על-מנת לגבות תשלום בעבור ריצוף קרמיקה אותה רכש, בעוד על-פי סיכומיה עם התובע, היה עליו לממן רכישת ריצוף כאמור. יצויין כבר עתה כי התובע הכחיש טענותיה אלו של הנתבעת. הוא טען כי כלל לא ביצע רכישות בכספה של הנתבעת לשימושו האישי ואף הציג מסמכים התומכים בטענתו זו לבית המשפט- כמכתב מבעל החנות בטענת הנתבעת. כן, באשר לריצוף הקרמיקה, לטענת הנתבע כל שרכשה הנתבעת- כעולה מחשבוניות אותן הציגה לבית המשפט, התומכות בטענת התובע, הם 4 מטרים קרמיקה כהשלמות שכן לא קנתה די מלכתחילה ופס קישוט וחומר- אשר הם חומרים אשר אמורים להיות מסופקים מלכתחילה על-ידי מזמין העבודה- היינו הנתבעת. עוד הכחישה הנתבעת כי היא שינתה את יחסה כלפי התובע ואיימה עליו בדרך כלשהי, לרבות איומים, אשר לטענתו גרמו לו לבצע משימות אשר אינן במסגרת העסקתו. כאמור, לדבריה, הוא זה אשר נקט באיומים כלפיה. איומים, אשר לטענה החלו ימים בודדים בלבד מעת תחילת ביצוע העבודה בביתה- ביום 10.07.2008. זאת ועוד, טענה, כי כבר בתוך שבוע מתחילת עבודת השיפוץ הכוללת בביתה, עם "דירה מפורקת לגמרי, דלת כניסה אשר אינה ניתנת לסגירה ולפתיחה, ללא חשמל וללא מים." כך, למעשה, טענה הנתבעת, ידעה כבר בשבוע הראשון לעבודתו של תובע בביתה כי הונתה וכי אין תובע בעל מקצוע כפי שהצהיר. יודגש, כי הנתבעת פרטה נרחבות בכתב תביעתה שכנגד את התנהגותו של התובע כלפיה, אשר לגרסתה, היתה מזלזלת וכללה שקרים, מניפולציות, עלבונות, השפלות תקיפות מילוליות, איומים וסחיטות, אשר נעשו, לעיתיים, אף בפני אחרים. [ר' בעיקר סעיפים 8-15 לכתב התביעה שכנגד, אותו הגישה הנתבעת] הנתבעת טענה כי השתלשלות העניינים כפי שהובאה לעיל בכלל והתנהגותם "הבריונית" של התובע ופועליו כלפיה בפרט שיבשה את אורח חייה השקט, והיתה כה קשה עד כי גרמה לה להלם ולחשש רב, מוטטה אותה נפשית, פיזית וכלכלית. לכן, טענה הנתבעת, היא נאלצה לפנות למשטרת ישראל ולהגיש תלונות כנגד התובע ולפנות לבית המשפט בבקשות להוצאת צווי הגנה מפני הטרדה מאיימת, אשר חלקן הסתכמו, כמפורט לעיל בגרסת התובע, בהוצאת צווים כאמור. לגישת הנתבעת, בהתאם לטענותיה, כפי שאלו הובאו לעיל, על הנתבע לפצותה על הנזקים שנגרמו לה. כאמור, נזקים אלו הסתכמו לכדי 74,175 ₪, אלא שהתובעת הסכימה לתבוע פיצויים בסך של 30,000 ₪, שהם הסכום המקסימאלי אשר בסמכות פסיקתו של בית משפט זה וזאת על-מנת להותיר הדיון בפני בית המשפט האמור. לטענת הנתבעת, יש, לכל הפחות, לקזז מתביעת התובע, את העלויות אותן ספגה בשל ציוד אותו נאלצה לרכוש בשל הנזקים להם גרם התובע. על-מנת לתמוך בכלל טענותיה באשר לעבודתו הבלתי מושלמת של התובע ונזקים אשר נגרמו לביתה ולשכניה עקב עבודת השיפוץ, הפנתה הנתבעת את בית המשפט, בין היתר, אל תמונות אשר לגישתה מעידות על הנזק אשר הוסב לדירתה על-ידי התובע (אשר על חלקן בלבד מוטבע התאריך), אל העתקי מכתבי תלונה משכנה מיום 10.08.2008 ומיום 13.08.208 על נזקים, אשר לכאורה, נגרמו לנכסה כתוצאה מעבודת השיפוץ הנ"ל, אל העתק חוות דעת מומחה הנדסת בנייה מיום 12.08.2008 ואל העתק חשבוניות ציוד ושירותים אותם נאלצה התובעת, לדבריה, לרכוש בשל התנהגות התובע ונזקים להם גרם. לגישת התובע, בתגובתו לכתב התביעה שכנגד, כל טענות הנתבעת כפי שהובאו לעיל וכל פעולותיה נבעו ועודן נובעות, מרצונה שלא לשלם לו את שכרו. לטענתו, כל טענות הנתבעת הם כחש וכזב. לדבריו, הוא איש מקצוע בעל ניסיון, העוסק בתחום השיפוצים מזה למעלה מעשרים שנים, בהן צבר באמתחתו, לקוחות מרוצים רבים והמלצות לאין שעור (התובע הציג בפני בית המשפט המלצה מאחד מלקוחותיו, עבורו ביצע שתי עבודות). לסברתו, אין צורך בהסמכות כלשהן לשם עיסוק בתחום, למעט לשם עבודות חשמל-להן, לדבריו שכר חשמלאי מוסמך. זאת ועוד, לטענתו כל העובדים אותם העסיק בדירת הנתבעת, הם אנשים מבוגרים, מקצועיים ובעלי ניסיון רב, בו בניית מוסדות ממשלתיים ובתי חולים. לטענתו, המדובר הוא באנשים ישרים, אשר כל רצונם היה להתפרנס לכבוד, אלא שלחלופין זכו מהנתבעת ומבת דודה גלינה, ליחס מזלזל ומאיים, אשר כלל אף גידוף, העלבת העובדים וסילוקם מדירת הנתבעת. הנתבעת טענה בתביעתה הנגדית כי נשאה בעלויות הסעת עובדי התובע מדי יום- פעולה, אשר היתה בתחום אחריותו של התובע. לטענת התובע טענת הנתבעת שקרית ו"לא רק שהיא לא הסיעה אותם אלא לא נתנה להם להכנס בבוקר לביתה אלא רק לאחר" שהיה "מתקשר ומתחנן". בנוסף, טען התובע כי מספר פעמים, בהם הגיע מאוחר לביתה של הנתבעת, גילה כי זו סילקה בעלי מקצוע מדירתה, על דעת עצמה ושלא בידיעתו ו/או בהסכמתו והוא נאלץ, הן לשאת בשכרם מבלי שביצעו עבודתם והן לשכור שירותי בעלי מקצוע חדשים במקומם. התובע הוסיף וטען, כי במקרה אחד, אף בעל מקצוע תחליפי (רצף), בעל שם ובעל ותק אמין ורב שנים, אשר איתורו, לאחר סילוק קודמו, דרשה ממנו מאמצים רבים, גודף, הועלב, אויים וסולק מבית הנתבעת על-ידה. לבסוף, לטענת התובע, זה שב לעבודתו, לאחר תחנונים רבים מצידו של הראשון והתחייבותו כי הנתבעת לא תפנה אליו בכל דרך שהיא. לטענת התובע, הנתבעת ובת דודתה גלינה, לא משו מן העובדים ונתנו להם הנחיות בלתי סבירות לביצוע, על דעת עצמן. כך למשל, נדרשו העובדים לשוב על פעולות שכבר ביצעו ולצבוע קירות ארבע פעמים. כך, טען התובע, הנתבעת השתמשה בחומרים אשר רכש מכיסו, לצרכיה ולא כפי שטענה כי ביצע רכישות לטובתו האישית על חשבונה. כן, הארכת תקופת העבודה המשוערת בשל עבודות יזומות שהוטלו על העובדים על-ידי הנתבעת ובשל "הפרעות" מצידה, טען התובע, אילצוהו לשלם להם סכום של כ-25,000 ₪ עבור שכר העובדים בימים הנוספים. לגישת התובע יש לחייב הנתבעת לשלם לו סכום זה. זאת ועוד, התובע טען כי חומרים וציוד שונים ואף יקרים, אשר שימשהו בעת ביצוע עבודת השיפוץ הכולל אצל הנתבעת, נגנבו. כן טען התובע כי לא ערך כל הסכם ו/או חוזה בכתב או בעל-פה עם הנתבעת, לפיו התחייב לסכומים מסוימים או לזמן עבודה תחום כבטענתה. בהתאם לגרסתו, הא ראיה לכך שלא ביקש לתחום את תקופת העבודה היא כי בהצעת העבודה לנתבעת עשה שימוש במילה "משוער" כרוצה להעריך את תקופת הזמן בה יסיים עבודת השיפוץ ולא כהתחייבות לסיום במועד מסויים. לדבריו, נוכח מצב הזנחה בדירתה של הנתבעת ונזילות, קם אילוץ לפתיחת קיר רה אינסטלציה ובניית קיר חדש בדירה- דבר אשר עיכב את לוח הזמנים המשוער, מלכתחילה בכעשרה ימים. כך, גם עלויות עבודה מסויימות השתנו- חלקן בשל אילוצים ממצב הדירה וחלקן בשל שינוי עמדות ומטרות- לכן, ציין התובע- כלל תחשיביה של הנתבעת שגויים. כך למשל, טען כי את התשלום בעבור שיפוץ המטבח ועבודת האלומיניום, היו בתחילה 7,000 ₪ ובשל תוספות "משדרגות" עלו לסך של 16,000 ₪. כן טען כי התשלום בעבור "שדרוג" מערכת החשמל- היתה בתחילה, כבהצעת המחיר-1,500 ₪ ואילו דרישתה של הנתבעת ל"שדרוג" מערכת החשמל לרמה הגבוהה ביותר, "הקפיצה" את עלות העבודה ל-5,500 ₪. זאת ועוד, לטענת התובע, בניית קיר בלתי צפויה בשל אילוץ עבודות האינסטלציה הנ"ל דרשו מימון נוסף של 4,000 ₪. למותר לציין, כי לטענת התובע, הנתבעת כלל לא שילמה לו סכומים אלו. באשר לטענתה של הנתבעת לעניין תלונות אותן קבלה מדיירים, טען התובע כי דיירי הבניין בו מתגוררת הנתבעת הזהירוהו מפניה וטענו לסלידה מפניה. התובע ביקש לתקוף אמינותם ותכנם של טענות מסמכים אליהם הפנתה הנתבעת את בית המשפט על-מנת לתמוך בטענותיה. כך למשל, לטענתו, טענת הנתבעת כי שמאי, אשר בדק את ריצוף דירתה, מצא כי זה אינו סימטרי וכיו"ב, דינה להדחות שכן ככל הנראה המדובר באדם המקורב אל התובעת ועל-כן אינו נטול משוא פנים וממילא לא זה צילם את מצב הריצוף בדירה כך שאין הנתבעת יכולה להוכיח טענתה. כן, טען התובע כי חשבוניות מסויימות אשר הנתבעת הציגה לתמוך בטענותיה לנזק הן פיקטיביות- כך למשל טען, בין היתר, באשר לחשבונית שיפוץ המקלחת והסביר כי הסכום אינו יכול להתיישב כלל עם סוג העבודה אשר נדרש, הלכה למעשה, בדירת הנתבעת או הנרשם כזה אשר בוצע בחשבונית, עם רציונאל האדם הסביר אשר לא ישהה בביתו שבועיים עם נזילות, לכאורה, או עם מערכת מים מושבתת כעולה מטענות הנתבעת. בנוסף, טען התובע באשר לחשבונית מוצרי חשמל וטען כי זו נוגעת לגוף תאורה לחדר המדרגות, כך שעל כל פנים, אין ולא ניתן לגלל הוצאה כזו לפתחו. זאת ועוד, טען התובע כי אף חשבונית בעבור עבודות החשמל, אינה מצויה במסמכי התובעת כלל וכי על כל פנים, הסכום אותו שילמה- 300 ₪, אינו תואם את עבודת החשמל, אשר היתה נדרשת, בהתאם לגרסתה. בנוסף, טען התובע, כי אין לחייבו באיזה מצב שלא יהא בשכר טרחת עורך הדין אותו שכרה הנתבעת שכן, שכרה שירותיו מיוזמתה. מסמכים נוספים אותם ביקש התובע לתקוף הם מכתבי השכנה באשר לנזקים אשר נגרמו לה. לטענת התובע נזקים פיזיים היו בנכסה של השכנה עוד טרם השיפוץ. באשר לטענות על לכלוך ופסולת, אשר בין היתר, עלו ממכתבה, ציין כי לו ניתנה ההזדמנות, היה מנקה את הקיר החיצוני של משרד השכן, אשר אכן התלכלך. כן הסביר כי הזמין פינו פסולת מספר פעמים ואף הפנה את בית המשפט אל מסמך המאשר זאת, לגישתו. זאת ועוד, התובע תקף את כל אחת מן התמונות אליהם הפנתה הנתבעת, המתארים את הנזק אשר היא טוענת כי נגרם לדירתה עקב השיפוץ ואת המטרד אשר נגרם לשכניה בשל פסולת הבניין במקום. לסברתו, אלו בחלקן אינן שייכות לדירתה כלל, חלקן האחר מטושטש ואין להבין ממנו דבר וחלקן מבקש לייצג מצב אשר אין ללמוד ממנו דבר מלבד כי בוצעו עבודות בניה בדירה. כך, למשל, הפנה התובע את בית המשפט אל תמונות בהן מצולמת עבודות במהלכן ובטרם סיומן, אל תמונה אשר כל שיש בה לתעד הוא מטבח חדש מותקן ומכוסה בניילונים על-מנת להגן עליו מעבודות שיפוץ וכיוצא באלו. לטענת התובע, הנתבעת היא כה שקרנית עד כי לא הבחינה כאשר בתמונה אותה בקשה להציג לבית המשפט להוכחת טענותיה לנזק, מצולמת צנרת שבורה במהלך העבודה ובאחרת מופיעה הצנרת בתום העבודה, כאשר היא מושלמת, למעט מכסה ארון הצנרת. בנוסף, טען התובע כי בהחלט אפשר ונזקים מסויימים, המופיעים בתמונות הנ"ל, בוצעו על-ידי הנתבעת בעצמה, לאחר שסיים העבודות בביתה. יודגש, כי התובע הכחיש נזקים ספציפיים, אשר הנתבעת טענה כי נאלצה לממן מכיסה הפרטי. כך, הכחיש כי היה עליה לתקן דלת הכניסה לביתה בשל קלקול הנובע מהשיפוץ וטען כי הדלת היתה מקולקלת מלכתחילה וכי התובעת, בזדון, מנסה לגלגל הנזק עליו. זאת ועוד, לדבריו נזקים רבים- כמפורט בכתב הגנתו לתביעה שכנגד, כגון הרס רהיטים לא הוכחו כלל. כאמור, לגישת התובע, הא ראיה לכך כי כל כוונתה של הנתבעת היא להמנע מלשלם לו את שכרו היא העצם העובדה כי המתינה ממש לעת סיום עבודתו על-מנת לסלקו מדירתה ועל-מנת לבקש לצוות על הגנה מפני הטרדה מאיימת מפניו. לטעמו, לו אכן הייתה הנתבעת חשה כה מאויימת מפניו, כטענתה, היתה נוקטת בפעולות אלו קודם לכן ולא ממתינה למעלה מחודש ימים לבצען. כן, הדגיש כי הצו, במעמד שני צדדים, הוצא, כאמור בשל אי התנגדותו מחוסר ידיעה של ההשלכות המשפטיות לכך ובהעדר כל ראיה לאיומים מצידו, כטענת הנתבעת. זאת ועוד, התובע טען, כי לו היתה הנתבעת חשה כי אינו מתאים לביצוע העבודה ולו אכן הי נמצא בביתה לפקח על העבודה ולו אכן היו נגרמים לה כל הנזקים כבטענותיה תוך תקופה קצרה, כפי שהיא אף מצהירה, הרי שלא היתה ממתינה זמן כה רב עד למועד הסמוך לעת סיום העבודה בדירתה, על-מנת להפסיק הקשר עימו, אלא שהיתה עושה זאת במועד מוקדם בהרבה. התובע הסביר, בהתבסס על-מסמך, אותו הציגה הנתבעת לתמוך בסכומים, אשר טענה כי שילמה לו כי הסכום אשר שילמה לו-38,000 ₪ יועד לעבודה ולחומרים ואינו כולל את שיפוץ המטבח ועבודת האלומיניום שמסתכמים לכדי 9,000 ₪. כן טען התובע, בכתב ההגנה לתביעה שכנגד, כי יש לפצותו בגין נזקים שנגרמו לו במהלך השיפוץ- סילוק עובדים, גניבת חומרים וכלים, עוגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב. לסיכום, בגין סכום שנותר לתשלום, סילוק פועליו גניבת רכושו, כדבריו, לרבות ארנקו, סבור התובע, בכתב ההגנה לכתב התביעה שכנגד, כי יש לפצותו ב-88,000 ₪, אלא שיסכים לחיוב שבגובה סמכות בית משפט זה-30,000 ₪. לגישת התובע, מכל טענותיו עולה כי עסקינן בתביעת נגד קנטרנית וזדונית, בלא ראיות, אשר המניע הבלעדי לה הוא בצע כסף של נוכלת. עינינו הרואות כי שני הצדדים הגישו תביעות הדדיות זה האחד כנגד רעהו ואף טענו טענות רבות ומגוונות כנגד האחר באריכות ובפירוט. מחד גיסא - הביא כל אחד מהם מסמכים רבים כדי לתמוך בטענותיו ולגבותן, כאשר זה טוען מכאן וזו טוענת מכאן. מאידך גיסא, כל אחד מהם ציין כי יש לו עד לתמוך בטענותיו, אך מי מהם לא הביא עימו עדים לעשות כן. במצב דברים זה, נותר ביהמ"ש כאשר בפניו שתי גרסאות ארוכות ומפותלות, אשר לאחר ששמעתי אותן בפירוט רב ובאריכות ועיינתי בכל המסמכים שהוצגו בפני, לא יכולתי להעדיף את האחת על פני רעותה. משמעות הדברים היא כי מי משני הצדדים, אשר כל אחד מהם הגיש תביעה כנד האחר, לא הצליח להוכיח את תביעתו. על כן - נדחית התביעה המקורית של התובע כנגד הנתבעת וכן נדחית התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת כנגד התובע. במצב דברים זה אשר נוצר, מצאתי לדחות את שתי התביעות מבבלי להורות על צו להוצאות. שיפוצניקשיפוציםסכסוך