להלן פסק דין בנושא נפילה במדרכה בגלל בור: 1. תביעה בגין נזקים שנגרמו לתובעת עקב מעבר על מדרכה.   2. לטענת התובעת - ביום 24.6.08 הלכה על מדרכה ברחוב יפו סמוך לבניין 73. התובעת הלכה במקום על מנת לרכוש עבור בתה מחשב. לאחר מכן שבה התובעת לרכבה על מנת ליטול הצעת מחיר ומשחזרה לחנות המחשבים בה שהתה קודם לכן נתקלה בבור שנכרה על גבי המדרכה ונפלה. התובעת הגיעה לחנות המחשבים כשהיא גוררת את רגלה, נעזרה באנשי החנות ומשם פנתה לקופת החולים. בצילום הוברר כי התובעת סובלת משבר בקרסול ורגלה גובסה למשך חודש ומחצה. סבורה התובעת כי על הנתבעת לפצותה בסכום של 20,000 ₪.   3. לטענת הנתבעת - לא הוכח הקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים לבין אירוע הנפילה. עוד נטען, כי הנתבעת פעלה כדין. נטען בנוסף כי נזקי התובעת מוגזמים ומופרזים ואף לא צורפה חוות דעת רפואית לכתבי הטענות. יתרה מזאת הוסבר, כי התובעת לא עשתה די להקטנת הנזקים וכי האירוע התרחש כחלק מסיכוני החיים הרגילים בגינם אין להטיל אחריות על הנתבעת. סבורה הנתבעת כי אין מקום ליצור אחריות יש מאין בפרט שהאירוע התרחש לאור יום, במקום המוכר לתובעת ובו היא נוהגת ללכת מדי פעם. אין מדובר במפגע ועפ"י בדיקה הוברר כי התובעת הינה המתלוננת היחידה בדבר המפגע הנטען. סבורה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה בין אם על הסף ובין אם לגופו של עניין.   4. בדיון שהתקיים בפני התייצבו והעידו התובעת ונציג הנתבעת. התובעת הגישה תמונות של זירת ההתרחשות הנטענת ושל הבור המדובר. התובעת הסבירה כי בסמוך בוצעו עבודות תשתית על ידי עובדי הנתבעת אשר יכולים היו להבחין ב"בור המריבה" אלא שאלו, משום מה, לא צולמו על ידה. התובעת אישרה כי אף לא התלוננה בפני הנתבעת אודות המפגע האמור. התובעת לא זימנה כל עד לתמיכה בטענותיה ולא הובהר באופן מניח את הדעת כיצד בדיוק נכשלה בצעידתה, עת הלכה על המדרכה ונתקלה באותו בור. אף ראיות לאופן בו חושב סכום הפיצוי המתבקש לא הוגשו על ידי התובעת. נציג הנתבעת מצידו הגיש רשימת משימות ברחוב האמור והפנה לעובדה כי לא התקבלה כל תלונה בדבר הבור בגינו טענה התובעת כי כשלה בהולכה. יתרה מכך הסביר נציג הנתבעת, כי לו היתה זיקה בין עבודות התשתית שבוצעו בסמוך לבין הבור המדובר רשאית היתה הנתבעת להטיל את האחריות על כתפי החברה הקבלנית שביצעה את אותן עבודות, אלא שאין כל זיקה בין העבודות ובין הבור ובנוסף לא מדובר כלל בבור כי אם בבלאי של המדרכה כמשתקף בתמונות שצירפה התובעת.   5. נטל ההוכחה בדוננו מוטל על התובעת. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, לרבות בתמונות הרבות שצירפה התובעת, לאחר ששמעתי את דברי הצדדים והתרשמתי מן התובעת באופן בלתי אמצעי, לאחר ששקלתי את כלל טיעוני הצדדים לא מצאתי נימוק ממשי המצדיק להטיל אחריות על הנתבעת ולהורות כי עליה לפצות את התובעת. נפסק בע"א (ירושלים) 4344/97 כהן ג'ני נ' עיריית רמת גן ואח', פורסם באתר משפטי - "בבחינת למעלה מהצריך נוסיף ונאמר שרחובות ומדרכות עיר אינם "משטח סטרילי" ואין להתייחס אליהם כאל מקום שאין בו סדקים, בליטות ו"גלים" של שיפועים כאלו או אחרים. עובדה זו איננה רק מציאות המוכרת לכולנו, אלא שזוהי מציאות הכרחית הנובעת מכך שכפי שהועד בבית משפט קמא, מדובר במאות קילומטרים של דרכים ומדרכות שנעשה בהם שימוש על-ידי עשרות אלפי אנשים, זאת בנוסף לעגלות, משאות, כלי רכב וכל כיוצא באלו. "מצרך המוני" כזה נועד להקל על מעבר אנשים, סחורות וכלי רכב ממקום למקום, ולא להיות מודל גיאומטרי שיש בו יושר מתמטי של פני מפלס. "גלים" שונים במפלסי דרכים אלו, כמו מרצפות הבולטות קמעא פה ושם ברחובות או מדרכות מרוצפות (כפי שהיה המקרה בענין קא עסקינן) הם פועל יוצא של עצם השימוש ההמוני בדרכים שמדובר בהם, בצרוף לארועי טבע, של הבדלי טמפרטורות, של לחות, גשם, יובש וכל כיוצא בזה. כל אלו הם מהמפורסמות שאינן צריכות ראיה. אין חולק שעירייה חייבת לטפל במפגעי בטיחות שיש בדרכים הנמצאות בטיפולה ואחזקתה, ואולם לא כל סטיה "מיושר מתמטי" של מפלסי דרכים הוא מפגע. ציבור המשתמשים ער ויודע ש"יושר" כזה אינו קיים ואינו יכול להיות קיים במציאות, והוא נדרש למינימום ההכרחי של זהירות, לבל יינזק מ"אי-יושר" של מה בכך. בענייננו היה מדובר ב"אי-יושר" של כמחצית עוביה של מרצפת, ואי אפשר לבוא בטענות על העירייה על ש"אי-יושר" זה לא תוקן. לחילופין ואפילו יש מידה של רשלנות ב"אי-יושר" זה, הרי הרשלנות התורמת של המערערת באי תשומת לב לנעשה תדירות בדרכים, היא תרומה של 100%. לא הובאו בפני בית המשפט ראיות על עלות צפויה של השגחה, איתור ותיקון זוטי פגעים מהסוג שמדובר בו, ואולם איננו סבורים שנחטא לידיעה השיפוטית של בית משפט אם נאמר שמדובר בעלויות עתק, שספק אם הצבור היה שמח לממנן. נקל לשער את צוות המשוטטים ברחובות לצורך מדידה על עשרה או עשרים מילימטרים של "גלי" עליה או ירידה בכבישים מזופתים, או הפרשי גובה כאלו ברחובות מרוצפים, או כל סדק המצוי דרך קבע בכבישי ומדרכות אספלט. עוד יותר נקל לשער את עלויות עשרות קבוצות הפועלים שיטפלו מעשה יום יום (אם לא רגע רגע) בזוטות כאלו. כאמור הדרכים והכבישים נועדו למעבר ואינם זירה ליישום של מודלים גיאומטרים שאין בהם כל רבב." (ההדגשות אינן במקור, ע.ק.) כן נפסק בת"א (עכו) 2877/96 הינו פלאח סלמאן נ' מועצה מקומית ג'וליס ואח', פורסם באתר משפטי - "סיווג מקרה הנפילה ככזה שיש בו או אין בו להטיל אחריות על המחזיק במקרקעין או על הרשות, תלוי בעיקר בשני גורמים: זירת האירוע וגובהו או עומקו של המכשול בגינו אירעה הנפילה. אין להשוות בור בעומק עשרים סנטימטר לשקערורית בעומק עשרים מילימטר. לא דומה שקערורית / מהמורה או בליטה / גבשושית בדרך ציבורית, לגבשושית או שקערורית בגובה זהה בקניון מרוצף, שם ניתן לצפות ל'יושר' מוחלט או כמעט מוחלט של מפלס ההליכה." על רקע האמור לעיל, בחנתי את טענות התובעת. עיינתי חזור ועיין בתמונת הבור הנטען. להבנתי אין עסקינן בבור במלוא מובן המילה ולא נראה כי הוא נפער עקב תוצאת עבודה רשלנית של הנתבעת. עפ"י הנראה מדובר בשקערורית בעומק של מילימטרים ספורים אשר עקב בלאי טבעי הביאה לחשיפת האדמה שמתחת למדרכה. התובעת ציינה כי הנתבעת מצאה לתקן ולכסות את הבור האמור לאחר האירוע אלא שכל ראיה בנדון לא הוגשה. יתרה מכך, הובהר כי כל תלונה בגין אותה שקערורית לא התקבלה אצל הנתבעת עד סוף שנת 2008. הנתבעת אינה יכולה להציב פקח בכל רגע נתון בכל אחת מפינות העיר. הנתבעת ניזונה בין היתר מקבלת תלונות מן הציבור באמצעות המוקד העירוני. התובעת בחרה שלא למסור תלונה לנתבעת מסיבות שלא הובהרו דיו. בין היתר יש גם לשקול את האיזון הראוי בין הטלת חבות על כתפי הציבור לבין הנזק המדובר. כאשר הרשות הציבורית נמצאת כאחראית בנזיקין, עלות הפיצוי מתגלגלת על כתפי הציבור. לכך יתרונות כגון פיזור הנזק. מנגד ניכרים גם חסרונות, כגון הפגיעה בכושרה של הרשות בביצוע תפקידה והקצאת משאבים לנושאים אחרים. בענין כגון זה, חובתו של המזיק לנקוט אמצעי זהירות נקבעת גם על-פי שיקולים של מדיניות משפטית. "אמות המידה לקביעת המדיניות המשפטית הראויה בעניין זה מבוססות על שקלול רמת הסיכון כנגד עלות אמצעי הזהירות, בהתחשב בערך החברתי של הפעילות שבגינה נוצר הסיכון. כלומר, הגורמים שיש לשקול הם: ההסתברות להתממשות הסיכון; גובה הנזק הצפוי; עלות האמצעים בזמן ובמאמץ למניעת הנזק; האינטרס הציבורי בפעילות יוצרת הסיכון". ר' ע"א 3124 מאיר סבג נ' דוד אמסלם ואח', פ"ד מט(1) 102, 106. וכן, עמוס הרמן מבוא לדיני נזיקין 298-303 (2006). כן יפים לענייננו דברי כב' השופט חשין (כתוארו אז) בע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345 - "אכן, סיכוני חיים ובריאות אורבים לפיתחנו כל העת, ובהולכנו אל מקום פלוני לא נדע אם נגיע אליו. לכל נזק יש שם ברפואה, אך לא לכל נזק יש שם של אחראי במשפט. לא כל נזק שניתן לצפותו (באורח תיאורטי) המשפט מטיל בגינו אחריות נורמטיבית..." אעיר, גם אם הייתי סובר כי במקרה דנן חלה אחריות על הנתבעת וזו אכן התרשלה, ואיני סובר כך, לא מן הנמנע כי היה על התובעת להיזהר שבעתיים ובהתנהגותה אשם תורם מכריע. התובעת העידה, כי הלכה באותה דרך אל רכבה וחזרה כלעומת שבאה. מכאן שהייתה אמורה להכיר את השקערורית שעל המדרכה ולהיזהר מלהיתקל בה. במצב דברים זה נראה כי היה עליה לשים ליבה היטב למקום בו דורכות רגליה ולבחון בחינה מדוקדקת את מקום פסיעותיה. לכל אלו יש להוסיף את הסכום הגבוה הנתבע ע"י התובעת. עסקינן בסכום אשר הנימוקים לחישובו לא הובאו בפני בית המשפט כלל ועיקר ובנסיבות המקרה כל עוד לא נומק הוא אינו סביר ומשליך על כלל טענות התובעת. 6. אשר על כן, הנני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום של 500 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום וישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.   7. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה תוך 15 יום.   תאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבורינפילה