התובעת טוענת, כי חברת הובלות גרמה לה לנזקים לרכוש כאשר ביצעה את ההובלה. לטענתה במהלך ההובלה, נשרטה דלת ארון הבגדים, ארון חדר השינה, נשברה מראת הדלת, דלת המקרר התעקמה ונקרע ריפוד העור של הספה. להלן פסק דין בנושא נזקי רכוש בהובלת דירה: בפניי תביעה כספית בסך 11,400 ש"ח שהוגשה ע"י התובעת נגד חברת ציוד הובלות בע"מ (להלן: "הנתבעת"). ביום 16.7.09 ניתן פסק דין בהעדר הנתבעת, לפיו בית המשפט מקבל את טענות התובעת. ביום 9.8.09 ניתנה החלטה, לפיה יעוכב פסק הדין בכפוף להפקדת ערובה מצד הנתבעת. ביום 27.8.09 ניתנה החלטה, לפיה יבוטל פסק הדין והצדדים יזומנו לדיון. לאחר שמיעת העדים מצד התובעת והנתבעת, להלן החלטתי. אין מחלוקת, כי ביום 15.7.08 חתמו הצדדים על מסמך העונה על השם " טופס הצעת מחיר", לפיו הנתבעת תבצע הובלה עבור התובעת, ובתמורה תשלם התובעת סך של 2,600 ₪. טענות התובעת התובעת טענה, כי בהתאם להסכם לעיל מועד העברת הדירה נקבע לשעה 6:30 בבוקר, אולם, פועלי הנתבעת הגיעו באיחור של שעתיים, וכתוצאה מהאיחור סיימה הנתבעת את ההובלה רק בשעה 23:00. עוד נטען, כי הנתבעת הביאה כ - 4 פועלים מטעמה למטרת ההובלה דנן, וכעבור חצי שעה של עבודה פרש אחד הפועלים, וכתוצאה מכך התעכבה הנתבעת בעבודתה ואף לא סיימה את כלל ההובלה וההרכבה. התובעת הוסיפה לטעון, כי בנסיבות הנ"ל נאלצה לקחת יום חופש נוסף בכדי שהנתבעת תוכל לסיים את עבודתה. התובעת טוענת, כי הנתבעת גרמה לה לנזקים לרכוש כאשר ביצעה את ההובלה. לטענתה במהלך ההובלה, נשרטה דלת ארון הבגדים, ארון חדר השינה, נשברה מראת הדלת, דלת המקרר התעקמה ונקרע ריפוד העור של הספה. התובעת טוענת, כי בשלב זה דרשה הנתבעת את התשלום עבור ההובלה ללא התייחסות לנזקים ולמרות שלא סיימה את העבודה. התובעת טוענת, כי למחרת התייצבו פועלי הנתבעת ואיימו, כי לא יעזו את הדירה עד קבלת התשלום. עוד טענה, כי לאחר שערבה את גיסה בלא הועיל, שילמה התובעת 2000 ₪ בכדי שהפועלים של הנתבעת יסכימו להתפנות. התובעת טוענת, כי ביום 16.7.08, הגיע נגר מטעם הנתבעת בכדי להתקין את הדלות והמראה שנשברה, אלא, שהנגר החליט לזמן נציג מטעם הנתבעת בכדי להחליף את הדלת והמראה. התובעת טוענת, כי יומיים לאחר מכן נדרשה לשלם עבור ההחלפה של הדלת והמראה, כאשר סירבה, לא החזירה לה הנתבעת את הרכוש, וזאת נכונה עד ליום זה. התובעת מבקשת מבית המשפט לחייב את הנתבעת בסכום התביעה, כדלקמן: עבור תיקון המקרר 1000 ₪. עבור תיקון דלתות הארונות כולל הובלה והתקנה 2400 ₪. עבור תיקון הספה 7000 ₪. עבור עוגמת הנפש והפסד יום עבודה 1000 ₪. בנוסף דורשת התובעת את החזרת הרכוש שבידי הנתבעת. טענות הנתבעת הנתבעת כופרת בכל טענותיה של התובעת. הנתבעת טוענת, כי לא נגרם כל נזק למקרר, וכי שאר הציוד נבדק ע"י מר רמי כליש מטעם הנתבעת ביחד עם התובעת. הנתבעת טוענת, כי לא שמעה אף טענה מצד התובעת במהלך העבודה, ולהיפך, התובעת הייתה מרוצה עד כדי שנתנה לפועלים של הנתבעת טיפ נדיב של 400 ₪. דיון התובעת הביאה מס' תמונות המעידות, אך לא בבירור, על נזקים ברכושה. לעניין הנזק למקרר, הביאה התובעת תמונות המעידות על פגיעה, אך לא די בכך בכדי להרים את הנטל, כלומר, לא הוכיחה התובעת שהנזק נגרם כתוצאה מעבודת הנתבעת, ואף העידה, כי "הברזל שהיה על המדפים כנראה פגע בו". כאמור, "כנראה" הינו ביטוי למשהו שיכול היה להיגרם כתוצאה, ולאו דווקא גרם לתוצאה, ולכן אין בכך דבר. התובעת בחקירתה העידה, כי מחד, ידעה על עניין הביטוח והאחריות כפי שרשומים בהסכם לעיל, ומאידך טענה, כי לא אמרו לה שאין אחריות על זכוכיות, שורה הכתובה מתחת לעניין הביטוח אותו טענה שידעה. התובעת טענה, כי שילמה לנתבעת כ - 2000 ₪ מפני שהפועלים איימו עליה והיא פחדה, ואף לעניין זה נשאל גיסה של התובעת בחקירתו וטען, כי הוא זה שהמליץ לה לסיים את העימות עימם ולתת להם את הכסף. לטענת הנתבעת הפועלים ביקשו מהתובעת את הכסף לאחר סיום העבודה, היא זו שהודיעה כי תשלם רק 2000 ₪, ואת ההפרש מקזזת בעקבות הנזק שגרמו למראה. הנתבעת לא הצליחה להסביר מדוע לא החזירה עד ליום זה את הארונות שלכאורה לקחה לתיקון, ואף לא ברור למה לא הבהירה לתובעת עוד בזמן תיקון הדלתות, כי היא זו שצריכה לשאת בעלויות התיקון, דבר שכשלעצמו לא מובן, מפני שמדובר בתיקון בכפוף לביטוח כפי שכתוב בגוף ההסכם. לעניין זה, בית המשפט קובע, כי על היה הנתבעת להשיב את הדלתות מבעוד מועד לתובעת. על מנת לבסס את טענותיה, היה על התובעת להוכיח את הנזקים הנטענים, וכן כי הנזקים נגרמו בגין פעולות מי מטעם הנתבעת. בעניין זה העידו מטעם הנתבעת כי הובא למקום מנוף על מנת לאפשר העלאת הציוד של התובעת לדירתה, כאשר הזמנת מנוף לא נכללה לכתחילה בהזמנת העבודה, וכי התובעת כלל לא חוייבה בכך. התובעת הכחישה את הזמנת המנוף ולאחר מכן אישרה כי היה מנוף וטענה, כי העלאת הציוד לדירתה הינה באחריות הנתבעת. לאחר ששמעתי את הצדדים אני סבורה כי התובעת, רואה צל הרים כהרים. לכתחילה, התובעת הרבתה להתשמש במילים , 'ערבים', כדי לציין את העובדה שהעובדים שעבדו מטעם הנתבעת בביצוע ההובלה היו בני מיעוטים, וכי פחדה וחששה מהם. אני דוחה זאת, המצהיר מטעמה, מר ברקוביץ, העיד, כי התובעת לא הצליחה לתקשר עימם, (ראה פרוטוקול הדיון מיום 17.11.09 בעמוד 5). כלומר, בעדינותו מר קריש, לא אישר את הטענה שמישהו מהעובדים נראה מאיים, או שהייתה סיבה לחוש מאויים. כמו כן, העובדה כי מר ברקוביץ נכח במקום כמעט במשך כל היום, כפי עדותו, והעובדה כי התובעת בעצמה לא שילמה בסופו של היום, אלא המתינה למחרת כשיגיע מי מטעם הנתבעת להתקין את הארון, ולאחר שהארון הותקן והסתבר כי חסרה דלת, קיזזה 600 ₪, מצביעים כל אלה כי הטענות של התובעת בדבר חששות, נועדו ליצור רושם על ביהמ"ש ואין להם כל אחיזה במציאות. לגופו של עניין, התובעת הייתה אמורה להוכיח כי הנתבעת גרמה לנזקים, המצהיר מטעמה לא ראה כי מישהו מהנתבעת גרם לנזק, ואני סבורה כי התובעת הצליחה להוכיח כי הנתבעת גרמה לנזקים הבאים: המראה. הדלת החסרה בארון. הנתבעת טוענת, כי התובעת חתמה על השתתפות עצמית בסכום של 200 דולר, וכי אין אחריות לזכוכית. אני דוחה טענות אלה. המדובר בטפסים המוכנים על ידי הנתבעת כהסכמים אחידים ובהם מבקשת הנתבעת להתנער מאחריות לרשלנות שלה. לכן אני סבורה כי רק במקרים שהנזקים נגרמים שלא באשמת הנתבעת יש להחיל את הסעיפים הלללו וכאשר הנזקים נגרמים באחריות הנתבעת וברשלנותה אין הסעיפי ם חלים. כלומר, אני סבורה כי הנתבעת אחראית לתשלום בעבור הנזקים שנגרמו למראה ולדלת הארון. הנתבעת טענה עוד, כי התובעת קיזזה בזמן אמת את הסכום של 600 ₪, כלומר, לדעתה בזמן אמת שווי הנזקים עמד על הסכום הזה, שכן יכולה הייתה לקזז את מלוא הסכום שהוחזק על ידה. אכן התובעת לא נתנה מענה מניח את הדעת לנושא זה, אולם מהצהיר מטעם הנתבעת אישר כי בנוגע לדלת הארון היה אמור לספק את דלת הארון ולא אישר כי לאחר התשלום סבר שהוא פטור מהחזרת דלת הארון לתובעת. כאשר אני משקללת את כל הנימוקים הנ"ל אני מחייבת את הנתבעת לשם לתובעת את הסכום של 1,000 ₪. כשסכום זה כולל הוצאות נזקי רכושהובלת דירהמקרקעיןהובלות