נזילה בצנרת ביוב בדירה

התובעים ביטחו את הדירה בפוליסת ביטוח מקיף לבניין מגורים אצל הנתבעת. הפוליסה מכסה גם סיכון של הימלטות או דליפה של מים מתוך מתקני האינסטלציה של הדירה, לרבות התבקעות של הצנרת. בדיעבד ולאחר בדיקה של קבלן אינסטלציה חיצוני, נמצאה נזילת מי ביוב מצנרת הביוב. החברה לא טרחה להגיב לפניות התובעים, ואלה נאלצו לפעול באופן עצמאי לצורך תיקון הנזקים בדירה. להלן פסק דין בנושא ביטוח נזילת צנרת ביוב: פסק הדין ניתן בתביעה כספית בסך 29,989 ₪ שהגישו התובעים נגד הנתבעת. להלן עיקרי טענות התובעים בכתב התביעה: התובעים ביטחו את דירה שבבעלותם ברח' פנחס רוטנברג ברמת-גן (להלן: "הדירה") בפוליסת ביטוח מקיף לבניין מגורים אצל הנתבעת. הפוליסה מכסה גם סיכון של הימלטות או דליפה של מים מתוך מתקני האינסטלציה של הדירה, לרבות התבקעות של הצנרת, וקובעת כי על הנתבעת לשפות את התובעים עבור הנזקים שנגרמו להם עקב הסיכון לפי ערך כינון, כלומר "חדש תמורת ישן". בחודש אפריל 2007 או בסמוך לכך פנו אל התובעים השכנים המתגוררים בדירה בקומת הקרקע מתחת לדירה, והתלוננו על כתמי רטיבות שהופיעו בתקרת דירתם ובקיר הגובל בחדר המדרגות. התובעים פנו מייד אל הנתבעת על-מנת להפעיל את הביטוח, אך זו הפנתה אותם לחברה בשם ש.ח.ר. צנרת בע"מ (להלן "ש.ח.ר."). נציג של ש.ח.ר. ערך בדיקה בדירה וקבע כי אין מדובר בנזקי צנרת אלא בחדירת מי גשמים. התובעים שילמו 50 ₪ בגין הבדיקה ו- 1,200 ₪ עבור צביעה של כתמי הרטיבות. במהלך חודשי הקיץ של בשנים 2007 ו- 2008 פנו שוב השכנים בתלונות על רטיבות ונערכו שתי בדיקה נוספות של ש.ח.ר. שבכל אחת מהן נקבע כי מדובר בחדירת מי גשמים. אחרי כל אחת מהבדיקות נדרשו התובעים להוציא שוב סכום של 1,250 ₪ על ביקור הבודק וצביעת הכתמים. לנוכח ממצאיהם החד משמעיים של בודקי החברה החלו התובעים בחודש אוגוסט 2008 או בסמוך לכך לבצע באופן פרטי את כל הבדיקות ועבודות הנדרשות לאיתור ותיקון מקור הרטיבות והוציאו לשם כך סך של 2,443 ₪ אך לא נתגלתה כל בעיה באיטום. בדיעבד ולאחר בדיקה של קבלן אינסטלציה חיצוני, נמצאה נזילת מי ביוב מצנרת הביוב. החברה לא טרחה להגיב לפניות התובעים, ואלה נאלצו לפעול באופן עצמאי לצורך תיקון הנזקים בדירה. ביום 22/12/08 קיבלו התובעים לראשונה פקס מהנתבעת ובו מכתב בצירוף חוות דעת שמאי לפיו התביעה נדחית. להלן עיקרי טענות הנתבעת בכתב ההגנה: דין התביעה להידחות מפאת התיישנותה על פי סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח, וזאת הואיל וחלפו שלוש שנים מקרות מקרה הביטוח הנטען. התביעה הוגשה תוך שיהוי ניכר ובלתי נסבל אשר גרם נזק ראייתי כבד וקושי ממשי להתמודד עם הטענות העובדתיות. התובעים טענו בפני השמאי מטעם הנתבעת כי כבר בשנת 2005 החלו השכנים להתלונן על בעיות רטיבות, אולם הקריאה הראשונה בש.ח.ר. התקבלה רק באפריל 2007. השמאי קבע כי בשל חלוף הזמן אין אפשרות לקבוע מה היה המקור לרטיבות הראשונה, וכי מכל מקום, דרישתם של התובעים לפיצוי בסכום גבוה אינה משקפת את הנזקים שנצפו באירוע. השמאי העריך השמאי את עלות תיקון הנזק הישיר בסך של 1,800 ₪ בערכי שיפוי ו- 3,465 ₪ בערכי כינון. עקב קביעת השמאי כי אין אפשרות לאתר את הגורם לרטיבות הראשונה נאלצה הנתבעת לדחות את התביעה, אך בסופו של דבר הוחלט כמחווה של רצון טוב ולפנים משורת הדין לשלם לתובעים ב- 50% מהערכת השמאי, והתובעים סירבו להצעה זו. התובעים הפרו את חוזה הביטוח כאשר לא הודיעו מיידית לנתבעת על מקרה הרטיבות הראשון שעשוי היה להיות עילת תביעה לפי הפוליסה. אין חולק כי בדירתם של התובעים היו קיימות בעיות איטום, ואף התובע שהינו בעל משרד לתכנון מערכות מים וביוב ביצע בסופו של דבר עבודות איטום בדירה, אך זאת רק בחודש ספטמבר 2008. לפיכך, גם אם היו מתקנים את גומיות האטימה שבחיבורים, בעיית הרטיבות לא הייתה נפסקת עד לתיקון בעיות האיטום הקשות. סכום הנזק הנתבע הוא מוגזם ומופרך כמפורט בכתב ההגנה. בדיון אשר התנהל בפני נכחו התובעים ושני עדים מטעמם, מר דוד כהן ומר ג'פרי לבקוביץ', וכן נציג הנתבעת מר שלמה מלניק ושמאי מטעמה, מר משה קרמר. דיון דינה של טענת ההתיישנות שהעלתה הנתבעת להידחות, הואיל והתביעה הוגשה בגין מקרה ביטוח שאירע לראשונה לגרסת התובעים בחודש אפריל 2007, כאשר התביעה הוגשה בחודש פברואר 2009. אינני מקבל גם את טענת השיהוי, שכן אין חולק כי התובעים פנו אל ש.ח.ר. לראשונה באפריל 2007, וזאת על-פי כתב התביעה בסמוך מאוד לאחר תלונתם של השכנים מהדירה שנמצאת מתחת לדירתם. טענתה של הנתבעת לפיה התובעים אמרו לשמאי שהיו תלונות על רטיבות עוד בשנת 2005 הוכחשה במהלך הדיון על-ידי התובע, אשר העיד "אני לא יודע על שום נזק לפני 2007 ולא יודע על שלוש שנים. השמאי שאל אותי כמה זמן אנחנו גרים בבניין ואמרתי לו שלוש שנים. איך הוא הגיע לנזק של שלוש שנים אני לא יודע". השמאי הסתמך בעניין זה בעדותו על הדו"ח שכתב, ונראה כי לא יכול היה להעיד מזיכרונו על מה שנאמר לו על-ידי התובעים. לפיכך, ובהעדר פירוט וראיות לכך שהתגלו נזילות דומות בדירת השכנים עוד בשנת 2005 אשר לא ידוע מה מקורן והן לא תוקנו - אין לקבל גם את טענת השיהוי. בדו"ח השמאי נקבע תחת הכותרת גורם הנזק - "בלאי לגומיות אטימה בחיבור האסלה לצינור 4", ובממצאי הדו"ח נקבע בין השאר כי "בביקורנו נכחנו כי הצנרת אכן נוזלת בסמוך לאסלה". על-פי הדו"ח, ביקור השמאי נערך ב- 14/8/08, כאשר אין חולק כי פחות משבועיים לפני כן ביקר בדירה הבודק האחרון מטעם ש.ח.ר. וקבע כי מקורה של הרטיבות בחדירת מי גשמים בלבד. לטענת הנתבעת, לא ייתכן כי הנזילה שהתגלתה באזור האסלה היא שגרמה לכל בעיות הרטיבות. ואולם, כאשר נשאל השמאי מטעם הנתבעת במהלך הדיון האם ייתכן שנזילה מאסלה של שירותים יכולה לגרום נזקים כאלה נרחבים, השיב: "אני לא רוצה להיכנס לזה. אני מה שראיתי, זהו". כמו-כן סירב השמאי להשיב לשאלה כמה מים יכולים לנזול לאחר כל הדחה. הנתבעת טענה כי לא מן הנמנע שבעיות איטום בדירה הן שגרמו לרטיבות אצל השכנים, אך לא הציגה בפני בית המשפט כל ראיה לכך שאכן נמצאו בעיות איטום במקומות מסוימים בדירה. אמנם הבודקים מטעם ש.ח.ר. העלו השערה כי מדובר בבעיות איטום, אך לא ביצעו בדיקות כלשהן על-מנת לאמת השערה זאת, וכפי שציינה הנתבעת בעצמה, היה על התובע לקבל חוות דעת מקצועית חיצונית בעניין זה. על-פי כתב התביעה, התובע בדק את האיטום על חשבונו, כשלצורך כך נדרש בין השאר לפרק את כל הריצוף במרפסת, והבדיקה העלתה שלא היו בעיות איטום או הצטברות מים כתוצאה מגשם. לתמיכה בטענתו צירף התובע מכתב של מר ג'פרי לבקוביץ' מ"גל שירותי אינסטלציה" שבו נכתב כי "בבדיקה שעשינו על-מנת לזהות את מקור הנזילה פתחנו ריצוף כפי שהומלץ על-ידי האינסטלאטורים של חברת הביטוח. לאחר פירוק הריצוף גילינו שמקור הבעיה באינסטלציה של הדירה. הנזילה ממוקמת באפסילון לכיוון הניאגרה הסמויה". מר לבקוביץ נחקר במהלך הדיון אך כלל לא נשאל אודות ממצאיו לפיהם לא הייתה כל בעיית איטום בדירה, ומכאן שגרסתו בעניין זה לא נסתרה. לפיכך, והואיל וגם השמאי מטעם הנתבעת אישר כי הייתה נזילה בצנרת בסמוך לשירותים ולא הובאו ראיות לכך שנמצאו מקורות אחרים לנזילה כגון בעיות באיטום, הנני קובע כי על הנתבעת לפצות את התובעים בגין נזקים שנגרמו עקב הנזילה, כמפורט להלן. באשר לרכיבי הנזק, אין ספק כי על-פי הפוליסה על הנתבעת לפצות את התובעים בגין הנזקים הישירים שנגרמו עקב הנזילה בערכי כינון. על-פי חוות דעת השמאי הנזקים הישירים מסתכמים בסך של 3,465 ₪. יחד עם זאת, התובעים הציגו אסמכתאות לפיהן הוציאו בגין עבודות אינסטלציה, לרבות בדיקת מקור הנזילה על-ידי קבלן אינסטלציה פרטי, סך של 7,219 ₪. משלא התגלתה הנזילה על-ידי שלושה בודקים שונים מטעם ש.ח.ר. והתובעים נאלצו לבצע את הבדיקות והתיקונים על חשבונם, הרי שיש לפצות אותם בעלות הבדיקות והתיקונים שבוצעו בפועל. בנוסף לנזקים הישירים בגין הנזילה דרשו התובעים החזר של הכספים שגבתה ש.ח.ר. (150 ₪) וכן פיצוי בגין עלות פירוק הריצוף במרפסת לצורך בדיקת האיטום (2,443 ₪) ובגין הכספים שהוציאו התובעים לצורך חידוש המרפסת לאחר הפירוק (סך כולל של 12,700 ₪). התובעים צירפו לכתב התביעה אסמכתאות לתשלום הסכומים הנ"ל. אין חולק כי הבודקים של ש.ח.ר. קבעו באופן חד משמעי בשלוש הזדמנויות שונות כי אין כל בעיה בצנרת של הדירה וכי הם סבורים שמדובר בבעיה באיטום, בעוד השמאי מטעם הנתבעת אישר כי אכן הייתה נזילה בצנרת בסמוך לשירותים. מכאן שהבודקים של ש.ח.ר. אשר נשלחו על-ידי הנתבעת התרשלו כלפי התובעים וגרמו להם להוציא הוצאות ניכרות ומיותרות לצורך בדיקת האיטום. יחד עם זאת, משלא הוכח כי כל העבודות שבוצעו במרפסת היו הכרחיות לצורך בדיקת האיטום והחזרת המצב לקדמותו, וכן היות שעבודות הריצוף והאיטום המחודש השביחו את הנכס של התובעים, הנני קובע כי על הנתבעת לפצות את התובעים, בנוסף לעלות הבדיקות של ש.ח.ר. בסך 150 ₪, ב- 50% מעלות ההוצאות הנוספות שהוציאו התובעים בגין העבודות שבוצעו במרפסת, דהיינו בסך של 6,350 ₪. התובעים דרשו בנוסף סך של 3,600 ₪ בגין עבודות צבע שביצעו בדירת השכנים ובסמוך אליה, וסך של 1,200 ₪ בגין עבודות צביעה נוספות שיש לבצע. התובעים לא צירפו קבלה על ביצוע תשלומים אלה, אלא רק מכתב שנחזה כחתום על-ידי מר אבי לוי אשר לא הגיע לדיון. התובעים אף לא הציגו תמונות של הכתמים שטויחו ונצבעו ולא הוכיחו כי אותם כתמים נוצרו בהכרח אך ורק כתוצאה מהנזילה בדירת התובעים, ומתי נוצרו. בנוסף לכך, עיון בפוליסה מעלה כי היא אינה חלה על נזקים אשר נגרמו לצד ג' כתוצאה ממקרה ביטוח שהתרחש בדירת התובעים. אשר על כן, אין לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין תשלומים אלה. כמו-כן אינני מוצא לנכון לחייב את הנתבעת בסך של 500 ₪ בגין אובדן שעות עבודה, וזאת משלא הוצגה כל ראיה לנזק זה. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 13,719 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כמו-כן הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 350 ₪ + מע"מ בגין שכר העדות שנפסק לזכותו של מר לבקוביץ', וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. באשר לשכר טרחת עו"ד, מדובר בתביעה שהוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות, ולכן אין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 4,620 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד, אלא בסכום מופחת בגין הוצאות משפט בלבד. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 750 ₪ בגין הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. נזקי מיםצנרת ביובנזילהביוב