להלן פסק דין בנושא זכויות עו"ד לקבלת שכר טרחה שנפסק בפסק דין: פסק דין השאלה: מה הדין במקרה בו פסק בית המשפט לתובע שכ"ט מעבר למה שהוסכם עם העו"ד ? (והתשובה: עו"ד זכאי רק למה שהוסכם עליו, לא פחות, אך גם לא יותר) 1. השאלה שלפנינו פשוטה היא וגם ההכרעה בה פשוטה. עורך דין ייצג את מרשתו בתביעה וזכה בה. לא רק זאת אלא שבית המשפט פסק לתובעת כחלק מהפיצויים שכר טירחת עורך דין. אלא שמה שפסק בית המשפט כשכר טירחה לתובעת היה גבוה ממה שהסכימו הצדדים ביניהם על שכר הטירחה. מה יהיה שכר טרחתו של עורך הדין? מה שפסק בית המשפט או מה שהסכימו הצדדים ביניהם? 2. והתשובה ברורה וחד משמעית. הן על פי החוק, הן על פי כללי האתיקה של עורכי הדין והן על פי ההיגיון, שכר הטירחה הוא מה שהוסכם לו בין הצדדים. עקרונית, הסכומים שנפסקים ע"י בית משפט כהוצאות משפט ושכר טירחה, הם סכומים המגיעים לצד שזכה ולא לבא כוחו. ונזכיר כי לו היה המצב הפוך, קרי, הסכומים שנפסקו כשכר טירחה היו נמוכים יותר ממה שהוסכם על ידי הצדדים, אין חולק שהעורך דין לא היה מוכן לוותר על מה שהוסכם. ממילא צודקת התובעת בתביעתה, והכל כפי שיפורט. העובדות בקליפת אגוז 3. גב' ירמיהו שושנה (להלן: "התובעת") שכרה בשנת 1999 את עו"ד ח. שמואל (להלן: "הנתבע ") על מנת שייצגה יחד עם מספר דיירים נוספים בשכונתה בתביעה לליקויי בנייה. בהתאם לפניית התובעת והדיירים הנוספים הגיש הנתבע 1 תביעת ליקויי בניה בתחילת 2001 (להלן: "התביעה" או "התיק"). 4. התובעת והנתבע חתמו על הסכם שכר טרחה בו סוכם בין השניים כי שכר הטרחה יעמוד על 10% + מע"מ מכל סכום כספי שיתקבל ו-5% + מע"מ מעלות תיקון ליקויים אם יהיו כאלה. חשוב להדגיש כי התובעת שלא כמו יתר הדיירים בתביעה לקחה חלק פעיל בהליכי התביעה, באיסוף החומר, ארגון הדיירים וכדומה. מעורבות היתר של התובעת הביאה לכך שהנתבע 1 בחר להיטיב עם התובעת שלא כמו שאר הדיירים בשכר הטרחה. באופן שעם התובעת סוכם ונחתם על שכר טרחה בגובה 10% בעוד שעם יתר הדיירים סוכם על שכר טרחה בגובה 20%. 5. תיק התביעה האמור התנהל למעלה מ-6 שנים בבית משפט המחוזי בירושלים. בתאריך 30/3/07 הגיע התיק לסיומו וניתן פסק דין המקבל תביעתם של התובעת והדיירים הנוספים, באופן שהנתבעת זכתה בפיצויים בגובה 83,850 ₪ ולאחר שיערוך סה"כ 106,005 ₪. מלבד הסכום האמור נפסק לטובת התובעת סכום של 5,270 ₪ בגין החזר הוצאות. וכן שכ"ט עו"ד בסך 19,278 ₪. דא עקא שהסכום שנפסק הוא 15% מכלל הפיצויים שנפסקו ולא 10% כפי שסוכם בין הצדדים. 6. לאור האמור, ובתום התביעה ניכה הנתבע 2 מסך הפיצויים שקיבלה התובעת שכר טרחתו. ברם, הנתבע ניכה שכר הטרחה על פי פסיקת בית משפט ולא כפי שסוכם מול התובעת בהסכם שכר הטרחה, ומכאן התביעה שלפנינו. גדר המחלוקת וטענות הצדדים 7. התובעת טוענת כי בניכוי שכר טרחה שהינו מנוגד להסכמות שנחתמו בין הצדדים, פעל הנתבע שלא כדין. לדידה, על הנתבע היה לגבות שכר טרחה כלשון ההסכם 10% ולא יותר מכך. וכי כל סכום שנפסק מעבר הוא סכום השייך לתובעת והנתבע לא יכל להוסיפו לשכר טרחתו. 8. התובעת מוסיפה כי נסיונותיה ללבן את הדברים עם הנתבע כשלו. וכן מכתב ששלחה לו באשר למורת רוחה בעניין דנן לא נענה. 9. מנגד טוען הנתבע כי על אף שאינו מתכחש להסכמות שהיו מול התובעת ובכלל זה הסכם שכר הטרחה, לדידו בנסיבות דנן מן הראוי והסביר היה לסטות מההסכם משום העבודה הרבה שעבד בו. הנתבע ציין כי התיק דרש השקעה רבה מצידו,הזמן הרב שחלף, מאמצים שנעשו, ועוד. אשר על כן, לשיטתו, מן ההגינות היה שיגבה הסכום הגבוה כפי שפסק בית משפט. 10. עוד מוסיף הנתבע כי לאחר מו"מ רבים שהיו עם התובעת הלה הבין ממנה כי מסכימה עם גביית שכר הטרחה כפי שנגבתה בפועל. לטענתו, יצא הוא מנקודת הנחה כי התובעת השלימה עם פעולתו והתביעה הנדונה הגיעה בהפתעה מוחלטת. מה גובר בפסיקת הוצאות שכר טרחת עו"ד- הסכם שכר טרחה או פסיקת בית משפט? 11. כפי שכבר נרמז בפתח הדברים, הוצאות שנפסקות על ידי בית משפט שייכות ללקוח ולא לעורך הדין. ראשית, משום שמדובר במעין חוזה בין הצדדים ואין סיבה שלא לכבד את הסכמתם. 12. אלא שמעבר לחוק הפורמלי, זאת גם רוח הדברים מהחלטות ועדת האתיקה של עורכי הדין כפי שיובאו להלן: בכתב העת "עט ואתיקה", גיליון 66 מאפריל 2002, פורסמה החלטת ועדת האתיקה בעניין דומה. עיקר ההחלטה כי הועדה סבורה, במקרה בו לא היה בין הצדדים הסכם שכר טרחה, כי ההוצאות שקבע בית משפט לצד, שייכות לאותו צד ולא לבא כוחו. לא זו אף זו, גישה דומה אף נשקפת מביטאון לשכת עורכי הדין "אתיקה מקצועית", מס' 16. גישתה זו של הלשכה נאמרה בנסיבות המקרה שלהלן: "...בהסכם שכר הטרחה נקבע שכרו של עורך הדין הנילון. בפסק הדין נפסקו לטובת המתלוננים כספים בתוספת שכר טרחת עורך דין. עורך הדין הנילון החליט שמגיע לו בנוסף לסכום שבהסכם גם את מה שנפסק כשכר טרחת עורך דין ולכן ניכה סכום זה מהסכום שהעביר למתלוננים. ועדת האתיקה הארצית הורתה לעורך הדין להשיב למתלוננים את החלק שגבה מתוך פסק הדין בנמקה שכל הסכומים אותם פוסק בית המשפט שייכים לזוכים ולא לעורך הדין. עורך דין אינו רשאי להחליט כי סכום שנפסק לטובת הזוכים כשכר טרחה הוא סכום המגיע לו, ובוודאי שאינו זכאי לנכס לעצמו סכום זה בנוסף לשכר עליו סוכם עם המתלוננים..." 13. באותו מקרה קבעה הלשכה באופן שאינו משתמע לשני פנים כי "הסכום שנפסק על-ידי בית המשפט כשכר טרחת עורך דין שייך ללקוח". יתרה מזאת כבר קבעה ועדת שכר הטרחה כדלקמן: "שכר הטרחה שפוסק בית המשפט שייך ללקוח ואינו קשור להסכמי שכר הטרחה בין הלקוח לעורך הדין. לפיכך, ייתכן שהשכר אותו יגבה עורך הדין לפי ההסכם עם הלקוח יהיה גבוה או נמוך ממה שפסק בית המשפט." 14. מכל האמור עולה בבירור כי פסיקת בית משפט הוצאות ובכלל זה גם הוצאות שכר טרחת עו"ד, שייכים לזוכה ולא לבא כוחו. מכאן נובע בהכרח כי ניכוי שכר טרחה ייעשה, בנסיבות בהם יש הסכם שכ"ט, על פי הקבוע בהסכם. 15. יתר על כן, אין עו"ד רשאי לנכות שכ"ט על דעת עצמו ולפי ראות עיניו. כי אם רק בהסכמת הלקוח שתינתן בע"פ או בכתב. היינו, במקרה דנן ניכוי שכר הטרחה על ידי הנתבע נעשה שלא כדין. נימוקי הנתבע - עבודה מעל ומעבר למה שמתוכנן 16. הנתבע העיד לפני כדלקמן: ".... זה מאוד מתסכל, מעליב, בן אדם עובד בשביל משהו 8 שנים ומביא תוצאה שלעניות דעתי תוצאה טובה בלשון המעטה. הגב' קיבלה פיצוי ליד מעבר לשכ"ט... זה מתסכל אתה עובד כל כך הרבה שנים שלאורך הדרך לא שילם לך ולו אגורה אחת, ותובע ממשך 4,200 ₪" (עמ' 1-2 לפרוטוקול, ש' 18-20, 1). 17. וכן העיד: "...אני לא מתכחש ולא התכחשתי ומהרגע הראשון אמרתי לה את זה בצורה פשוטה, נכון שיש לך מכתב שאת תשלמי 10 אחוז הכוונה מלכתחילה הייתה לתת לך הנחה בשכר טרחה.... אבל בסוף הדרך, שנגמר הטיפול, 6 שנים התנהל בבית משפט, סך הכל 8 שנים, אני הרגשתי בפסק הדין שקיבלנו את מה שביקשנו ואת מה שלא ביקשנו. בית משפט פסק לה מעבר לפיצוי האמיתי שהגיע לה.... אני אמרתי לה שבנסיבות העניין אני אמרתי שמן הראוי שהיא תשלם את שכר הטרחה שבית משפט נתן לה. כל הדיירים האחרים שילמו 20 אחוז + מע"מ. גם כך קיבלה הנחה של 10,000 ₪.... אני סבור שצריך לנהוג בהגינות ולפעמים גם לסטות מאיזה הסדר שהגעת אליו.... 8 שנים אני ממנתי אותה...הצלחתי ואני חושב שהצלחתי בגדול ומן ההגינות כתבתי את זה שזה כפיות טובה..." (עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 12-20, 23-24, 27-28). 18. במילים פשוטות, טענותיו של הנתבע הן כי עבד מעל ומעבר לטובת מרשתו, והתנהגותה כלפיו מהווה מעין 'כפיות טובה'. אין כמובן אפשרות לקבל זאת. אפילו צודק הוא בטענתו (שהרי התובעת מכחישה זאת), הרי מדובר כדי טעות בכדאיות העסקה. פעמים רבות קורה וצדדים לעיסקה עובדים פחות או יותר ממה שתכננו, ואין בכך כדי לתת להם יותר ממה שהוסכם עליו בין הצדדים קודם לכן. הסכום שבמחלוקת 19. התובעת ביקשה את הסכום של 7,120 ₪ אך דרך חישובה מוטעית כנראה. על פי פסק הדין, הסכום המגיע לתובעת הוא 111,275 ולכך יש להוסיף 15% שכ"ט עורכי דין פלוס מע"מ. דהיינו, התשלום עבור שכר טירחת עורך דין (פלוס מע"מ) הוא 19,278 ₪ כך שבפועל הגיע לתובעת סכום של 130,553. הנתבע כאמור לקח את הסכום של 19,278 כשכר טירחה. 20. על פי ההסכם, הייתה התובעת צריכה לשלם סכום של 10% (פלוס מע"מ). סכום זה מתוך סך הפיצוי של 130,553 הוא 15,078 ₪. ההפרש הוא לכן: 19,278 ₪ מינוס 15,078 ₪ ולכן הסכום הרלוונטי הוא 4,200 ₪. סוף דבר סיכומו של דבר, לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בדין ובמסמכים שהוצגו מצאתי לקבל את התביעה במלואה. לנוכח האמור לעיל, מגיע לתובעת את הסכום של 4,200₪. לאלה יש להוסיף 1,200₪ הוצאות, אגרת משפט ועוגמת נפש. סה"כ ישלם הנתבע לתובעת סכום של 6,000 ₪ שישולם תוך 45 יום מהיום. לא ישולם, ישא ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. אציין כי הסכסוך לא היה צריך להגיע לבית המשפט ולא אוסיף בכך. זכות בקשת רשות ערעור תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין לבית משפט המחוזי .שכר טרחהעורך דין