התובעת טענה כי משגילתה שחלה טעות והתאריכים בהם מחזיק הנתבע את היחידה אינם תואמים לתאריכים של שבוע חג הפסח, ניסתה לבטל את העיסקה או לשנות את מחיר העיסקה לסך של 2,000 ₪. לטענתה הנתבע לא הסכים. התובעת טענה כי בסופו של דבר השכירה את יחידת הנופש בסך של 2,400 ₪ וביקשה מהנתבע את היתרה אולם זה סירב. להלן פסק דין בנושא ביטול השכרת יחידת נופש קלאב הוטל אילת: טיעוני התובעת התובעת הינה בעלת סוכנות נופש "אמור קלאב" העוסקת בהשכרת יחידות נופש במלון "קלאב הוטל". התובעת טענה שיצרה קשר עם הנתבע על מנת לשכור ממנו את יחידת הנופש שברשותו, וזאת כדי להשכירה לאחרים. לטענת התובעת פנתה לנתבע לפי רישום ממנו עולה שהוא בעל היחידה בשבוע ה- 16. לטענתה סברה שמדובר בשבוע חול המועד פסח, אך ציינה כי אין לה אסמכתא לכך. כן לטענתה בשיחת הטלפון שנערכה בינה לבין הנתבע אישר כי הוא בעל היחידה בשבוע ה- 16. בהמשך לשיחתם זו, טענה התובעת כי שלחה לנתבע הסכם והפקידה לחשבונו סך של 3,800 ₪ כפי שסיכמו בשיחת הטלפון. לטענת התובעת החזיר לה הנתבע את המסמכים חתומים וציין כי היחידה ברשותו בין התאריכים 29.3.09 עד 5.4.09. מכך הבינה, לטענתה, כי ברשותו יחידת נופש לשבוע 16 "נייד" דהיינו שאם השבוע הוא שבוע של חג אז הזכאות ליחידה עוברת לשבוע שלפני כן או שאחרי כן. לטענתה, בשיחתם הטלפונית, דיברו אף על התאריכים ושאלה אותו אם מדובר בתאריכים שבין ה- 12 עד ה- 19 והנתבע השיב בחיוב. עוד טענה כי אם הייתה מודעת לכך שלא מדובר בתאריכים לעיל הרי שלא הייתה מתקשרת בעיסקה. התובעת טענה כי משגילתה שחלה טעות והתאריכים בהם מחזיק הנתבע את היחידה אינם תואמים לתאריכים של שבוע חג הפסח, ניסתה לבטל את העיסקה או לשנות את מחיר העיסקה לסך של 2,000 ₪. לטענתה הנתבע לא הסכים. התובעת טענה כי בסופו של דבר השכירה את יחידת הנופש בסך של 2,400 ₪ וביקשה מהנתבע את היתרה אולם זה סירב. לכתב התביעה צירפה התובעת תצלום של דף אינטרנט מאתר "יד 2" ממנו עולה כי יחידות דומות הוצעו להשכרה בתקופה זו במחירים של כ- 2,000 ₪. התובעת אישרה בחקירתה הנגדית כי מחקה מחירים מהתדפיס שהגישה לבית המשפט כנספח לכתב התביעה. לטענת התובעת נתונים אלו אינם מתייחסים לתאריכים בהם מחזיקים הנתבעים את יחידת הנופש ועל כן מחקה אותם. התובעת טענה שרצתה להוכיח כי עלות השכרת יחידה בתאריכים בהם היחידה בבעלות הנתבע היא בסכום של 2,400 ₪. התובעת טענה כי הסתמכה על נתונים ממאגר שאינו של רשת קלאב הוטל. התובעת טענה כי לא מדובר בטעות בכדאיות העיסקה. טיעוני הנתבע הנתבע טען כי מי שפנתה אליו היא התובעת אשר הציגה עצמה כבעלת חברה להשכרת יחידות נופש. לטענתו סיכם עם התובעת מחיר של 3,800 ₪. התובעת העבירה לו את הכסף לחשבון ולאחר חודש יצרה עימו קשר שוב וטענה כי העסקה לא כדאית לה וביקשה את הכסף חזרה. הנתבע טען כי ידע שהיחידה בבעלותו בשבוע ה- 16, אולם אינו יודע מה התאריכים של שבוע זה ובאיזה מועד מדויק חל השבוע ה- 16 לפי הכללים של חברת "קלאב-הוטל". הנתבע טען שלאחר ששלחה לו התובעת את המסמך לחתימה, טענה שהשבוע שהיחידה ברשותו אינו בערב פסח ולכן היא מבקשת למשוך ידה מן העיסקה. לטענתו לא נשאל על ידי התובעת בשיחתם הטלפונית, אם השבוע שהיחידה מצויה ברשותו הוא שבוע חול המועד פסח, שכן אם היה נשאל היה משיב לה בשלילה. כן טען כי לא נשאל על תאריכים מדוייקים. הנתבע הציג שובר מקלאב הוטל אילת בו צויין כי השבוע שהיחידה בבעלותו הינו השבוע ה- 16. הנתבע טען שמאגר הנתונים עליו הסתמכה התובעת אינו מאגר רישמי של חברת קלאב הוטל. הנתבע טען כי תמוה בעיניו מדוע היה צורך לאשר לתובעת פעמים רבות כי מדובר בשבוע ה- 16 וזאת לאור העובדה כי נראה שהתובעת הגיעה לנתבע באמצעות מידע שברשותה ורק ביקשה מהנתבע לסגור את העיסקה בלי דיון מוקדם אלא מתוך הנחה כי היחידה שברשות הנתבע מתאימה לצרכיה של התובעת. עוד ציין כי התובעת, לאחר שהתברר לה כי לא מדובר בשבוע ה- 16, ניסתה לשנות את תנאי העיסקה ומשלא צלח הדבר בחרה לבטלה. דיון מהימנות התובעת ציינה כי שילמה לתובע סך של 3,800 ₪, וזאת בעוד שמחיר השוק של יחידת "קלאב הוטל" באותו שבוע הינו כ- 2,000 ₪ בלבד, ולפיכך טענה כי טעתה בביצוע העסקה והמחיר אותו שילמה לנתבע הינו מחיר מופרז. על מנת להוכיח טענתה זו, צירפה התובעת לכתב התביעה מסמך המציג מידע מאתר האינטרנט "יד 2" לפיו בשבוע הרלוונטי לעסקה יחידת הנופש מוצעת במחיר של כ-2,000 ₪. המסמך האמור נחזה להיות העתק של דף האינטרנט האמור. במסמך שהוגש לבית המשפט נראה כי רק החל מההודעה העשירית ננקב מחיר. אולם במעמד הדיון הוגש לבית המשפט המסמך המקורי על ידי הנתבע. מעיון במסמך עולה כי נמחקו בטיפקס סכומים שהופיעו במסמך המקורי והמסמך שהוגש לבית המשפט אינו תואם את המסמך המקורי. התובעת אישרה בחקירתה הנגדית כי אכן מחקה בטיפקס חלק מהסכומים בדף שצירפה לכתב התביעה. לדבריה, החלקים שמחקה בטיפקס אינם מתייחסים למה שרצתה להוכיח (עמ' 2, ש' 26). בעניין זה סבורני שהתובעת מחקה בטיפקס סכומים, אשר להבנתה לא שירתו את טענתה בכתב התביעה, ולאחר מכן צילמה את המסמך והגישה את הצילום לבית המשפט. בנוסף אציין כי התובעת הגישה במעמד הדיון לבית המשפט העתק חשבונית מס בגין השכרת יחידת נופש בקלאב הוטל הנושאת תאריך 27.3.09. מעיון בהעתק החשבונית עליו עברה התובעת בעט, עולה חשש כי הסכום שרשמה התובעת בעט אינו זהה לסכום שהועתק להעתק הכימי מהחשבונית המקורית. גם השם שנרשם בעט אינו זהה בוודאות לשם שנרשם על ההעתק הכימי. לאור האמור לעיל, ולאחר ששמעתי את עדויות התובעת והנתבע, אני מעדיף את עדותו של הנתבע, על פני עדותה של התובעת. הנתבע עשה עלי רושם מהימן, ואני מקבל את עדותו. לאור האמור לעיל, יש לבחון את השאלה האם עומדת לתובעת עילה לביטול החוזה בשל טעות. האם מדובר בטעות של התובעת? לטענת התובעת התקשרה בחוזה עקב טעות. סעיף 14 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה". ידע או היה עליו לדעת? ידיעת הצד השני הנדרשת בסעיף 14(א) היא ידיעה בפועל ("ידע") או ידיעה בכוח ("היה עליו לדעת"). על הצד השני, הנתבע, לדעת את מה שאדם סביר היה יודע באותן נסיבות, תוך התחשבות ביחסי הצדדים לחוזה, במעמדו ובעיסוקו של כל אחד מהם. (גבריאלה שלו, דיני החוזים - החלק הכללי, (2005), עמ' 284-285). על כך? נשוא הידיעה בסעיף 14(א) הינו הן הטעות עצמה והן יסודיותה של הטעות (גבריאלה שלו, דיני החוזים - החלק הכללי, (2005), עמ' 285) כלומר, על פי יסודות הסעיף, נדרשה התובעת להוכיח, כי הנתבע ידע או שהיה עליו לדעת כי התובעת מעוניינת בהשכרת יחידת נופש בשבוע המתחיל בערב פסח ושאם לא כן, לא הייתה מתקשרת עימו בעסקה. סבורני כי הנתבע לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך. אופן ההתקשרות בין הצדדים, כאשר התובעת היא שפונה לנתבע על מנת להתקשר בעיסקה, והתובעת היא שמובילה את הסכם ההתקשרות כאשר בידיה מונחים הנתונים כאשת מקצוע וכמי שמציגה את עצמה כבעלת חברה העוסקת בתחום, בעוד שהתובע אינו עוסק בתחום, מעידים על כך שהנתבע לא ידע ולא היה עליו לדעת על הטעות של התובעת ועל יסודיותה. בענין זה אני נותן אמון בעדותו של הנתבע ומקבל את גרסתו. הנתבע צירף אישור על כך שהיחידה בבעלותו בשבוע ה- 16 בין התאריכים 29.3.09 לבין 5.4.09. סבורני כי הנתבע אינו מיומן כפי שהתובעת מיומנת בעיסקאות מעין אלו, והציג את הדברים כפי שסבר שהם. מעדותו של הנתבע עולה כי התובעת היא שפנתה אליו. כן ציין כי אם הייתה שואלת אותו במפורש אם התאריך הינו ערב ליל הסדר, היה משיב לה בשלילה. אני מקבל את עדות הנתבע לפיה רק נשאל האם מדובר בשבוע ה- 16, ולא נשאל על תאריכים מדוייקים. עוד יודגש כי התובעת בעדותה ציינה כי לא פנתה לנתבע ממאגר של רשת "קלאב הוטל" אלא מפירסומים חיצוניים שאינם רשמיים. כן ציינה כי על פי הנתונים שקיבלה, הנתבע הוא בעל יחידה בשבוע ה- 16 אולם אין בידיה כל אסמכתא לכך. לאור העובדה שהתובעת בחרה שלא לברר באופן מדויק ופורמלי את המועדים הנוגעים לעסקה, סבורני שהיא נטלה על עצמה את הסיכון להתרחשות הטעות מצידה. לפיכך, סבורני שלא ניתן לקבוע שהתובעת רשאית הייתה לבטל את החוזה בשל טעות כאמור בסעיף 14 לחוק החוזים. מכאן שהתובעת לא הוכיחה את עילת התביעה. לאור תוצאה זו לא בחנתי את טענתו החלופית של הנתבע, לפיה מדובר בטעות בכדאיות העסקה גרידא. כן סבורני כי לתובעת אין כל עילה גם על פי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 שעניינו הטעיה. הנזק למעלה מן הצורך אציין כי אף אם הייתה התובעת מוכיחה את עילת התביעה, הרי שלא הוכיחה את נזקה. התובעת שילמה לנתבע בפועל סך של 3,800 ₪ בעבור השכרת יחידת הנופש שברשותו. לאחר שביקשה לבטל את החוזה והנתבע לא הסכים לכך, התובעת טענה כי השכירה את היחידה לצד ג'. כן טענה התובעת כי הסכום בו השכירה את היחידה לצד ג' הינו 2,400 ₪. התובעת לא צירפה לכתב התביעה כל מסמך המוכיח כי אכן השכירה את היחידה לצד ג' בסך של 2,400 ₪. במעמד הדיון הציגה התובעת חשבונית על סך 2,400 ₪ אשר באמצעותה ביקשה להוכיח כי השכירה את היחידה בסך של 2,400 ₪. כאמור לעיל, נראה כי ההעתק הכימי של החשבונית שהוגש אינו תואם את המקור. עוד אוסיף כי מחשבונית זו לא ניתן להסיק שמדובר באותה יחידת נופש, משום שהתובעת לא הציגה את ההסכם בנוגע להשכרת יחידת נופש זו. כן צירפה התובעת לכתב התביעה אסופת מסמכים שנועדו להוכיח שמחיר השוק של חבילת הנופש נמוך יותר מזה ששילמה לנתבע. כפי שציינתי לעיל, בנוגע למסמך אחד, מדובר במסמך שחלק מהמחירים שבו נמחקו על-ידי התובעת. יתר על כן, אף אם מחיר השוק נמוך מזה ששולם לנתבע, אין בכך משום הוכחה שבסופו של דבר הושכרה היחידה במחיר נמוך מזה ששולם לנתבע. לפיכך, סבורני שהתובעת לא הוכיחה כי נגרם לה נזק על ידי הנתבע. סוף דבר אשר על כן, אני דוחה את התביעה. התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך של 350 ₪. הסכום ישולם לתובע תוך 30 יום. אם לא ישולם הסכום במועדו, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, תוך 15 ימים.נופששכירותביטול עסקה (הגנת הצרכן)ביטול עסקה (יחידות נופש)