הפסקת התקשרות עם עורך דין

התובעים הודיעו לעורך דינם על הפסקת ההתקשרות, ביקשו ממנו שיפסיק לפעול בעניינם, ביקשו את פירוט פעולותיו בעניינם והחזר כספי. עורך הדין לא נענה לבקשתם והם לא הצליחו ליצור עמו כל קשר. בית המשפט פסק כי התובעים בחרו להפסיק את התקשרותם עם העו"ד, לאור העובדה שהוא לא שיתף עמם פעולה, לא ענה לפניותיהם ולא דיווח להם על פעולותיו, למעט הודעותיו כי "אין חדש" בעניינם. משכך, התובעים פעלו בתום לב מוחלט כאשר בחרו להפסיק את ההתקשרות עם העו"ד. להלן פסק דין בנושא הודעה על הפסקת התקשרות עם עו"ד: בפני תביעתם של התובעים (להלן: "התובעים" או "הנתבעים שכנגד"), כנגד עו"ד (להלן: "הנתבע" או "התובע שכנגד") . התובעים רכשו נכס-יחידה, בבניין שנבנה בגבעת שמואל, מחברת "יסודות יניב" (להלן: "היזם"). לטענתם, בחוזה הרכישה, התחייב היזם לשנות את ייעוד הבניין ברישומי רשם המקרקעין, כדין, מ"דיור מוגן" ל"דיור רגיל", אך הדירה נמסרה לתובעים ב-13/2/03 מבלי ששונה הייעוד. לאור פניית הנתבע אליהם, הם התקשרו עמו בהסכם שכר טרחה ושילמו לו את סכום התביעה. בתביעה דנן אשר הגישו התובעים נגד הנתבע, הם עותרים לחייבו להשיב להם את שכר הטרחה אשר שילמו לו, בתמורה להתחייבותו ליתן להם שירותים משפטיים בהליכים נגד היזם אשר בנה את הבניין. לטענתם, עוד טרם הצטרפותם לייצוג על ידי הנתבע, ייצג הנתבע את חלק מדיירי הבניין מול היזם, בנושאי שינוי ייעוד, אי רישום הדירות בטאבו ועוד, ופנה אל התובעים במכתב מיום 16/3/07 כדי שיצטרפו לתביעה כנגד היזם לביטול עסקת רכישת הדירה. ביום 29/3/07 נפגשו התובעים עם הנתבע במשרדו ברמת גן, כדי לדון בהצטרפותם לתביעה ובהתאם לבקשתו, הם מסרו לו 10 שיקים דחויים, כל שיק על סך 960 ₪ ובסה"כ 9,600 ₪ בתמורה לייצוגם וטיפול בתביעה. לטענת התובעים, פניותיהם לנתבע לאחר מכן, מאז 14/11/07 לא נענו והם לא עודכנו עד להגשת התביעה בפעולותיו, למעט 3 מכתבים אשר נשלחו אליהם בתאריכים 3/5/07, 9/7/07 ו- 14/11/07, שבהם לא נמסר להם כל מידע, למעט תשובה לקונית שהם "יעודכנו בהמשך". משכך ומשלא נענו על ידי הנתבע, הם הצטרפו ב-7/8/08 להסכם פשרה עם היזם, בו ביטלו את תביעתם נגדו אשר הוגשה באמצעות הנתבע. הסכם הפשרה עם היזם נערך ביזמת ועד הבניין. באותו יום, הודיעו התובעים לנתבע על הפסקת ההתקשרות, ביקשו ממנו שיפסיק לפעול בעניינם, ביקשו את פירוט פעולותיו בעניינם והחזר כספי. הנתבע לא נענה לבקשתם והם לא הצליחו ליצור עמו כל קשר. הנתבע טוען כי הוא מנהל, בשם לקוחותיו - דיירים שונים בבניין, החל משנת 2003 הליכים בבית המשפט המחוזי כנגד היזם, בעניין ייעוד הבניין ורישום הזכויות בטאבו ופעל רבות למען לקוחותיו. לגרסתו, הסכם הפשרה עם היזם אינו טוב לרוכשים ומטרתו להסיר את תביעתם. ההליכים נגד היזם ארכו אמנם זמן רב אך חלה בהם התקדמות משמעותית, כולל הרשעתו בדין הפלילי. לגרסתו, התובעים לא היו רשאים לבטל, באופן חד צדדי, את הסכם שכה"ט שנחתם ביום 29/3/07 ואין להם כל זכות לדרוש את כספם בחזרה, כיוון שגם הסכם הפשרה עליו חתמו, הוא תוצאת טיפולו של הנתבע בעניינם. לטענתו, משרדו יעץ לתובעים שלא לחתום על הסכם הפשרה והם חתמו עליו בניגוד לדעתו, והעובדה שהם פיתחו ציפיות, שאינן משמעותיות לעניין סיום ההליכים המשפטיים, אינן מעניינו. לגרסתו, הוא דיווח להם על האירועים בתיק והם הפרו את ההסכם ביניהם. הנתבע הגיש כנגד התובעים תביעה שכנגד, בה הוא עותר לחייב את הנתבעים שכנגד בתשלום מלוא שכר טרחתו על פי הסכם שכה"ט ולחייבם לשלם לו 30,000 ₪. הסכם שכה"ט מיום 29/3/07 קובע, כי התובעים ישלמו לנתבע 9,600 ₪ בגין טיפולו נגד היזם בתביעה לביטול עסקה ו/או פיצויים ו/או ייעוד הקרקע, לרבות מו"מ לפשרה ו/או הליך אחר. בנוסף, התחייבו התובעים לשלם לנתבע 12% מכל תמורה שתיפסק להם, בגין העלאת ערך הנכס אשר הינה תוצאה של טיפולו של הנתבע, בכל מקרה, כולל פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט או בכל דרך אחרת. בכתב הגנתם לתביעה שכנגד, טענו התובעים, כי מיום הצטרפותם להליך המשפטי לא ניתן היה ליצור עם הנתבע כל קשר והוא נטש אותם, גם בתקופה שנציגות הדיירים הצליחה להשיג הסכם פשרה ופיצוי כספי על נזק שייגרם לרוכשים אם לא ישונה ייעוד הבניין. לטענתם, הסכם הפשרה שהוצג על ידי הנתבע בדיון ההוכחות, כאילו הוא ההסכם שנחתם עם הקבלן, לא נחתם על ידם מעולם וההסכם שנחתם בין נציגות ליזם פוטר את כל החותמים מכל חוב כלפי הקבלן. לגרסתם, זכותם להתנתק מטיפולו של הנתבע, אשר לא השיג עבורם דבר ואף התנגד להסכם הפשרה. משכך, לא ברור איך טוען הנתבע, כי הסכם הפשרה הושג עקב פעולותיו. בדיון ההוכחות טען התובע, כי הצטרף לקבוצת הייצוג שיוצגה על ידי הנתבע לאור מכתב הנתבע אליו, בו פרט את ההליכים העומדים להינקט כנגד היזם והצורך היה לשנות את ייעוד הבניין ורישום בטאבו. לטענת התובע "הטריגר" לחתימת הסכם שכה"ט עם הנתבע, היה שיק שהוצג להם על ידי הנתבע, כשיק שאותו קיבל הנתבע מהיזם עבור אחד הדיירים. לכן האמינו התובעים שההליכים נגד היזם עומדים להסתיים. התובע טען בעדותו, כי לא הצליח לקבל מהנתבע כל מסמך והסתמך על דברים בעל פה. עוד טען התובע, כי הנתבע אמר לו לא לחתום על הסכם עם היזם בחודש יולי 2007 ובפועל הוא כן חתם על ההסכם בטיפול נציגות הדיירים, אשר היא שהשיגה את גיבוש ההסכם עם היזם ללא הוצאות מיותרות. לגרסתו, הנתבע מסר לו בפגישתם את נ/2 שהוא כרטיס הביקור שלו שמשרדו בירושלים ובמשרד הזה ובטלפון הזה לא הצליח מעולם להשיג את הנתבע. עד התביעה אפרים לביא, יו"ר נציגות הבניין החל מינואר 2006 העיד בפני, כי הנציגות קיבלה בינואר 2007 מנדט מהדיירים לטפל מול היזם בנושא ייעוד הבניין ורישום זכויות הדיירים בטאבו, והנתבע לא פעל עבור התובע כלל. לדבריו, התובעים הצטרפו לפעולות ועד הנציגות ב-24/1/06 והנציגות סירבה לשתף פעולה עם הנתבע, כיוון שהנתבע הציע לנקוט בהליכים משפטיים בעוד שהנציגות מצאה פתרונות בהסכם פשרה, ללא שהכניסה את הדיירים להוצאות. לגרסתו, נ/1 שהוא כולל את פירוט עיקרי התביעה מטעם הנתבע, עוסק בעיקר בביטול העסקאות. הנתבע טוען, כי אמנם לא נפגש עם התובעים ולא ענה לפניותיהם בכתב, אך לטענתו, דיבר עם התובע טלפונית וביקש לקיים עמו פגישה, אך בקשתו לא נענתה. כאמור, הנתבע אישר כי לא השיב למכתבי התובעים ופניותיהם בכתב. לטענתו עשה זאת טלפונית (עמ' 16 ש' 25 עד עמ' 17 ש' 8). לעניין זה, אין מנוס מקבלת גרסת התובעים, לפיה, למרות פניותיהם בכתב אל הנתבע ומאמציהם, לא הצליחו ליצור כל קשר עם הנתבע ולא קיבלו ממנו כל דיווח לגבי התנהלות התיק. הנתבע כעו"ד, היה אמור להשיב לתובעים לפניותיהם בכתב. על פי עדות הנתבע, הוא לא השיב לפניותיהם אלה, ואין כל ראייה לטענתו, כי השיב להם טלפונית. אני מקבלת את גרסת התובעים, כי נוכח התעלמות הנתבע מפניותיהם אליו והקשותיהם לקבל מידע לגבי התנהלות ההליכים מול היזם, פנו, כברירת מחדל, להסכם הפשרה עם הקבלן, אשר הושג ביוזמת נציגות הבית וחברו לו רוב רובם של הדיירים. גם הודעת התובעים לנתבע להפסיק את הטיפול בעניינם, פנייה אשר התובעים בצעו מיד וביום החתימה על הסכם הפשרה, לא נענתה. מהעדויות והראיות אשר הובאו בפני עולה, כי התובעים פעלו כדין, כאשר פנו לחתום על הסכם עם הקבלן והודיעו לנתבע להפסיק כל פעולה בעניינם, הגם שלא הוכח בפני שפעולה כזו נעשתה על ידי הנתבע. הסכם השיפוי המוזכר על ידי הנתבע בסיכומיו, לא התקבל כראייה, בין השאר, כיוון שלא הוצג הסכם חתום והתובעים התכחשו לקיומו. לדבריהם, חתמו על הסכם אחר, אותו כן הציגו לבית המשפט (נספח ג' לכתב התביעה). כאן המקום לציין כי ההסכם בין התובעים ליזם ו/או לקבלן ו/או לנציגות הבית, אינו מעניינה של תביעה זו. מהעדויות והראיות עולה, כי הנתבע, בשם חלק מהדיירים, הגיש את התביעה נגד היזם בשנת 2003 והתובעים הצטרפו לתביעה בשנת 2007, לאחר פניית הנתבע אל הדיירים אשר לא ייצג, להצטרף לתביעה. ההליך הפלילי נגד היזם ותוצאותיו, אינם חלק מעבודת הנתבע. הסכם שכר הטרחה, אינו קובע שכר שישולם בכל מקרה, אלא שבתמורה לטיפולו של הנתבע בתביעה נגדש היזם לביטול העסקה ו/או לפיצויים ו/או בנוגע לבעיית ייעוד הקרקע, ישלמו לו התובעים, סך 9,600 ₪ ובנוסף, 12% מכל תמורה שתיפסק להם. "בהתקשרות שבין עו"ד ללקוח אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עוה"ד ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עוה"ד, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור איזון ראוי בין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עוה"ד לקבל שכר בגין טרחתו. אין לקרוא דברים אלו באופן שיאפשר לרוקן מתוכן את חובתם של מתקשרים בחוזה לקבלת שירותים משפטיים מעורך דין לנהוג בתום לב". (ע"א 136/92 ביניש-עדיאל-עורכי-דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז) התובעים בחרו להפסיק את התקשרותם עם הנתבע, לאור העובדה שהנתבע לא שיתף עמם פעולה, לא ענה לפניותיהם ולא דיווח להם על פעולותיו, למעט הודעותיו כי "אין חדש" בעניינם. משכך, התובעים פעלו בתום לב מוחלט כאשר בחרו להפסיק את ההתקשרות עמו. במסגרת אחריותו המקצועית של עורך דין, כנתבע, עליו לפעול בעניינו של הלקוח ולעדכנו באופן סביר בנעשה, אך מקום שעורך הדין מותיר פתח לתחושה כי "הפקיר" את לקוחו, הרי שיישא באחריות לכך. רוב רובן של הפעולות שפרט הנתבע בכתבי טענותיו, הן פעולות אותן ביצע טרם הצטרפותם של התובעים לייצוג, לא הוגשו ולא מצאתי אסמכתאות לכך, כי עורך הדין פעל בעניינו של תיק זה מעבר לאמור לעיל. אני מעריכה את פעולות הנתבע בצרוף הנתבעים לתביעה שהוגשה טרם הצטרפותם, בסך של 3,000 ₪. משכך, אני מקבלת בחלקה את תביעה התובעים וקובעת כי הנתבע ישיב לתובעים סך של 6,600 ₪ כשהם צמודים ונושאי ריבית כדין החל מיום 1.2.08 ועד לתשלום בפועל. אין צו להוצאות. הפסקת התקשרותעורך דין