התובע ביקש בתביעה זו לחייב את השוכר להחזיר לו את שאר השיקים שנשארו אצלו. להלן פסק דין בנושא החזרת צ'קים שניתנו למשכיר הדירה: 1. בין התובע ובין הנתבעים נערך חוזה שכירות, אשר הוארך מפעם בפעם ולפי טענת התובע, הוא פונה מהמושכר לפני תום תקופת חוזה השכירות. אצל הנתבעים נשארו 4 שיקים ריקים ולמרות שהבטיחו להשיבם, הם פרעו אותם. שיק אחד ע"ס 2,000 ₪ נפרע. שיק אחר ע"ס 4,700 ₪ הופקד בבנק אך לא כובד עקב חריגה מהחשבון ולכן היה על התובע לשלם עמלה ולא אושרה לו הלוואה על מנת שיוכל להמשיך ולהתקיים ולקנות מצרכים לחג. לאור האמור לעיל, מבקש התובע בתביעה זו לחייב את הנתבעים להחזיר לו את שאר השיקים שנשארו אצלו. 2. עם תחילת הדיון בבית המשפט, ביקש מר ברוק להגיש כתב הגנה בו ציין תיקונים לגבי החודשים הרשומים בכתב ההגנה המקורי ובית המשפט קיבל כתב הגנה זה והתיקונים יבואו לידי ביטוי בהמשך פסק דין זה. בראשית כתב ההגנה, מבקשים הנתבעים לדחות את התביעה של התובע 1 (להלן: "מר ברוק") היות והוא עצמו אינו המשכיר אלא שימש רק כמיופה כח של הנתבעת 2 (להלן: "גב' ברוק") ולגופו של עניין מבקשים הנתבעים לדחות את התביעה ובין היתר מהנימוקים הבאים: א. אכן, ניתנו לנתבעת 4 שיקים, מהם שיק אחד עבור דמי שכירות לחודש מאי 2009, שיק שני עבור חודש יוני 2009 (בכתב ההגנה נרשמו חודשים אפריל במקום מאי ומאי במקום יוני - אך הנתבעים ביקשו לתקן תאריכים אלה) ושני שיקים נוספים להבטחת חובות התובע ו/או בת זוגו. בסמוך למועד תום תקופת השכירות הודיעה גב' ברוק לתובע על הסכמתה להאריך את תקופת השכירות אך גם הודיעה כי בכוונתה למכור את המושכר ולכן סוכם, שגב' ברוק תמסור לתובע הודעה מראש בטרם מכירתו ובהתאם לכך יתפנה התובע מהמושכר. גב' ברוק איתרה רוכש פוטנציאלי לרכישת המושכר ובעקבות כך הודיעה לתובע ביום 31.3.09 שעליה למכור את המושכר בהקדם. עם קבלת ההודעה, ביקש התובע מגב' ברוק לדחות את מועד הפינוי עד ליום 30.6.09 (בכתב ההגנה כתבו הנתבעים 31.5.09, אך ביקשו לתקן לסוף חודש יוני) - בניגוד למוסכם ומשכך, הודיעה גב' ברוק לתובע - טלפונית ובכתב- על הסכמתה לדחות את פינויו של התובע כמבוקש על ידו. ב. בפועל, טוענים הנתבעים, שהתובע כבר מצא דירה חלופית בחודש מרס 2009 ופינו את הדירה במהלך חודש זה (הנתבעים ביקשו לתקן חודש זה לחודש אפריל) - חודשיים בטרם מועד הפינוי המוארך המוסכם. לכן, עקב הפינוי, לא הסכים התובע לשלם דמי שכירות עבור חודשים אפריל-מאי 2009, (הנתבעים ביקשו לתקן מועדים אלה לחודשים מאי-יוני) אך גב' ברוק לא הסכימה לוותר להם על דמי השכירות עבור חודש אפריל, אך הייתה מוכנה לוותר על דמי השכירות עבור חודש מאי 2009 (הנתבעים ביקשו לתקן חודש מאי לחודש יוני) ובהתאם לכך, הפקידה גב' ברוק את השיק שזמן פרעונו בחודש אפריל 2009 והוא אף נפרע. ג. בעת הפינוי התברר לגב' ברוק, שהתובע לא סילק את מלוא החובות שנצברו על ידם, לכן נאלצה גב' ברוק לסלק חובות אלה בעצמה. לכן, סבורה גב' ברוק, שאין תוקף להסכמתה לוותר על דמי השכירות עבור חודש מאי 2009 (הנתבעים ביקשו לתקן את חודש מאי בחודש יוני)- משום שוויתור זה נעשה לפנים משורת הדין. משכך סברה, הפקידה גב' ברוק גם את השיק שזמן פרעונו חודש מאי 2009. בהמשך מפרטים הנתבעים את חובותיו הכספיים של התובע כלפי גב' ברוק - הכולל גם את דמי השכירות עבור חודש מאי 2009 והמסתכמים לסך של 4,391 ₪. עוד נטען על ידי הנתבעים, שגב' ברוק לא הבטיחה להשיב את יתרת השיקים, אלא ציינה בפניהם שהשיק השלישי והרביעי יוחזרו אם יסלק התובע את חובותיו כלפי גב' ברוק, אך משחובות אלו לא שולמו - אין מקום להשיב לתובע את השיקים. 3. בכותרת התביעה מציין התובע כסכום הכסף הנתבע את הסך של 2,000 ₪, ברם בסיפא לכתב התביעה תובע התובע להורות לנתבעים להשיב לו את שאר השיקים שנשארו אצל הנתבעים. בראשית פסק הדין, עלי לציין כי אין בכוונת בית המשפט לדון בשאלת הוצאותיהם של הנתבעים - כפי שאלו באות לידי ביטוי בסעיף 19 לכתב ההגנה, הן משום שאין בפני כתב תביעה שכנגד והן משום שבגין אותן הוצאות הוגש שיק, שהיה ברשות הנתבעים, לביצוע בלשכת ההוצל"פ וכל העניין הקשור בשיק זה, אשר הוגש גם כגביית חלק מההוצאות יידון שם. לכן, בית משפט זה ידון בשאלה, האם על הנתבעים להשיב לתובע את הסך של 2,000 ₪ שנגבה כדמי שכירות עבור חודש מאי 2009 - ולמעשה כך גם מבקש התובע בבית המשפט באומרו: "התביעה שלי זה עבור 2,000 ₪ שנפדה שזה היה בחודש חמישי שכבר פיניתי ולא היה צריך להיפרע" (עמ' 2 לפ', ש' 24). 4. א. למעשה, אין חולק בין הצדדים, שלגב' ברוק ניתנה הזכות למכור המושכר - תוך תקופת השכירות וכך גם נאמר בחוזה השכירות מיום 6.8.04. הצדדים לא הגישו לבית המשפט חוזי שכירות המאריכים ברצף את תקופות השכירות המקורית, ברם מדברי מר ברוק עולה, שהארכת תקופת השכירות נעשתה טלפונית (עמ' 3 לפ', ש' 4- 5). בחוזה המקורי נקבע : "המשכיר רשאי למכור את המושכר ו/או להעביר את הזכויות בו לאחר/ים תוך תקופת השכירות מבלי להזדקק להסכמת השוכרים ובתנאי מפורש שישמרו זכויות השוכרים לפי חוזה זה" (ראה סעיף 10 לחוזה השכירות הנ"ל). משכך, אין ספק שהייתה לה לגב' ברוק הזכות למכור את המושכר, אך גם אם ניתנה לה זכות זו, היה עליה ליתן לתובע זמן סביר על מנת שיוכל לארגן את עצמו לפנות את המושכר פינוי מוקדם ולא כפי שהעיד מר ברוק: "... ופנינו לדיירים ואמרנו שיש קונה ונבקש שיפנו את הדירה כמה שיותר מהר". התובע צדק, כאשר שאל את מר ברוק: "מה זה כמה שיותר מהר", ואילו מר ברוק סבר שניתן לפנות את המושכר תוך חודש (ראה עדותו של מר ברוק בעמ' 3 לפ', ש' 6- ואילך). ב. לפי טענת הנתבעים, מצא התובע דירה חלופית די מהר וכבר במהלך חודש מרס 2009 - חודשיים בטרם מועד הפינוי- כבר פינה התובע את הדירה. כך כותבים הנתבעים בכתב ההגנה: "... ובפועל התובע ו/או יהודית ברום איתרו דירה חלופית ופינו את המושכר כבר במהלך מרץ 2009..." (סעיף 15 לכתב ההגנה). בעוד שמהאמור בסעיף זה עולה שכבר במרס פינה התובע את המושכר, מעיד הנתבע בבית המשפט כי עד 1.5.09 היה התובע עדיין בדירה והוא חושב שהתובע פינה בסוף אפריל (ראה בעמ' 3 לפ', ש' 26-30). סעיף 10 לחוזה השכירות אמנם מקנה למשכיר למכור את המושכר תוך תקופת השכירות, ברם נאמר גם בסעיף זה, שהתנאי המפורש הוא שיישמרו זכויות השוכרים לפי הסכם זה. זכויות השוכרים הן גם זכויות לאפשר לשוכר להשלים את תקופת השכירות - שכן משכיר המבקש למכור נכס מושכר חייב לקחת בחשבון את השוכר הנמצא בדירה ואת זכויותיו הצריכות להישמר על פי חוזה השכירות. נכון הוא, שהמשכיר רשאי למכור את המושכר, אף ללא הסכמת השוכר, ברם יש להמשיך ולשמור על זוכיותיו של השוכר על פי החוזה וכך אכן נאמר בהסכם. 5. התובע עשה מאמץ למצוא דירה חלופית עוד בטרם פגה תקופת השכירות ובטרם פגה התקופה הנוספת שהוסכם עליה - לאחר שנמצא קונה פונטציאלי ומאחר והוא פינה את המושכר, אזי מאותו שלב של הפינוי אין על התובע לשלם דמי שכירות. לכן, בנסיבות אלה, אני מחליט כדלקמן: א. גב' ברוק הינה אמו של מר ברוק והיא עצמה לא התייצבה לדיון בבית המשפט. עם זאת אני מקבל את טענת מר ברוק, שהוא עצמו צד לחוזה רק כמיופה כח של גב' ברוק ואני מחליט למחוק את התביעה נגדו. ב. באשר לגב' ברוק, שהיא הייתה בעלת הנכס המושכר ולאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני מחייב את הגב' ירדנה ברוק לשלם לתובע סך של 2,000 ₪ (השיק שנפרע בעד דמי שכירות, כאשר התובע כבר לא החזיק בפועל במושכר) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 22.9.09- ועד התשלום בפועל. באשר ליתרת השיקים, אין בדעתי להכריע בעניין זה, הן משום שבעצם זאת תביעה ל"צו עשה", שאין בסמכותו העניינית של בית משפט זה ליתן סעד כזה והן משום שהשיק או השיקים הם עדיין נושא לדיון בלשכת ההוצאה לפועל ואין מקום לדון בהם גם בבית משפט זה. ג. לאור הנסיבות המיוחדות, של הפינוי המוקדם, החלטתי שלא לחייב בהוצאות בנוסף לסכום שקבעתי לעיל. שכירותשיקים