להלן פסק דין בנושא החזר שכר טרחת עורך דין ששולם ביתר: עניינה של תביעה זו הינה דרישה להחזר תשלום שכ"ט, אשר נגבה על ידי הנתבעת- עורכת דין במקצועה, מאת התובעים 1-3, בגין יצוגם מול חב' דוד לובינסקי בע"מ (להלן: "היבואן"), בעניינו של רכב מסוג פיג'ו 307 מ.ר. 46-424-65 (להלן: "הרכב"), אותו רכשו התובעים 1 ו- 2 מהיבואן, ואשר התגלו בו פגמים. להלן תמצית העובדות הצריכות לענין: ביום 26/03/08 רכשו התובעים 1 ו- 2 עבור התובע 3, את הרכב, תמורת סך של 111,234 ₪, מאת היבואן. לאחר מספר ימים הבחין התובע 3 בנזקי קורוזיה בחלקים שונים של הרכב. חוו"ד שמאי ראשונה, שניתנה ביום 01/04/08, על סמך בדיקת הרכב העלתה כי עקב נזקי הקורוזיה ברכב ירד ערכו של הרכב ב- 8%. משכך פנו התובעים ליבואן ודרשו להחליף את הרכב בחדש. היבואן סרב לדרישה זו והציע לרכוש את הרכב כעבור שנה ממועד הרכישה במחיר מחירון מוכר בשוק באותו מועד, תוך הבאה בחשבון של הפחתות הנהוגות והמחויבות ממצב הרכב כפי שיהיה באותה העת. התובעים סירבו להצעה זו של היבואן, פנו אל הנתבעת לצורך קבלת ייצוג משפטי אל מול היבואן ובמקביל פנו גם אל מומחה מתכות- עד ההגנה מס' 3 מר אייזנברג שלמה, על מנת שיערוך חוות דעתו בענין הכשלים שנתגלו ברכב. ביום 27/07/08 נחתם בין התובעים 2 ו- 3 לבין הנתבעת הסכם שכר טרחה (נספח ה' לכתב התביעה). באותו מעמד חתמה התובעת 2 על יפוי כוח לטובת הנתבעת. ביום 27/07/08 פנתה הנתבעת בשם התובעים ליבואן, ותוך שהיא שוטחת בפניו טענותיה הציעה, לפנים משורת הדין ולצורכי פשרה, להסתפק בהשבה מלאה של מלוא הסכום ששילמו התובעים עבור הרכב כשהוא צמוד, וכן בהשבה של הוצאות ישירות שנגרמו להם. לחילופין, הציעה כי יסופק ע"י היבואן, לאלתר, רכב חדש במקום הרכב, ולוותר בשלב זה על הוצאות עקיפות שנגרמו לתובעים. לאחר שנשלח מכתב זה ליבואן התנהל משא ומתן בין הצדדים, כאשר התובעים מיוצגים כאמור ע"י הנתבעת והיבואן מיוצג ע"י משרד עוה"ד זליגמן. סופו של מו"מ זה בפגישה שהתקיימה ביום 15/09/08 במשרדה של הנתבעת, בה נכחו נציג היבואן, באי-כוח היבואן, הנתבעת והתובע 3. בסופה של פגישה זו גובש הסכם פשרה (נספח א' לכתב ההגנה) שעיקריו כללו תשלום של 120,000 ₪ לידי התובעים כנגד השבת הרכב ליבואן, ויתור של התובעים על טענות ו/או דרישות ו/או תביעות כלפי היבואן בקשר עם הרכב, כמו גם הסכמה כי התובעים ובני משפחתם לא ירכשו יותר מהיבואן כלי רכב מסוג פיג'ו או סיטרואן במישרין או בעקיפין. משנדרשו התובעים 1 ו- 2, בהיותם בעלי הרכב הרשומים, לחתום על הסכם הפשרה סירבו. בתוך כך ביום 16/09/09 פנה התובע 3 אל הנתבעת והודיע לה על הפסקת היצוג (נספח ט' לכתב התביעה) בעטיה של התנהלות שאינה משרתת את עניינם של התובעים, כך לטענתו. בנוסף, הודיע התובע 3 על הפסקת הייצוג גם ליבואן וגם לבאי כוח היבואן. טענת התובעים בעיקרה הינה כי מדובר בייצוג רשלני וכושל המתבטא בכך שהנתבעת שאפה לסיים המשא ומתן בפשרה בכל מחיר, תוך השקעה מינימלית ותוך מתן הסכמה מראש להצעת הפשרה שהציע היבואן אשר הותירה את התובעים ללא שיפוי בגין הוצאותיהם הרבות שהסתכמו לדבריהם בסך כ- 37,000 ₪ (סעיף 24 לכתב התביעה). אשר על כך דורשים התובעים בתביעתם זו השבה מלאה של שכר הטרחה ששולם לנתבעת בסך 23,100 ₪, כמו גם פיצוי בגין התשלום בו נשאו בגין הגשת תביעתם זו בסך 3,500 ₪. לאחר ששבתי וקראתי את כתבי הטענות המפורטים, עיינתי בדקדוק במסמכים שצורפו אליהם ובאלה שהוגשו לתיק בית המשפט, בחנתי את עדויות הצדדים והתרשמתי מהם, נתתי את דעתי לטענות הצדדים ולראיות שהוצגו בפני אני קובעת כי דין התביעה להדחות והכל כפי שיפורט להלן. בפי התובעים טענה כי הוצג בפניהם מצג כוזב ע"י הנתבעת לפיו הובטח להם כי תוגש תביעה לבית המשפט כנגד היבואן ויצרן הרכב להחזר מלוא נזקיהם והוצאותיהם, ולפיכך ועל בסיס מצג זה בלבד הסכימו התובעים לשלם לנתבעת את שכר הטרחה אותו דרשה. לא מצאתי כי טענה זו הוכחה כלל ועיקר. המדובר בטענה בעלמא ובעל פה אשר נוגדת מסמך כתוב מפורש- הסכם שכר הטרחה מיום 24/07/07 (נספח ה' לכתב התביעה) עליו חתומים התובעים 2 ו- 3. בהסכם שכר הטרחה נכתב מפורשות "מהות הענין: התנהלות מול פיג'ו/דוד לובינסקי בגין רכב 46-424-65". הסכם שכ"ט אינו מייחד עצמו להגשת תביעה לבית המשפט בלבד, ונוקט לשון "התנהלות" קרי, התנהלות בין מחוץ לכותלי בית המשפט ובין בבית המשפט. זאת ועוד, בעדותה של הנתבעת בבית המשפט, בה מצאתי ליתן אמון מלא ולא מסויג, מסרה האחרונה כי הסבירה לתובעים כי בכוונתה למצות הליכי פשרה במהלך תקופת פגרת בתי המשפט ובמידה והללו לא יצליחו תוגש תביעה בתחילת שנת המשפט. עוד העידה הנתבעת כי הסבירה לתובעים יתרונותיה של פשרה, משמעות הגשת תביעה והסיכויים והסיכונים בצידה. לגרסת הנתבעת טרחה והדגישה בפני התובעים, כפי שדואגת להדגיש בפני כלל לקוחותיה, כי לעולם לא ניתן לדעת איך תיק מסתיים בבית המשפט, כי "עורך דין זה לא חברת ביטוח", ובהכרח לא הבטיחה ולא יכלה להבטיח תוצאה בהליך משפטי (ראה עדותה הראשית בעמ' 9 לפרוטוקול ש' 34-12). יתר על כן, גרסת התובעים בענין זה אינה מתיישבת כלל ועיקר עם התנהלותם במהלך המגעים שנערכו בין הנתבעת לבין היבואן ובאי כוחו. עפ"י העדויות שהובאו בפני מכתב הדרישה שנשלח ליבואן ע"י הנתבעת ביום 27/07/08, במטרה לסיים ההליך מחוץ לכותלי בית המשפט, נשלח בידיעתו המלאה ובברכתו של התובע 3. בכתב התביעה אף מודה התובע 3 מפורשות כי בחר לשבח הנתבעת על משלוח המכתב (סעיף 14 לכתב התביעה). בהמשך היה התובע 3 שותף מלא למו"מ ולמהלכיו, כמו גם נכח בישיבה שנערכה ביום 15/09/08 במשרדי התובעת בנוכחות היבואן ובאי כוחו שם גובשו פרטי הסכם הפשרה. והרי אם כוונת התובעים, ובכללם התובע 3, שהינו הרוח החיה אשר מנהל וניהל את ההליכים בפרשה, הייתה להליך משפטי בבית המשפט הא ותו לא, מה טעם מצא התובע 3 להשתתף בפגישה שכל מהותה ניהול הליכים ונסיון לסיים הסכסוך מחוץ לכתלי בית המשפט? מה מנע מהתובע 3, שהתרשמתי כי הינו אדם דעתן היודע להתנסח בבהירות ובאופן ברור, המודע היטב לזכויותיו ויודע לעמוד עליהן, כמו גם מצוי בעניינים משפטיים ודרך ניהולם, האף שאין זה מקצועו, להודיע כבר בשלב זה לנתבעת כי אין כל טעם ו/או ענין בהליכי פשרה וכי פניו ופני בני משפחתו הינם לניהול הליך ומיצוי הדין בין כתלי בית המשפט בלבד?! שיתוף הפעולה המלא של התובע 3 כמו גם מעורבותו העמוקה בכל שלב משלבי המו"מ יש בהם כדי להעיד באופן ברור וחד משמעי על כי התובעים ידעו גם ידעו כי הנתבעת ממצה הליכי פשרה ונתנו ידם לכך. הדברים נכונים שבעתיים שעה שמאמצת אני את גרסת הנתבעת בהיותה מהימנה בעיני, ולפיה התובע 3 שב והבהיר לה רצונו לסיים ההליך כמה שיותר מהר, שכן אינו מעניין להמשיך ולהחזיק ברכב ולו יום אחד נוסף (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 20-23). גרסתה זו של הנתבעת בדבר רצונו של התובע 3 לסיים ההליך במהירות המירבית אושרה אף בעדות עד ההגנה מס' 3 מר אייזנברג. כיצד אם כן רצונו זה של התובע 3 מתיישב עם טענתו בדבר מיצוי ההליך המשפטי, הליך ארוך, הכרוך בהוצאות לכל אורכו, המחייב המשך החזקת הרכב ואשר סופו מי ישורנו??? עוד מסתבר כי זמן קצר בלבד לאחר פיטוריה של הנתבעת, ובניגוד לגרסתם כי חפצו במיצוי ההליך המשפטי, בחרו התובעים בכל זאת לחתום על הסכם הפשרה מול היבואן. בענין זה מצאתי לנכון להדגיש כי התובעים בחרו שלא לצרף לכתב טענותיהם את הסכם הפשרה שנחתם על ידם, בסופו של דבר, ונראה שלא בכדי. במהלך הדיון הוגש לתיק בית המשפט הסכם הפשרה שנחתם ע"י התובעים מול היבואן, ועיון בו מעלה כי מדובר בהסכם אשר תנאיו טובים עוד פחות מתנאי ההסכם שגובש מלכתחילה בין הנתבעת ליבואן ובאי כוחו. בחקירתו הנגדית אף אישר התובע 3 כי הסכם הפשרה שנחתם בסופו של דבר הוא הסכם "גרוע יותר" מההסכם שגובש עבורם ע"י הנתבעת (עמ' 2 לפרוטוקול ש' 4-5). אם לא די בכך, עוד הוכח בפני כי עובר לחתימת הסכם פשרה זה יוצגו התובעים ע"י עו"ד נועם שכנר (ראה לענין זה עדות עד הגנה 1 עו"ד רוזנטל והמסמכים שהגיש לתיק בית המשפט עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 24-32). עובדה זו הוכחה בראיות מפורשות לבית המשפט, וזאת בניגוד מוחלט לגרסתו החד משמעית והעקבית של הנתבע בכתב טענותיו ובעדותו תחת אזהרה בבית המשפט בה טען ללא סייג כי עו"ד שכנר לא ייצג אותו כלל ועיקר בחתימת הסכם הפשרה מול היבואן. המסמכים שצורפו לתיק בית המשפט ע"י עד ההגנה- עו"ד רוזנטל משקפים באופן ברור וחד משמעי את העובדה כי את המשא ומתן עובר לחתימת הסכם הפשרה ניהל עורך הדין שכנר. כמו גם הסכם הפשרה ת/1 כולל מפורשות את הצהרתו של עורך הדין שכנר, בחתימתו ובחותמתו כי כל אחד מן התובעים היה מיוצג על ידו. בחירת התובעים, בסופו של יום, לאחר פיטורי הנתבעת וכשהם מיוצגים ע"י עו"ד אחר, לחתום על הסכם פשרה אשר בוסס בעיקרו על הסכם הפשרה שתנאיו גובשו ע"י הנתבעת, ואשר יש בו אף משום הרעת מצבם של התובעים במקצת, אינה מתיישבת עם טענתם כי חפצו במיצוי ההליך המשפטי עד תום בין כתלי בית המשפט. לתובעים עמדו כ- 7 שנים להגשת תביעתם, מה אצה להם הדרך לחתום כבר ביום 30/10/08 על הסכם הפשרה, אם סברו שתנאיו מקפחים אותם וגורמים להם לנזקים כספיים כבדים ואשר גובש לגרסתם תוך כדי שיוצגו באופן בלתי מיומן בלתי מקצועי ורשלני? מה מנע מבעדם להגיש תביעתם בבית המשפט ולהלחם על מלוא זכויותיהם? ניסיונות התובעים ליתן הסבר להתנהלותם זו ולתרצה בעובדה כי מצאו עצמם ללא ייצוג, לאחר שנאלצו לפטר את הנתבעת עקב ייצוגה הכושל ונאלצו לקבל את הצעת היבואן אשר לא הטיבה עמם במטרה להקטין את נזקיהם (סעיף 26 לכתב התביעה), אינה אלא ניסיון לזרות חול בעיני בית המשפט, תוך הצגת טיעון שקרי במפגיע. כאמור לעיל הוכח בפני בית המשפט, באופן חד משמעי, כי התובעים יוצגו בשלב זה באופן מלא ע"י עוה"ד נועם שכנר, שנדמה כי אף הוא מצא את הסכם הפשרה כראוי לפתרון הסכסוך, ולא המליץ לתובעים לנהל הליך משפטי תחת הסדר פשרה. סופו של דבר חתמו התובעים על הסכם פשרה אשר תנאיו והשגיו הינם פרי עבודתה של הנתבעת ושלה בלבד. נדמה אם כן כי כל טענתם של התובעים בדבר רצונם במיצוי הליך משפטי בהתאם לשסוכם עם הנתבעת, לא באה לעולם אלא במטרה להתחמק מתשלום שכר טרחתה של הנתבעת. ההתרשמות הינה כי התובעים אשר "הופתעו" מהמהירות בה הושג הסכם הפשרה סברו כי הנתבעת "זכתה" בקלות בשכר הטרחה ששולם לה מראש, לפיכך טיכסו עצה, ומצאו כי הפתרון הינו פיטוריה המיידיים של הנתבעת, עוד טרם חתימת הסכם הפשרה, בטענה כי יצוגם היה נגוע ברשלנות. העובדה כי זמן קצר בלבד לאחר פיטורי הנתבעת, וכשהם מיוצגים ע"י עוה"ד שכנר, חתמו התובעים על הסכם פשרה כאמור לעיל, מעידה, ללא עוררין, כי התוצאה אליה הגיעה הנתבעת הייתה מספקת וראויה בעיני התובעים ובעיני בא כוחם החדש, ומשכך ברור כי טענת הרשלנות בייצוג נועדה להמנע מתשלום שכר טרחת הנתבעת. מצאתי לנכון להוסיף כי עיון בפרטי ההסכם שגובש ע"י הנתבעת מלמד כי מדובר בהסדר פשרה ראוי ואף למעלה מכך. בוודאי שאין לומר כי תנאי ההסכם קיפחו את התובעים או כי מדובר "בהצעה נפסדת" לה הסכימה הנתבעת וזאת במטרה להרוויח כסף קל לכיסה על גבם של התובעים- כפי טענת התובעים (סעיף 30-31 לכתב התביעה). מהעדויות שהוצגו בפני עולה כי הנתבעת לא חסכה כל מאמץ על מנת להשיג התוצאה הטובה ביותר עבור התובעים, אם בניהול מו"מ אינטנסיבי מול היבואן ובאי כוחו, אם במעורבות עמוקה בשלבי הכנת חוות הדעת במעבדת המתכות (כפי שהעיד עליה עד הגנה מס' 3 מר אייזנברג, עמ' 11 לפרוטוקול ש' 32-35), ואם במתן מלוא היחס לתובעים בכלל ולתובע 3 בפרט במהלך כל תקופת הייצוג. סופם של מאמצים אלו בגיבוש הסכם פשרה הטומן בחובו החזר של מלוא ערך הרכב, ללא הפחתת דמי שימוש ראויים עבור תקופה בת למעלה מ- ½ שנה בה היה בשימוש התובעים, והחזר כל הוצאות הנתבעים בגין חווה"ד המומחים שהזמינו וזאת בפרק זמן של 45 יום מהיום בו שכרו את שירותי הנתבעת. מדובר בהסכם ראוי אם לא למעלה מכך. טענת התובעים לפיה לו הייתה מוגשת תביעה בבית המשפט ומתנהלת, היו זוכים במלוא תביעתם ובהחזר מלוא הוצאותיהם לרבות שכ"ט הנתבעת, הינה, בכל הכבוד, טענה סתמית, שאין לה על מה שתסמוך, ומוטב היה לה כי לא תטען. אין איש היודע סופו של הליך משפטי, ואין איש היכול להבטיח תוצאות הליך משפטי, ההיפך הוא הנכון- העושה זאת הוא הכושל בייצוג מטעה ומועל באמון לקוחו. הקורולציה אותה מבקשים התובעים לעשות בין אופן ניהול ההליך לתוצאותיו אינה נכונה במקרה זה. לא ניתן לקבוע כקביעה עובדתית שהוכחה או אפילו הסתברה כי מיצוי ההליך המשפטי עד תום היה בהכרח מביא את התובעים לתוצאה טובה יותר מהתוצאה שהושגה עבורם ע"י הנתבעת בפשרה. סוף דבר- לא רק שלא מצאתי רשלנות כלשהי בהתנהלותה של הנתבעת, אלא מצאתי כי התנהלותה הייתה ללא דופי, ודרך פעולתה הייתה מקצועית, מיומנת והביאה לתוצאה טובה עבור התובעים, אשר בסופו של דבר אף נהנו מפירותיה בחתימתם על הסכם הפשרה שהוא תוצאה של פרי עמלה. אשר על כן אני מורה על דחיית התביעה. הנתבעים ישאו בהוצאות התובעת בסך של 1,500 ₪, וכן יישאו בהוצאות העדים- עד ההגנה מס' 1 עו"ד רוזנטל בסך 500 ₪, עד ההגנה מס' 3 מר שלמה אייזנברג בסך 500 ₪ ועד התביעה מר ויקטור עידן בסך 500 ₪. ההוצאות ישולמו עד לא יאוחר מיום 23/01/10 שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל. שכר טרחת עורך דיןשכר טרחהעורך דין