לטענת התובעת (המשכירה): נגרמו לה הוצאות ונזקים רבים כתוצאה מהשכרת הבית לנתבעת, בחודש מרץ 2007 הנתבעת קיזזה משכר הדירה סך של 3,676 ₪, וזאת בשל תיקון שעשתה במערכת החשמל והחלפת פילטר מים. הנתבעת (השוכרת) כפרה בטענות התובעת, וטענה כי היא זו שנפגעה כתוצאה משכירת הבית, שכן מערכת החשמל בדירה לא היתה תקינה, והפקקים היו נופלים באופן קבוע. למרות תלונותיה, התובעת לא שלחה חשמלאי, ולכן נאלצה להזמין חשמלאי בעצמה, שאמר לה כי המצב מסוכן ותיקן את הליקויים, והיא שילמה לו 3,640 ₪. להלן פסק דין בנושא בעיות חשמל בדירה שכורה: כללי התובעת השכירה לנתבעת ולבני משפחתה בית המצוי ברחוב נחל לכיש 8ב' באשדוד (להלן- הבית), לתקופה של שנה ושבעה חודשים, מיום 1.1.06 ועד ליום 30.7.07, על פי חוזה שכירות שנחתם בין הצדדים (להלן- החוזה). עם סיום תקופת השכירות, התגלע סכסוך בין הצדדים, שבעטיו הגישו הצדדים לבית משפט זה תביעה ותביעה שכנגד. טענות התובעת לטענת התובעת נגרמו לה הוצאות ונזקים רבים כתוצאה מהשכרת הבית לנתבעת, כמפורט להלן: בחודש מרץ 2007 הנתבעת קיזזה משכר הדירה סך של 3,676 ₪, וזאת בשל תיקון שעשתה במערכת החשמל והחלפת פילטר מים. בהקשר זה טענה התובעת, כי על פי סעיף 8 לחוזה היה על הנתבעת לשאת בעלות התיקון, וכי מערכת החשמל קרסה בשל עומס יתר שהעמיסה הנתבעת על מערכת החשמל. לפיכך, עתרה התובעת כי הנתבעת תשלם את הסכום שקוזז, בתוספת קנס של $10 לכל יום איחור בתשלום, כפי שנקבע בחוזה. הנתבעת ומשפחתה שברו שולחן מפלסטיק ושעון השקייה שהיו תקינים לפני תחילת השכירות. הנתבעת ומשפחתה גרמו נזק לשני מיני מזגנים, שהיו תקינים בתחילת השכירות. הנתבעת הותירה בית מלוכלך מאד ולא מסוייד, דבר שהצריך עבודות נקיון במשך יומיים וצביעת הבית, וזאת למרות שהנתבעת קיבלה את הבית נקי ומסוייד. הנתבעת השאירה את הבית כשהוא מלא בעכברים ובמזיקים, ולכן התובעת נדרשה לתקן רשתות בחלונות, למרות שהוחלפו בתחילת השכירות, וכן לבצע הדברה. כמו כן, העכברים הבריחו שוכרים חדשים מצרפת שנכנסו לדירה בתחילת חודש אוגוסט 2007, ועזבו מיד עם הגיעם, ולכן הפסידה התובעת שכר דירה ונאלצה לשלם חשבון מים וארנונה לחודש אוגוסט. לאור כל האמור לעיל, עתרה התובעת, כי הנתבעת תפצה אותה בסך כולל של 17,800 ₪, לאור הסכום המקסימלי שניתן היה לתבוע בבית משפט זה, בעת הגשת התביעה. טענות הנתבעת הנתבעת כפרה בטענות התובעת, וטענה כי היא זו שנפגעה כתוצאה משכירת הבית, שכן: מערכת החשמל בדירה לא היתה תקינה, והפקקים היו נופלים באופן קבוע. למרות תלונותיה, התובעת לא שלחה חשמלאי, ולכן נאלצה להזמין חשמלאי בעצמה, שאמר לה כי המצב מסוכן ותיקן את הליקויים, והיא שילמה לו 3,640 ₪. בנוסף, היתה נזילת מים גדולה מהמסנן, ומכיוון שהתובעת לא הסכימה לשלוח אינסטלטור, היא החליפה מסנן בעלות של 850 ₪. לטענתה, לא ניכתה את כל הסכום משכר הדירה, והתובעת חייבת לה עוד 1,020 ₪. היא החזירה את השולחן ושעון ההשקיה באותו מצב שקיבלה אותם. בפברואר 2006 הפסיקה להשתמש במזגנים בשל בעיות בחשמל ולכן גם לא גרמה את הנזק. הבית הושאר במצב נקי כשהקירות נקיים, למרות שהיא קיבלה את הבית מלוכלך, עם כתמים על הקירות, ונאלצה לנקות 5 ימים לפני תחילת המגורים. העכברים היו בבית עוד לפני תחילת השכירות, וכך אמרה לה התובעת עצמה, ולכן רשתות החלונות נקרעו. עוד טענה הנתבעת, כי ביחידת דיור נפרדת בבית התגוררה דיירת, אשר היתה אמורה לשלם לנתבעת חלק מחשבונות החשמל, מים וארנונה, אך היא חייבת לה עד היום סך של 640 ₪. בנוסף טענה הנתבעת, כי נפגמה הנאתה מהשימוש בבית, בשל חוסר היכולת להשתמש במזגנים, והעדר מים חמים במטבח. כמו כן טענה כי השאירה בבית בלון גז מלא ושני מייבשי כביסה שנזרקו ע"י התובעת. הנתבעת הוסיפה כי לה ולבני משפחתה נגרמה עוגמת נפש רבה עקב התנהגות התובעת כלפיהם, שצעקה עליהם וביקרה בביתם ללא הודעה מראש, ואף איימה בפני בנה הקטין לזרוק אותם מהבית. כמו כן, התובעת הפריעה לה לפנות את הבית עם תום תקופת השכירות, והיא נאלצה לערב בכך את המשטרה. לאור כל האמור לעיל, עתרה הנתבעת כי התובעת תפצה אותה בסך של 17,800 ₪, ובכל מקרה כי נזקים אלו יקוזזו מסכום התביעה. הראיות ועדויות הצדדים שני הצדדים הגישו לבית המשפט כתבי טענות עמוסים בטענות מטענות שונות, עדויות בכתב של עדים שונים, וחשבוניות לגבי ההוצאות הנטענות, ובין היתר הגישה התובעת את החוזה. כמו כן, במהלך שלושה דיונים שהתקיימו בתיק זה, חזרו הצדדים על טענותיהן, והביאו עדים מטעמן לתמיכת גרסאותיהן. מטעם התובעת העיד ראובן שם טוב, שטען כי ערך תיקונים בדירה לפני תחילת השכירות ובסיומה. לטענתו, הוא עשה תיקוני צבע והחליף רשתות בחלונות לפני תחילת השכירות, אך בסיום השכירות מצא שוב רשתות קרועות, בית מלוכלך עם זבל רב מפוזר בגינה, ומזגנים שאינם פועלים. לטענתו, הוא הגיע בסיום התקופה ניקה וצבע את כל הבית במשך כיומיים, וקיבל שכר של כ- 300 ₪ ליום, לא כולל חומרים. לדבריו, אינו יודע מה היתה רמת הנקיון בדירה בתחילת השכירות, אך יודע כי עבדו עובדי נקיון במקום. עוד העיד חתנה של התובעת מר שוורץ, הנדסאי חשמל וחשמלאי מוסמך בהכשרתו, אשר התגורר לטענתו במשך 3 שנים בבית, ולא נתקל בבעיות חשמל. לטענת העד, הוא הגיע לדירה בעקבות תלונות הנתבעת על קצרים ונפילות מתח, ומצא בדירה מצב מסוכן, שכן הנתבעת חיברה מספר מכשירי חשמל לכל שקע חשמלי (לדוגמא שני מקררים ותנור על שקע אחד שאמור לשמש לקולט אדים), והרבה מאד כבלים מאריכים היו פזורים על הרצפה. לדבריו, בגלל עומסי החשמל, מצא נורות שרופות רבות שנשברו בגופי התאורה ושקעים שרופים. העד טען, כי הסביר לנתבעת שאם היא צריכה מכשירי חשמל רבים כפי שמצא במקום (לפחות 3 מחשבים, 2 מקררים, מספר טלויזיות, תנורים מכונות כביסה ומייבשי כביסה), עליה להגדיל את חיבור החשמל של הבית, שכן ההספק הקיים אינו מתאים לדרישותיה. לטענתו, לא יתכן שהוא הגיע אחרי התיקון שבוצע ע"י החשמלאי מטעם הנתבעת, כי אף חשמלאי לא היה נותן לה להשאיר את המצב כפי שהוא, ומכיוון שהוא עצמו החליף שקעים רבים שנשרפו. בנוסף, העד הכחיש כי צעק על הנתבעת והפחיד את ילדיה. מטעם הנתבעת העיד החשמלאי שערך את התיקונים בחשמל הבית, מר דיין קמי. לטענתו, כשהגיע לדירה ראה שקעים שרופים, חוטים גלויים מחוץ לדירה, ולוח חשמל במצב לא תקין, כאשר האוטומטים אינם מתאימים להספק והחוטים דקים מדי לייעוד שלהם, ולכן הם נשרפים. לטענתו הגיע לדירה בפברואר 2007, בדק, נתן הצעת מחיר ותיקן את כל הליקויים, לרבות החלפת האוטומט הראשי שלא התאים להספק החשמל בפועל. לטענתו, את העבודה ביצע ביום 9.2.07. העד טען כי יש מכשירי חשמל שיכולים לפעול על שקע אחד, כמו 2 טלויזיות או 2 מקררים, אך שני תנורים או שתי מכונות כביסה לא יכולים לעבוד יחד. בחקירתו הנגדית אישר העד כי היו כבלים מאריכים בדירה, ולטענתו, יתכן ששני מקררים ותנור היו מחוברים לשקע אחד מעל הכיריים, אך הוא אינו זוכר. ולדבריו, אם חברת חשמל לא ממליצה על שני מקררים בשקע אחד, אז "יכול להיות". מטעם הנתבעת העידה גם הגברת עינת בקר, שטענה כי למיטב ידיעתה, הנתבעת שמרה על הבית במצב תקין והחזירה אותו כפי שקיבלה אותו. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בחומר שהוצג לי, החלטתי שדין התביעה להתקבל באופן חלקי, ודין התביעה שכנגד להדחות. כבר בראשית הדברים יצויין, כי לא הובאו כל ראיות (אף לא תמונות) לשבירת שולחן מפלסטיק ושעון השקיה ע"י הנתבעת, ולגבי הנזק לשני המזגנים לא הוגשה חוות דעת מומחה המתארת את מהות הנזק וכיצד הוא נגרם, כך שלעניין זה התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה, ועל כן התביעה לעניין זה נדחית. לעניין הנזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מהמצאות עכברים בדירה, לרבות הנזקים ברשתות, עלות ההדברה, הפסד השכירות ותשלום חשבונות בחודש אוגוסט 2007, התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת אחראית בצורה כלשהי על המצאות העכברים בדירה, ולטענת הנתבעת, התובעת סיפרה לה על קיומה של בעיית עכברים כבר בתחילת השכירות. לפיכך, בעניין זה קיימות גרסאות מנוגדות, מה גם שמבחינה משפטית קשה לקבוע כי הנתבעת במעשיה גרמה להגעת עכברים לדירה. לפיכך, גם בעניין זה התובעת לא הרימה את הנטל הנדרש והתביעה בעניין זה נדחית. לגבי קיזוז חלק משכר הדירה אין חולק כי הנתבעת קיזזה חלק משכר הדירה בשל עריכת תיקוני חשמל והחלפת פילטר מים, אם כי לא ברור מהו הסכום המדוייק שקוזז, שכן לטענת התובעת מדובר ב- 3,676 ₪, ולטענת הנתבעת מדובר ב- 3,622 ₪. אין גם חולק כי בסעיף 8 לחוזה נקבע: "השוכר מתחייב לתקן על חשבונו כל פריט בדירה שיתקלקל, ואשר תיקונו חל עליו בגין שמושו בדירה. בכל הנוגע לתיקון הגג ודוד שמש יחול זה על המשכיר." הנתבעת אף לא הכחישה לחלוטין את טענת התובעת, כי סעיף זה הוכנס לחוזה במהלך מו"מ בין הצדדים להפחתת דמי השכירות, וכי התובעת ערכה תיקונים בתחילת תקופת השכירות לפי רשימה שערכה הנתבעת. אלא שלטענת הנתבעת, מדובר בבעיות שהיו קיימות בבית לפני השכירות, והיא לא אמורה מכח החוזה לתקן בעיות קודמות. לעניין זה יש לציין את סעיף 7 לחוזה הקובע: "השוכר מצהיר שראה את המושכר ומצאו מתאים למטרתו, ומוותר בזאת על כל טענה של מום או ברירה חוץ ממומים שלא ניתן לאדם שאינו מומחה לראותם" (ההדגשה שלי ג.ש.). לגבי החלפת מסנני המים ע"י הנתבעת, נראה לי כי לא יכולה להיות מחלוקת כי מדובר בבלאי סביר, שכן ברור כי מחזיק הבית אמור להחליף את המסנן באופן תקופתי. למרות טענות הנתבעת כי היו נזילות מהמסנן הסתום, הרי שעצם העובדה שהחלפת המסננים בוצעה על ידה ביום 18.2.07, למעלה משנה מתחילת מועד השכירות, מעידה כי מדובר בבלאי סביר עקב שימושה בבית, ולא בפגם נסתר, ועל כן על פי החוזה, הנתבעת היתה אמורה לשאת בסכום זה, ולא היתה רשאית לנכותו מדמי השכירות. לגבי בעיות החשמל, השאלה הנשאלת היא האם מדובר בבעיה נסתרת בבית, אותה הנתבעת לא יכלה לגלות בבדיקה סבירה, או שמדובר בנזקים שנגרמו בשל השימוש שנעשה ע"י הנתבעת. בעניין זה, שמעתי את עדותו של מר קמי, שטען כי האוטומטים וחוטי החשמל בבית לא התאימו להספק החשמל בפועל, כאשר מצב זה הביא להתחממות חוטי החשמל ולשריפתם. לעומת זאת, טען מר שוורץ, כי בבית יש חיבור תלת פאזי, אך בהספק של 25 אמפר בלבד, דבר שאינו מספיק לדרישות הנתבעת המחזיקה כמות מכשירי חשמל גבוהה מהסביר בבית מגורים, יוצר עומס יתר על מערכת החשמל וכך נגרם הנזק. יצויין, כי ממכלול העדויות שנשמעו, לרבות עדותו של מר קמי, עולה כי אכן הנתבעת החזיקה במכשירי חשמל רבים מהמקובל (כולל מכשירים גדולים), אשר חלקם חוברו לחשמל באמצעות מפצל על שקע אחד, או באמצעות כבלים מאריכים, דבר שאינו מומלץ לפי הנחיות חברת החשמל. בהקשר זה יצויין, כי גם מר קמי כתב במכתבו מיום 18.2.07, כי "ניתן לחבר שני מכשירים לצרכי חשמל קטנים בשקע אחד. כמו: טלויזיה, ממיר או מחשב + מגבר או מודם", וההנחה היא שהוא התייחס לכך מפורשות בשל המצב החריג שמצא בבית הנתבעת. עוד יצויין, כי שמעתי את עדויות התובעת ומר שוורץ, לפיהן החשמל בבית היה תקין במשך שנים ארוכות, וכי הבעיה נוצרה רק בעת מגורי הנתבעת בבית. יצויין, כי העובדה שהבעיה התעוררה רק כשנה לאחר תחילת השכירות, יחד עם ריבוי מכשירי החשמל שברשות הנתבעת, כשלטענת מר שוורץ מערכת החשמל בבית לא מתאימה לכך, מעידים על כך שלא מדובר בבעיה נסתרת במערכת החשמל אלא בתקלה שנגרמה עקב השימוש בבית, ולפי החוזה היה על הנתבעת לשלם את תיקונה. בנוסף לכך, יש לציין, כי מכתבי הטענות, מעדויות הנתבעת ומהמסמכים שהגישה, עולה סתירה מהותית בנוגע למועד הזמנתו של מר קמי ע"י הנתבעת. לטענת הנתבעת, ביום 16.2.07, ולאחר פניות חוזרות ונשנות לתובעת, היא הזמינה את מר קמי שבדק את החשמל לראשונה והצהיר בפניה כי המצב מסוכן, ואילו ב- 2.3.07 ארע הארוע בו ראתה גץ בחוטי החשמל, כשלטענתה, התובעת לא הסכימה לשלוח חשמלאי, ולאור הסכנה שנשקפה לה כתוצאה מהמצב הקיים, החליטה להזמין את מר קמי לבצע תיקון יסודי במערכת החשמל. אלא שמהמסמכים המצורפים עולה כי ביום 9.2.07 הנתבעת כבר שילמה למר קמי על עריכת תיקונים שונים בתוך הבית, ביום 18.2.07 הוא כתב לה מכתב ובו פירוט הליקויים שתוקנו, הליקויים שנותרו לתיקון והצעת מחיר, וביום 28.2.07 הוא ערך תיקון מקיף במערכת החשמל. כלומר, התיקונים בוצעו עוד לפני יום 16.2.07 (מועד בו, לטענת התובעת, הנתבעת הודיעה לה לראשונה על הבעיה, והיא שלחה את מר שוורץ לבדוק את הבעיה) ואף לפני ה- 2.3.07. סתירה זו ניתן ליישב רק אם אקבע, כי הנתבעת הזמינה את מר קמי לתיקון על דעת עצמה, ללא הודעה מוקדמת לתובעת, ומבלי שאיפשרה לתובעת לבדוק את הטענות ולתקנן. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעת ניכתה את הסכום של 3,622 ₪ (הסכום בו הודתה הנתבעת, וזאת לאור העדר ראיות לכל סכום אחר) מדמי השכירות, שלא כדין. לגבי בקשת התובעת כי הנתבעת תשלם לה את הפיצוי המוסכם שנקבע בחוזה של $10 לכל יום עיכוב בתשלום דמי השכירות (לפי סעיף 4ב' לחוזה), אני סבורה כי לא יהיה זה הוגן לחייב את הנתבעת במלוא הסכום, שכן בשנתיים האחרונות היתה המחלוקת תלויה ועומדת בבית המשפט, וכן לאור העובדה שהנתבעת התייעצה עם עו"ד אשר הודיע על הניכוי לתובעת. עם זאת, משקבעתי כי הנתבעת ניכתה את הסכום הנ"ל שלא כדין, אני סבורה כי עליה לפצות את התובעת בסכום נוסף של 1,500₪ בגין הפרת החוזה. לגבי הטענות על השארת בית מלוכלך ולא מסוייד לטענת התובעת, בסיום השכירות הנתבעת הותירה את הבית במצב מלוכלך ולא מסוייד, דבר שהצריך ממנה תשלום עבור עבודות נקיון וצבע. התובעת לא הגישה כל ראיות לגבי מצב הבית (לרבות תמונות) ואף לא הציגה ראיות לגבי עלות הנקיון והצביעה, למעט עדותו של ראובן שם טוב לגבי העבודות שהוא עצמו ביצע. הנתבעת טענה אמנם כי קיבלה את הבית במצב מלוכלך, עם כתמים על הקירות, אולם הדבר עומד בסתירה לאמור בסעיף 8 לחוזה, לפיו: "השוכר מצהיר כי קיבל את המושכר במצב תקין ומתחייב להחזירו בתום תקופת השכירות באותו מצב תקין כפי שקבלה" (כך במקור- ג.ש.). אמנם, נהוג כי בתום תקופת השכירות, על השוכר להשאיר את המושכר נקי ומסוייד, אולם גם ברור שבעת עזיבת הבית וסיום ההובלה, לא נעשה נקיון יסודי, ואף נהוג כי דייר חדש הנכנס למושכר מבצע נקיון נוסף לפני כניסתו. מכיוון שלא הוכח כי מצב הנקיון בבית בתום השכירות היה ירוד בצורה קיצונית, ובעיקר משום שלא הוכחה עלות עבודות הנקיון, אינני מוצאת לנכון לפצות את התובעת בגין עבודות הנקיון. עם זאת, מכיוון שהנתבעת כלל לא טענה כי סיידה את הבית, ולאור עדותו של מר שם טוב, המחזקת את טענות התובעת בהקשר זה, נראה לי כי הנתבעת לא עשתה כל נסיון להחזיר את הבית במצב בו קיבלה אותו, כפי שצויין בחוזה. לפיכך, ומשהוכח כי מר שם טוב קיבל 600 ₪ עבור כל עבודות השיפוץ, ללא חומרים, אני סבורה כי יש לפצות את התובעת בסכום כולל של 800 ₪ עבור צביעת הבית. לגבי טענות הנתבעת בתביעה שכנגד לגבי החוב הנטען של דיירת דירת הסטודיו עבור תשלום החשבונות, אין לנתבעת עילת תביעה נגד התובעת, והיה עליה להגיש תביעה בעניין זה נגד הדיירת. בנוסף, ממכתב הדיירת עולה, כי יש לה טענות קיזוז נגד הנתבעת, אשר דינן להתברר במסגרת המתאימה ולא במסגרת תיק זה. בנוסף, הנתבעת לא הוכיחה טענותיה לגבי בלון גז ושני מייבשי כביסה שהושארו על ידה בבית. הנתבעת גם לא הוכיחה כי נפגמה הנאתה מהבית בשל העדר מים חמים ובעיות במזגנים. כאמור קודם לכן, לגבי המזגנים טענה התובעת כי הנתבעת היא שקילקלה אותם, אולם בהעדר ראיות לכאן ולכאן, אין מנוס אלא לדחות גם את התביעה שכנגד בהקשר זה. לגבי טענותיה של הנתבעת, כי נגרמה לה ולבני משפחתה עוגמת נפש רבה עקב התנהגות התובעת ומר שוורץ כלפיהם, הנתבעת לא הוכיחה גם טענות אלו, כשהוצגו לפניי גרסתה של הנתבעת אל מול גרסאותיהם המנוגדות של התובעת ומר שוורץ. בהקשר זה יצויין, כי טענותיה של הנתבעת על כך שהתובעת ביקרה בבית ללא הודעה מראש, אינן עומדות בסתירה לחוזה, אשר בסעיף 10 מתיר לתובעת לבדוק את מצב הבית ואופן השימוש בו ולשם כך "לבקר במושכר בכל זמן המתקבל על הדעת", והנתבעת לא הוכיחה כי התובעת ביקרה בזמנים שאינם מתקבלים על הדעת. עוד יצויין, כי מעיון בכתבי הטענות הרבים, ומהתרשמותי מן הצדדים במהלך הדיונים, עולה כי מערכת היחסים בין הצדדים היתה עכורה מאד, ומן הסתם שני הצדדים נהגו בגסות ובכוחנות זה כלפי זה (והרי גם ביטול שיקים באופן חד צדדי היא פעולה כוחנית). לאור העובדה שבעניין ההתנהגות הבוטה, נשמעו בפניי שתי גרסאות מנוגדות, אשר אין בידי להכריע ביניהן, ולאור התרשמותי מהתנהגות בוטה מצד שני הצדדים, החלטתי שלא לפסוק לאיש מהצדדים פיצוי בגין עוגמת נפש, כשממילא מדובר בראש נזק אשר פיצוי בגינו נפסק במשורה ובדרך כלל בתיקים בהם נגרמו נזקי גוף. לסיכומו של דבר אני מקבלת חלקית את התביעה, ודוחה כליל את התביעה שכנגד. לפיכך, תשלם הנתבעת לתובעת, סך של 5,922 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 24.9.07 ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט (לרבות אגרה וזימון עדים) בסך 1,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים. המזכירות תחזיר לתובעת את הסך של 30 ₪ שהפקידה לזימון העד ושנותר בקופת בית המשפט. זכות להגשת בקשת רשות ערעור, בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין, לבימ"ש המחוזי בב"ש. שכירותחשמל