התובע שלח הודעות ביטול עסקה לחברת מירס. לטענת הנתבעת - מירס, התובע הינו לקוח עסקי שלה אשר חתם על הסכמים המיועדים לבעלי עסקים. משום כך קיבל לידיו את המכשירים ללא עלות, במסגרת ליסיניג מימוני. כמו כן נהנה התובע מתנאי חבילות שימוש המיועדים לשוק עסקי ומתנאים נוספים מהם נהנים בעלי עסקים. לפיכך חוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981 אינו חל בעניינו. להלן פסק דין בנושא ביטול עסקה עם מירס: 1. תביעה על סך 18,000 ₪ בגין תשלומים אותה גובה הנתבעת מאת התובע. עובדות המקרה וטענות הצדדים 2. לטענת התובע - הנתבעת שכנעה אותו לחתום עמה על שני חוזי שירות. החוזה הראשון הוחתם בשידולה של הנתבעת אך כיוון שהנתבעת לא יכולה היתה לעמוד בו, הודיעה על כך לתובע ושכנעה אותו לחתום על הסכם אחר ושונה. גם מהסכם זה סטתה הנתבעת ולא עמדה בו ע"י כך שגבתה מהתובע כספים שלא כדין ובניגוד למוסכם. עפ"י ההסכם הראשון קיבל התובע 8 מכשירי תקשורת מהנתבעת וסך כל התשלומים החודשיים עבור השימוש היה אמור לעמוד על סכום של 600 ₪. לאחר מספר ימים ביקשה הנתבעת מהתובע לחתום על הסכם אחר תוך שנציג הנתבעת מפרט בפניו את אופי החבילה החדשה. ההסכם השני נחתם בגדרו הוסכם כי התובע ישלם סכום של 924 ₪ בחודש עבור 11 מכשירים למשך שנה. על ההסכם ה"חד צדדי" הוחתם התובע בחופזה מבלי שניתנה לו אפשרות לעיין בו. לטענתו הוסבר לו כי הוא אמור לשלם בין 1,800 ל- 1,900 ₪ בחודש עבור 11 המכשירים, מסכום זה ינוכו במשך שנה 1,200 ₪ לחודש בגין החזר תשלומים ששילם לחברות אחרות עמן היה בקשר. כך בפועל אמור היה התובע לשלם סכום שבין 600 ל- 900 ₪. באופן מפתיע גילה התובע כי חשבונו מחויב בסכום שעולה על 3,000 ₪. התובע פנה לנתבעת, נענה כי הכל יתוקן, אך הדבר חזר על עצמו ולא תוקן. התובע שלח הודעות ביטול כמתחייב, אך הנתבעת ממשיכה לחייב אותו בגין המכשירים והשימוש בהם. עוד נטען כי מדובר בעסקת רוכלות אשר ניתן לבטלה על פי דין.   3. לטענת הנתבעת - התובע הינו לקוח עסקי שלה אשר חתם על הסכמים המיועדים לבעלי עסקים. משום כך קיבל לידיו את המכשירים ללא עלות, במסגרת ליסיניג מימוני. כמו כן נהנה התובע מתנאי חבילות שימוש המיועדים לשוק עסקי ומתנאים נוספים מהם נהנים בעלי עסקים. לפיכך חוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981 אינו חל בעניינו. כן נטען כי אין מדובר בהתקשרות שהינה בבחינת עסקת רוכלות. הובהר כי התובע חתם על ארבעה הסכמים שונים בתקופות זמן שונות, במסגרתם קיבל התובע לשימושו 11 מכשירים. אף אחד מבין ההסכמים לא בוטל ע"י מי מן הצדדים. עוד נטען כי התובע היה מודע היטב לתנאי ההסכמים וחבילות השימוש בהם בחר, חתם על ההסכמים מרצון טוב וחופשי ולא קמה לו זכות שבדין להפר התחייבויותיו על פי ההסכמים. ביום 21.5.08 התקשר התובע עם הנתבעת בהסכם למתן שירות שימוש בשירותיה ובמוצריה, במסגרתו קיבל לידיו 5 מכשירים. ביום 29.5.08 התקשר התובע עם הנתבעת בהסכם נוסף הנוגע לשני מכשירים נוספים. ביום 6.7.08 התקשר התובע בהסכם נוסף בנוגע לשני מכשירים נוספים ועוד באותו יום, לאחר שעות ספורות, החליט התובע כי הוא מעוניין במכשיר נוסף וקיבל מכשיר נוסף כבקשתו. במסגרת החתימה על הסכם זה ביקש התובע לאחד לחבילת שימוש אחת את כל המכשירים אשר ברשותו. כאמור אף לא אחד מבין ההסכמים בוטל ובמסגרתם התחייב התובע לעשות שימוש בשירותי הנתבעת למשך 36 חודשים לפחות ממועד קבלתם. התקופה נקבעה, בין היתר, בשל ערך המכשירים שנמסרו לתובע ללא עלות ירידת ערכם עקב השימוש והטבות חבילות השימוש אשר ניתנו לו, בהסתמך על תקופת ההתחייבות. משכך, התובע אינו יכול לבטל חד צדדית את ההסכמים, אלא בכפוף לתשלום דמי יציאה. בניגוד להסכם שבין הצדדים נייד התובע שישה מספרי טלפון בלבד מחברה סלולארית אחרת אל הנתבעת, ולפיכך זוכה בגין שישה מספרים אלו בלבד. עקב תקלה עדכנה הנתבעת לתובע זיכוי בסך 90 ₪ לחודש למכשיר חלף 130 ₪. בחודש אוגוסט 2008 תוקנה הטעות והתובע זוכה בסך של 2443.06 ₪. בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע ונציגת הנתבעת. התובע חזר על האמור בכתב התביעה והציג את ההסכם אשר נכתב בכתב יד אל מול נציג הנתבעת - שמואל ארז. כך לשונו של ההסכם - "2. עלות שימוש לפני מע"מ עבור 11 מכשירים - 1793 ש"ח ... 6. על הסכום הכולל תינתן הטבת טרייד אין ניידות. 12*8*135 סה"כ בכל חודש 1247 ₪ כולל מע"מ". עוד הבהיר התובע כי ברור לו שהיה עליו לשלם עבור "זמן אוויר" בנוסף לסכום המצוין בהסכם, אלא שביקש שתשעה מכשירים מבין האחד עשר יהיו סגורים לשיחות יוצאות ולאינטרנט. נציגת הנתבעת חזרה על האמור בכתב ההגנה. טענה הנציגה כי בחודשים הראשונים שהה התובע בחו"ל והשתמש במכשיר, ומכאן מקור החריגות. כן נטען, כי התובע מקבל את כל הזיכויים להם הוא זכאי, על אף שביצע רק שישה ניודים ולא שמונה כפי שהתחייב. דיון והכרעה מערכת היחסים החוזית שבין הצדדים סבוכה באופן יחסי ובנויה כטלאי על-גבי טלאי, כאשר כל צד תורם משלו לתסבוכת. עיון במסמכים שצורפו לכתב התביעה מעלה כי ביום 20.6.08 חוייב חשבונו של התובע בסך 3054.94 ₪ עבור שירותי הנתבעת. כאמור, ביום 6.7.08 נחתם ההסכם הרביעי בין הצדדים, הסכם זה מאחד בתוכו את כל המכשירים תחת חבילת שימוש אחת. פרוט חיובי התובע לחודש יולי 2008 אשר צורפו לכתב התביעה אינם קריאים במלואם, אך ברי שבמהלך חודש יולי חויב התובע ב- 3011.71 ₪ נוספים. ביום 16.7.08 כתב ב"כ התובע מכתב אל הנתבעת בו הוא מבקש את ביטול החוזים והשבת הכספים אשר נגבו שלא כדין, בסך 2454 ₪. הנתבעת הודתה בטעותה ולטענתה השיבה את הסכומים אשר נגבו שלא כדין מן התובע במהלך חודש אוגוסט 2008. מן המצורפים לכתב התביעה עולה כי בחודש אוגוסט אכן עמדו חיוביו של התובע לנתבעת ביתרת זכות של 315.60 ₪. יתרה אשר לטענת הנתבעת מקורה בזיכוי בסך של 2443.06 ₪ בו זוכה התובע במהלך חודש אוגוסט. עוד עולה מן המצורפים לכתב התביעה כי בחודשים שלאחר מכן פחתו החיובים החודשיים לכדי 1500 ₪. נטל ההוכחה בדוננו מוטל על התובע. הנסיבות המתוארות לעיל תואמות את גרסת ההגנה לפיה במהלך החודשים יוני ויולי 2008 חויב חשבונו של התובע ביתר שלא כדין, ובחודש אוגוסט 2008 הושבו הסכומים לתובע. שורשיה של זכות ביטול החוזה בענייננו עשויים להימצא במספר מקורות שונים וביניהם ביטול חוזה עקב הפרתו (על-פי סעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970), ביטול חוזה עקב טעות (על-פי סעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973), וביטול עסקת רוכלות (על-פי סעיף 14 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981). לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, ולאחר שהאזנתי לדברי הצדדים, איני סבור שהתובע הרים את נטל ההוכחה המוטל על כתפיו, בכל הנוגע לטענתו בדבר זכותו לבטל את החוזים שבין הצדדים. לא השכלתי הבן הכיצד התובע ממנו התרשמתי כמי שעיניו בראשו, בעל עסק, שקול ואחראי, טוען כי הוחתם על חוזה "חד צדדי" בחופזה מבלי שניתנה לו אפשרות לעיין בהסכם. אשר לטענה בדבר ביטולה של עסקת רוכלות, איני סבור שיש לקבל ללא סייג את טענת הנתבעת לפיה מי שנהנה מהטבות ללקוחות עסקיים אינו עונה על הגדרת הצרכן המופיעה בסעיף 1 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (ראו: בש"א (מחוזי-חיפה) 6438/03 שלג נ. פרטנר תקשורת בע"מ (לא פורסם); ת"א (מחוזי ים) 1509/97 מלמד אפיק נ. סלקום ישראל בע"מ, פסקה 5 לפסק הדין, טרם פורסם; ת"א (תל אביב-יפו) 718529/06 פלאפון תקשורת בע"מ נ' חנאי יצחק, החלטה מיום 30/1/07 (פורסם באתר משפטי); ת"ק (ירושלים) 4432/07 פרץ מאיר נ. פלאפון תקשורת בע"מ (פורסם במאגר משפטי); ת"ק (ראשל"צ) 2274/07 מרדכי רידו נ. פלאפון תקשורת בע"מ (טרם פורסם); סיני דויטש דיני הגנת הצרכן א 232-238 (2001)).יחד עם זאת גם בעניין זה לא הרים התובע את נטל ההוכחה להוכיח כי הינו - "מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי". למרות האמור לעיל, סבור אני כי התנהלותה של הנתבעת גרמה לתובע נזקים בלתי מבוטלים, ובניהם, טרחה, טרדה, עגמת נפש ותשלום שכ"ט עו"ד. על נזקים אלו זכאי הוא לפיצוי. הנזקים לא הוכחו כדבעי ועל כן יחושבו הם על דרך האומדנא. אשר על כן, הנני קובע כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו. הנתבעת תשלם לתובע סכום של 2000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום וישא הפרשי הצמדה ורבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. בשולי הדברים מצאתי להתנצל בפני הצדדים על העיכוב במתן פסק הדין.   15. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה תוך 15 יום.  סלולר (תביעות)ביטול עסקה (הגנת הצרכן)