אי מתן זכות קדימה בכיכר

בית המשפט פסק כי נהגת השברולט השתלבה ונסעה בכביש סובב כיכר כדין, ולפתע, עקב חוסר זהירות ותוך התעלמות מתמרור שניצב לפניה המסמן על כניסה לשטח כיכר ועל ההשלכות הנדרשות מכך, נכנסה נהגת המזדה לתוך הכיכר, והתנגשה ברכב השברולט.

על נהגת המזדה היה להאט מהירות נסיעתה, להישמע ולציית להוראת התמרור שניצב מולה, ורק לאחר שוידאה כי הכביש פנוי מכלי רכב, להשתלב בכביש סובב הכיכר.

להלן פסק דין בנושא אי מתן זכות קדימה בכיכר:

א. העובדות הצריכות לענין:

  1. זוהי תביעת רכוש בגין תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 15/11/07 (להלן: "התאונה").
  2. התובעת היתה בעת התאונה בעלת רכב מסוג שברולט מ.ר. 6648606 (להלן: "רכב השברולט").
  3. הנתבעת מס' 1 היתה בעת התאונה נהגת רכב מסוג מזדה מ.ר. 7132427 (להלן: "רכב המזדה").
  4. הנתבע מס' 2 היה בעת התאונה בעלי רכב המזדה.
  5. הנתבעת מס' 3 היתה מבטחת רכב המזדה בעת התאונה.
  6. הצדדים חלוקים באשר לשאלת האחריות לקרות תאונת הדרכים נשוא כתב התביעה.


ב. רקע משפטי לענין נטל ההוכחה במשפט האזרחי
במשפט האזרחי נטל ההוכחה נקבע ע"פ "הטיית מאזן ההסתברות". בפסה"ד בעניין ע"א 745/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589, 598, נקבע בכל הנוגע למאזן הסתברויות זה כי "... דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51%...".

המשפט האזרחי מטיל על התובע הן את 'חובת השכנוע' והן את 'חובת הבאת הראיות' להוכחת תביעתו, וזאת כפועל יוצא מהכלל הידוע מהמשפט העברי – "המוציא מחברו, עליו הראיה". מבחינת 'חובת השכנוע' על התובע רובץ הנטל לשכנע בצדקת טענותיו. בנוסף, על התובע החובה להוכיח את תביעתו, על כל רכיביה, לאמור: שבידו עילת תביעה לכאורה, שלא התיישנה, המוכחת בראיות קבילות, איכותיות ומספיקות בעיני החוק.

באשר לשאלת נטל ההוכחה - יש להבחין בין נטל השכנוע לבין נטל הבאת הראיות: בעוד נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, היינו, מאזן ההסתברויות, הרי שנטל הבאת הראיות הינו החובה המשנית הנלווית לנטל השכנוע. בעוד שנטל השכנוע הינו קבוע בדרך כלל, ואינו עובר בין בעלי הדין במהלך המשפט, הרי שנטל הראיות הוא דינאמי, והוא עשוי לעבור מבעל דין אחד למשנהו (וראה לעניין זה ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, עמ' 8, קדמי "על הראיות" (חלק שלישי, 2003) 1506-1505; ע"א 6160/90 דרוקר נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124).

לשאלה על מי מהצדדים מוטל נטל השכנוע חשיבות רק מקום בו איש מבעלי הדין לא הביא ראיות, או מקום בו בתום הערכת מכלול הראיות קובע בית המשפט כי כפות המאזניים מעוינות (א. הרנון "דיני ראיות" חלק ראשון (1979) 188). במקרה זה מכריע נטל השכנוע כך שבית המשפט פוסק נגד הצד שעליו הנטל. לעומת זאת, אם לאחר הערכת מכלול הראיות מגיע בית המשפט למסקנה כי לאחד מבעלי הדין עדיפות ראייתית על פני משנהו, כך שהוא הצליח לשכנע בצדקת עילתו על פי מאזן ההסתברויות, אין משמעות לשאלה על מי מוטל נטל השכנוע (פרשת גרשון שלעיל, עמ' 8; ע"א 7905/98 AEROCON C.C. נ' הוק תעופה בע"מ, פ"ד נה(4) 387, 397; ע"א 5373/02 נבון נ' קופת חולים כללית, פ"ד נז (5) 35, 46-45).
לעתים הופך המחוקק את חובת נטל ההוכחה. כך, למשל, בתביעה של עובד לתשלום שכר בגין שעות עבודתו, היה נטל ההוכחה עליו, כמקובל, כלומר היה עליו להוכיח כמה שעות עבד. בתיקון לחוק הגנת הכשר, שתוקפו מ – 1 בפברואר 2009, עבר נטל ההוכחה אל המעביד, ונקבע:
"בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעביד לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו".

הוראת ס' 54 לפקודת הראיות קובעת, כי עת מצוי בפני בית המשפט עניין אזרחי, רשאי בית המשפט לפסוק בהליך על סמך עדות יחידה אך ורק אם יטעים זאת וינמק החלטתו, מדוע החליט להסתפק באותה עדות יחידה.

עדותו של עד מעוניין, דהיינו - מי שיש לו עניין אישי בתוצאה, מהווה גורם נכבד בשיקולי בית המשפט לעניין מהימנותו של העד והמשקל הראיתי שמן הראוי לתת לדבריו. הפסיקה מחייבת קיומו של טעם אמיתי להכרעת הדין על פי עדות יחידה ומתן אמון מלא ומושלם בה ( ע"א 231/72 עזבון המנוח שמעון אלמליח נ' זוטא פ"ד כז(1), 679, 681)
אין צורך להסביר כי בעל דין נמנה באופן מובהק על העדים ה"מעוניינים". על כן, כאשר מדובר בעדות יחידה של בעל דין, הדבר מחייב משנה זהירות כאשר באים להכריע את הדין על סמך עדות שכזו.

בשל כך, על פי הוראת סעיף 54 (2) לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971 הכרעה על סמך עדות יחידה של עד מעוניין, מחייבת הנמקה מפורטת. פרשנות סעיף זה, על פי פסיקת בית המשפט העליון היא, כי אין צורך בסיוע - שהוא ראיה עצמאית נפרדת, תומכת - כפי שהיה בעבר, ודי בחובת הנמקה המוטלת על השופט כדי להסביר מדוע הוא מוכן לפסוק על פי עדות יחידה של בעל דין, על אף הבעייתיות של עדות זו.

ג
1. נהגת רכב שברולט העידה בדיון כדלקמן:
לדבריה, היא נסעה בכביש סובב כיכר, כשבמהלך הנסיעה בכביש שמעה קולות צפרור של מכוניות מאחוריה, וכשהביטה לאחור הבחינה כי רכב המזדה הנהוג ע"י הנתבעת מס' 1 שנכנס במהירות ותוך התעלמות מתמרור שניצב לפניו לכביש סובב הכיכר, דבר אשר בעקבותיו התנגש ברכבה. כתוצאה מההתנגשות נגרמו נזקים בפינה הימנית קדמית של רכב השברולט.
במענה לשאלות נציגת חברת הביטוח ענתה התובע כי לאחר התאונה הן לא ירדו מרכביהן, והנתבעת והמשיכה בנסיעתה, אך עצרה מאוחר יותר בצידו הימני של הכביש. מאוחר יותר, שבעודה עדיין ברכבה, המומה ונרגשת הגיע בעלה של הנתבעת, והתעניין בשלומה. היא צייה כי באותה עת הא היתה בחודש התשיעי להריונה, וחששה מאוד מנזקים שנגרמו לה, או לעוברה. כשנשאלה באשר לנזקים בצידו השמאלי של הרכב, ענתה ואמרה כי אלו נגרמו ככל הנראה בעקבות התנגשות רכבה כתוצאה מהדיפתו הצידה על התמרור שניצב בצידה השמאלי. עוד ציינה התובעת כי מאחר שהיתה בהריון מתקדם, ועקב הלידה – היא היתה עסוקה מאוד ולא נתפנתה לבדיקה רכב רק כעבור כ-10 חודשים מיום התאונה.

1. נהגת רכב המזדה העידה בדיון כדלקמן:
לדבריה, היא נכנסה לשטח הכיכר, ומיד לאחר מכן שמעה קולות של מכונית עוצרת בפתאומיות, והבחינה ברכב השברולט. לטענתה, כלל לא אירעה התנגשות בין שני כלי הרכב, וכי מיד היא הזעיקה את בעלה, אשר הסתכל על רכב השברולט, והבחין כי אין לו כל נזקים חיצוניים.

2. נציג חברת הביטוח טען בדיון כי לגישת הנתבעים כלל לא אירעה תאונה, וזו הסיבה שלא הוחלפו פרטים בין הצדדים. הנציג ביקש להעיר תשומת לב ביהמ"ש לכך שהתובעת לא טרחה להעיד אף לא אחד מכל הנהגים שנסעו מאחוריה ואשר צפרו לה, לדבריה. עוד ציין הנציג כי אין לקבל תוצאות הבדיקה שנערכה לרכב השברולט בחלוף 10 חודשים מיום התאונה לכאורה בגלל פרק הזמן הרב שעבר מאז.

ד.
1. שמעתי את טענות הצדדים, אשר בין היתר, אף הדגימו לפני באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט ומדוקדק את אופן התרחשות התאונה, איש איש לגרסתו, על גבי שרטוט מסומן א'. התרשמתי מעדותם, עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ברכבים, עיינתי בכל הראיות שהציגו בפניי לרבות חוו"ד השמאי מטעם בעלי רכב השברולט וכן צילומי זירת האירוע.
לאחר ששקלתי טענות הצדדים ובדקתי מעשיהם ומחדליהם על רקע הוראות הדין הרלוונטיות ולאור האמור לעיל, אני קובעת כי תביעת בעלי רכב השברולט מתקבלת.

ה
1. כאמור, אני מקבלת את תביעת בעלי רכב השברולט, והנימוקים הם כדלקמן:
אני קובעת כי רק עדות התובעת הותירה עלי רושם אמין. ולפיכך, אני קובעת כי
נהגת השברולט השתלבה ונסעה בכביש סובב כיכר כדין, ולפתע, עקב חוסר זהירות ותוך התעלמות מתמרור שניצב לפניה המסמן על כניסה לשטח כיכר ועל ההשלכות הנדרשות מכך, נכנסה נהגת המזדה לתוך הכיכר, והתנגשה ברכב השברולט.
על נהגת המזדה היה להאט מהירות נסיעתה, להישמע ולציית להוראת התמרור שניצב מולה, ורק לאחר שוידאה כי הכביש פנוי מכלי רכב, להשתלב בכביש סובב הכיכר.

2. לעניין הנזק: הנני מקבלת את חוו"ד השמאי המוסמך מאת בעלי רכב השברולט בסך 1,990 ₪, וכן את שכר טרחת השמאי בסך 520 ₪, וכן פוסקת הוצאות לטובת התובעת בסך 1,000 ₪.
סך כל נזקי התובעת שהתקבלו הינו 3,510 ₪.

ו הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לבעלי רכב השברולט את הסכום בסך 3,510 ₪ תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישא סכום זה בהפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

ז. ביהמ"ש מבקש להבהיר לצדדים, כי הצילומים ו/או המסמכים המקוריים אשר הוגשו ע"י הצדדים במהלך הדיון, יישמרו במעטפה מיוחדת במשך 20 יום בלבד מיום מתן פסק הדין במזכירות ביהמ"ש במידה ואחד הצדדים יבקש לקחתם.
לאחר 20 יום מיום מתן פסק הדין, ייגרסו הצילומים והמסמכים באשר מדובר בתיק אלקטרוני ואין ביהמ"ש מחזיק צילומים ו/או מסמכים לאחר מועד זה.








לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. זכות קדימה בפניה שמאלה

  2. זכות קדימה ביציאה מחניה

  3. זכות קדימה לרכב הבא ממול

  4. אי מתן זכות קדימה בכיכר

  5. אי מתן זכות קדימה להולך רגל

  6. הלכה בעניין זכות קדימה בצומת

  7. זכות קדימה - אחריות לתאונת דרכים

  8. זכות קדימה כאשר נתיב הנסיעה נגמר

  9. אי מתן זכות קדימה ביציאה מדרך עפר

  10. זכות קדימה או "זכות השוואה" למינהל

  11. אי מתן זכות קדימה להולכי רגל במעבר חציה

  12. עונש על אי מתן זכות קדימה לרכב הבא ממול

  13. זכות קדימה בצומת ללא תמרור לכלי רכב המגיעים מצדדים שונים

  14. לא נתן זכות קדימה לרכב אחר על פי הוראת תמרור וגרם לתאונת דרכים

  15. תאונת דרכים: נטען כי נסעה בכביש ראשי, כאשר רכב הנתבעות נסע לאחור, ללא מתן זכות קדימה

  16. תאונת דרכים: בכיוון נסיעת הפרטית בצומת מוצב היה בשעת התאונה תמרור "האט ותן זכות קדימה"

  17. מי שנוסע בנתיב השמאלי עליו חלה החובה ליתן זכות קדימה לכלי הרכב הנוסעים בנתיב שאליו הוא מבקש לסטות

  18. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון