להלן פסק דין בנושא אי העברת כספים ללקוח ע''י עורך דין: בפני תביעה כנגד הנתבע, שהינו עו"ד, וזאת בטענה כי האחרון לא העביר לידי התובע כספים שהתקבלו אצלו בעקבות תביעה נזיקית, שניהל הנתבע עבור התובע במסגרת ת.א. (שלום חיפה) 18329/97. אקדים ואומר, כי אלמלא טען התובע כנגד הנתבע טענת מרמה, הרי שהיה מקום, עוד בטרם שמיעת התובענה, לעכב את ההליך שבפני, וזאת משום שבעניינו של הנתבעת הושג הסדר נושים במסגרת הליך פשיטת רגל. יחד עם זאת, בתאריך 24/3/09 נקבע על ידי כבוד השופטת דיאנה סלע (במסגרת פש"ר 865-06) כי לכשיושלם ההסדר, יחייב ההסדר את החייב (הנתבע) ואת כל הנושים, לעניין כל חוב בר תביעה המגיע להם מהחייב, למעט (בין היתר) חוב או חבות אשר לפי הפקודה לא היה החייב נפטר מהם על פי צו הפטר בפשיטת רגל. ס' 69 לפקודת פשיטת הרגל קובע, בין היתר, כי צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר תביעה, מלבד (בין היתר) חוב או חבות שנוצרו במרמה. אשר על כן, ועל רקע טענות המרמה, נדרשתי לשמוע ולדון בטענות וראיות הצדדים, כדי לבחון אם יש ממש בטענות המרמה אותן העלה התובע כלפי הנתבע (ור' בנדון בש"א (שלום ת"א) 166683/08, זיזה נ' סייג, ניתן בתאריך 27/8/08). אציין בהקשר זה, כי בפתח הדיון, ועל רקע האמור לעיל, חזר בו הנתבע מהטענה כי יש לעכב את ההליכים. לאור התוצאה אליה הגעתי, קרי - דחיית התביעה, הרי שממילא אין נפקות להסדר הנושים לעיל. מהראיות שהוצגו לבהמ"ש עולה, כי בשנת 1997 הגיש התובע תביעה נזיקית בנוגע לנזקים שנגרמו לטענתו לבור ניקוז בביתו, וזאת במהלך שנת 1993. מי שייצג אותו בתביעה זו היה משרדו של עו"ד נזיה חלבי, שהנתבע עבד שם באותה עת. עובר לחודש 9/1999 פתח הנתבע משרד עו"ד עצמאי, והתובע פנה אליו על מנת שימשיך את הייצוג בתיק. בין השניים נחתם הסכם שכר טרחה (צורף לכתב התביעה), שקבע, בין היתר, כדלהלן: "מוסכם בזה כי כנגד הטיפול של עו"ד גסאן מטאנס בתיק הנ"ל ישלם הלקוח חלבי בדר עטא שכ"ט עו"ד כדלקמן: מקדמה בסך של 3,000 ש"ח + מע"מ. 10% מכל סכום שיפסק בפסק הדין מהם יופחת הסכום של 3,000 ₪ הלקוח ישלם את ההוצאות והאגרות במידה ויהיו. .... נמסרו 3 שיקים ע"ס 1,170 ₪ כ"א ז"פ 26/7, 26/8, ו- 26/9/99 ובסה"כ 3,510 ₪." אציין, כי למרות השימוש במונח "מקדמה", הרי עולה מהראיות כי התובע שילם סכום כספי למשרדו של עו"ד נזיה חלבי, וזאת עם תחילת התיק בתביעה הנזיקית, וההסכם בין התובע לנתבע, היווה מעין פתיחת "דף חלק", מבחינה כספית, לקראת המשך הטיפול בתיק על ידי הנתבע. בתאריך 6/11/2003 נתן כבוד הנשיא אורי קיטאי, פסק דין בהליך הנזיקי בו ייצג הנתבע את התובע. פסק הדין ניתן על פי ס' 79 א' לחוק בתי המשפט (פסה"ד צורף לכתב התביעה). בפסק הדין צויין כי מדובר היה בתביעה בעייתית - הן במישור החבות והן במישור הנזק. מפסק הדין עולה, על פניו, כי התובע טען שהנתבעים באותה תובענה גרמו לו נזק לבור הביוב בביתו, אולם הוא התקשה להוכיח כי מדובר היה בבור ביוב שהוקם כדין, וסומן במפות, באופן שהנתבעות היו יכולות להיות מודעות לקיומו. בכל אופן, לאור הבעיות עליהן עמד בהמ"ש, הוא חייב את הנתבעות (4 במספר) לשלם לתובע 3 סכומים נפרדים של 1,800 ₪ כ"א - ובסה"כ - 5,400 ₪. לא יכולה להיות מחלוקת, כי התובע לא היה מרוצה, בלשון המעטה, מפסק דינו של בהמ"ש, ומכאן ואילך נחצות להן הגרסאות לשתיים: מחד, טוען התובע כי לאחר קבלת פסק הדין, הבטיח לו הנתבע כי הוא יגיש עבורו ערעור בהמ"ש המחוזי. עוד טוען התובע, כי הנתבע ציין בפניו, כי שני תשלומים - בסך 3,600 ₪, שהתקבלו מהנתבעים בהליך האזרחי, ישמש לצורך ערבון להגשת הערעור. התובע הוסיף וציין, כי האמין לתומו לטענת הנתבע, ורק כעבור זמן, ולאחר בירורים שערך במזכירות בהמ"ש, התברר לו כי לא הוגש כלל ערעור על פסק דינו של בהמ"ש השלום, וכי הנתבע שלשל את הסכום לעיל בסך 3,600 ₪ לכיסו. כאן המקום לציין, כי אין מחלוקת, כי מתוך 3 התשלומים, שהנתבעים באותו הליך נזיקי היו אמורים לשלם לתובע, שני תשלומים נותרו אצל הנתבע; ותשלום שלישי הועבר לתובע. מנגד, הכחיש הנתבע את הטענה כי הציג בפני התובע מצג שווא כאילו בכוונתו להגיש ערעור, או כי ערעור שכזה הוגש. מעבר לטענה כי אין כל הגיון בהגשת ערעור על פסק דין שניתן על דרך הפשרה, ציין הנתבע כי בעקבות פסק דינו של בהמ"ש השלום, הביע התובע כעס רב ואי שביעות רצון מהתוצאה, ומאז הוא מגיש כנגדו תלונות סרק בפורומים שונים. לגופו של עניין, אישר הנתבע כי אכן קיבל לידיו שניים מתוך שלושת התשלומים שהיו צריכים להגיע עבור התובע, מהנתבעים בהליך הנזיקי (כאמור לעיל, אין מחלוקת, כי התובע קיבל לידיו את התשלום השלישי), אולם סכום זה, בסך 3,600 ₪, שימש לצורכי תשלום המחצית השניה של אגרת בהמ"ש באותו הליך נזיקי, ולצורכי הוצאות שהוציא במהלך ניהול ההליך, ושיפורטו להלן. בפתח הדיון שהתקיים בפני, ביקש התובע להגיש קלטת, המתעדת - על פי הנטען - שיחות שקיים עם הנתבע, מהן עולה כי הנתבע אישר בפניו שהגיש ערעור לבהמ"ש המחוזי. עיון בפרוטוקול הדיון, מעלה כי כל שהושמע בפני הן שתי שיחות (האחת עם הנתבע, והשניה עם מזכירתו) שלא היה בהן ממש. מסתבר (ר' פרוטוקול, עמוד 5, שורות 4-5) כי התובע החל להקליט את הנתבע כ 3-4 חודשים לאחר המועד שלטענתו הוא ביקש ממנו להגיש ערעור, אולם כפי שציינתי לעיל, לא היה בשיחות שהושמעו בפני דבר ממנו ניתן ללמוד כי הנתבע הציג בפני התובע מצג כאילו הוגש ערעור. זאת ועוד, בשנת 2006 הוגשה כנגד הנתבע קובלנה משמעתית לבית הדין של לשכת עורכי הדין (בד"מ 138/06), וזאת בנוגע לטענותיו של התובע. אציין בהקשר זה, כי קביעותיו של בית הדין אינן קבילות בהליך זה, אך עיון בפסק הדין שהוצג בפני מעלה כי גם שם לא הציג התובע כל שיחה מוקלטת ממנה ניתן היה ללמוד דבר לחובת הנתבע. ללא כל קשר לטיב ואיכות הראיות שהביא התובע, הרי ברור כי במקרה דנן, הוטל נטל לא פשוט על הנתבע לפרט מה עשה עם הסכום של 3,600 ₪ שהגיע לידיו, ומדוע לא העבירו לידי התובע. בנדון, טען הנתבע כי מסכום זה קוזזו כספים רבים שהוצאו מכיסו כדי לממן הוצאות לצורך ניהול התביעה נשוא שכר הטרחה. בעדותו, התייחס הנתבע להוצאות ששילם כלהלן: תשלום מחצית שנייה של האגרה בסך של 1,471 ₪. הוצאת נסחי טאבו בסך של 137 ₪. טיפול בעניין מול ועדת התכנון ובניה, הוצאות נסיעה וצילום תוכניות, כאשר הוצאות אלו הוערכו על ידי הנתבע בסך של 2,000 ₪. לשאלה, האם מצויים בידי הנתבע מסמכים ותיעוד אודות האמור בס' 7.1-7.2, ציין הנתבע כי תיקו של התובע נלקח על ידי האחרון, ולכן אין בידו את התיק, אולם למרות זאת הוא הצליח להגיש ראיות אלה לבית הדין, והפנה לכך שהם סומנו שם כנ/1-נ/2 (ר' עמוד 3 לפסק הדין בהליך המשמעתי, שצורף לכתב ההגנה). באשר להוצאות בסך 2,000 ₪, הרי שהנתבע הפנה לסק' ג' בהסכם שכר הטרחה מתאריך 26/7/99, בו הוסכם כי התובע ישלם הוצאות במידה ויהיו כאלה. הנתבע ציין, כי לצורך ניהול התביעה הנזיקית בנוגע לבור הביוב, הוא נאלץ לגשת למשרד הועדה לתכנון ובניה מספר פעמים, כדי ללמוד את ענייני התכנון והבניה שנגעו לתיק הנזיקין. לאחר ששקלתי את טיעוני וראיות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות. כידוע, המוציא מחברו - עליו הראיה. במקרה זה, לא הצליח התובע להוכיח את תביעתו במידת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, ואיני יכול לקבוע כי הראיות שהובאו בפני די בהן כדי להוכיח את התביעה. כפי שציינתי, התובע טען כי הנתבע הציג בפניו מצג כי הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. עוד ציין התובע, כי שלושה חודשים לאחר המועד בו לכאורה סבר שהוגש הערעור, הוא החל בהקלטת הנתבע. דא עקא, כי לא הובאה בפני כל ראיה - שהיתה אמורה על פי נסיון החיים להמצא בידיו - שתוכיח זאת. לדבר יש, למותר לציין, משמעות ראייתית, הפועלת לחובת התובע. עוד ציינתי, כי למרות נטל ההוכחה הבסיסי, שהוטל על התובע, הרי שמצופה היה מהנתבע שיוכיח את טענותיו לגבי הוצאת הכספים. בנדון, למרות שהנתבע לא הביא את הקבלה בגין המחצית השניה של האגרה, הרי הוא הפנה להליך בבית הדין המשמעתי שם הוצגה הקבלה, והתובע לא הכחיש זאת, ולא טען אחרת. גם לגבי ההוצאות לצורך ההתנהלות מול הועדה לתכנון ובניה, היה אולי ראוי, שהנתבע יוציא לתובע מסמך מסודר עם מועדי הביקור וכו', אך איני יכול לקבוע כי המסקנה מהיעדרו של מסמך שכזה, מובילה, בנסיבות דנן, למסקנה אליה מבקש התובע להגיע - קרי, כי נאמר לו כי הכספים שמשו לצורך הגשת ערעור. לפני סיום, אציין כי התובע תבע סכומים נוספים מלבד הסכום של 3,600 ₪ שהוזכר לעיל. כך, תבע התובע סכום בסך 2,970 ₪ (לפני הצמדה וריבית), וזאת בשל החישוב שלשיטתו יש לבצע. אליבא דתובע, לאור הסכום הנמוך שהתקבל בפועל, יש לקזז מסכום זה את הסכום ששולם לנתבע כמקדמה; לקבוע כי המקדמה תוחזר לו, ולכן שכר הטרחה המגיע לשיטתו לנתבע יועמד על 540 ₪ בלבד. אופן חישוב זה אינו מקובל עלי, אין לו כל אחיזה בהסכם שכר הטרחה, וממילא התובע זנח טענה זו במהלך הדיון. סוף דבר, התביעה נדחית. לא חייבתי בנדון בהוצאות משום שאני סבור כי באם היה הנתבע פועל באופן מסודר ו"שקוף" יותר, קרי - שולח לתובע לנתבע מכתב מסודר, ובו פירוט התשלומים וההוצאות (קל וחומר לאור הקרע שפרץ ביניהם לאחר קבלת פסק הדין הנזיקי), הרי ייתכן והדברים לא היו מתגלגלים לפתחו של בהמ"ש. זכות בקשת רשות ערעור מבית המשפט המחוזי תוך 15 יום, מקבלת פסק הדין. לקוחותעורך דין