להלן פסק דין בנושא אחריות על גניבת מזוודות בטיול מאורגן: לפני שלוש תביעות שהדיון בהם אוחד, בגין נזקים שנגרמו לתובעים עקב גניבת מזוודותיהם במהלך טיול מאורגן בחו"ל. תביעה ראשונה הנה של הזוג סיטון (להלן: "הזוג סיטון"), התביעה השנייה של הזוג אלמוג (להלן יחדיו: "הזוג אלמוג"). במוקד התביעה, עומדות שתי שאלות עיקריות - האם הנתבעת 1, שארגנה את הטיול, אחראית לנזקי התובעים ואם כן, האם הוכיחו התובעים את נזקיהם ואת שיעורם. שאלה נוספת הנה האם הנתבעת 2, אשר הוציאה לאלמוג פוליסת ביטוח נוסעים לחו"ל, אחראית לפצותם על המיטלטלין שנגנבו לפי תנאי הפוליסה. טענות התובעים התובעים יצאו לטיול מאורגן באיטליה באמצעות הנתבעת. במשך כל הטיול, נהג המדריך מטעם הנתבעת להזהיר את התובעים מפני גנבים וכייסים. הטיול היה מסודר ומאורגן, למעט נהג האוטובוס שדיבר בגסות ובחוצפה וחרף זאת, לא הוחלף על ידי המדריך בטענה כי הנו נהג זהיר. ביום האחרון לטיול, נסעו התובעים ושאר הקבוצה למרכז קניות, כאשר הכבודה של כל הקבוצה מאוחסנת באוטובוס. כחצי שעה לאחר שטיילו במרכז הקניות, נודע לתובעים כי האוטובוס נפרץ ונגנב ממנו כ-19 מזוודות וביניהם המזוודות שלהם. התובעים טוענים כי שבוע לפני כן ארע מקרה דומה לנתבעת בטיול מאורגן אחר באיטליה. התובעים טוענים כי הנתבעת התרשלה, עת לא דאגה לשמירה על האוטובוס. התובעים עותרים לחייב את הנתבעת, לשלם להם את שווי המיטלטלין, שנגנבו, בסך של 25,147 ₪ עבור הזוג סיטון (לאחר הפחתת הפיצוי שקיבלו בסך של 3,400$ מהנתבעת 2). הזוג אלמוג תובע סכום של 30,000 ₪ בגין המיטלטלין שהיו במזוודה של הגב' אלמוג וסכום של 27,416 ₪ עבור המיטלטלין שהיו במזוודה של מר אלמוג. כמו כן, תובעים אלמוג את הנתבעת 2 אשר הוציאה להם פוליסת ביטוח נוסעים לחו"ל. הזוג אלמוג תובע מהנתבעת 2 תגמולי ביטוח לפי פוליסת הנוסעים לחו"ל שהונפקה להם על ידי הנתבעת 2. ההגנה הנתבעת 1 טוענת כי אין להטיל עליה כל אחריות למקרה שארע בחו"ל. הנתבעת ממליצה ללקוחותיה בצורה בולטת לעשות ביטוח נוסעים לחו"ל. הנתבעת טוענת שבהסכם ההתקשרות בין הצדדים, נקבע כי היא מתווכת בלבד בין התובעים ולבין ספקי השירות ובכלל זאת חברות ההסעות והיא אינה אחראית לכל נזק שייגרם לתובעים עקב פעולת הספקים האמורים. הנתבעת טוענת כי המדריך נכנס למרכז הקניות עם הקבוצה והנהג נשאר באוטובוס. לנתבעת אין ידיעה כיצד אירעה הפריצה ואין לה מושג מדוע הנהג עזב את האוטובוס. לפי טענתה, בדיעבד הסתבר כי האוטובוס היה מופנה לאוטוסטרדה ומכיוון זה נעשתה הפריצה. מדריך הטיול התריע בפני הקבוצה בדבר גניבות וכייסים והפציר בהם לשמור דברי ערך עליהם. נוסעי הקבוצה הגישו תלונה קולקטיבית במשטרה. הנתבעת פנתה אל הספק האיטלקי של האוטובוס והצליחה לקבל ממנו פיצוי בסך של 500 יורו לכל נוסע. החבות באיטליה מוגבלת לפי 6.20 יורו לק"ג ולמקסימום 124 ק"ג. הנתבעת טוענת כי ייתכן ויש להקיש מאמנת וורשה שאף היא מגבילה את הפיצוי לכ-1,800 ₪ למזוודה של 20 ק"ג. הנתבעת טוענת כי התובעים לא הוכיחו בכל מקרה את שיעור הנזק הנטען. הנתבעת 2 טענה כי הפוליסה הסתיימה יום אחד לפני האירוע ועל כן אינה בתוקף. עוד טענה כי המועדים נמסרו על ידי המבוטחים אישית בעת פגישה פרונטלית בקופת החולים שלהם שדרכה הוזמנה הפוליסה מהנתבעת 2. דיון בדיון שהתקיים ביום 16.7.09, שמעתי את עדות התובעים וכן את עדותו של המדריך שליווה את הקבוצה מטעם הנתבעת, מר אבי שדה. כמו כן שמעתי את טענות התובעים ואת טענות הנתבעות. תנאי מקפח אין מחלוקת כי הנתבעת 1 ארגנה את הטיול והייתה אחראית על כל היבטיו. הטענה שלפיה שימשה כמתווכת בלבד, אינה מקובלת עלי. הנתבעת שימשה במקרה דנן לפחות במעמד של סוכן נסיעות ולא כמוביל אווירי. לעניין זה ראה תת"ק (ראשל"צ) 2646/05 יעקב אלי נ' איסתא ליינס בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים)): "לעניין מעמדו של סוכן נסיעות כ"מתווך" בלבד, כטענת הנתבעת, ראה ת.א. 52167/99 הורנשטיין נ' אופיר טורס ואח' בע"מ שם נקבע כדלקמן: "מעמדו של סוכן נסיעות אינו יכול להיות מעמד של סוכן סתם לפחות בנושא איכות המלון. הוא נדרש לחוות את דעתו וליתן את המלצותיו... ובהמשך: החוזה הוא אמנם בין התובעים הנוסעים לבין המשווקת אופיר טורס אך לסוכנות נסיעות מאטאר שמור מעמד של יותר ממתווך. מעמדה הוא כשל ממליץ ומסייע לתובעים להגיע להחלטה באשר לזהות הנופש בו יבחרו. מעמד זה מטיל על סוכנות הנסיעות אחריות חוזרת ונזיקית ישירה כלפי התובעים". מכל מקום, התניה בעניין זה בהסכם הנה בבחינת תנאי מקפח בחוזה אחיד. במקרה דנן חלה החזקה הקבועה בסעיף 4(1) לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982, הקובע כי תנאי כאמור חזקה שהנו מקפח: "תנאי הפוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות שהיתה מוטלת עליו על פי דין אילולא אותו תנאי, או המסייג באופן בלתי סביר את האחריות שהיתה מוטלת עליו מכוח החוזה אילולא אותו תנאי; התנאי הנו מקפח בפרט כאשר הטיול נרכש בארץ על ידי התובעים שגרים בישראל ואילו השירותים אמורים להינתן על ידי ספקים בחו"ל, כאשר היכולת להגיש נגדם תביעה לאחר מכן בנסיבות אלה, מוגבלת. לעניין פסילת תנאי הפוטר מאחריות של ספק ראה תת"ק (ת"א) 10415/06 שטראוס משה נ' טורקיש איירליינס בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים), שם מצא בית המשפט לנכון לקבוע כי תנאי בהתקשרות עם מוביל אווירי, הנו מקפח: "על כן תנאי גורף דוגמת זה המצוי בס' 9 לתנאי החוזה בין הצדדים, לפיו "המוביל אינו ערב לזמנים הנקובים בלוחות זמנים או בכל מקום אחר והם אינם מהווים חלק מחוזה זה. ... לוחות הזמנים ניתנים לשינוי ללא הודעה", הוא בבחינת תנאי המסייג באופן בלתי סביר את אחריותו של הספק הן לפי ס"ק 4(1) והן לפי ס"ק 4(2). על כן, חזקה על תנאי כזה שהוא מקפח". אחריות הנתבעת 1 הנתבעת 1, כמי שמארגנת את הטיול עבור התובעים ושאר הקבוצה ושולחת מדריך מטעמה שילווה את הקבוצה, חבה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי הנוסעים. ראה ת.א. (ת"א) 15801/97 יפה פאר נ' סקאי הכיכר טורס בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים):  "בבואנו לבדוק האם קיימת רשלנות מצד הנתבעת עלינו לבדוק תחילה האם קיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית והאם הופרה חובה זו. חובת הזהירות המושגית באה לענות על השאלה, האם קיימת חובת זהירות של סוג המזיק כלפי סוג הניזוק. לפנינו עומדת השאלה, האם חברה המארגנת טיול קבוצתי אחראית כלפי מטייליה. בפס"ד של ביהמ"ש המחוזי, ת.א. (ת"א) 59/96 דליה קול נ' החברה להגנת הטבע, דינים מחוזי, כרך לב, 15, נקבע כי "אכן ראוי להטיל אחריות מושגית על מי שמוליך ומדריך טיולים כלפי המטיילים באותם טיולים". הנתבעת, בהיותה חברה המארגנת טיולים, חבה בחובת זהירות מושגית כלפי מטייליה". הנתבעת חבה גם חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעים. בת.א. 10283/05 מרים הרשקו נ' מלון כרמל נהר הירדן (פורסם במאגרים משפטיים) נקבע אימתי תחול חובת זהירות קונקרטית (הדגשה שלי-י.ד): "לא יהיה מיותר לציין כי אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים, חובת זהירות קונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון, הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית הוא אותו סיכון אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה האזורית בית שמש, פ"ד ל"ז (1) 113, 127 (1982))." במקרה דנן, מדובר בהחלט בסיכון שהחברה צריכה לראות בו בחומרה יתרה. לא מדובר בגניבה מקרית של תיק בודד במהלך הטיול. מדובר בגניבת רובם ככולם של מזוודות הקבוצה מתוך בטן האוטובוס ביום החזרה לישראל ובעת שהקבוצה הייתה אמורה להגיע באותו היום לשדה התעופה. זאת ועוד: מדובר בטיול שנערך במדינה שמועדת לפורענות מבחינת גניבות ואשר בעקבות כך מצאה הנתבעת 1 באמצעות המדריך, להתריע בפני הקבוצה בעניין זה. אם לא די בכך, כשבוע בלבד לפני הטיול ארע מקרה דומה אם לא זהה בטיול מאורגן של הנתבעת באיטליה. בנסיבות הקונקרטיות שהוכחו לפני, הנתבעת חבה, אפוא, גם בחובת זהירות קונקרטית במקרה דנן. לאחר עיון בחומר הראיות ושמיעת העדים, הגעתי למסקנה כי הנתבעת 1 הפרה את חובת הזהירות. לא הוכח לפני כי מדריך הקבוצה הפציר בנהג להישאר באוטובוס בעת שירדו הנוסעים למרכז הקניות. מעדותו של מר שדה, התרשמתי והסתבר כי הוא נתן לנהג תדריך קצר בתחילת הטיול בלבד. ויתרה מכך: גם אליבא דמר שדה, מדובר היה כנראה בנהג בעייתי אשר גם לדידו לא היה נחמד לנוסעים. חרף זאת, ולמרות הידיעה של המדריך בדבר סכנות הגניבה הממשיות באיטליה וחרף האירוע הדומה שארע אך זמן קצר לפני הטיול, לא מצא לנכון המדריך לדאוג לאמצעי זהירות כלשהם אשר יבטיח את הכבודה של הנוסעים על האוטובוס, כגון עריכת תורנות שמירה בין הנוסעים, אמצעי זול, זמין ואפקטיבי. יש לזכור כי מדריך במקרה דנן הנו מטעם הנתבעת אשר גם ארגנה את הטיול. כאן המקום להדגיש כי די בכך שהיה המדריך מודיע לנוסעים כי יש צורך בשמירה על האוטובוס בנסיבות המיוחדות שבהן מדובר ביום טיול אחרון וכל הכבודה נמצאת על האוטובוס ולא במלון. אם היו הנוסעים מתעלמים מכך, הייתה עומדת לנתבעת 1 טענת הגנה טובה. ויודגש, המקרה הנדון אינו דומה לגניבת מזוודות במלון, שהנתבעת 1 אינה יכולה להיות אחראית לו. לא מדובר במזוודות ששהו כל אחת בחדרו של מי מהנוסעים. לא מדובר בהפקדת מזוודות למשמורת בבית מלון, שהכניסה אליו תחת פיקוח ושבו קיימת שגרה של שמירה על מזוודות האורחים בעת הגעה ועזיבה. מדובר בחניית אוטובוס במרכז קניות ללא שמירה כלשהי, כשהאוטובוס עמוס מזוודות הכוללת את כל מיטלטלי הקבוצה, לרבות דברים שנרכשו במהלך הטיול. על רקע האירוע שארע לנתבעת 1 זמן קצר לפני הטיול, שומה היה עליה ליידע את המדריך ולדאוג לכך שכאשר הכבודה כולה על האוטובוס והלה לא נמצא בחניון שמור, כי הנהג יישאר צמוד לאוטובוס או כי חברי הקבוצה ישמרו בתורנות על הכבודה. אני קובע שהנתבעת 1 הפרה את חובת הזהירות והנה אחראית לנזקי התובעים. כאן המקום לציין כי אין בעובדה שמר סיטון כתב בשם הקבוצה מכתב תודה למדריך שהוקרא בסוף הטיול, כדי לגרוע ממסקנתי. איני רואה כל סתירה בין השבחים שקיבל המדריך על ההדרכה שנתן ועל הטיול הנפלא שעברו הנוסעים ולבין השאלה המשפטית - האם הנתבעת אחראית לנזקי התובעים והאם המדריך, לעניין הנסיבות נשוא הגניבה, פעל כנדרש כנציג הנתבעת. רשלנות תורמת מנגד, יש לראות בתובעים כמי שהתרשלו ברשלנות תורמת, בכך שלא עלה בדעתם, הגם שלא היו אחראים על ארגון הטיול אלא רק השתתפו בו, לארגן שמירה על האוטובוס בזמן שהיתם במרכז הקניות. אין מחלוקת כי גם התובעים היו מודעים לסכנות הפריצה וגניבה שעורבות להם במהלך הטיול. מעמד כזה של נסיעה באוטובוס עם כל הכבודה הנו מעמד חריג, שכן בדרך כלל הסיורים יוצאים מבית המלון והכבודה נשארת שם. קביעת השיעור של הרשלנות התורמת אינה מדע מדויק. בהתחשב בכלל נסיבות העניין, אני מעמיד את הרשלנות התורמת של התובעים על שיעור של 20%. הנזק התובעים לא צירפו ולו קבלה אחת כדי להוכיח את נזקיהם. לטענתם, הקבלות נגנבו עם המזוודות. בהעדר קבלות, פירטו התובעים ברשימות בכתב יד או מודפסות, את תיאור הפריטים שנגנבו והסכום המבוקש בגינם. הזוג סיטון נתנו תיאור לכללי מאוד של הפריטים. מדובר בעיקר בפריטי ביגוד, למעט 2 זוגות משקפיים, מצלמת וידיאו ומכונת גילוח. לא פורטו יצרני הביגוד ולא צורפו ראיות בכתב בדבר עלות הפריטים. סבורני כי ניתן היה לערוך רשימה מפורטת יותר, כולל יצרני הביגוד ולהגיש רשימת מחירים שתילקט מהחנויות השונות שמוכרות פריטים דומים. הזוג אלמוג נתן פירוט טוב יותר, היינו תיאור שם היצרן, אולם לא מעבר לכך. הזוג אלמוג הגיש במהלך הדיון תדפיס חיובי כרטיס אשראי מלפני הטיול, הכולל סימון בצהוב של בתי עסק שונים, אולם ללא פירוט הפריטים שנרכשו שם ומבלי לקשר מסמך זה, שממילא הוגש באיחור ולא צורף לתביעה, לרשימת הפריטים. בנסיבות אלה, אין מקום לפסוק לתובעים את הסכומים שננקבו על ידם וזאת בהעדר הוכחה מפורשת של הסכומים שנתבעו. יחד עם זאת, אין מחלוקת כי מזוודות התובעים נגנבו וגם אין מחלוקת כי מדובר היה ביום האחרון לטיול וכל מיטלטלי התובעים היו מאוחסנים במזוודות אלה למעט פריטים שנשמרו בתיקי היד. בנסיבות כאלה, מוסמך בית המשפט לפסוק לתובעים פיצוי גלובלי לפי אומדן ואין מקום לדחות את תביעת התובעים לחלוטין. האם יש להקיש מהפיצוי הקובע באמנת ורשה. אמנת ורשה אינה חלה ישירות על המקרה דנן. האמנה חלה על נזק שנגרם תוך כדי ההובלה האווירית (סעיף 18 לאמנה). הובלה אווירית מוגדרת לצורך העניין באמנה כמי שאינה כוללת הובלה יבשתית, למעט אם מדובר בהובלה תוך כדי מילוי חוזה ההובלה האווירית. במקרה דנן, ההובלה אינה קשורה כלל להובלה האווירית או לחוזה ההובלה האווירית. גם אינני סבור שיש להקיש בהכרח מתוך הפיצוי הקבוע באמנה. ההגבלות שנקבעו באמנה על פיצוי של מוביל אווירי בגין אובדן כבודה, נובעות מהצורך להגיע להסדר בינלאומי וכולל שמחד, יבטיח פיצוי מינימאלי לנוסע בגין אובדן כבודה שעל רקע ההיקפים העצומים של תובלה אווירית הנה בבחינת דבר צפוי מראש ומאידך, ימנע חיוב המוביל האווירי בפיצויים גבוהים נוכח היקף התובלות האוויריות של נוסעים. במקרה דנן, מדובר במקרה של רשלנות קונקרטית בגין מקרה מיוחד, שנסיבותיו עמו ואיני סבור כי הפיצוי הצנוע שקבוע באמנה הנו סביר ומתאים בנסיבות העניין. עדותם של התובעים הייתה אמינה עלי. לא מצאתי סתירות בגרסתם וסבורני כי הגישו את התביעות בתם לב. סכומי התביעה מתייחסים לשווי הפריטים בלבד ללא ראשי נזק כלליים, שבדרך כלל נעשה בהם שימוש לרעה לצורך ניפוח התביעה (כגון, הוצאות, טרחה, טרדה, עוגמת נפש וכו'). לפיכך, לא מצאתי סיבה לפקפק באמיתות הרשימות שהכינו התובעים מבחינת כמות הבגדים והפריטים, להבדיל כאמור מהמחירים שהוצמדו להם, שלגביהם לא הוצגו ראיות מספקות. לאחר ששקלתי את כמות הבגדים שפורטה והפריטים ולא כללתי את אותם הפריטים יקרי הערך, המעטים אמנם, שמן הראוי היה כי יוחזקו על גופם של התובעים או בתיק יד (כגון מצלמה משקפיים וכו'), ולאחר שהבאתי בחשבון את כמות המזוודות וכן את הרשלנות תורמת של התובעים, החלטתי להעמיד את הפיצוי הגלובלי עבור הזוג סיטון, שנגנבה מהם מזוודה אחת, על סך של 5,000 ₪ ובתוספת הסכום שהנתבעת 1 הצליחה לגייס מהספק האיטלקי בסך של 500 יורו לכל אחד מהם. לגבי הזוג אלמוג, אשר מהם נגנבו שתי מזוודות, על סך של 10,000 ₪ בתוספת 500 יורו לכל אחד מהם. תביעת הזוג אלמוג נגד הנתבעת 2 הנתבעת 2 ובני הזוג אלמוג הסכימו להמלצתי, שלפיה הנתבעת 2 תשלם לכל אחד מהם 350 דולר ארה"ב ועל כן אין לי צורך לדון בתביעה נגד הנתבעת 2. סוף דבר אשר על כן, התביעות מתקבלות חלקית. הנתבעת 1 תשלם לזוג סיטון בתיק 09-02-11795, סך של 5,000 ₪ ובתוספת הסכום שהנתבעת 1 הצליחה לגייס מהספק האיטלקי בסך של 500 יורו לכל אחד מבני הזוג סיטון, לפי השער היציג נכון למועד הגשת התביעה, והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. כמו כן, הנתבעת 1 תשלם לזוג סיטון הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪. הנתבעת 1 תשלם לכל אחד מבני הזוג אלמוג בתיק 09-02-11821 ובתיק 09-02-11799 סך של 5,000 ₪ בתוספת 500 יורו לפי השער היציג נכון למועד הגשת התביעה, והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעות ועד לתשלום בפועל. כמו כן, הנתבעת 1 תשלם לזוג אלמוג הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ יחד, בשתי התביעות שהוגשו על ידם. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לנתבעת 1. הנתבעת 2 תשלם לכל אחד מבני הזוג אלמוג, 350$, בערכם בשקלים חדשים נכון למועד הדיון וזאת תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לנתבעת 2. נופשאובדן מזוודה / כבודהטיול מאורגן (תביעות)