סיווג נכס בית מלאכה

המחלוקת בין הצדדים הינה מחלוקת פרשנית במהותה. שאלת סיווג הנכס תלויה בתכנים אותם יש ליצוק למונח הבסיסי "בית מלאכה", כפי שהוא מופיע בצו הארנונה.

להלן פסק דין בנושא סיווג נכס בית מלאכה:

פסק דין

ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית תל אביב-יפו מיום 29.6.06, לפיה יש לסווג מספרה בסיווג של "בית מלאכה" על פי צו הארנונה של עיריית תל אביב-יפו לשנת 2004.

רקע:

המשיבים הינם בעלי מספרות, אשר סווגו על ידי המערערת כ"בניינים שאינם משמשים למגורים" על פי צו הארנונה. ביום 31.3.04 הגישו המשיבים השגה על חשבון הארנונה משנת 2004, בטענה כי "על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעת"מ 242/02 מנהלת הארנונה של עיריית רעננה נ' מהגר (להלן: "פסק דין מהגר"), שניתן על ידי השופטת דותן ביום 9.9.03 יש לסווג מספרה בצו הארנונה כבית מלאכה ולא כבית עסק". ועל כן, ביקשו לשנות את הסיווג ל"בית מלאכה".
במכתב תשובה ממנהל הארנונה, מר אלי מלאכי, נדחתה ההשגה מהטעם שפסק הדין אינו בבחינת הלכה פסוקה. הפרשנות שניתנה במסגרתו בחנה צו ארנונה שונה מזה של המערערת, והאחרונה דבקה בפרשנות לפיה רק פעילות בעלת אופי ייצורי, במסגרתה נוצר "יש מוחשי חדש", נכללת בגדר סיווג כ"בית מלאכה".
המשיבים הגישו ערר על החלטת מנהל הארנונה, שהתקבל בדעת רוב ביום 29.12.06. בהחלטתה קבעה ועדת הערר כי יש להחיל את המסקנה בפסק דין מהגר על המקרה הנדון, וגם "תיקון של אברים" בגוף האדם הם בגדר מלאכה. לפיכך על פי ההחלטה, ספר שמקצר, מדביק ומעצב שיער, אינו שונה מסנדלר המדביק סוליה לנעל. מאחר שהמערערת לא הוציאה מגדר בית מלאכה סנדלר, מתקן מכונות-חשמל ומוסך, אין לקבל את הגישה שמתבססת על יצירת יש מוחשי חדש.

ראוי לציין, כי בהחלטות אחרות בעניין סיווג מספרות (ערר 026-06-2004 מיום 31.1.06; ערר 051-06-2004 מיום 29.3.06; וערר 100-04-2004 מיום 30.3.06) שניתנו על ידי ועדת הערר נקבע כי מספרה אינה "בית מלאכה". בהחלטות אלו נקבע כי ניתן להבין את הביטוי "ספר" גם במובן שאינו תואם "בעל מלאכה".

טענות המערערת:

1.     הפעילות המבוצעת במספרה הינה פעילות של מתן שירותים גרידא. במספרה ניתן למצוא מגוון שירותים: גזירה; עיצוב; צביעה וכו'. כל לקוח מקבל שירות אישי המותאם לדרישותיו ונתוניו. רק צורת השיער משתנה, אך השיער נשאר דומה במהותו.

2.     על פי מבחן השכל הישר, מבחני הפסיקה והמובן הרגיל והמקובל של "בית מלאכה", עסק של מספרה הינו במובהק עסק של מתן שירות ללקוחות. אין מדובר בעסק שמתקיימת בו פעילות ייצורית.

3.     המערערת ביססה טענותיה על עמ"נ 405/01 אופנתיון בע"מ נ' עיריית חיפה ואח' (תק-מח 2001(3), 23965). שם נקבע כי גם אם מתקיימת במקום פעילות ייצורית, ברגע שמשלבים בה פעילות מסחר, היא המהווה את עיקר פעולתו.

4.     המערערת אף תמכה טיעוניה בעמ"נ 268/05 מנהלת הארנונה בעיריית חדרה נ' מירי סעדה (תק-מח 2005(3), 11911) (להלן: "פסק דין סעדה"). שם נקבע כי אין מדובר בקו ייצור מאחר וכל תספורת עומדת בפני עצמה. מספרה לעולם לא תחשב כמפעל, גם אם תעסיק עשרות ספרים. לדידה, יש לסווג מספרה בדומה לעסקים אחרים המעניקים שירות, כמו עורכי דין, אדריכלים, צלמים וכו'.

טענות המשיבים:
1.     מלאכת הספר היא מלאכת ידיים, אשר נעשית על ידי הספר עצמו ובעזרת מכשירים. על פי ההגדרות המילוניות עולה כי הספר אינו עוסק במסחר, ממכר או בשירותים, אלא בעבודת כפיים. עבודת הספר היא אישית, ויש קשר אישי בין הלקוח לבין בעל המלאכה.

2.     פעילות המשיבים הינה ייצורית לכל דבר, מתבצע בה תהליך של ייצור ונוצר בה יש מוחשי חדש ומשופר.

3.     המערערת מתעלמת מפסק הדין בעניין מהגר הקובע כי סיווג מספרה הוא בית מלאכה, ובעיקר כי כך מסווגים עסקים לתיקון מכשירי חשמל וסנדלריות. סיווג המשיבים כ"בניינים שאינם משמשים למגורים" מהווה הפליה לעומת בתי עסק דומים העוסקים באותו אופי ייצורי.

4.     סיווג הארנונה אינו חוקי. המערערת חרגה מהאמור בתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות) כאשר הגבילה את סיווג "בית מלאכה" לייצור בלבד.

דיון:

המחלוקת בין הצדדים בעתירה שלפניי הינה מחלוקת פרשנית במהותה. שאלת סיווג הנכס תלויה בתכנים אותם יש ליצוק למונח הבסיסי "בית מלאכה", כפי שהוא מופיע בצו הארנונה של עיריית תל אביב לשנת 2004.
אין זו הפעם הראשונה בה שאלה מדויקת זו מונחת לפתחו של בית המשפט לעניינים מנהליים. שני הצדדים ביססו טענותיהם בנדון על פסקי דין אחרים של בתי המשפט לעניינים מנהליים. המערערת נתלתה בפסק דין סעדה והמשיבים נתלו בפסק דין מהגר שלעיל.
ואמנם שני פסקי דין אלו שדנו באותה השאלה ממש הגיעו לשתי מסקנות מנוגדות.
לפני שאדון בשאלה לגופה של עניין, אפרט את האמור בפסקי הדין:
בפסק דין מהגר עתרה מנהלת הארנונה כנגד החלטת ועדת הערר אשר סיווגה מספרה כבית מלאכה לצורך תשלום הארנונה. כבוד השופטת שרה דותן, דחתה את הערעור וקבעה כי חלה על הרשות החובה לפעול ללא הפליה בין בתי עסק אשר מבחינת מהות הפעולות המתבצעות בהם אינם שונים זה מזה. השופטת הנכבדה נימקה את השקפתה כי יש לסווג מספרה כבית מלאכה בנימוק כי במספרה מתבצע תהליך ייצור מתחילת העבודה ועד לקבלת המוצר המוגמר. המוצר המוגמר אינו מוצר חדש אלא מוצר שהספר הכניס בו שינוי על ידי עיצובו.
עוד נקבע בפסק הדין: "סבורני כי שיטת בחינה זו, המדגישה את מהות העבודה המתבצעת בפועל יש בה כדי להראות האם בעל מקצוע אכן עוסק ב"מלאכה" ועל כן ניתן לסווג את מקום עיסוקו כבית מלאכה, או שמא עיסוקו אינו תואם להגדרה אותה מבקשים ליישם ויש לסווגו באופן הראוי לו".
בפסק הדין סעדה עתרה מנהלת הארנונה כנגד החלטת ועדת הערר לסווג שלוש מספרות לצורכי ארנונה כמבנים המשמשים "למלאכה ולתעשייה זעירה". כבוד השופט שמואל ברלינר קיבל את העתירה. הוא בחן את המונחים "מלאכה" ו"בית מלאכה" וקבע כי גם אם "ספר" נכנס בגדרי הגדרות אלו, ספרות עדיין באה בגדר שירות. על פי השקפתו, יש לבחון את ההקשר והתכלית של צו הארנונה ולא את הפירוש הלשוני של המונח "מלאכה". בצו הארנונה צורפו המילים "מלאכה ותעשיה זעירה", דבר המעיד על קווי אופי משותף לשניהם. בית מלאכה עשוי להתפתח למפעל, ומפעל קטן ייחשב שחלק מתעשייה זעירה. על סמך הבחנה זו, סנדלרייה עשויה להתפתח למפעל לשיפוץ נעליים. מספרה, לעומת זאת, לא תיחשב כמפעל גם אם תתפתח ותגדל.
נימוק נוסף עליו מתבסס פסק דין סעדה הוא כי מלאכה ותעשיה זעירה מאופיינות בעשיית פעולה בחומר, בעיסוק מוחשי מוגמר, בקיום מלאי וכו'. כל אלה אינם נמצאים אצל ספר, אשר משרת את האדם המסתפר.
השופט הנכבד לא מצא מקום להפריד בין השיער ולראותו כחפץ לבין האדם וגופו. לדידו, עבודתו של הספר דומה לעבודתו של המעסה, הפיזיותרפיסט וכו' אשר מעניקים שירות לאדם.
מבין שתי הדעות המובעות בפסקי הדין שלעיל, אני מבכרת את הקביעות בפסק דין סעדה שלעיל. אסביר -
צו הארנונה של עיריית תל אביב-יפו לשנת 2004 מגדיר סיווג "בתי מלאכה, מפעלי תעשיה" כ: "בתי מלאכה לייצור, מפעלי תעשיה ובתי דפוס (למעט שירותי מחשב ועיבוד נתונים, מפעלי הוצאה לאור ומערכות עיתונים, שיחויבו לפי התעריפים המפורטים בסעיף 3.3 ולמעט בתי-תוכנה שיחויבו לפי התעריפים המפורטים בסעיף 3.4.3) ...". לטענת המערערת מהות עיסוקם של המשיבים הינו מתן שירותים. על פי המונח המקובל של "בית מלאכה", מספרה אינה יכולה להיות מסווגת ככזו, שכן אין מדובר בעסק שמתקיימת בו פעילות ייצורית. מאידך, טענו המשיבים כי הפעילות המתבצעת על ידם בנכס היא "פעילות ייצורית". התשובה לשאלה אם פעילות המתנהלת בבית עסק הינה ייצורית אם לאו אינה נשענת על אינטואיציה בלבד אלא מבוססת על שורה של מבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין זה. בע"א 1960/90 פקיד השומה תל אביב 5 נ' חברת רעיונות בע"מ, פ"ד מח(1), 200 (להלן: "פסק דין רעיונות"), קבע כבוד השופט חשין מבחני יסוד לצורך קביעה אם מדובר ב"פעילות ייצורית".
המבחן הראשון שנקבע בפסק הדין הינו אם בפעילות המתנהלת במקום יוצרת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר- על משמעות מבחן זה נאמר בפסק הדין: ""פעילות ייצורית" בפירושה זה כמו נדרשת היא מאליה מן החוק, והיא-היא פעילות הייצור המקובלת בשפת היומיום, בתעשיה ובחרושת: הפיכת חומר גלם למוצרים" (עמ' 205). על פי מבחן זה ספק רב אם הפעילות המתבצעת במספרה הינה פעילות ייצורית. בראש ובראשונה אין אני בטוחה כלל ועיקר שקיים חומר גולם כלשהו שניתן להתייחס אליו במספרה. ה"חומר" איתו עובדים הספרים הינו כמובן שיער ראשו של הלקוח, אולם ספק רב אם חלק מגופו של הלקוח יכול להיחשב כחומר גלם לצורך ההגדרה המשפטית שלעיל. אולם גם אם אקבל את ההנחה כי עסקינן בחומר גלם, הרי ברי כי הטיפול בשיער במסגרתה של המספרה אינו הופך את השיער ל"מוצר".
הנה כי כן- המבחן הבסיסי של "הפיכת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר" אינו מתקיים בענייננו.

אלא שגם אם הייתי מקבלת את הגישה כי מדובר בהפיכתו של יש מוחשי אחד לאחר, עודני סבורה כי העותרים אינם עומדים במבחנים הנוספים שיצרה הפסיקה לסיווגו של בית מלאכה:
מבחן היקף השימוש במוצר המוגמר - על פי מבחן זה, פעילות תיחשב כייצורית אם היא נועדה לשימוש הציבור הרחב, אולם היא לא תיחשב ככזו אם היא נועדה ללקוח שהזמינה. כפי שניתן לראות, מבחן זה לא מתקיים בענייננו. המשיבים מבצעים תספורות, גוונים, סלסול וכו' על פי הזמנת הלקוח, ואין בפעילותם אלמנט ייצורי אשר מיועד לציבור רחב.
המבחן הכלכלי, מבחן השבחת הנכס - מבחן נוסף הינו האם הפעילות הנבחנת יוצרת הבדל במישור הכלכלי בין המוצר הראשוני למוצר המוגמר והאם היא מביאה ל"השבחת" הנכס. בע"א 355/82 ניקוב מחשבים נ' פקיד שומה, נאמר: "דעתי היא כי פעילות ייצורית משמעה כל עשייה בטובין או בכל חומר אחר שבה תועלת כלכלית והמשביחה או מעלה את הערך של אותו חומר. ולענין זה אין נפקא מינה אם העשייה בחומר מביאה ליצירת יש מוחשי אחר" (ההדגשה אינה במקור - מ.ר). ומכאן, שיער אינו חומר גלם אשר מעלה את ערכו עת מבוצעות בו פעולות טכניות למיניהן.
מבחן על דרך ההנגדה - כאמור בפסק דין רעיונות: "המחוקק בא ליתן הטבות ל"פעילות ייצורית", וזו, על-פי עצם טיבה, מנוגדת היא לפעילות של מתן שירותים...יש לשאול איפוא בכל עניין ועניין, אם הפעילות בה מדברים אנו נמשכת אל מרכז הגרוויטציה של "פעילות ייצורית" או אל זה של "מתן שירותים"".
מצאתי להביא גם את דבריו של כבוד השופט ד"ר דן ביין בעמ"ה (חי') מ.מ.ל. חיפה עיבוד נתונים וניקוב מחשבים 1976 בע"מ נ' פקיד השומה,: "המושג שירות כשהוא עומד מול המושג ייצור, מתאפיין לדעתי, על ידי הפעלת שיקול דעת וידע מקצועי וכן על ידי התאמת הפעילות של נותן השירות לצרכיו המיוחדים של הלקוח, דוגמאות טיפוסיות לשירות הן פונקציות שממלאים עורכי דין, רואי חשבון, מהנדסים, יועצים וכו'."
ולענייננו- המלאכה הנעשית במספרה נושאת מאפיינים רבים יותר של שירות מאשר של ייצור. מעצב השיער מעניק ללקוח יחס אישי ובחירה בין שירותים שונים הניתנים על ידו במספרה. פעמים רבות ניתנות במספרה שירותים נרחבים מאותם שירותים בסיסיים (כגון סלסול, צביעה, גזירה וכיו"ב) והם יכולים לבוא לידי ביטוי במכירתם של חומרי קוסמטיקה ושיער, במתן שירותי מניקור ופדיקור ובשירותים נוספים.
יפים לענין זה דברים שנאמרו בפסק דין סעדה ולפיהם: "לעבודת הספר במספרה גם אופי מסחרי, באשר כל תספורת נעשית תמורת מחיר, והמוצר (התספורת) נמכרת בו במקום למסתפר. לעבודת הספר מתלווית גם מכירה של מוצרי ספרות שונים, וכד'".
סיכומו של דבר, ההכרעה בין סיווגה של מספרה כבית מלאכה או כעסק הנותן שירות אינה פשוטה, אולם אני סבורה כי על פי מבחן השכל הישר והמבחנים הבסיסיים שתוארו לעיל, המסקנה כי מספרה אינה בית מלאכה הינה מסקנה הגיונית ונכונה יותר, המתאימה לרוח התקופה ולצביון השירותים המיוחדים הניתנים במספרה.

בא כוח המשיבים ביסס טענותיו במידה רבה על הפרשנות המילונית למונחים "ספר", "אומן" ו"מלאכה". על פי טענתו הספר אינו עוסק במסחר, ממכר או שירותים, אלא בעבודת כפיים. אין אני סבורה כי טיעון זה יכול להיות לו לעזר.
פרופ' אהרון ברק בספרו "פרשנות במשפט - פרשנות החקיקה (חלק שני, 1993) בעמוד 103 מציין כי:
"המילון הוא כלי חשוב לפרשן. הוא אינו קובע מהו הפירוש שצריך לתת למלה, אלא מסייע בקביעתו של הפירוש שניתן לתת למלה. אכן "הפרשן אינו אך בלשן". על הפרשן לקבוע את המשמעות המשפטית של דיבור. לשם כך המילון בלבד אינו מספיק. "מילותיו של החוק אינן מבצרים, שיש לכבשם באמצעות מילונים"; "לא בבלשנות עוסק המשפטן אלא בפירוש הוראות חוקיות";…".

ברוח דומה קבעה השופטת שטרסברג-כהן בע"א 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטין נ' עירית ראשון, תק-על 2003(1), 1478, כי:
"חיפוש במילונים לא יסייע בידינו משום שאלה מכילים הגדרות של 'בית אבות' על-פי תפיסה ארכאית ואין הן מתאימות למציאות החיים בעת הזו. פרשנות מילולית לפיה 'בית אבות' הוא בית מגורים של אוכלוסיה קשישה, עולה בקנה אחד עם מבחן השכל הישר וההיגיון הבריא והפשוט של חיי המציאות" (עמ' 1482)(ההדגשה אינה במקור-מ.ר).

ברע"א 10643/02 חבס ח.צ.פיתוח (1993) בע"מ ואח' נ' עיריית הרצליה, תק-על 2006(2), 1975, התעוררה שאלת פרשנותו הנכונה של "חניון" אף היא בהקשרי ארנונה, ונאמר, מפי כבוד השופטת עדנה ארבל:
"איני סבורה כי יש במקרה זה להיצמד להגדרה דווקנית של מילון כזה או אחר (ועל כך ראו: א' ברק פרשנות במשפט - פרשנות החקיקה (חלק שני, 1993), בעמ' 102). הפתרון לסוגיה לא ימצא לדעתי במילונים, אלא דווקא בבחינת הסוגים השונים של חניה הקיימים במציאות, תוך ניסיון למצוא הגדרה ותיאור שיהיה בהם לענות על הצורות השונות, ועם זאת המקובלות, של חניה. יוער, כי דווקא במקרה שבפנינו אני סבורה כי כל אדם סביר שהיה מתבקש להגדיר את שטחי החניה השייכים למבקשים היה מכנה אותם "חניון" (עמ' 1983).
עינינו הרואות- פירושו המילוני של מונח המופיעה בדבר חקיקה אינו עולה תמיד בקנה אחד עם הפרשנות המשפטית של אותו המונח, אשר מתגבשת מתוך עמידה על הקשרו של החיקוק ותכליתו.

ועל כן, כאשר אין בצו הארנונה, סיווג קונקרטי לנכס מסוג מספרה, יש להיעזר במבחן השכל הישר: "כלל ידוע הוא, שכאשר ביטוי השגור בפי הבריות אינו מוגדר בחיקוק, יש לפרשו לפי המשמעות הרגילה שמייחסים לו בני-אדם" (ראו ע"א 753/68 מלכה פרנסיס, ואח' נ' בנימין רוזנברג, פ"ד כג(2) 182, 187); "באין הגדרה מיוחדת בחיקוק מסויים מניחים שהמחוקק דיבר בלשון בני-אדם והתכוון למובנו המקובל של המונח" (ע"א 307/72 ברטולד מוך נ' פקיד השומה, ירושלים, פ"ד כח(1) 414, 419).
סעיף 5 לעיקרי טיעון מטעם המשיבים: "הספר הוא אומן ובעל מלאכה. בעולם מקצוע הספרות נתפס כאומנות. הספרים הם מעצבי שיער hair designer, hair stylist. מעצבי שיער ידועי שם בארץ ובעולם נתפסים כאומנים ושמם הולם למרחוק". אם אעזר במבחן השכל הישר, איני סבורה כי ניתן להשוות בעל מלאכה למעצב שיער. כך למשל נקבע בהחלטה מנוגדת של ועדת הערר מיום 31.1.06 בענין מספרת תלתלים - גדון שי ואח': "היתכן כי יסכימו עם סיווגם כבעלי מלאכה? כבודן של הגדרות במילון במקומן עומד, אולם שפת העם או נכון יותר במערכת האסוציאציות הרווחות בציבור, קיים הבדל בין "בעל מלאכה" לבין "desiener" או ל"stylist" כפי שב"כ העוררים מכנה בהגינותו את מרשיו....תהינו אם לא היה בחסכון מס עסקינן, אלא במדורי החברה בעיתונות, אם היו העוררים מקבלים בשוויון נפש כינויים כבעלי מלאכה".

העותרים טוענים כי תקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות) קובעות את הסיווגים והתעריפים על פיהן יכולות לנהוג רשויות מקומיות. היקף אפשרויות הסיווג הנתון בידי המערערת הוא אך ורק לפי מסגרת הסיווגים הקבועים בתקנות. אינני מקבלת את הטענה. תקנות הסדרים במשק המדינה, כוללות רשימה של סוגי נכסים שונים, ולא של סוגי שימושים. לרשות שיקול דעת תוך תיחום טווחים אפשרי בקביעת הארנונה. מדובר בסמכות הנגזרת משימוש בנכס ומהותו. לא מצאתי להתערב בהחלטת המערערת ולדון בשאלת אי חוקיות הצו. מה עוד, שסעיף 3.2.4 לצו הארנונה לשנת 2004 קובע כי: "עסקים המשרתים את הסביבה משמעם לעניין סעיף זה: חנות קמעונית, מספרה, סנדלריה, מרפאה ומוסדות חינוך".

לאור כל זאת הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערעור.

על אף האמור לעיל, מצאתי לנכון לציין בהערת אגב, כי בית המשפט לעניינים מנהליים נאלץ להתמודד עם מבול רב של עתירות שעניינן סווג נכס וכו' לצורכי ארנונה. נראה כי חלק משמעותי מהדילמות העולות בעתירות אלו יכול היה להיפתר לו צווי הארנונה של הרשויות המקומיות היו נוקטים הגדרות מדויקות וספציפיות יותר לסיווגי הנכסים השונים שבתחומן. רצוני להפנות את העירייה לצורך בקביעתן של הגדרות מדויקות ומפורטות כאלה. טוב תעשה אם תפעל בנידון בהקדם האפשרי ובכך תחסוך את המשאבים והמאמצים הכרוכים בהגשתן של עתירות מסוג זה, וכן זמן שיפוטי יקר.
המשיבים ישאו בהוצאות ובשכר טרחת המשיבה בסך 30,000 ₪ בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חיוב רטרואקטיבי

  2. סיווג נכס ארנונה

  3. ארנונה על רפת

  4. ארנונה על הים

  5. ארנונה על מכבסות

  6. ארנונה על בית משפט

  7. מכון רישוי ארנונה

  8. הגבלת גובה ארנונה

  9. פטור מארנונה בטעות

  10. תביעה להחזר ארנונה

  11. חוב ארנונה של שוכר

  12. ארנונה על גג משותף

  13. סבירות תעריפי ארנונה

  14. צו הארנונה לשנת 1985

  15. גביית ארנונה מופרזת

  16. סיווג נכס בית מלאכה

  17. חוב ארנונה של המשכיר

  18. קונטיינרים - ארנונה

  19. חובות ארנונה של נפטר

  20. התיישנות החזר ארנונה

  21. פטור מארנונה לנכס ריק

  22. ערעור על השבת ארנונה

  23. ארנונה על מחזיק בנכס

  24. ביטול ארנונה על מחסן

  25. ארנונה על קווי תשתית

  26. ארנונה על מכונות משחק

  27. דיני ההקפאה בשנת 1985

  28. ארנונה על קאנטרי קלאב

  29. ארנונה - חברת מקורות

  30. אי תשלום חובות ארנונה

  31. ערעור מנהלי על ארנונה

  32. חיוב ארנונה קרקע תפוסה

  33. ארנונה על אדמה חקלאית

  34. סיווג נכס לצורכי ארנונה

  35. פטור מארנונה ל"נכס ריק"

  36. ארנונה על מחסן בשכירות

  37. ארנונה לפי השימוש בנכס

  38. דחיית תביעת החזר ארנונה

  39. תשלום ארנונה ע"י הבעלים

  40. חוב ארנונה לעיריית אשדוד

  41. מכתב השגה למנהל הארנונה

  42. החזר ארנונה ששולמה ביתר

  43. גבייה מנהלית חוב ארנונה

  44. ארנונה למפעלים בטחוניים

  45. עורך דין לענייני ארנונה

  46. ארנונה על מחסן תת קרקעי

  47. מתי מתחילים לשלם ארנונה

  48. התיישנות בתביעות ארנונה

  49. צו ארנונה מספרה תל אביב

  50. ארנונה על בית ספר מקצועי

  51. חיוב רטרואקטיבי בארנונה

  52. ארנונה על מבנים מוזנחים

  53. הנחה רטרואקטיבית ארנונה

  54. חוב ארנונה לחנות בקניון

  55. בקשה לעיכוב גביית ארנונה

  56. הנחה רטרואקטיבית בארנונה

  57. סמכות לשנות תעריף ארנונה

  58. עתירה לחייב תשלום ארנונה

  59. פטור מארנונה למוסד מתנדב

  60. פיצוי על טעות בחיוב ארנונה

  61. הנחה בארנונה על בניין ריק

  62. חיוב רטרואקטיבי של ארנונה

  63. שינוי רטרואקטיבי של ארנונה

  64. ארנונה שיטת הצמדה לא חוקית

  65. התיישנות זכות קיזוז ארנונה

  66. טענת קיזוז כנגד חוב ארנונה

  67. הגבלת העלאת תעריפי הארנונה

  68. ערעור על ועדת ארנונה כללית

  69. תביעה בגין אי תשלום ארנונה

  70. נכס לא ראוי לשימוש - ארנונה

  71. שכירות לתקופה קצרה - ארנונה

  72. טופס בקשה לקבלת החזר ארנונה

  73. חוב ארנונה בגלל שינוי כתובת

  74. ערר החזר הארנונה שנגבתה ביתר

  75. ערעור ארנונה - תעריף של עסקים

  76. ארנונה על מרתף בבניין משרדים

  77. תביעה לבית משפט בנושא ארנונה

  78. הסכם עם העירייה בנושא ארנונה

  79. שינוי סיווג מרתף מגורים למשרד

  80. אי תשלום ארנונה בתקופת שכירות

  81. בניין שרובו אינו מגורים ארנונה

  82. ארנונה על מגרש חניה במרכז מסחרי

  83. ארנונה על פעילות ללא מטרות רווח

  84. התנאים למתן פטור מארנונה בתי ספר

  85. עתירה נגד הגדלת שטח חיוב בארנונה

  86. פטור מארנונה דירות גדולות לנכים

  87. תשובה להשגה על ארנונה תוך 60 יום

  88. טעות חישוב גודל הנכס לצורכי ארנונה

  89. הגדרת ''מחזיק בנכס'' לצורכי ארנונה

  90. עיכוב סיום בניה כדי לא לשלם ארנונה

  91. שינוי גובה ארנונה רטרואקטיבי לחברה

  92. ארנונה על ''רחוב'' - פקודת העיריות

  93. שינוי הגדרת אזור מגורים לצרכי ארנונה

  94. חיוב בארנונה למרות אישור סילוק חובות

  95. ערעור ארנונה - ועדת ערר או בית המשפט

  96. גביית חוב ארנונה חלוט מבעל שליטה בחברה

  97. חיוב בארנונה בגין חלקה היחסי בשטח החניון

  98. פטור מארנונה לנכס ריק לתקופה של 6 חודשים

  99. תיקון לצו הארנונה משנת 2001 לגבי שטחי מחסנים

  100. תנאים להליכי גביית ארנונה כאשר החוב במחלוקת

  101. ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה

  102. עתירה בענין ארנונה חניון בנין מסחרי תל אביב

  103. בקשה לפטור מארנונה בגין נכס ריק עיריית רמת גן

  104. טענת שינוי בצו ארנונה מבלי שניתן לכך אישור חריג

  105. עתירה בטענת חברת החשמל לאי חוקיות שדבקה בצווי ארנונה

  106. חובות ארנונה מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה

  107. עתירה לביטול דרישת תשלום ארנונה בהפעלת אולמות אירועים

  108. הנחה בארנונה בגובה 90% בהתאם לקריטריונים של משרד הפנים

  109. חוק הסדרים במשק המדינה (היטלים וארנונה), התשנ"א-1991

  110. תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ''ג-1993

  111. טוענים כי הנתבע לא עמד בחובתו לבקש מהעירייה פטור מארנונה

  112. ערעור על שומת ארנונה בגין החזקה בנכס המשמש לאחסנה של ציוד

  113. עתירה כנגד הליכי גבייה מנהליים שנפתחו בגין חובות מים וארנונה

  114. ארנונה על שטח שאינו מסתיים במספר מ"ר שלם אלא ב-X.01 ועד X.99

  115. ריבית והפרשי ההצמדה על חוב ארנונה ששולם באיחור מתחילת שנת הכספים

  116. חוק הארנונה הכללית (סייג להעלאה בשנת הכספים 1988), התשמ"ח-1988

  117. חוק הארנונה הכללית (סייגים להעלאה בשנת הכספים 1990), התש"ן-1990

  118. סיווג ארנונה מרפאות השיניים בת"א כבתי מלאכה ולא בסיווג הכללי והשיורי

  119. ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עירית תל-אביב-יפו

  120. ארנונה תחת תת סיווג 911 שהגדרתו בצו הארנונה - בית אריזה וכן מבנה חקלאי

  121. ערעור מנהלי בעניין פטור מתשלום ארנונה לפי סעיף 3(ב) לפקודת מיסי העירייה

  122. הערכאה המוסמכת לדון בטענה של "אינני מחזיק", הינה ועדת הערר לענייני ארנונה

  123. תקנות העיריות (המועד להגשת החלטה בדבר הטלת ארנונות) (תיקון מס' 2), תשכ''ב-1962

  124. תקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית בשל נכסים פטורים לשנת 2000), התש''ס-2000

  125. תקנות הסדרים לשעת חירום במשק המדינה (דרכים ומועדים לתשלום ארנונה), התשמ''ו-1985

  126. צו הסדרים במשק המדינה (היטלים וארנונה) (ארנונה כללית לשנת הכספים 1991), התשנ"א-1991

  127. תקנות הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) (הגדרת שאר לענין סעיף 3(7) לחוק), תשט''ו-1954

  128. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון