המערערת תבעה את המשיבות בגין נזק טוטאלי שנגרם בתאונת דרכים לרכב וולוו שנרכש על-ידה מיבואן פרטי עבור נכה צה"ל. להלן פסק דין בנושא נזק לרכב נכה צה"ל: פסק דין השופט, ד"ר קובי ורדי לפנינו ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בתל-אביב (כב' השופט חאג' יחיא) מיום 18. 7.06 (ת"א 211132/02), אשר קבע כי על המשיבות לפצות את המערערת בגין רכבה שניזוק, במחיר עלות הרכב בלבד, ללא תוספת מס קניה, מס בולים ומס ערך מוסף. הרקע והמחלוקת בין הצדדים 1. 1. המערערת תבעה את המשיבות בגין נזק טוטאלי שנגרם בתאונת דרכים לרכב וולוו שנרכש על-ידה מיבואן פרטי עבור נכה צה"ל (להלן: "הרכב"). במהלך הדיון בפני בית-משפט קמא, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה למערערת תיוחס אחריות של 20% לתאונה ולמשיבות תיוחס אחריות של 80% לתאונה. הרכב נרכש על-ידי המערערת תמורת 268,491 ₪ כאשר סכום התמורה כולל את המיסים המתחייבים מהרכישה (מס קניה, מע"מ ומס בולים) בסך 163,939 ₪. יחד עם זאת, נשארו הצדדים חלוקים באשר לסוגיית היקף הנזק. כך שמן הצד האחד, טענה המערערת כי יש לפצותה בגין מחירו הכולל של הרכב, כולל מיסים שונים הכלולים במחיר, ומן הצד האחר, טענו המשיבות כי יש לפצות את המערערת בגין מחיר העלות בלבד של הרכב, שכן כספי המיסים הועברו בסופו של דבר חזרה אל המערערת. פסק דינו של בית משפט קמא 2. 2. בית משפט קמא קיבל את טענותיהן של המשיבות וקבע כי לצורך קביעת הפיצוי, נזקה של המערערת הוא מחיר עלות הרכב בלבד, ללא המיסים וזאת מהטעם שהמיסים בסופו של דבר הועברו חזרה אל המערערת על-ידי יבואן הרכב ממנו נרכש הרכב החדש, ולפיכך הנזק בפועל של המערערת הוא מחיר הרכב נטו בלבד. בית משפט קמא מביא בפסק דינו שתי דוגמאות מהן הוא מגיע למסקנתו זו. האחת, כשם שבעל עסק שרכבו המשמש להפקת הכנסה ניזוק, אינו רשאי לתבוע את המס ששילם בגין התיקון, שכן הוא מקזז את המס בעת שהוא מדווח למס ערך מוסף על הכנסותיו, כך גם המערערת בענייננו. האחרת, כשם שנכה הזכאי לפטור מתשלום מיסים בשל נכותו, יקבל פיצוי במקרה בו רכבו יצא מכלל שימוש לפי עלות הרכב ללא המיסים, כך גם המערערת בענייננו. עוד קבע בית משפט קמא כי התביעה שנדונה בפניו היא תביעה נזיקית ולפיכך דיני המיסים, שנועדו להסדיר את היחסים שבין המערערת ורשויות המס שלה לבין החייבים, אינם חלים בנסיבות העניין. כמו כן, קבע בית משפט קמא כי יש לבחון את השאלה בצורה מעשית ולראות כי המערערת בסופו של יום, מבחינה חישובית שילמה עבור הרכב רק את הסכום נטו ללא מיסים, וכעת על מנת לרכוש רכב חדש תשתמש המערערת בפיצויים שקיבלה ותצטרך אומנם להוסיף את ההפרש שנוצר כתוצאה מקיזוז המיסים, אך "הפרש" זה שוב יוחזר אליה עם תשלום המיסים על-ידי היבואן. בית-משפט קמא דחה את טענתה של המערערת לפיה קבלת טענת המשיבות תביא לכך שכלל הציבור ישא בחלק מעלות הנזק שגרם המזיק, באמצעות הפניית כספי המיסים המיועדים לשימושים שונים לצורך כיסוי נזקי תאונות שנגרמו על-ידי מזיק. לבסוף קבע בית משפט קמא כי קבלת טענת המערערת תביא להתעשרותה שלא כדין, שכן המערערת תקבל פיצוי הגבוה מנזקה בפועל. המערערת משיגה על קביעות אלה, ומכאן הערעור שבפנינו. עיקר טענות בעלי הדין בערעור 3. 3. המערערת משיגה על קביעתו של בית משפט קמא וטוענת כי שגה בית משפט קמא בקביעתו לפיה נזקה הינו בגובה עלות הרכב בלבד, ללא המיסים ששולמו על-ידי היבואן. לטענת המערערת קביעתו של בית משפט קמא אינה מתיישבת עם תכליתם של דיני המס, שכן משמעות קביעה זו היא שניתן פטור ממס על עסקה שבה המדינה היא מקבלת השירות, על-אף שפטור זה לא בא זכרו בחוק, ואף להיפך, המדיניות המיסויית כפי שבאה לידי ביטוי בסעיף 144 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק המע"מ") היא שהמחוקק אינו רואה במס בגין עסקה עם המדינה כסכום שממילא חוזר אליה, אלא מס לחוד ומחיר עסקה לחוד. כמו כן, טוענת המערערת כי לא ניתן לראות בסכום שבמחלוקת גם כחלק מהפיצוי בגין נזקי התאונה וגם כמס בעסקת תיקון הרכב. עוד טוענת המערערת כי אין כל קשר בין גביית המס על-ידי המדינה מכח סמכויותיה כריבון לבין רכישת שירותי תיקון רכב המתבצעת על-ידי המדינה בכובעה כמתקשר במשפט הפרטי. מוסיפה המערערת וטוענת כי תוצאת פסק דינו של בית משפט קמא היא שכלל הציבור ישא בחלק מעלות הנזק שגרם המזיק באמצעות הפניית כספי המיסים לצורך כיסוי נזקי תאונות שנגרמו על-יד מזיק. לבסוף טוענת המערערת כי שיקולי מדיניות תקציבית תומכים אף הם בעמדתה, שכן המס שהועבר לרשויות המס על-ידי מוכר הרכב בגין מכירת הרכב נותר כמס לכל דבר ועניין ויעשה בו שימוש בהתאם לחוקי המס, כאשר סכום זה לא מועבר למשרד הביטחון כפיצוי או כהחזר עבור הנזק שנגרם לו. 4. 4. מנגד, טוענות המשיבות כי פסק דינו של בית משפט קמא מוצדק ומנומק היטב. לטענת המשיבות עקרונות דיני הנזיקין מחייבים פסיקת פיצויים ללא מרכיב המע"מ, שאם לא כך תתעשר המדינה שלא כדין ולא יוחזר המצב לקדמותו. לטענתן, בתביעה נזיקית דיני המס לכל היותר משתלבים לתוך העקרונות הנזיקיים או עוקבים להם אבל לא יכולים לבוא במקומם. לטענת המשיבות, המדינה שקולה לעוסק אשר זכאי לנכות מס תשומות בגין העסקה שכן סכום המע"מ ששילמה חזר אליה בסופו של יום, בדיוק כמו עוסק שסכום המע"מ מוחזר לו בסופו של יום כאשר הוא מנכה מס תשומות. כמו כן, טוענות המשיבות כי מלבד הדוגמאות שהובאו בפסק דינו של בית משפט קמא לעניין פיצוי עבור נזק שנגרם לנכס של עוסק ונכס של נכה שנקנה בפטור ממס, כשם שבית משפט לא מכליל מע"מ שעה שהוא פוסק הוצאות שכר טרחת עורך דין לטובת המדינה, כך גם בענייננו, אין לכלול ברכיב הנזק את המע"מ. באשר לטענת המערערת לפיה קביעתו של בית משפט קמא פוגעת בתקציב המדינה, טוענות המשיבות כי שיקול של פגיעה בתקציב המדינה אינו רלוונטי כאשר מדובר בתביעה לתשלום פיצוי נזיקי שמטרתו להשיב את המצב לקדמותו. באשר לטענתה של המערערת לפיה פסיקתו של בית משפט קמא מביאה לכך שכלל הציבור נושא בנזק שגרם המזיק, טוענות המשיבות כי אין לקבל טענה זו היות וכספי המיסים אינם בכלל נזק. לבסוף, טוענות המשיבות כי יש להתייחס אל רשויות המדינה כאל ישות מאוגדת אחת ועל קופתן כקופה משותפת, וכי על-פי העיקרון הנזיקי שנקבע בחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952, דין המדינה לעניין אחריות נזיקית הוא כדין כל גוף מאוגד. 5. 5. בהתאם להחלטתי מיום 14.9.08 הגישה המערערת סיכומים בכתב, בהם התייחסה לטענות המשיבות בעיקרי טיעוניהן, וחזרה תוך פירוט ומתן דוגמאות על האמור בעיקרי טיעוניה. המשיבות בסיכומיהן חזרו אף הן בהרחבה על האמור בעיקרי טיעוניהן והוסיפו וטענו כי ניסיונה של המדינה להפריד בין כובעה הציבורי לבין כובעה הפרטי בענייננו, מקנה למדינה זכויות מהותיות שלא ניתנו לה בחוק אשר עולות על הזכויות הנתונות לכל תאגיד ואדם. מוסיפות המשיבות וטוענות כי אין לראות באירוע נזיקי כעסקה המחייבת במס, שכן הפיצוי נועד להשיב את המצב לקדמותו והוא לא מוסיף ערך למשק. באשר לטענת המערערת לפיה אי תשלום מיסים יפגע בתקציב המדינה טוענות המשיבות כי הכנסות מס מעסקאות "עודפות" שנעשות בעקבות נזקים אינן מהוות חלק מתקציב המדינה. דיון והכרעה 6. 6. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון, בסיכומים, בתיקי המוצגים ובתיק בית משפט קמא, אני סבור כי דין הערעור להתקבל, משני טעמים עיקריים, שדי בכל אחד מהם כשלעצמו כדי להביא לקבלת הערעור. הראשון, קביעה לפיה יש להפחית מהנזק שנגרם למשרד הביטחון את המיסים ששולמו במסגרת העסקה לקניית רכב חדש אינה עולה בקנה אחד עם דיני המיסים הרלבנטיים. השני, בנסיבות העניין, לצורך הערכת הנזק שנגרם למשרד הביטחון כתוצאה מהתאונה, יש לעשות הפרדה בין משרד הביטחון כמתקשר במשפט הפרטי לבין המדינה- רשויות המיסים, ואין לראות בהם כגוף אחד לצורך העניין. חוק מס ערך מוסף, חוק מס קניה וחוק מס בולים 7. 7. סעיף 2 לחוק המע"מ קובע את הכלל לפיו על כל עסקה בישראל ועל יבוא טובין יוטל מס ערך מוסף, כאשר החובה בתשלום המס היא על מוכר הנכס או נותן השירות, וזו לשון החוק: סעיף 2: על עסקה בישראל ועל יבוא טובין יוטל מס ערך מוסף בשיעור אחד ממחיר העסקה או הטובין, כפי שקבע שר האוצר בצו לאחר התייעצות עם ועדת הכספים של הכנסת. סעיף 16: "אלה חייבים בתשלום המס: (1) במכר - המוכר; (2) בשירות - נותן השירות; (3) ביבוא לרבות יבוא טובין בלתי מוחשיים - בעל הטובין כמשמעותו בפקודת המכס;מיום 16.2.1979 תיקון מס' 3 ס"ח תשל"ט מס' 927 מיום 16.2.1979 עמ' 52 (3) ביבוא לרבות יבוא טובין בלתי מוחשיים - בעל הטובין כמשמעותו בפקודת המכס; (4) (4) בפעילות מלכ"ר או מוסד כספי - המלכ"ר או המוסד." ניתן איפוא לראות כי כעיקרון, חוק המע"מ מטיל את החיוב של תשלום המס על המוכר או נותן השירות ללא קשר לזהותו של הקונה או מקבל השירות. דהיינו, חוק המע"מ אינו מבחין בין קונה כזה או אחר לצורך חיובו של המוכר או נותן השירות במס. אומנם, בפועל החייב במס הערך המוסף, "מגלגל" את חיובו במס על הקונה הבא, כך שבסופו של דבר, נטל המס מוטל על הצרכן הסופי בשרשרת, ובענייננו על משרד הביטחון בעת קניית הרכב החדש תחת הרכב שניזוק בתאונה. כפי שמציין פרופ' אהרון נמדר בספרו "מס ערך מוסף" (חושן למשפט, 2003), עמוד 37: "היוצא הוא כי הצרכן הסופי נושא בנטל מלוא המס בגובה הערך המוסף של כל היצרנים שהשתתפו ביצורו של המצרך או של השירות שנרכש על ידו. באופן זה בא לידי ביטוי אופיו של מס ערך מוסף כמס עקיף המגולגל על הקונים, וכמס על הצריכה המהווה חלק מהמחיר של הסחורות והשירותים במשק." יחד עם זאת, אין בכך כדי לפגוע בעקרון העומד בבסיס חוק המע"מ לפיו כל יצרן מחויב במס על הערך המוסף שהוא תרם למוצר בשרשרת היצור מתחילתו ועד מכירתו לצרכן הסופי. 8. 8. יישום האמור לענייננו, מביא לכך כי היבואן שמוכר את הרכב החדש למשרד הביטחון מחויב בתשלום מס על-פי חוק המע"מ, והעובדה שהעסקה בגינה חויב במס נעשתה עם משרד הביטחון אינה מעלה ואינה מורידה, שכן ראינו לעיל, שחוק המע"מ מחייב כל עסקה במע"מ ללא קשר לזהותו של המתקשר איתו נעשתה העסקה. העובדה שהעסקה הנדונה היא תולדה של תאונה (שהרי ללא התאונה לא היה נרכש רכב חדש) אינה רלבנטית לצורך תחולתו של חוק המע"מ, ועסקה זו כמו כל עסקה אחרת מחויבת במס, שכן היא הוסיפה ערך למשק. 9. 9. משמעות הקביעה לפיה אין לכלול במסגרת הפיצויים בהם חויבו המשיבות כלפי משרד הביטחון את תשלומי המיסים, הינה כי עסקת המכר עם משרד הביטחון "נהנת" מפטור ממיסים, שכן סכומי המיסים שנוכו מהפיצוי הועברו לכאורה למשרד הביטחון לתיקון הנזק ומשכך, יוצא כי המדינה לא גבתה מיסים בגין העסקה הנדונה, שכן כאמור כל כספי המיסים הועברו למשרד הביטחון לכיסוי הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה ולא לאוצר המדינה. המשמעות הכלכלית של קביעה זו הינה מתן פטור מתשלום מע"מ בגין עסקאות אשר המדינה הינה צד להן, פטור אשר כאמור, אינו מעוגן בחוק המע"מ ומשכך אין לקבלו. 10. 10. האמור לעיל, חל הן על מס הבולים והן על מס הקניה ששולם על-ידי משרד הביטחון, שכן עיון בחוק מס קניה (טובין ושירותים), התשי"ב- 1952 (להלן: "חוק מס קניה") מעלה כי בדומה לחוק המע"מ חוק מס הקניה אינו מקנה חשיבות לזהותו של הקונה או מקבל השירות, כאמור בסעיף 9(א) לחוק מס הקניה: "(א) אלה הם החייבים בתשלום המס: (1) ביבוא - היבואן כמשמעותו של המונח "בעל לענין טובין" בפקודת המכס; (2) בהחזקת מלאי - המחזיק במלאי; (3) במכירה - המוכר; (4) במתן שירות - נותן השירות." וכך גם חוק מס הבולים על מסמכים, התשכ"א-1961 (להלן: "חוק מס בולים") אינו מבחין בין קונה זה או אחר לצורך החיוב במס הבולים, כפי שקבע סעיף 2 לתוספת א' לחוק מס הבולים, שחל על העסקה הנדונה. (משרד הביטחון רכש את הרכב בטרם בוטלה תוספת זו על-ידי צו מס הבולים על מסמכים (ביטול תוספת א' לחוק) (תיקון), התשס"ו-2005). משכך, בהתאם לחוק המע"מ, אין מקום להפחית מחיובן של המשיבות את תשלום מס הקניה ומס הבולים, שכן הפחתה של סכומים אלה מקנה למעשה, מבחינה כלכלית, פטור מתשלום מיסים בגין העסקה הנדונה, על אף שהמחוקק לא קבע פטור זה בחוק, כאמור לעיל. 11. 11. זאת ועוד, עיון בחוקים הנ"ל מלמד כי מקום בו רצה המחוקק לפטור עסקאות מסוימות או טובין מסוימים מתשלום המס, הוא קבע זאת במפורש. כך, בפרק ז' לחוק המע"מ בסעיפים 31, 32, 33, 35. כך, בתוספת ב' לחוק מס הבולים, שכותרתו "מסמכים פטורים ממס", וכך גם בסעיף 26 לחוק מס קניה וצו מס קניה (פטור), התשל"ו- 1975 שהותקן מכוחו. משכך, ומשלא קבע המחוקק פטור ממיסים אלה שעה שהמדינה היא הצרכן הסופי, הרי שאין מקום לקבוע פטור זה בעקיפין על-ידי קביעה לפיה הנזק שנגרם למשרד ממשלתי שנאלץ לקנות רכב חדש כתוצאה מתאונה, אינו כולל את כספי המיסים ששילם במסגרת עסקה זו, כפי שפורט לעיל בהרחבה. ההפרדה בין משרד הביטחון כמתקשר פרטי לבין המדינה- רשות המיסים 12. 12. עיון בחוק המע"מ, חוק מס קניה וחוק מס הבולים מלמד כי ישנה הפרדה ברורה בין הכספים של רשויות המדינה לבין כספיה של המדינה הנגבים באמצעות רשויות המיסים, שכן חוקים אלה הוחלו גם על המדינה. כך, סעיף 4 לחוק המע"מ קובע, בין היתר, כי המדינה שהיא בבחינת מלכ"ר (על-פי סעיף 1 לחוק המע"מ) חייבת בתשלום מס שכר. כמו כן, סעיף 144ב לחוק המע"מ קובע כי הוראות חוק המע"מ יחולו על המדינה, וכי כאשר המדינה עוסקת בפעילות מסחרית רגילה היא חייבת בתשלום מע"מ, כפי שמציין פרופ' נמדר בספרו "מס ערך מוסף" (עמוד 293-292): "פסקה (1) להגדרת מלכ"ר שבסעיף 1 לחוק קובעת כי המדינה, רשות מקומית או איגוד ערים ייחשבו למוסד ללא כוונת ריווח החייב במס שכר לפי החוק. המונח "מדינה" ייכללו הרשויות הממשלתיות הפועלות בשם המדינה... הכללתה של המדינה ורשויותיה בגדר מלכ"ר הינה מוצדקת לאור מטרתו של המחוקק להטיל את המס על כלל הצרכנים ולגרום לשוויון בהטלת המס. לפיכך, סעיף 144ב לחוק קובע כי הוראות החוק יחולו על המדינה העשויה להתחייב במס שכר כמלכ"ר, ולפעמים גם כעוסק- לגבי פעילות מסחרית רגילה שהיא מבצעת או לגבי עסקאות אקראי." וכפי שנאמר בדברי ההסבר להצעת החוק שהוסיפה את סעיף 144ב לחוק המע"מ, על מנת להבהיר שלא הייתה כוונה לפטור את המדינה מתשלום המע"מ: "היות ולא היתה כוונה לפטור את המדינה ממע"מ על היבוא שלה, מוצע, כדי להסיר ספק, לומר זאת במפורש." כך גם סעיף 22 לחוק מס הבולים קובע כי: "הוראות חוק זה יחולו גם על המדינה." וסעיף 9(ב) לחוק מס הקניה הקובע כי: "במכירת נכסי מדינה תחול חובת תשלום המס על הקונה". העובדה שהמחוקק מצא לנכון להחיל את חוקי המס הנדונים על המדינה מלמדת על ההפרדה בין רשויות המדינה הפועלות כמתקשר פרטי ועוסקות בפעילות מסחרית רגילה לבין פעולותיה השלטוניות של המדינה, שכן אם היה מדובר בגוף אחד, כפי שמבקשות המשיבות לטעון, הרי שלא היה מקום לחייב את רשויות המדינה בתשלומי מס אלה. 13. 13. זאת ועוד, הוצאותיו הכספיות של משרד הביטחון מתוחמות וקבועות בתקציב המדינה שמאושר על-ידי הכנסת, כפי שקובע חוק יסוד: משק המדינה, ואין הוא רשאי לחרוג מתקציב זה שנקבע בחוק, כפי שקובע סעיף 3 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985: "הממשלה רשאית להוציא בשנת כספים פלונית את הסכום הנקוב כהוצאה בחוק התקציב השנתי לאותה שנה" אם כן, כל הוצאה כספית של משרד הביטחון גורעת מתקציבו והוא זכאי לפיצוי בגין כך. משראינו כי ישנה הפרדה ברורה בין תקציב משרד הביטחון לכספי המיסים הנגבים על-ידי רשויות המיסים לאוצר המדינה, ברי כי לא ניתן לראות בכספי המיסים שנגבו במסגרת העסקה לרכישת רכב חדש במקום הרכב שניזוק בתאונה, ככספים שהטיבו את נזקו של משרד הביטחון, שכן כספים אלה הועברו לאוצר המדינה שהינו גוף נפרד לצורך העניין, ואין כל ערובה לכך שכספים אלה יועברו בהכרח למשרד הביטחון, אם בכלל. באותה מידה, כאשר נגרם נזק כתוצאה מתאונה בין שני אזרחים, לא תתקבל הטענה לפיה אין המזיק חייב לפצות את הניזוק במלוא הנזק, כולל תשלומי המיסים ששולמו במסגרת תיקון הנזק, שכן כספים אלה הועברו בסופו של דבר, ובעקיפין, אל הניזוק שנהנה מכספי המיסים באמצעות שירותים ציבוריים שנותנת המדינה. קבלת עמדת המשיבים הרואה את כל זרועות המדינה כגוף וכ"כיס" אחד בקשר להפחתת רכיבי המיסים השונים מפיצויי הנזיקין תביא לתוצאה אבסורדית ולאי וודאות בכל מקרה בו מעורבת אחת מזרועות המדינה, וכן לכך שמבחינה כלכלית לא יושת מס בגין עסקאות אשר המדינה צד להן. 14. 14. על ההפרדה בין רשויות המדינה, והחובה לפצות כדין את גופיה על נזק שנגרם להן במהלך פעולותיהן כמתקשר פרטי ניתן ללמוד מע"א 81/89 גולן נ' מדינת ישראל, פ"מ מה(3) 824, שם קבע בית המשפט העליון כי כאשר המדינה פעלה כמתקשר פרטי ולא כרשות שלטונית, אין היא שונה מכל מתקשר פרטי והיא זכאית להשבה מלאה בהתאם לדיני החוזים, כאשר המיסים ותשלומי החובה ששולמו במסגרת העסקה החוזית אינם רלבנטיים ואינם משפיעים על שיעור ההשבה. מפאת חשיבות הדברים, אביא להלן מדבריו של כבוד השופט מצא, שדבריו יפים גם לתביעה נזיקית כבענייננו: "בפי המערערים הייתה גם טענה חלופית: גם משנמצא, שחייבים הם בהשבה, לא היה זה מן המידה לחייבם בהשבת שוויו המשוערך של מחיר הנכס. וכל כך למה כיוון שבגין עיסקאותיהם בנכס חויבו בתשלומי חובה שונים לקופת המדינה, ואלה מושבים להם, עקב ביטול העיסקאות, בערכם הנומינאלי בלבד. בנסיבות אלו, טענו המערערים, היה על בית המשפט להורות, בגדר שיקול הדעת הנתון לו, שגם מה שעליהם להשיב למדינה- יושב בערכו הנומינאלי. הערכאה הראשונה דחתה גם טענה זו, ובדין עשתה כן. ברכישת הנכס מן המערערים פעלה המשיבה כמתקשר פרטי ("פיסקוס"), ולא כרשות שלטונית. זכותה להשבה, לרבות שיעור ההשבה, נגזרת לפי דיני החוזים, ואין היא שונה מזכותו של כל מתקשר אחר. מסים ותשלומי חובה אחרים, ששילמו המערערים למדינה, אין עניינם לכאן, וגם בעקיפין אין ניתן להתחשב בהם כגורם המשפיע על שיעור ההשבה." 15. 15. לאור האמור לעיל, ומשראינו כי לא ניתן להתייחס בנסיבות העניין, אל המדינה כאל גוף אחד או "כיס אחד", כפי שמבקשות המשיבות לטעון, הרי שהדוגמאות המובאות על-ידי המשיבות בעיקרי טיעוניהן לעניין קביעת שיעור הפיצוי במקרה בו הניזוק הוא עוסק שנכס ששימש אותו בייצור הכנסה ניזוק או כאשר מדובר בנזק שנגרם לנכס של נכה הפטור ממס, אינם דומים לראיה לענייננו. ובמה דברים אמורים כאשר רכבו של עוסק ששימש אותו להפקת הכנסה ניזוק, המע"מ ששילם העוסק הניזוק לצורך תיקון רכבו מוחזר אליו על-ידי רשויות מס הכנסה על-ידי ניכוי מס התשומות. בענייננו, משרד הביטחון אינו מזדכה על המע"מ ששילם, ולא ניתן לומר כי המע"מ מוחזר אליו בסופו של יום, לאור ההפרדה בין משרד הביטחון ורשויות המיסים, כאמור לעיל. כאשר ניזוק רכבו של נכה הזכאי לפטור מתשלום מיסים בגלל נכותו, הוא זכאי לפיצוי לפי ערכו של הרכב ללא מיסים, היות ואם היה מוכר את רכבו בשוק החופשי תשלומי המיסים היו משולמים על-ידי הקונה. בענייננו, משרד הביטחון נשא בתשלום הרכב החדש במלואו, כולל המיסים שהועברו כאמור אל רשויות המיסים, שהינן גוף נפרד לצורך העניין. 16. 16. לסיכום, הקביעה לפיה אין להפחית מנזקו של משרד הביטחון את כספי המיסים ששולמו לאוצר המדינה במסגרת רכישת הרכב החדש, עולה בקנה אחד הן עם דיני המיסים והן עם דיני הנזיקין, שכן על-פי דיני המיסים משמעות הקיזוז של תשלומי המיסים מהפיצוי של משרד הביטחון, הינה מתן פטור ממס בעסקאות בהן המדינה היא הצרכן הסופי, פטור שאין לא כל עיגון ובסיס בחוק. על-פי דיני הנזיקין, פיצוי מלא למשרד הביטחון הכולל את תשלומי המיסים מקיים את עיקרון היסוד בדיני הנזיקין של השבת המצב לקדמותו, היות ומשרד הביטחון נשא בתשלום המלא, כולל המיסים שגולגלו אליו על-ידי יבואן הרכב, ושהועברו לאוצר המדינה שהינו גוף נפרד לצורך העניין. סוף דבר 17. 17. התוצאה הינה כי דין הערעור להתקבל. המשיבות תשלמנה למערערת את המיסים העקיפים שנוכו מהפיצוי בסך של 163,939 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה בבית משפט קמא ועד התשלום בפועל, כאשר יש להפחית 20% מסכום זה בהתאם להסכם הדיוני בין הצדדים מיום 19.9.05. המשיבות תשלמנה למערערת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 30,000 ₪ (ללא מע"מ). רכבנכותצבאצה"לנכי צה"לחניית נכים / תו נכהנזק לרכב