חילוט סחורה במכס בגין הפרת זכויות יוצרים

הוגשה בקשת שחרור סחורה במכס שיובאה על ונתפסה על ידי מדינת ישראל - רשות המסים - אגף המכס.

הטובין חולטו, כעולה מההודעות ועל צד המהות, מכח סעיף 200 א' לפקודת המכס, נוסח חדש שעניינה תפיסה בשל חשש כי קיימת לכאורה הפרת זכויות יוצרים או הפרת זכות בסימן מסחר, בטובין שנתפסו.

להלן החלטה בנושא חילוט סחורה במכס בגין הפרת זכויות יוצרים:

החלטה

1.     הבקשה שבנדון כמו גם התביעה העיקרית הינן לשחרור טובין שיובאו על ידי המבקש ונתפסו על ידי המשיבה, מדינת ישראל - רשות המסים - אגף המכס.

2.     הטובין כוללים כ- 20,000 בקבוקי פלסטיק ריקים ופקקים, והם נתפסו ביום 20.08.06 על ידי המשיבה בחשד כי הטובין מפרים סימן מסחר, לאור זאת שעל הפקק מופיע הרישום PRO-V שהינו על פי הטענה סימן מסחרי רשום של חברת GAMBLE&PROCTER (P&G), (להלן - "G&P").

     הטובין מוחזקים במחסני המשיבה עד היום.

3.     המשיבה מתנגדת לבקשה, טוענת כי הטובין נתפסו כדין ובסמכות, בהיותם מפרים סימן מסחר רשום על פי חוות דעת שהמציאה לה חברת G&P, כאשר המבקש חשוד ביבוא והפצת בקבוקי שמפו מזוייפים.

     בהקשר זה מפנה המשיבה ליבוא קודם של בקבוקים שביצע המבקש וכן לממצאי חקירה פלילית המתנהלת כנגדו באשר לחשד למהלכי זיוף של מוצרים נוספים על ידי המבקש.

     בנדון צירפה המשיבה תצהיר תגובה של מר דרור עקה מאגף חקירות מכס תל-אביב המפרט לעניין התשתית העובדתית.

4.     בישיבה מיום 01.03.07 הוסכם כי ההכרעה בבקשה תתקבל על בסיס התיעוד שהוצג וסיכומים בכתב.

     הסיכומים האחרונים (תגובה מטעם המבקש) הובאו בפניי ביום 03.05.07.
5.     בפרק הזמן שנקבע להגשת סיכומי הצדדים בבקשה שבפניי, הגישה חברת G&P, הטוענת בענייננו להיותה בעלת סימן המסחר המופר, בקשה להצטרף להליך (בש"א 2497/07), וזאת בחלוף חודשים ארוכים מאז שהגישה חוות דעת לעניין הפרת הזכות הנטענת, למשיבה.

דיון ומסקנות;

6.     הטובין בענייננו חולטו, כעולה מההודעות ועל צד המהות, מכח סעיף 200 א' לפקודת המכס, נוסח חדש (להלן - "הפקודה"), שעניינה תפיסה בשל חשש כי קיימת לכאורה הפרת זכויות יוצרים או הפרת זכות בסימן מסחר, בטובין שנתפסו.

7.     בעניין תפיסת טובין במסגרת האמורה כבר ניתן על ידי פסק דין במסגרת תיק אזרחי 1003/06 (אורגל נ. מדינת ישראל ואדידס בע"מ), אשר עיקרי הקביעות בו יפות בהתאמה גם לעניין התיק שבפניי.

     (אומנם, עודכנתי כי הצדדים בתיק אזרחי 1003/06 הנ"ל הגיעו להסכמה שקיבלה תוקף בערכאת הערעור לביטול פסק הדין מטעם זה או אחר.

     ברם, ברור כי אין בהסכמה האמורה כדי לשנות מתוקף העמדות שנקבעו במסגרת פסק הדין הנ"ל, לרבות על פי הטיעונים והניתוחים המשפטיים שפורטו בו).

8.     בתמצית ראיתי להכריע כי הוראת סעיף 200 א' הנ"ל, על הוראות המשנה המפורטות בה, באות בגדר הסדר יחודי, זאת בכל מקרה בו מחליט מנהל המכס לתפוס טובין מהטעם וקיימת בהן לכאורה הפרה של זכות קניין רוחני.

     ככל שההוראות הברורות של סעיף 200 א' הנ"ל לא קויימו, מן הדין על דרך הכלל להורות על ביטול עיכוב הטובין והחזרתן לבעליהם.

9.     ההכרעות שיפורטו להלן יפות, לכאורה, לא רק לעניין הבקשה לסעד זמני נשוא בש"א 1420/07, אלא גם לעניין התיק העיקרי.

     בהתאמה, הניתוח שיפורט להלן, בדגש לסיכויי התביעה יפה לשני ההליכים (העיקרי והזמני).

10.     הבקשה והתביעה שבפני צריך ויוכרעו בהתמקד בתפיסת הטובין נשוא הדיון בלבד, מבלי שיש לעניין התיק שבפניי כל רלוונטיות ל"עברו" הנטען של המבקש, לרבות הטענה, לכאורה, כי ייבא טובין בעברו ואלו שימשו לזיוף ו/או הטענה כי אלו התוכניות של המבקש לעתיד.

     כפי שהבהרתי בפניי באי-כח המשיבה בדיון שנתקיים ביום 01.03.07, אם סבורה המשיבה כי באמצעות הטובין נשוא הבקשה והתביעה צפוי כי יעברו בעתיד עבירות פליליות (לדוגמת הדבקת מדבקות על הבקבוקים ומילויים בשמפו מזוייף ומסוכן לבריאות), הרי חופשייה היא לפעול על פי פקודת סדר הדין הפלילי בכל הנוגע לחילוט חפצים ותפיסת מוצגים, לרבות ככל שאלה דרושים לה לצורך הוכחת עבירות פליליות.

     באותה מידה לא ראיתי לייחס חשיבות, לענייננו, לטענות המשיבה כי היא מתעתדת להגיש אישומים פליליים כאלה או אחרים, נגד המבקש בשל פעולות זיוף, על פי טענתה.

להוסיף כי העובדה לפיה עד היום ובחלוף כשנה לא ננקטו כל הליכים, יש בה לעורר כשלעצמה ספק במוצקות הטענות הבלתי רלוונטיות בעניין.

11.     כפי שיפורט להלן, חברת G&P אינה צד רלוונטי ונחוץ לעניין התביעה שבפניי, כאשר פקודת המכס קבעה בבירור את המסגרת לבירור טענות חברת G&P (הגשת תביעה לבית המשפט המוסמך לעניין הפרת סימני מסחר), וזאת על פי לוח זמנים ברור ונוקשה.

     בהתאמה, ראיתי גם לדחות את בקשתה להצטרף להליך העיקרי שבפניי.

ובייתר פירוט לנקודות המרכזיות;

12.     המבקש ייבא לישראל ביום 03.08.06, באמצעות טרדקס סחר בע"מ כ- 20,000 בקבוקים ריקים ופקקים.

     על גבי הפקקים הוטבע הכיתוב "PRO-V" כאמור.

     ביום 20.08.06 נתפסו הטובין אצל המבקש, זאת במהלך פריקת המכולה הכוללת את הטובין במושב טירת יהודה.

     עם פריקת המכולה עוכב המבקש ומאוחר יותר אף נעצר על ידי המשיבה בחשד ליבוא והפצת בקבוקי שמפו מזוייפים והטובין התפוסים הועברו למחסני המשיבה.

13.     המשיבה הציגה חוות דעת (ללא תאריך) מטעם יועצת מדעית של G&P, לפיה הרישום PRO-V המצויין על הפקקים כאמור הינו סימן רשום של החברה והוא למעשה נרשם בזיוף.

     חוות הדעת גם מוסיפה לעניין תהליך יצור השמפו של החברה ואף לדמיון שבין צורת הבקבוקים הריקים לבקבוקים שבשימושה.

14.     המבקש לטענתו ייבא את הבקבוקים ללא כל זיקה לחברת G&P וללא כל כוונה עתידית לזייף את מוצריה.

     המבקש טוען כי ייבא בקבוקים ריקים במטרה למלא אותם בתכשיר כזה או אחר (ככל הנראה שמפו כלבים כפי שפעל ביבוא קודם, לטענתו, אשר גם לגביו מתייחסת המשיבה), ולמוכרו בשוק כשמפו שכזה.

     המבקש למעשה אינו מכחיש כי הסימון PRO-V הינו סימן מסחר של המשיבה (אם כי לטענתו פעל לביטולו בהליך שהעתקו צורף), אולם מכל מקום מכחיש הוא כאמור את כוונות הזיוף העתידיות.

15.     כפי שאפרט אין כל מקום במסגרת ההליך שבפניי (גם לא במסגרת התביעה העיקרית), לעסוק במחלוקת שבין המבקש לבין חברת G&P הטוענת לזכות.

     המנגנון הקבוע בהוראת סעיף 200 א' לפקודה, מייתר כל בירור בעניין זה במסגרת הדיונית שבפניי.

16.     לעניין הבקשה והתביעה שבפניי, ראיתי לדחות את טענת המשיבה באשר להעדר יריבות, לאור מעורבותה של חב' טרדקס סחר בע"מ (להלן - "טרדקס") בהליכי היבוא;

     המבקש הבהיר לכאורה באשר לזיקתו לחב' טרדקס ומכל מקום אין מחלוקת כי הטובין יובאו בפועל על ידי המבקש, נתפסו אצלו וכל ההליכים הננקטים בעניין, אף לפי טענת המשיבה מתייחסים למבקש אישית ולא לחב' טרדקס ששימשה, ככל הנראה, אמצעי ליבוא בלבד.

     מעבר לנדרש המבקש גם צירף התחייבות חתומה לכאורה, של חב' טרדקס הנ"ל, המאשרת כי הטובין שייכים למבקש וכי לחב' לטרדקס בע"מ אין כל טענות בעניין הטובין הנ"ל, גם לא כלפי המשיבה.

17.     ההוראה הרלוונטית לעניין פעולת התפיסה דנן הינה כאמור הוראת סעיף 200 א' לפקודת המכס, העוסקת בתפיסת טובין המפרים לכאורה זכויות בקניין רוחני.

18.     על אף הטענות המשתמעות בעניין מצד המשיבה, כעולה מכתבי טענותיה ואף מצד חברת G&P, כעולה מתשובתה לבקשתה להצטרף להליך, המשיבה למעשה אינה חולקת כי הטובין אכן נתפסו מכח הוראת סעיף 200 א' לפקודה הנ"ל.

     האמור עולה מהתיעוד שהוצג, לרבות התכתובות שצורפו.

19.     עיון בהוראה סעיף 200 א' הנ"ל, אל מול ההוראות השונות הקבועות בפקודת המכס (לרבות הוראת סעיף 188 לפקודה המאוזכרת בטיעוני ותכתובות המשיבה והוראות אחרות שהוזכרו), מוביל למסקנה כי סעיף 200 א' על הוראות המשנה המפורטות שבו באות בגדר הסדר יחודי מחייב, זאת בכל מקרה בו מחליט מנהל המכס לתפוס טובין הואיל וקיימת בהם לכאורה הפרה של זכויות קניין רוחני.

     טיעוני המשיבה לפיהן המנהל רשאי לפעול במקרה כאמור גם מכח הוראות אחרות בפקודת המכס, אשר מעמדן מקביל, ועל כן אין המנהל מחוייב לקיים את הוראות סעיף 200 א' לפקודה במקרה של תפיסה כבענייננו, אינן עולות בקנה אחד עם נוסח הסעיפים הרלוונטי והקשרם הכולל.

     ההוראה הכללית בדבר שמירת דינים הקבועה בסעיף 200 ה' לפקודת המכס, אין מטרתה להוציא ולשנות מהאמור לעיל, לכל הפחות ככל שהדבר מכוון להוראות של פקודת המכס עצמה, בינן לבין עצמן.

20.     הוראת סעיף 200 א' לפקודה על סעיפי המשנה המפורטים בה ואשר הוספה במסגרת תיקון לפקודת המכס מבטאת ומשקפת את האיזונים וההדגשים אותם ראה המחוקק לקבוע, במקרה ספציפי של תפיסת טובין בשל הפרה של זכויות קניין, על האינטרסים היחודיים הפועלים בסוגייה האמורה, זאת בשונה מתפיסות טובין מטעמים אחרים, ובראש וראשונה האינטרסים המנוגדים של בעל הטובין אל מול האינטרסים של הטוען לזכות, בדגש לשאלות האזרחיות/מסחריות העולות מהם.

21.     האיזונים היחודיים שנקבעו בהוראת סעיף 200 א' לפקודה הם המצדיקים את המסקנה כי הקבוע בהוראה הנ"ל מהווה את המתווה היחיד והייחודי, אותו יש להפעיל במקרה של תפיסת טובין, אשר יש חשש כי הם מפרים זכויות יוצרים וסימני מסחר.

     פרשנות שכזו מגשימה באופן אופטימלי את תכלית החקיקה הנ"ל.

22.     על רקע האיזונים הנ"ל יש לקרוא את חובת ההודעה והפקדת הערבות מצד הטוען לזכות הקבועה בסעיף, המאזנת בין ההכרה בצורך להגן על אינטרס כלכלי של בעל הזכות לבין הצורך למנוע פגיעה שלא לצורך בזכויות הבעלים, תוך מניעת הסיכון כי על הקופה הציבורית יוטלו נזקי הבעלים במקרה בו ידחו הטענות של בעל הזכות.

     הדברים נכונים באותה מידה לעניין ההוראות שנקבעו בסעיף 200 א' הנ"ל באשר ללוח הזמנים המצומצם לעיכוב הטובין על פי הסעיף הנ"ל.

     כמו כן, מאותו טעם, קובעות הוראות הסעיף חובה המוטלת על הטוען לזכות להגיש תביעה נפרדת בפני בית משפט המוסמך, על מנת לברר בפניו את שאלת הפרת זכויות הקניין הרוחני, כתנאי לאי ביטול העיכוב מצד המשיבה.

23.     כאן המקום לציין, כי המתכונת הנ"ל כפי שנקבעה לבירור המחלוקות שבין הטוען לזכות לבעל הטובין, מובילה לתוצאה נכונה יותר גם בכל הנוגע לנושאי הסמכות העניינית בין בתי המשפט.

     על פי המתוכנת הנ"ל לא נדרש בית משפט זה, אשר אינו מוסמך ואינו מיומן לדון בדיני זכויות יוצרים, למצוא עצמו נדרש לדון גם במחלוקת העיקרית הנ"ל שבין בעל הטובין לבעל הזכות (אגב גררא, ועל החסרונות שבכך).

     על פי המתווה של הוראת סעיף 200 א', בעל הזכות כאמור נדרש להגיש תביעה נפרדת כנגד בעל הטובין, זאת בפני בית המשפט המוסמך ובמסגרתה לברר את המחלוקת המהותית על פי דיני זכויות יוצרים וסימני מסחר, הכל ללא מעורבות וללא נטל כלכלי על המדינה והציבור.

24.     בהתאמה לאמור תפקידה של המשיבה על פי סעיף 200 א' הנ"ל מסתכם, בעיקר, ב"סיוע ביניים" לטוען כבעל הזכות, על דרך של תפיסה לפרק זמן קצר של הטובין, עד אשר יראה בעל הזכות אם הוא מבקש לאכוף את זכויותיו בפני בית המשפט המוסמך.

     פתרון זה כאמור מאזן נכונה בין האינטרסים המנוגדים של בעל הזכות אל מול בעל הטובין ומצמצם בהכרח את מעורבות המדינה ואת הסיכון הכספי שלה בעניין.

25.     לאור מכלול המפורט, לא מתיישב כי המנהל יוכל לאיין הוראה יחודית זו הקבועה בסעיף 200 א' לפקודה, במקרה של תפיסת טובין בעילה של הפרת סימן מסחר לכאורה, זאת על דרך של שימוש בהוראות אחרות בפקודת המכס, שהינן ככלל כוללניות, או לכל הפחות עקיפות נועדו לחול בהקשרים אחרים של תפיסת טובין ואשר אינן כוללת, בין השאר, לאור האינטרסים הציבוריים המובהקים עליהם נועדו להגן, את ההוראות הקפדניות והברורות שנקבעו בסעיף 200 א' הנ"ל.

26.     כאן המקום להוסיף כי במסגרת פסק הדין בתיק אזרחי 1003/06 גם נתתי דעתי להוראות הנוהל אליהם הפנתה המדינה בכל הנוגע לתפיסת טובין שיש חשש כי הופרו לגביהם זכויות יוצרים.

     על אף שבתיק בפניי לא ראיתי התייחסות מפורשת בנדון, רואה לציין בתמצית את הערותיי בעניין, בין השאר לאחר שכאמור בוטל אותו פסק דין.

27.     הוראות הנוהל הנ"ל אין בהן לחייב באשר לפרשנות הוראת סעיף 200 א' לפקודת המכס.

     האמור נכון גם בהנחה ולרשויות המדינה הוענקה סמכות להתקין את אותן הוראות נוהל.

     מעיון ראשוני באותן הוראות נוהל ניתן לציין כי גם ההוראות הנ"ל רואות בסעיף 200 א' לפקודת המכס, הוראה יחודית שיש להחיל במקרה של תפיסת טובין המפרים לכאורה זכויות יוצרים וסימני מסחר (זאת לצד סייגים ו"הנחות" שנקבעו בהוראות הנוהל ואליהן אתייחס להלן).

     ככלל, גם על פי הוראות הנוהל, ושלא במקרים החריגים הקבועים בסעיף 9 ב' להוראות הנוהל, אם לא הופקדו ערבויות בנקאיות ולא נעשתה פנייה לבית המשפט המוסמך על ידי הטוען לזכות, על גובה המכס להורות על שחרור הטובין.

28.     בהוראת הנוהל נקבעה הוראת סעיף 9 ב' כהוראה יחודית שנועדה למקרים חריגים בהם האינטרס הציבורי מחייב את תפיסת הטובין, גם ללא מעורבות הטוען לזכות, אולם זאת בעיקר כאשר אין לבעל הזכות נציגות בארץ ומנגד הוכחה הפרה בוטה על, פניה, של זכויות הקניין הרוחני.

     כפי שציינתי בפסק הדין הקודם, הוראת סעיף 9 ב' הנ"ל נותנת מענה מלא, מספק ומאזן באשר לצורך להגן על האינטרס הציבורי, ללא כל תכלית בבעל הזכות, עליו הרחיבה המשיבה במסגרת טענותיה.

     בענייננו אציין, כי אין מחלוקת שלבעל הזכות נציגות בארץ, אשר אף ביקשה להצטרף כאמור להליך.

      כמו כן, לא השתכנעתי כי כשענייננו מדובר בהפרה בוטה וחריגה של זכויות הקניין, עד כדי שמתחייבת בעניין הגנה על האינטרס הציבורי, כנדרש לצורך החלת הוראת הסעיף.

     להדגיש כי בענייננו ההפרה הרלוונטית מתמקדת בציון הרישום PRO-V, על הפקקים שיובאו, ולא מעבר לכך.

     הדמיון הנחזה בין צורת הבקבוקים אינה ברורה כשבפשטות ובעיין בלתי מקצועית, אין מדובר בצורת בקבוק חריגה.

     למותר להוסיף כי לא נטענה טענה, גם לא בחוות הדעת מטעם חברת G&P, כי ביחס לצורת הבקבוק נרשם סימן מסחר.

     טענות המשיבה לעניין חששות בעתיד והתנהלויות בעבר מצד המבקש, לרבות החשש העתידי כי ימולאו בבקבוקים חומרים שלא באישור משרד הבריאות ו/או בניסיון לזייף את השמפו של חברת G&P, מלבד שלא הוכחו הם אינן רלוונטיות להליך שבפניי.

     כפי שציינתי על מנת למנוע חששות אלה, על המשיבה לפעול, לכל היותר ואם רלוונטי, על פי פקודת סדר הדין הפלילי וההוראות הקבועות בה.

29.     בתיק הנדון המשיבה אינה טוענת כי עשתה שימוש בהוראות הנוהל העוסקות ב"משלוח יבוא קטן" והיא אף ציינה בטיעוניה בכתב כי ביחס לנוהל הנ"ל אף נערכת בחינה מחודשת, מצד גורמי המשיבה.

     מכל מקום, אין בהוראות הנ"ל כדי לשחרר את בעל הזכות מתנאי סעיף 200 א' ואין בנסיבות של "משלוח קטן" כל הצדקה לפטור את בעל הזכות מהנטלים הקבועים בסעיף 200 א' לפקודה;

     בעניין זה לא מצאתי כל הצדקה להעדיף "אינטרס כלכלי" או "טעמי נוחות" של בעל הזכות אשר לכאורה "לא כדאי לו" לפעול ולתבוע במשלוח קטן את היבואן בפניי בית המשפט המוסמך כפי שקובעת הוראת סעיף 200 א', זאת על פני האינטרס הציבורי או האינטרס של בעל הזכות, כפי שפורט לעיל ונקבע על ידי המחוקק.

     כמו כן, הערפול בהגדרת המונח "משלוח קטן" מותיר שיקול דעת לא רצוי בידי גובה המכס ואין לה כל בסיס בהוראות סעיף 200 א'.

     זאת ועוד, ההסדר לעניין משלוח קטן לפיו יצטרף בעל הזכות כבעל דין להליך להחזרת טובין, כבענייננו, מוביל לתוצאה לא רצוייה גם מההיבט הדיוני שיפוטי כפי שצויין, כך שבמקום שהמחלוקת לעניין זכויות היוצרים תוכרע בבית המשפט המוסמך ימצא עצמו בית משפט זה אנוס לדון בשאלות אלה, אגב גררא.

30.     בענייננו, אין מחלוקת למעשה כי לא קויימו הוראות 200 א' לפקודת המכס;

31.     חברת G&P לכאורה לא נדרשה להמציא ערבות בנקאית ומכל מקום ערבות שכזו לא הופקדה, ועל כך למעשה אין חולק.

     לציין, כי הוראת סעיף 200 א' קוצבת שלושה ימי עבודה להפקדת הערבות הנ"ל, כאשר בענייננו חלפו כ- 10 חודשים ממועד התפיסה וההודעה לטוען לזכות.

32.     חברת G&P לא הגישה עד היום ובחלוף כשנה כמעט ממועד התפיסה כל תביעה נגד המבקש לבית המשפט המוסמך בגין הפרת זכויות היוצרים ו/או סימני המסחר כנטען על ידה.

     לציין, כי על פי הוראת סעיף 200 לפקודה, התביעה הנ"ל צריכה הייתה להיות מוגשת במסגרת 10 ימי עבודה מיום שנמסרה לבעל הזכות הודעה על עיכוב הטובין.

     חברת G&P ראתה לנכון, וגם זאת באיחור, להגיש בקשה להצטרף להליך שבפניי, זאת במקום לפעול כדין ולהגיש את תביעתה.

33.     לאור המכלול ובתואם להוראת סעיף 200 א' לפקודת המכס מן הדין לבטל את עיכוב הטובין המופרים, זאת לאחר שלא קויימו הוראות סעיף 200 א' ובחלוף חודשים ארוכים מאז התפיסה.

34.     משהוכרע כאמור, אין כל צורך להידרש ליתר השאלות המועלות, אגב גררא למעשה, בכל הנוגע להליך התפיסה, שאלת הפרת הזכות ושאלות הזיוף לכאורה למיניהן מתקופות העבר ו/או פי בסיס חשדות לעתיד, בהתבסס על הליכי החקירה שהתנהלו נגד המבקש.

35.     המסקנות הקבועות לעיל בפסק הדין באשר למתווה המחייב של הוראת סעיף 200 א' לפקודה, גם מכריע את גורל בקשת חברת G&P (2497/04) להצטרף כצד להליך התביעה שבפניי.

     בהתאמה מורה על דחיית הבקשה.

36.     חשדות גורמי החקירה במשיבה, כי המבקש בעבר ביצע פעולות זיוף והונאה, לרבות במוצרי חברת G&P אינן יכולות לשמש בסיס לעניין הבקשה והתביעה שבפניי.

37.     מעבר לאמור רואה לציין כי החשדות בנדון נמצאות ככל הנראה בשלבי חקירה מבלי שהוצגו כל ראיות מוגמרות בעניין, כשהמכלול אף טרם גובש לכדי הגשת כתב אישום, זאת גם ביחס לחשדות בנוגע למעשי יבוא וזיוף בעבר.

     בהתאמה חשדות אלו, צריך ויבחנו, אם בכלל, במשנה זהירות והקפדה.

38.     הוא הדין, ועל דרך קל וחומר, בכל הנוגע לחשדות באשר לתוכניות הנטענות באשר לזיוף מוצרים בעתיד, לרבות בהתייחס לפרטים שונים ומגוונים שלכאורה נמצאו בביתו של התובע.

39.     חשדות אלו אף אינן יכולות לשמש בסיס לשאלת סיכויי התביעה ומאזן הנוחות בבקשה שבפניי ובוודאי שאינן יכולות לשמש בסיס ונימוק לעצם תפיסת הטובין או המשך החזקתם;

40.     מכלול טענות וחשדות המשיבה, כאמור, צריך ויבחנו במישור ההליכים הפליליים ובהתאם להוראות הדין הרלוונטיות.

41.     אם סבורה המשיבה כי יש לה בסיס לתפיסת מוצר זה או אחר מהמוצרים השייכם לתובע, לרבות מאלו שנתפסו בביתו, חופשייה היא, על ידי אלו מזרועותיה, לפעול על פי הוראות הדין הרלוונטיות (ראה פקודת סדר הדין הפלילי בעניין) לתפיסתם.

     ההוראות הרלוונטיות הנ"ל מסמיכות ככלל, את גורמי החקירה לתפוס חפץ שיש בו יסוד סביר שנעברה בו עבירה או עומדים לעבור בו עבירה או שהוא עשוי לשמש ראייה בהליך משפטי.

42.     אם סבורה המשיבה כטענתה היא, כי הבקבוקים הריקים שיובאו על ידי המבקש, צפוי בעתיד כי יעברו בהם עבירה (אם כלפי הציבור, על דרך שימולאו בהם חומר שאינו בפיקוח משרד הבריאות ואם בעבירות זיוף למיניהן), תתכבד המשיבה ותפעל בהתאם להוראות הנ"ל.

43.     תפיסת טובין על פי הוראת סעיף 200 א' לפקודה אינה רלוונטית למטרה זו.

     הדברים נכונים על אחת כמה וכמה בכל הנוגע למוצרים קיימים שנתפסו אצל התובע, דוגמת בקבוק שמפו מלא, בהמשך ליבוא קודם בשנת 2002 או דוגמת סכיני גילוח ומוצרים אחרים שפורטו בתיק החקירה.

44.     כאמור, העובדה לפיה עד היום ובחלוף חודשים ארוכים, לא הוגש כתב אישום נגד המבקש, פועלת, לכאורה, לחובת המשיבה, לעניין משקלן הסגולי של הטענות ו/או של הבקשה והתביעה שבפניי.

45.     המבקש דנן פירט בסיכומיו באשר להשתלשלות העובדתית שהביאה לעיכוב בהגשת תביעתו ובקשתו שבנדון.

     ההסברים בנדון לא היו משכנעים ואינם מתיישבים עם התנהלות סבירה של איש עסקים המחלטים לו טובין.

     מכל מקום אין בשיהוי כזה או אחר כדי להוות משקל מהותי בענייננו, משלא נטען ולא הוכח כי השיהוי הנ"ל עולה כדי וויתור ומשלא הוכח נזק כלשהו למשיבה מהשיהוי והעיכוב.

     נהפוך הוא השיהוי והעיכוב, כך נתן למשיבה ולחברת G&P ארכת חסד לתקן את מהלכן, בהתאם לדרישות הוראות סעיף 200 א' והן לא ניצלו זאת.

46.     יתרה מזאת המסקנות לעיל בהחלטה מכריעות בעיקרן את התביעה לגופה, לכאורה, באופן המעמיד את שאלת הסעד הזמני ומבחניו בחשיבות משנית בלבד.

47.     מאותו טעם גם אין לייחס משקל לכך שהסעד המבוקש בבקשה שבפניי זהה לסעד העיקרי בתביעה וכן שהסעד במהותו הינו סעד לצו עשה, על ההקפדות המתחייבות מכך, על דרך הכלל, זאת מלבד חוסר התכלית שבהמשך הבירור של התביעה העיקרית.

48.     לעניין הבקשה שבפניי ועל פי המפורט לעיל, הציג המבקש טיעונים המלמדים, לכל הפחות, כי סיכויי תביעתו מוכחים, למעשה באופן שלם.

     האמור מייתר כשלעצמו דיון בשאלת מאזן הנוחות, הרלוונטיות, ככלל, לעניין הסעד הזמני, כאשר בין התנאים האמורים יחסי גומלין על פי עקרון "המטוטלת";

     בהתאמה משהוכח כי סיכויי התביעה מוכחים ביותר, ההקפדה בשאלת מאזן הנוחות פוחתת.

49.     מכל מקום מאזן הנוחות בענייננו נוטה לטובת המבקש, אשר נזקיו מהמשך העיכוב מוכחים.

     מנגד וכאמור לא הוכיחה המשיבה כל נזק מכך שהטובין ישוחררו, זאת על פי מכלול הנימוקים שפורטו לעיל (לדוגמא, מחדלה ומחדל בעל הזכות לפעול על פי הוראת סעיף 200 א' ואי נקיטת הליכים לתפיסה על פי הדין הפלילי).

50.     הואיל והנתבעת טרם הגישה כתב הגנה בתיק העיקרי אמנע ממתן פסק דין אופרטיבי בתביעה העיקרית כבר עתה;

     יחד עם זאת, המפורט בהחלטה דלעיל מהווה, על הצד המעשי, גם הכרעה בתביעה העיקרית, כאשר נימוקי הצדדים ככלל לעניין הבקשה לסעד הזמני יפים באותה מידה לעניין התביעה העיקרית ובפרט בהתחשב בכך שהסעדים המבוקשים בשני ההליכים זהים.

51.     לאור מכלול המפורט, אני מורה על שחרור הטובין נשוא הבקשה ושנתפסו על ידי המשיבה, כמבוקש בבקשה.

לאחר שקילה ואיזון, מעכב את ביצוע צו העשה לשחרור הטובין זאת עד ליום 3/6/07, על מנת לאפשר לצדדים, ערעור ו/או השגה, למניעת נזק בלתי הפיך, כנטען.

לעניין עיכוב הביצוע, נתתי משקל לשהוי בהשגת הבקשה מצד המבקש.

52.     כמו כן אני דוחה את הבקשה לצירוף חב’ G&P נשוא בש"א 2497/07.

53.     בהתחשב בשהוי, דרך ההתנהלות והתוצאה אני מחייב את המשיבה בהוצאות המשפט של המבקש בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ, בלבד.

כמו כן מחייב את המבקשת בבש"א 2497/04 בהוצאות המשיב בסך 1,000 ₪ בצירוף מע"מ.

54.     המשיבה, מדינת ישראל, תודיע האם היא רואה תכלית להגיש כתב הגנה בתיק העיקרי, לאור המסקנות על פי החלטה זו, והאם קיימת מניעה דיונית או אחרת להפוך החלטה זו לפסק דין בתביעה העיקרית.

     הודעה ו/או כתב הגנה, על פי המפורט יוגשו עד ליום 01.06.07, ואז אראה ליתן החלטות משלימות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חילוט דירה

  2. חילוט של ערבות

  3. חילוט נכס משועבד

  4. חילוט ערבות מכרז

  5. חילוט פיקדון שכירות

  6. חילוט ערבות במסגרת מכרז

  7. חילוט רכב בו בוצעה העבירה

  8. חילוט רכב - חוק ארגוני פשיעה

  9. חילוט עירבון עקב נזקי צו מניעה

  10. חילוט רכוש צד שלישי - הלבנת הון

  11. הארכת צו חילוט לפי חוק הלבנת הון

  12. מימוש חילוט לפי חוק מאבק בארגוני פשיעה

  13. חילוט סחורה במכס בגין הפרת זכויות יוצרים

  14. חוק חילוט רווחים מפרסומים שענינם עבירות, התשס"ה-2005

  15. תקנות הסמים המסוכנים (סדרי דין לענין חילוט רכוש), התש''ן-1990

  16. חילוט ערבויות צד ג' סעיף 51 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)

  17. תעודה לזיהוי סם שמבקשים לחלטו או להשמידו וסדרי דין בדבר בקשה לחילוט סם או להשמדתו

  18. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון