בנימוקים לפסילת הספרים של נהג המונית, נאמר כי עליו לנהל ספרים לפי תוספת י"א (נותני שירותים) בהתאם לעיסוקו, שירות הסעת נוסעים במונית, ולאור מחזור העסקאות המדווח למע"מ. להלן פסק דין בנושא חובת ניהול ספרים נהג מונית: פסק - דין 1. הודעות הערעור: המערער הוא נהג מונית המשתייך לתחנת מוניות "הדר לוד", תחנת המוניות המרכזית אשר מספקת שירותי הסעת נוסעים יוצאים משדה התעופה בן גוריון. הערעורים שבפני מתייחסים להחלטת המשיב להטיל על המערער קנס על אי ניהול ספרים כדין, בגין פסילת ספרים לשנת המס 2004. כמו כן הוגש הערעור על החלטת המשיב בהשגה, לפיה נדחתה השגת המערער על שומת עסקאות אשר הוצאה על ידי המשיב. א. פסילת הספרים: בנימוקי המשיב לפסילת ספרי המערער, נאמר כי על המערער לנהל ספרים לפי תוספת י"א (נותני שירותים) בהתאם לעיסוקו, שירות הסעת נוסעים במונית, ולאור מחזור העסקאות המדווח למע"מ בשנת 2003 בסך 179,255 ₪ . כמו כן הפנה המשיב לסעיף 2(ג) לתוספת י"א, ולסעיף 4 לתוספת. בנימוקי הפסילה נאמר כי רשות שדות התעופה (להלן: "רש"ת") ניהלה ומנהלת רישום ומעקב על הסעות נוסעים באמצעות מוניות, משדה תעופה בן גוריון ליעדים שונים ברחבי הארץ. רישום זה כלל בין היתר פרטים על המסיע - מספר כובע המונית - מספר רשיון להפעלת מונית ופרטים על הנסיעה - תאריך הזמנת הנסיעה על ידי הנוסע, שעת הזמנת הנסיעה ויעד הנסיעה. מהשוואה מדגמית של רישום הנסיעות בספרי הנהלת החשבונות של המערער וסרט קופה רושמת - עם הרישום במאגרי רשת, עולה כי ההמערער לא רשם בספריו כ- 22% מסך הנסיעות אשר ביצע משדה התעופה בן גוריון. סה"כ לא נרשמו 148 נסיעות מתוך 682 אשר נבדקו מדגמית. עוד נאמר, כי מהשוואה מדגמית של רישום התקבולים אשר קיבל המערער עבור נסיעות, בספרי הנהלת החשבונות שלו וסרטי קופה רושמת - עם הרישום במאגרי רשת, וכפועל יוצא מהאמור לעיל, עולה כי המערער לא רשם בספריו כ- 22% מסך התקבולים שקיבל בגין הנסיעות. עוד נאמר, כי המערער לא שמר את כל פרטי סיכום הנסיעות היומיים. לכל סיכום יומי יש מספר סידורי ופירוט מספרי חשבונות המס, פירוט כל חשבונית מס שיצאה וסך כל ההכנסה לאותו יום עבודה. את הסיכומים היומיים לא ניתן לשחזר. עוד נטען, כי לא נשמרו כל העתקי חשבוניות מס אשר הוצאו על ידי המערער, וגם לא נרשמו בספרי הנהלת החשבונות כל ההוצאות בגין המונית, כגון דלק מסוג סולר. לאור זאת, קבע המשיב כי ספרי החשבונות של המערער נוהלו בסטיה מהותית מהאמור בהוראות ניהול פנקסים, חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "החוק") ותקנותיו. מכח סעיף 95 לחוק פסל המשיב את ספרי המערער. בנימוקי הערעור נאמר, כי מדף הנימוקים אשר צורף להודעת הערעור, עולה כי המשיב ביצע השוואה בין נתונים אשר קיבל מרשות שדות תעופה על הסעות נוסעים באמצעות מוניות - לבין ספרי המערער. על יסוד השוואה זו, הגיע המשיב למסקנה כי לא נרשמו 22% מסך הנסיעות. נטען כי ההשוואה לעיל בוצעה מבלי שניתן למייצג הנישום, רו"ח לירטנברג לראות את התיקים בהם מרוכז הפדיון היומי המקורי וריכוז הויזות. לגופו של ענין טען המערער, כי נסיעות רבות המבוצעות על ידו משולמות בויזה ואלה אינן רשומות בפדיון היומי, אלא מתועדות כחשבונית תקופתית על פי דוח ממוחשב. רוה"ח דרש להכנס לדיון ורק לאחר מאמצים רבים התירו לו להכנס. בקשתו לראות את תיקי הפדיון היומי המקורי וריכוז הויזות נענתה בשלילה. הטענה כי המערער לא שמר את ריכוזי הפדיון היומיים, אין לה שחר. עוד טען המערער, כי הטענה על פיה לא רשם את קניות הסולר אינה אמת וכנראה על סמך שומה מוטעית הגיעו למסקנה זו. עוד נאמר כי בדוחות רש"ת לא נרשמים זמני כניסה. המערער טען כי כל הנסיעות הרשומות בדיווחיו ובספריו והפסילה לשנת 2004, בלתי חוקית. ב. שומת העסקאות: לערעור בענין שומת העסקאות, צורף נספח נימוקים להודעה בדבר החלטת המשיב בהשגה, אשר הוגשה על ידי המערער על שומת עסקאות שהתייחסה לשנת המס 2004. גם בהחלטה זו התייחס המשיב לחקירה אשר בוצעה ולרישום אשר נערך ע"י רש"ת. המשיב אף התייחס לקביעתו, על פיה לא נרשמו בספרי המערער 22% מסך הנסיעות אשר ביצע ולהחלטה בדבר פסילת הספרים. לאור זאת, עפי האמור בסעיף 77 לחוק, החליט המשיב להוסיף סך של 158,339 ₪ עסקאות למחזור העסקאות המדווח לשנת 2004. ההשגה התייחסה למספר טענות: - אמינות נתוני רש"ת. - פדיון גבוה לקילומטר. - נסיעות סרק בשיעור 50% ולא 40%. המשיב ציין את הפרמטרים לחישוב השומה: סה"כ ק"מ שנסעה המונית, נסיעה פרטית, נסיעת סרק (נסיעה שמבצע נהג המונית במהלך המשמרת ללא נוסע) ומחיר לק"מ. המשיב קבע כי טענת המערער בדבר אמינות נתוני רש"ת כוללות טענות כלליות שאינן נתמכות בראיות. טענות אלה, כשהן נתמכות בתשתית ראייתית, אמורות להיטען בשלב הדיונים על פסילת ספרי העוסק. המשיב ציין כי כאשר מגיע תורה של מונית פלונית לקבל נסיעה, מכריז המשלח על מספר הכובע בהתאם לרשומה בפניו. אי התייצבות לקבלת הנסיעה מכל סיבה שהיא, גורמת למחיקת הרשומה ממחשבי רש"ת. כמו כן, חל על הנהגים איסור להחליף נסיעות או נוסעים בינם לבין עצמם. החלפת נהגים מעדכנת את הרשומות במחשבי רש"ת. כאשר מופר כלל זה נרשמים לנהגים דוחות, הגוררים קנסות כבדים ואיסור לעבוד בנמל התעופה. השוואת נתוני רש"ת לרשום בספרי המערער נערכה עפ"י זמני הנסיעה בשילוב יעדי הנסיעה. המשיב ציין כי הפרמטרים לחישוב השומה אינם קשורים לנתוני רש"ת. עוד נאמר, כי המשיב בדק את שיטת חישוב המחיר לק"מ אשר נערך בשלב השומה. החישוב מורכב ממשתנים רבים, כגון מחיר התחלתי לנסיעה, שעת נסיעה במהלך היממה, מרחק הנסיעה וחישוב זמני ההמתנה. חישוב המחיר לק"מ בשומה נערך בשיטת הממוצע, בהתאם לרשום בחשבוניות המס אשר הוציא המערער בגין נסיעה עסקית בתשלום. המחיר הממוצע לק"מ לפי שומה הועמד על 3.49 ₪ כולל מע"מ. המשיב ציין כי ממכתב ההשגה עולה שאין המערער משיג על סה"כ הק"מ שנסעה המונית, 204,000 ק"מ, כי אם על מספר הק"מ אשר צריכים להיות משוייכים לנסיעות עסקיות בתשלום. הבדיקה שערך המשיב, העלתה כי המונית נסעה למעשה 217,000 ק"מ ולכן מספר הק"מ המשוייכים לנסיעות בתשלום צריכים להיות גבוהים יותר. המשיב אף טען כי נסיעות הסרק אמורות להיות 30% בלבד. אולם, לאור קביעת הק"מ בחסר, אין מקום לשינוי שיטת החישוב. באשר לתצרוכת הדלק, העלתה הביקורת כי המערער לא רשם בספריו את כל הקניות. המשיב הפנה להודעתו של המערער, על פיה צריכת הסולר עומדת על יחס של 12-13 ק"מ לליטר. בבדיקה עלתה תוצאה חריגה ובלתי סבירה של תצרוכת דלק - ליטר סולר לכל 21.6 ק"מ. נושא רישום צריכת הסולר נותר לבדיקה. לאור המפורט לעיל ופסילת ספרי המערער, נדחתה ההשגה. בנימוקי הערעור לענין שומת העסקאות, נטען כי השומה נגועה בחוסר הגינות. המערער טען כי המשיב מסתיר מביהמ"ש שלא הציג בפני המערער או בא כוחו את נתוני רש"ת. כמו כן, מסתיר המשיב את העובדה כי בהודעה אשר נגבתה מהמערער במשרדי מע"מ היה שותף גם רוה"ח שלו, וחלק מהתשובות נרשמו כתשובות מפי המערער. מרוה"ח נמנעה האפשרות לראות את התיקים עם הפדיון היומי המקורי והויזות. כמו כן התבקשו זמני כניסה ולא נמסרו. המשיב פרט כיצד הגיע לפדיון לק"מ, אך אין הוא מפרט באילו נתונים השתמש לשם כך. אם אכן 22% מהנסיעות לא נרשמו, הרי שבדו"ח רש"ת חסרים ק"מ שכן הדו"ח של רש"ת, לטענת המשיב, סיכם פדיון גם כשהנסיעה לא נרשמה. ההנמקה לפיה נקבע המחיר לק"מ בשיטת הממוצע, בהתאם לחשבוניות מסרטי המונה, מחייבת הבהרה ובדיקה. המערער דרש כי המשיב יציג את הרכב ומספרי החשבוניות שנלקחו בנתוני שיטת הבדיקה. המערער אף הסביר כי נסיעות הסרק במקרה שלו גבוהות, שכן מדובר במונית אשר מראש עוסקת בקבלת נוסעים חוזרים משדה התעופה ולא בהבאת נוסעים לשדה התעופה. לצורך קבלת נוסע והמתנה בתור, משלם המערער בנסיעה ריקה מנוסעים חזרה לשם עמידה בתור. למרות שהמערער אמר בהודעתו כי תצרוכת הדלק היא 12 ק"מ לליטר, הרי רוה"ח העיר כי הניצול הוא כ- 20 ק"מ. עוד נאמר, כי המידע אשר קיבלו נציגי המשיב מאנשי רש"ת אינו אמין ויש אי דיוק בנתונים. כמו כן נטען כי החישובים אינם נכונים ויש לבטל את השומה. 2. תשובת המשיב: המשיב הגיש כתב תשובה מאוחד לשני הערעורים. בכתב התשובה חזר המשיב על כל הנימוקים אשר פורטו בהודעות על פסילת הספרים, בהודעת השומה ובהחלטה בהשגה. באשר לפסילת הספרים, נאמר כי המערער היה חייב בניהול ספריו לפי תוספת י"א סעיף 2(ג) להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) תשל"ג-1973, משולב עם תקנות מס ערך מוסף (ניהול פנקסי חשבונות) תשל"ו-1976 (להלן: "הוראות ניהול פנקסי חשבונות") ולא פחות מהאמור בסעיף 4 לאותה תוספת. כל זאת בהתאם לאופי עיסוקו של המערער ומחזור עסקאותיו המדווח. המשיב חזר וציין כי במהלך ביקורת אשר נערכה בספרי המערער, התגלו ממצאים המצביעים על כך שהמערער ביצע נסיעות שלא קיבלו ביטוי בספריו ולא דווחו למשיב. המערער מסיע בין השאר נוסעים מנמל התעופה בן גוריון ליעדים שונים ברחבי הארץ. המשיב פרט את הרישום אשר נעשה על ידי רש"ת, כאשר נהג מונית נרשם באמצעות מערכת ממוחשבת אצל סדרן והסדרן מפנה את הנוסעים לנהג המונית. בביקורת נמצא כי המערער לא רשם בספריו כ- 22% מהנסיעות אשר בוצעו על ידו. לכן, יש לראות את ספרי המערער כבלתי קבילים. המשיב התייחס לטענת המערער על פיה נתוני רש"ת אינם אמינים, אולם טענה זו אינה מגובה לדבריו בראיות מאמתות. מספר הנסיעות הרשומים במחשבי רש"ת אומת מול מספר אישורי היציאה שנקנו על ידי המערער. עוד נאמר, כי מחקירה שערך המשיב עולה כי קיימים נהלים קפדניים בקשר לרישום המתנהל ע"י רש"ת. גם אם ישנה סטיה מסוימת בין רישומי הרש"ת לנסיעות שנערכות בפועל, הרי ששיעור הסטיה הינו קטן ביותר ואין בו כדי להסביר אי רישום של 22% מהנסיעות כפי שנמצא בבדיקה מדגמית. כמו כן, נמצאו בספרי המערער ליקויים מהותיים נוספים שדי בהם כדי לפסול את ספריו: נמצא חסר ב- 12 חשבוניות ונמצא כי המערער לא דיווח על כל קניות הסולר. המשיב טען כי אין כל מקום לטענת המערער על פיה צריכת הסולר ברכבו עומדת על יחס של 1 ליטר ל- 20 ק"מ. טענה זו עומדת בניגוד גמור לדברי המערער בהודעתו והיא משוללת הגיון. באשר לשומת העסקאות, פרט המשיב את דרך חישוב השומה. צוינו הקילומטרים בשנת 2004 לפי המונה, הופחתו נסיעות סרק כך שהתקבלה תוצאה של נסיעות עסקיות. נסיעות אלה הוכפלו ב- 2.49 ₪ לק"מ עפ"י סרטי קופה רושמת של המערער, ולאחר מכן הופחת המע"מ. ההפרש בין המחזור המחושב - לבין המחזור המדווח הגיע לסכום של 158,339 ₪, כאשר המע"מ על ההפרש הגיע לסך של 27,181 ₪. הפדיון הממוצע לק"מ חושב מדגמית מתוך סרטי הקופה של המערער - חלוקה בין סכום שהתקבל מלקוח לסך הק"מ בנסיעה ספציפית כאשר המדגם כלל 431 נסיעות. שיעור הנסיעות העסקיות הועמד על 60%, כאשר מתוך פסקי דין אשר ניתנו בקשר למונית המועסקת בתחנת מוניות, עולה כי מקובל להעריך נסיעות סרק בשיעור של 20%, וכאשר רוב נסיעות המוניות הן בקווים בין-עירוניים, שיעור סרק של 33% הינו שיעור סביר. עוד נאמר, כי ביום 8.11.05 נכח ב"כ המערער בדיון בהשגה במשרדי המשיב, כאשר הועמד לעיונו כל החומר אשר שימש בסיס לשומה ונערכו עבורו העתקים בהתאם לבקשתו. לכן, השומה היא שומה סבירה והמערער לא הציג, לא בשלב ההשגה ולא לאחריה, כל מסמכים או הסברים שיש בהם כדי לסתור אותה. 3. דיון והחלטה: א. פסילת הספרים: עיקר טענתו של המערער בענין פסילת הספרים, היא הטענה כי אין להתייחס לנתוני רש"ת כנתונים עליהם ניתן לבסס את הביקורת. המערער טען בתצהירו כי ההשוואה אשר ערך המשיב בוצעה על יסוד נתונים אשר נרשמים ע"י רש"ת, ולא מדובר בנסיעות שאומתו עם נוסעים בזמן אמת. לדברי המערער, מצולמות המוניות של הדר לוד ע"י מצלמת רשות שדות התעופה עם כניסתן להמתנה לקבלת נוסע. יש שעות של עומס ויש שעות מתות, ולפעמים עומד נהג בתור כחצי שעה-שעה עד אשר משודך לו נוסע. את שידוך הנוסע בתור מבצע גוף של רש"ת הקרוי משלח. קרוב לשערי היציאה קיימת עמדה בה על נהג המונית לשלם 5 ₪ עבור הזכות לקבל נוסע - אישור יציאה. כאשר מגיעים לעמדת השידור, משלחים נוסע שבידו אישור ממחשב המשלחים ובו מספר הכובע של המונית ליעד הנסיעה אותו ביקש הנוסע ואליו מצורף האישור בדבר תשלום 5 ₪. המערער טען כי לעיתים אין הנוסע מסכים למחיר הנסיעה ואז הנסיעה מתבטלת. כאשר המונית יוצאת מהמסלול היא מצולמת על ידי המצלמה. כלומר, יש צילום של כניסה ושל יציאה, אך לעיתים קורה שמונית שהמתינה בתור לאחר ששילמה 5 ₪ למשלח ונכנסה לתור כדי לקבל יציאה, נואשת מההמתנה ועוזבת את שדה התעופה ריקה. לעיתים אף קורה כי לאחר התשלום של 5 ₪ מבקש הסדרן מהנהג לצאת מהתור כדי לשטוף את המונית. הדוחות שנמסרו למשיב מטעם רש"ת נמסרו מעמדת השילוח עפ"י דיסק המחשב, ועל נתונים אלה לא ניתן לדברי המערער להסתמך. זאת לדבריו, שכן לעיתים נסיעות הרשומות בדוח השילוח, שהם הבסיס לרישום ולנתוני הרש"ת, לא בוצעו שכן הנסיעה התבטלה, השתנתה או שהנהג התייאש. המצלמות אינן יכולות לאתר נסיעה עם נוסע אלא הן מצלמות את מספר המונית בלבד. בסיכומים חזר וטען המערער, כי לא מוסכם עליו שהפעמת השיגור מוכיחה ביצוע נסיעה או יציאה ליעד אשר ננקב בתעודת השיגור, שכן אין כאמור וידוי של הסעה בזמן אמת, כלומר קיומו של נוסע בנסיעת הרכב. אינני רואה מקום לקבל טענות אלה של המערער. מטעם המשיב העיד אלי נאור (להלן: "נאור") אשר משמש מנהל מחלקת פיקוח מוניות של רש"ת מאז שנת 97'. בתצהירו נאמר כי מחלקת פיקוח המוניות של רשות שדות התעופה מונה כ- 45 מפקחים. בשנת 2002 התקבלה ברש"ת החלטה למחשב את מערך השילוח של מוניות מנתב"ג, על מנת לייעל את מנגנון הפיקוח על המנויות. ההליכים הסתיימו בשנת 2003 והחל להתבצע רישום מדויק של כל הנסיעות למעט נסיעות בויזה. מערכת זו פעלה עד שנת 2004, כאשר עם המעבר לטרמינל 3 שונה אופן פעילותה. נאור פרט בתצהירו את דרך פעולת המערך הממוחשב בשנת 2004: בכניסה למתחם המוניות הוצבה מצלמה אשר קוראת את מספר הרישוי של המכוניות, הותקן מחסום והוצבה עמדה שבה יש מפקח. המצלמה פעלה באמצעות חיישנים כך שכל פעם שהתקרב רכב למחסום, צולם מספר הרישוי. אם המחסום לא היה נפתח ובתוך העמדה נדלקה נורית צהובה, היה בכך כדי להצביע כי מספר הרישוי לא זוהה או לא נקלט. במקרה כזה המפקח בעמדה היה מקליד את מספר הרישוי ידנית ומאפשר למונית להכנס. יתכן היה אף מקרה שבו נדלקה נורית אדומה - כאשר המונית היתה מוגבלת מלהכנס לתחומי נתב"ג. בשלב ראשון, לאחר אישור כניסת המונית, נסעה המונית להמתנה במגרש החניה. במקביל, נשלחה באמצעות המחשב הודעה לתחנת המוניות הרלוונטית על הגעת המונית - מספר רישוי, מספר כובע ושם המפעיל והמונית נרשמה בתור. בשלב שני, היתה המונית עוברת לתור המוניות הממתין לנסיעה בסמוך לטרמינל. בשלב זה היתה נגרעת מכרטיס היציאות של נהג המונית פעימה בסך 5 ₪, אישור יציאה חד פעמי, לחשבון חברת המוניות. אלא אם כן היתה דרישה מיוחדת, הכלל היה מתן מונית ראשונה לנוסע ראשון בתור, תוך שמשלח מוניות מוודא שישנה התאמה בין גודל המונית ומטען הנוסע או מספר הנוסעים. במרבית המקרים הנהג והנוסע היו נפגשים והיה נערך ביניהם תיאום, כך שבמקרה של אי התאמה בין הנוסע לנהג או למוניות, היה הנוסע מופנה למונית אחרת עוד בטרם הנפקת אישור יציאה. רק במקרה של שביעות רצון מצד שני הצדדים, היה המשלח מזין לרשומה של המונית את יעד הנסיעה עפ"י הצהרת הנוסע, מספר המזוודות ומספר הנוסעים. בשלב זה נרשמה הנסיעה ברשומי הרש"ת כנסיעה יוצאת ופלט מן הרשומה, אישור יציאה חד פעמי, היה נמסר לנוסע ולנהג למעקב. באישור צוינו תאריך ושעה, מספר רישוי, מספר כובע ושם הנהג. במקביל להנפקת אישור היציאה, היה נגרע באופן ממוחשב סכום של 5 ₪ מחשבון החברה. נאור הדגיש כי הרישום בדוח היציאות של רש"ת נעשה רק בעת הנפקת אישור היציאה. שלב הנפקת אישור היציאה הוא שלב אחרון בתהליך, לאחר שהמונית והנוסע היו מוכנים לצאת לנסיעה ליעד. לדבריו, הרישומים מדויקים לחלוטין למעט סטיות בודדות, כאשר למשל היתה מוחלפת מונית לאחר הנפקת אישור היציאה ונהג היה חוזר לעמדת המשלח ומקבל נוסע חדש ואישור יציאה חדש. אז הרישום במחשב של הנסיעה החדשה היה "דורס" את הנסיעה הקודמת שלא בוצעה. במקרה שבו הנהג אינו חוזר לתור המוניות, חלה עליו חובה לדווח על ביטול הנסיעה ודמי היציאה בסך 5 ₪ יוחזרו לו רק לאחר הדיווח. מקרים אלה הם מקרים חריגים לאור התהליך שקדם להנפקת האישור. בנוסף לכך, לפני היציאה מנתב"ג חובה על נהג המונית לעצור לביקורת בעמדת הבקרה. אם הפרטים שהיו רשומים על גבי האישור לא תאמו את המתרחש, היה נשלח אליו דוח ולנהג היה נערך בירור משמעתי. מקרים בהם ירד הנוסע מהמונית לאחר תחילת הנסיעה, הם נדירים ביותר, כ- 5 מקרים בשנה אצל כלל המוניות. בכל מקרה, חובה על הנהג לדווח על כל שינוי ואז רישומי רש"ת היו מתעדכנים. חל כאמור איסור מוחלט על החלפת נסיעות או נוסעים בין הנהגים באופן עצמאי. עדותו הברורה של נאור, המצביעה על פיקוח דקדקני ורישום המשקף את המצב האמיתי בשטח, לא נסתרה במהלך חקירתו הנגדית. נאור חזר למעשה במסגרת חקירתו הנגדית והבהיר, כי כאשר המונית מתייצבת בשדה התעופה היא נרשמת באמצעות המצלמה, הנהג נוסע וחונה בחניון המוניות אשר נמצא במתחם שדה התעופה. כאשר מגיע הזמן להציב את המונית בתור, הסדרן של התחנה קורא לנהג המונית ברמקול, נהג המונית מכניס את הכרטיס שלו והחברה מחייבת אותו בפעימה של 5 ₪. החיוב של רשות שדות התעופה כלפי חברת המוניות מתבצע כאשר מופק אישור הנסיעה על הנסיעה בפועל, כאשר נהג המונית מקבל את האישור יחד עם הנוסע והוא יוצא. נאור אף הבהיר כי אם הלקוח נכנס למונית ומתחיל ויכוח והנסיעה לא מתבצעת או אם היעד שונה, חוזרים הנהג והלקוח לעמדת המשלח, הלקוח מקבל מונית אחרת והנהג מקבל לקוח אחר. נאור חזר באופן ברור על עדותו בתצהירו על פיה "בשעת רישום הנסיעה של הלקוח האחר לאותו נהג הרישום החדש דורס את הרישום הישן". נאור נשאל ואישר כי מי שעובד בשילוח הם צעירים המועסקים ע"י חברה קבלנית. עם זאת, העיד נאור כי אין הוא מכיר מקרים שבהם, כפי שטען המערער, "לא טורחים לשנות את היעד ודוחפים נוסע אחר". נאור גם הסביר כי המערכת הוקמה על מנת לעזור באיתור נהגים ומוניות במקרים של אבידות, או תלונות של נוסעים כנגד נהגים בגין התנהגות לא נאותה או הפקעת מחירים. לדבריו, "בכל הפעמים בהם ניסיתי לאתר מונית על סמך נתונים במחשב הצלחתי". יתרה מזאת, נאור חזר והבהיר כי הרישום של אישור היציאה מתבצע רק בעת הפקת אישור היציאה כאשר יש נוסע. לכן, אם הנהג "מתייאש" לעיתים כפי שהעיד המערער, אין רישום ואין פעימה. לא רק שעדותו של נאור לא נסתרה בחקירתו הנגדית, אלא שעדותו בדבר היות המקרים בהם מתבטלת נסיעה - לאחר שהנוסע כבר יושב במונית והונפק אישור נסיעה - מקרים חריגים ביותר הינה עדות הגיונית וסבירה. מעדותו עולה כי כל שינוי אשר מתרחש לאחר הנפקת אישור הנסיעה, מתעדכן אף הוא ברישומי הרשות, וזאת בנוסף לעמדת הבקרה ביציאה. מקובלת עלי גם טענת המשיב, כי מתוך מ/ש 2, עולה שהמערער עצמו ביקש להסתמך על נתוני הרשות ועל דברי נאור אשר העיד שם כעד מטעמו. מש/2 הינו פס"ד אשר ניתן ע"י בימ"ש לתעבורה בת"א, בו זוכה המערער מחמת הספק בנהיגה במהירות של 108 קמ"ש, כאשר המהירות המותרת היתה 60 קמ"ש בלבד. המערער טען כי במועד הרלוונטי נמצאה המונית שלו בשטח רשות שדות התעופה בנתב"ג. המערער הסתמך על מסמך של רש"ת, לפיו נכנס למקום בשעה 14:12 ויצא לנסיעה בשעה 15:52. לאור זאת טען המערער, כי המונית שצולמה ברח' אלוף שדה ברמת גן, לא היתה מונית שלו. באותו דיון העיד נאור מטעמו של המערער, והציג את אותו מסמך של רש"ת. נאור הסביר את הנוהל בנתב"ג לגבי המוניות הנותנות שירותי נסיעה במקום. נאור העיד גם שם כי כל מונית נכנסת או יוצאת מצולמת והמסמך משקף כניסות ויציאות של מונית המערער ביום הרלוונטי לכתב האישום. ביהמ"ש קבע כי יש מבחינתו לראות באותו מסמך של רש"ת, אשר סומן נ/1, כמסמך ממנו עולה כי מונית המערער נמצאה במועד הרלוונטי בנתב"ג. כלומר, המערער עצמו הסתמך על רישומי רש"ת כראיה לטענה בדבר שעת כניסה ויציאה לנסיעה. בנסיבות אלה, אין כל מקום לטענת המערער כי אין לתת אמון ברשומי רש"ת. מהאמור לעיל גם עולה כי אין כל מקום לטענת המערער, על פיה נתוני הרש"ת אינם בסיס להשוואות אשר ערך המשיב שכן העובדה שנרשמה יציאה ברישומי רש"ת -אינה מעידה לדבריו בהכרח על כך שיצאה נסיעה בפועל. במסגרת סיכומיו הפנה ב"כ המערער למספר דוגמאות המראות לטענתו כי הנתונים אינם נכונים ובלתי סבירים. אתייחס למספר דוגמאות: - בסעיף 5.1 הפנה המערער למספר סידורי 123 בנספח א' לתצהירו של עד המשיב אלי רוט (להלן: "רוט"), מנהל תחום ביקורת ושומה במשרדי מע"מ גבעתיים. נספח א' הוא נייר עבודה הכולל נסיעות שנידגמו. לטענת המערער, ביום 19.1.04, מספר סידורי 123, שעת יציאה 11:25, יעד בני ברק, ציין מר איינהורן (להלן: "איינהורן") מטעם המשיב כי אין נסיעה. המערער הפנה לחשבונית 9704 וטען כי שם רשומה נסיעה בשעה זו, כאשר עפ"י ידיעה שיפוטית המרחק בין נתב"ג לבני ברק הוא בדיוק 21 ק"מ. איינהורן אישר בחקירתו הנגדית כי נסיעה מספר 123 בסך 70 ₪ בוצעה ונרשמה. לאור זאת, טען המערער כי למרות שאיינהורן סימן את נסיעה 121 כנסיעה שלא בוצעה, הרי שהיא רשומה בחשבונית 9704. אין לקבל טענה זו. מחקירתו הנגדית של איינהורן עולה כי נסיעה 123, אשר רשומה בנספח א' בשעת יציאה 19:24, אכן רשומה בספרי המערער, כפי שאישר איינהורן בחקירתו הנגדית. נסיעה 121 ביום 19.1.04 בשעה 11:25 הינה נסיעה שונה, אשר לא נרשמה בספרי המערער. מקובלת עלי לחלוטין טענת המשיב בסיכומים, כי חשבונית זו אליה הפנה המערער, חשבונית 9704, מתעדת נסיעה אחרת אשר בוצעה למעשה ביום 18.1.04. איינהורן הבהיר חד משמעית בחקירתו הנגדית, כי סיכום יומי אשר הוצא לאחר חצות כולל את כל הנסיעות אשר בוצעו עד להוצאתו. איינהורן הבהיר כי ביום 19.1.04 הודפס החשבון בשעה 00:33, אבל כל הנסיעות מתייחסות למעשה ל- 18.1.04 (עמ' 17 לפרו'), ונסיעות אשר בוצעו בין השעה 00:00 ל- 00:33. לכן, חשבונית 9704 מתעדת למעשה נסיעה שבוצעה ביום 18.1.04 והיא מופיעה בנספח א' לתצהירו של רוט, מספר 110, כאשר מדובר בנסיעה לרמת-גן. הנתונים המופיעים שם תואמים את אותה חשבונית אליה הפנה ב"כ המערער אשר סכומה 71.1 ₪. הנסיעה אשר בוצעה לבני ברק ביום 19.1.04 בשעה 11:25, לא נרשמה בספרי המערער ולא דווחה למשיב. בסעיף 5.2 מתייחס המערער למספר סידורי 124. נסיעה זו נרשמה בספרי המערער כפי שאישר אייהורן בחקירתו הנגדית. עוד התייחס המערער למספר סידורי 172 בנספח א' לתצהיר איינהורן, בסעיף 5.3 לסיכומים. שם צוין כי אין רישום לגבי נסיעה לבת-ים ביום 27.1.04 שעה 00:05. המערער טען כי ביום 27.1.04 בשעה 00:10 בעת קבלת הנוסע, עמו סיכם המערער כי יסע ללא מונה, הדפיס המערער סכום של 100 ₪ בתחילת הנסיעה והחליט לסיים את פעילותו בנסיעה זו. לאור זאת, ביצע המערער את הסיכום היומי מיד עם עלות הנוסע. טענה עובדתית זו לא נטענה בתצהירו של המערער ואין לה מקום במסגרת הסיכומים. יתרה מזאת, מקובלת עלי טענת המשיב, כי אין הטענה מתיישבת עם המציאות שכן מסרטי הקופה של המערער שמספריהם 1421 ו- 1422, עולה כי המערער לא סיים את יום העבודה ב- 00:10, אלא שקיבל נסיעה נוספת ב- 03:56 בבוקר. המערער התייחס אף למספר מקרים בהם לטענתו הסתיימה הנסיעה מספר מטרים לאחר תחילת הנסיעה, על מנת לתמוך בטענתו כי אין כל קשר בין הדיווח ברש"ת לבין המציאות. לדבריו, בדו"ח רש"ת רשומה ביום 16.7.04 נסיעה להרצליה בשעה 15:36. המערער הפנה לחשבונית 11166, בה מצוינת שעת ההתחלה 15:37 כאשר המרחק הוא 0.042 מ'. לדברי המערער, המרחק מנתב"ג להרצליה אינו 400 מ' כפי שמופיע באותה חשבונית. מסתבר כי ב- 15:37 הפעיל המערער מונה, אך הוריד את הנוסע לאחר 3 דקות במרחק של 400 מ' וגבה ממנו 8.8 ₪. פעולה זו כלולה בסיכום היומי של ה- 16.7.04. מכאן עולה, לדברי המערער, כי אין כל קשר בין המציאות לבין הדיווח של רש"ת. אין ספק כי מדובר בנסיעה אשר הסתיימה לכאורה אחרי 42 מ' ולא אחרי 400 מ' כפי שטוען המערער. בענין זה מקובלת עלי לחלוטין טענת ב"כ המשיב, כי במרחק כזה המונית כלל לא היתה יוצאת מתחומי החניה, והנסיעה לא היתה נרשמת במחשבי הרש"ת. העובדה כי הנסיעה נרשמה מעידה על כך שהמונית יצאה, ואילו המערער בחר לסגור את המונה. גם טענתו הנוספת באותו הקשר של המערער, כי הוריד נוסע לאחר 1 ק"מ, אינה סבירה שכן לכאורה עולה מכך שהנוסע ירד בכביש הבין-עירוני ונותר שם. מסקנת המשיב כי מספר המקרים בהם היתה הנסיעה של קילומטרים ספורים בלבד, לאחר שהנסיעה נקלטה במחשבי רש"ת, מעידה על שיטה של המערער לסגור מונה אחרי מספר קילומטרים, הינה מסקנה סבירה בנסיבות הענין. עוד אתייחס לטענת המערער בסעיף 6.1 לסיכומים, אשר מתייחס לנסיעה ביום 13.1.04 לפתח-תקוה בשעה 04:00 (מספר סידורי 70). אין לדברי המערער אדם בעולם אשר יכול להגיע מנתב"ג לפתח-תקוה, לחזור, להמתין בתור ולצאת ב- 4.13 לנסיעה, כפי שמעידה חשבונית 9651. חשבונית זו מצביעה על נהיגה של 300 מ' לדבריו, אשר מוכיחה ויכוח עם לקוח. המערער טען כי המרחק מצביע על אי יציאה מתחומי נתב"ג. החשבונית העוקבת שמספרה 9652 מצביעה על כך שבשעה 04:29 קיבל המערער נסיעה שאינה מופיעה בדו"ח רש"ת, ולכן גם לא מופיעה בנספח א'. אין מקום לטענות אלה. חשבונית 9651 נמצאת בסיכום יומי 1407 אשר הופק ביום 13.1.04 שעה 00:26. הנסיעות המפורטות בסיכום יומי זה נעשו ביום 12.1.04 ולא ביום 13.1.04. טענתו של המערער כי חיפש נסיעה אשר מספרה הסידורי 71 ולא מצא אותה, נובעת מהעובדה כי החיפוש נערך בסיכום היומי הלא נכון. חשבונית 9658, אשר התמורה בגינה היא 33 ₪ למרחק 9.2 ק"מ, נמצאת בסיכום היומי ליום 13.1.04 אשר הופק ביום 14.1.04. עוד אתייחס לטענת המערער בסעיף 6.2.1. חוסר ההגיון עליו מצביע המערער נובע למעשה מדיווחיו הוא. בחשבונית 11854 דיווח המערער עצמו על נסיעה אשר החלה בשעה 14:58, עבורה גבה 65 ₪ ללא מונה. המערער הוא זה שדיווח בחשבונית 11855 על נסיעה נוספת אשר החלה בשעה 15:01 ונסיעה זו אינה עפ"י דו"ח הרש"ת. מסקנת המשיב כי מדובר בנסיעה מזדמנת הינה מסקנה סבירה בנסיבות הענין. האמור בסעיפים 6.2.2 ו- 6.2.3 נובע שוב מקריאה לא נכונה של סרטי הקופה ולימים אליהם הם מתייחסים. גם טענותיו של המערער באשר לנסיעות אשר בוצעו בויזה אינן רלוונטיות, שכן נסיעות אלה כלל לא נכללו בדו"ח הרש"ת. כמו כן, מקובלת עלי טענת המשיב כי ניתן ללמוד על אמינות רישום הנסיעות היוצאות אשר נערכו על ידי רש"ת גם מנסיבות נוספות. רוט העיד בתצהירו כי בבדיקה שנערכה על ידי המשיב, נמצא שמספר אישורי היציאה אשר נרכשו על ידי המערער תואם את מספר הנסיעות שנרשמו לזכותו במחשבי רש"ת. אף התאמה זו מעידה כי הרישומים תואמים אכן את הנסיעות שבוצעו בפועל בניגוד לדיווחי המערער. אף צריכת הדלק מעידה כי המערער ביצע נסיעות שלא באו לידי ביטוי בדוחות שהוגשו למשיב. רוט העיד בסעיף 10 לתצהירו כי המערער לא דיווח על כל קניות הסולר אשר בוצעו על ידו. בשנת המס 2004 נרשמו בספרי המערער הוצאות סולר בסכום של 35,595 ₪ כולל מע"מ. מחיר ליטר סולר הוא 13.12 ₪ כולל מע"מ. סך הליטרים אשר צרך המערער עפ"י רישומיו עומד על 10,123 ליטר. עפ"י הודעת המערער, תצרוכת הדלק עומדת על יחס של 12:13 ק"מ לליטר. לאור זאת, יכול היה המערער לנסוע לכל היותר 126,587 ק"מ. עפ"י המונה נסעה המונית 200,204 ק"מ. לא ניתן על ידי המערער כל הסבר של ממש, מלבד העובדה שאינו מומחה ברכב, כיצד נסעה המונית 75,000 ק"מ נוספים על אלו שיכלה לנסוע בהתאם לרכישת הדלק המדווחת. ההסבר היחיד אשר ניתן, קיבל ביטוי בתצהירו של רוה"ח מטעם המערער רו"ח ליכטנברג, אשר אישר בתצהירו כי במהלך גביית העדות אמר המערער שהוא מבצע 12 ק"מ לליטר. לדברי ליכטנברג, היה לו אישית רכב דומה והוא יודע שרכב כזה עושה בסביבות 20 ק"מ לליטר. העד היפנה לפרוספקט של חברת סקודה על פיו הצריכה היא של 1 ליטר סולר למרחק של בין 20-23 ק"מ. אין ספק כי אותו פרוספקט הינו בגדר חומר פרסומי אשר אין לקבלו כראיה. אין גם מקום להעדיף את עדות רוה"ח, אשר היה לו בעבר רכב מסוג דומה, להודעתו של המערער אשר נוהג לפי עדותו ברכב סקודה מאז שנת 99', על פיה תצרוכת הדלק היא של 1 ליטר ל- 12-13 ק"מ. יש לציין כי לנושא תצרוכת הדלק אף לא התייחס המערער בסיכומיו. גם קביעתו של המשיב, כי בבדיקת סרטי הקופה הרושמת של המערער נמצא חוסר בסיכום יומי 11152 הכולל 12 חשבוניות מס, לא נסתרה במהלך הדיון ואף לא ניתן לה הסבר כלשהו על ידי המערער. התוצאה מכל האמור לעיל, היא כי אין כל מקום לקבל את ערעורו של המערער באשר להחלטת המשיב לפסול את ספריו בגין סטיה מהותית מהוראות ניהול ספרים. אין גם מקום להתערב בקביעת הקנס אותה הטיל המשיב כתוצאה מפסילת הספרים. ב. שומת עסקאות: בסיכומים טען המערער כי לאור הטענות והדוגמאות אשר הועלו על ידו בענין נתוני רש"ת, אין נתונים אלה אמינים ואין הם יכולים לשמש כבסיס לשומה. המערער שב וטען כי הוא מתכחש לחישוב שהוצג לו בדבר 3.7 ק"מ לליטר, והוא יודע מניסיונו כי מדובר ב- 2 ₪ לקילומטר. המערער חזר וטען כי היקף נסיעות הסרק צריך להיות לפחות 55%. המערער טען כי החודשים שנבחרו לבדיקה מדגמית נבחרו בכוונה. מדובר בינואר, מועד שבו קיימת כניסת תיירות נוצרית רבה לחגי הנוצרים, יולי ואוקטובר - מועד כניסת ישראלים מנסיעות לחופשות וחגים. המערער טען כי השומה "פלשה לתחום ההזיה". לא מצאתי כל מקום לקבל את ערעורו של המשיב על עריכת השומה לפי מיטב השפיטה. דחיתי לעיל את טענותיו של המערער באשר לאי אמינות נתוני רש"ת. באשר לטענת המערער בענין החודשים, הרי שהשומה נבנתה על בסיס מספר הק"מ אשר המונית נסעה בשנת המס 2004. החודשים המצוינים על ידי המערער הם החודשים בהם נמצא אי רישום בבדיקה המדגמית. אין לכן מקום לטענה זו בענין "החיפוש" אותה העלה המערער בסיכומים. באשר לשומה עצמה, הרי שדרך עריכת השומה פורטה באופן ברור בתצהירו של רוט, ואין כל מקום לסטות מדרך חישוב זו. יש להתייחס לטענות המערער באשר לשני פרמטרים במסגרת החישוב - מחיר הפדיון לקילומטר ושיעור ההפחתה בגין נסיעות הסרק. - מחיר הפדיון: כפי שעולה מתצהירו של רוט, חושב הפדיון הממוצע לק"מ נסיעה מתוך ספרי המערער עצמו, עפ"י מדגם של 431 נסיעות, והועמד על 3.49 ₪. המערער לא צרף כל תחשיב מטעמו ואף לא הראה כיצד הסתמכות על תחשיבי מס הכנסה היתה מובילה לתוצאות שונות. מקובלת עלי בענין זה טענת המשיב, כי מקום בו ניתן ללמוד על פדיון הקילומטר מתוך חשבוניות המערער עצמו, אין להיזקק לתחשיבים כלכליים. בהקשר זה יש להתייחס לטענה נוספת של המערער, על פיה חישוב הק"מ מנסיעות ויזה לא הוסף לקילומטרז' של המונית. אין מקום לטענה זה שכן החישוב אשר נערך על ידי המשיב, כפי שעולה מתצהירו של רוט, נערך עפ"י המונה של המונית ולא מתוך סרטי הפדיון היומי. לכן, אין לטענה זו כל משמעות. אינני רואה לכן כל מקום לטענות המערער בענין הפדיון היומי. - נסיעות סרק: המשיב הכיר ב- 40% נסיעות לא עסקיות, המורכבות הן מנסיעות סרק והן מנסיעות פרטיות. שיעור נסיעות הסרק המוכר בפסיקה מגיע ל- 33% לקווים בין-עירוניים. ראה עמ"ה 168/01 ג'מאל נ' פקיד שומה צפת, מיסים יח/2 (אפריל 2004) ה-22, אשר התייחס במפורש לעמ"ה 178/99 טאהא נ' פקיד שומה צפת, מיסים טז/1 (פברואר 2002) ה-21. בהתייחסות לפסק דין זה, ציין בימ"ש במפורש כי בענין טאהא דובר בנהג מונית שרוב נסיעותיה היו בקווים בין-עירוניים. אין לכן מקום לטענת המערער בסעיף 8 לסיכומים, על פיה אין מקום להשוואה לקביעה בפס"ד טאהא שכן נסיעות הסרק של נהג מונית העובד בעיר נמוכות יותר, שכן בענין טאהא דובר במפורש בנהג מונית אשר רוב נסיעותיו היו בקווים בין-עירוניים. שיעור זה של 33% הינו לפני הפחתת קילומטרים בגין נסיעות פרטיות, עפ"י תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב) תשנ"ה-1995. אין לכן ספק כי השומה נעשתה עפ"י קריטריונים מקילים. יתרה מזאת, טענתו של המערער על פיה יש להפחית נסיעות סרק בשיעור 55% נותרה כטענה בעלמא בלבד, ולטענה כי אין כל סיכוי שנהג שיצא חוזר עם נוסע, אין כל בסיס ראייתי. המערער לא עמד בדרך כלשהי בנטל להוכיח כי השומה אשר נערכה על ידי המשיב הינה שרירותית או מופרכת. התוצאה היא כי יש לדחות את שני הערעורים. המערער ישא בהוצאות המשיב בסך 10,000 ₪ + מע"מ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל. מיסיםנהג מוניתמוניתניהול ספרים / פסילת ספרים