הנאשם מואשם בכך כי קנה את החברה כ"חברת קש", לצורך הוצאת חשבוניות פיקטיביות, תמורת בצע כסף וכדי לסייע לאחרים להתחמק או להשתמט מתשלום מס. להלן הכרעת דין בנושא חברת קש חשבוניות פיקטיביות: הכרעת דין 1. הנאשמים הועמדו לדין בעבירות בניגוד לחוק המע"מ תשל"ו - 1975 (להלן: "החוק"). 2. הנאשם 2 (להלן: "הנאשם") שימש כמנהל בחברת סמריה בע"מ (להלן: "החברה") שהייתה רשומה כעוסק מורשה. 3. הנאשם מואשם בכך כי קנה את החברה כ"חברת קש", לצורך הוצאת חשבוניות פיקטיביות, תמורת בצע כסף וכדי לסייע לאחרים להתחמק או להשתמט מתשלום מס. בעשותו כן, מואשם הנאשם שעבר את העבירות הבאות: א. פעל במטרה להביא לכך שאדם אחר יתחמק או ישתמט מתשלום מס שאותו אדם חייב בו בנסיבות מחמירות, 181 עבירות לפי סעיף 117 (ה1) ביחד עםסאיף 117 (ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף. ב. ניכוי מס תשומות בלי שיש להם לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 - 22 עבירות לפי סעיף 117 (ב)(5) ביחד עם סעיף 117 (ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף. ג. מסר דו"חות כוזבים במטרה להתחמק או להשתמט בתשלום מס - 22 עבירות לפי סעיף 117 (ב)(1) ביחד עם סעיף 117 (ב2) (3) לחוק מס ערך מוסף. הסכום הכולל של החשבוניות הפיקטיביות הוא 48,803,734 ₪ והמע"מ עליו הוא 8,308,607 ₪. פרשת התביעה 4. להבנת הרקע, שהיה הבסיס לפעילות של הנאשם, העיד איציק בר-שי, חוקר במחלקת החקירות במע"מ. במסגרת חקירה רחבה יותר נגד ארנון פרי (להלן: "פרי") העוסק בסחר בפסולת מתכת, עלה כי פרי קנה את הסחורה מסוחרים מהשטחים, שאינם רשומים ברשויות המס, לא בישראל ולא בשטחים. פרי נזקק לחשבוניות מס, כדי לנכות את התשומות על הסחורה שקנה מאותם סוחרים בלתי מורשים. לצורך כך, השתמש פרי בחברות קש, דוגמת הנאשמת 1, שסיפקו לו חשבוניות פיקטיביות. במהלך החקירה ביקש העד לחקור את הנאשם, אך פניות אליו לא זכו למענה, והנאשם נמנע מלהתייצב לחקירה. ב-7.3.05, שעה שחקר את אלי בלומברג, מנהל החשבונות של פרי, זיהה אלי בלומברג את הנאשם בשם "חאלד" והצביע עליו כמי שביצע עסקאות עם פרי וסיפק לו חשבוניות פיקטיביות. 5. החוקר שלומי אביאב, חוקר במע"מ, ריכז את החקירה ובין השאר גבה הודעות מהנאשם בשפה הערבית (ת/19 - ת/25). במהלך החקירה טען הנאשם, כי החומר החשבונאי נמצא אצל מנהל החשבונות חמדי ממזרח ירושלים. הוא ביחד עם חוקר נוסף, נסעו לאתר את המשרד של חמדי, אך המקום היה סגור (ראה דו"ח פעולה ת/27). חרף הטענה של הנאשם, עד היום לא התקבלו ספרי הנה"ח של הנאשם. החברה העבירה דו"חות למע"מ בין השנים 2004 עד 15.12.05, והחשבוניות הפיקטיביות של הנאשמים קוזזו בספרי החשבונות של חברת מ.י.א.ר. (אחת החברות הפיקטיביות של פרי דרכן קיזז את התשומות באמצעות החשבוניות הפיקטיביות שקיבל מהנאשם). 6. החוקר טובי יגר ביצע מספר פעולות הנוגעות לזימון הנאשם לחקירה ואף שוחח איתו בטלפון, אך הנאשם לא נענה. 7. אייל ברעם, ראש מדור חקירות במע"מ, ניהל את החקירה נגד ארנון פרי. בתאריך 6.1.06 ערך מזכר (ת/15) על המאמצים שעשה כדי להגיע להנה"ח של חב' סמריה באמצעות הנאשם, אשר התקשר לגורם כלשהו בחברון, אך בסופו של דבר המסמכים לא הגיעו למע"מ. כמו כן שוחח בטלפון עם מוחמד ממשרד מנהל החשבונות של חב' סמריה בירושלים וכן העביר לו פקס, אך לא זכה למענה. בחיפוש שביצע במשרדים של ארנון פרי ב-20.12.05 נתפס קלסר המכיל 190 חשבוניות של חב' סמריה בסך כולל של 60 מליון ₪. 8. עלא טחאן עבד כנהג בחברת הובלות - נ.ע.ט הובלות בע"מ - ובמשך שנתיים העביר סחורות לחברה של פרי באזור. הוא היה מקבל את הסחורה במחסום ומקבל תעודת משלוח. עם קבלת הסחורה נאמר לו שהסחורה היא של חב' סמריה (הנאשמת 1 - ח.כ.) או של חב' סגנון, וכאשר היה מגיע לאזור לשקול את הסחורה ולפרוק אותה, זה מה שהיה מוסר למקבל הסחורה. לאחר השקילה היה מקבל לידו את ההעתק הצהוב, אותו היה מוסר לילדים במחסום שהיו מעבירים אותו למי שצריך, או לבעל המשאית שהביא את הסחורה מהשטחים למחסום.העד זיהה שתי תעודות משלוח (ת/5) שנתפסו ברכבו. העד העיד, כי אינו מכיר את הנאשם וכי מעולם לא קיבל חשבוניות של חב' סמריה. 9. אלי בלומברג שימש כמנהל חשבונות של פרי משנת 1999. להלן גירסתו: א. לפרי היתה חברה בשם "פרימטאלז", שעסקה בסחר מכר של פסולת מתכת. לצד חברה זו, הוקמה מידי שנתיים חברת קש, שנועדה להסוות את "גלגול" החשבוניות הפיקטיביות, באופן שהחברה החדשה, דוגמת חברת מ.י.א.ר., רכשה כביכול את הסחורה, קיבלה חשבוניות פיקטיביות, קיזזה תשומות, ובהמשך, בדרך סיבובית, מכרה, כביכול, את הסחורה ל"פרימטאלז", שניכתה את המע"מ, שכביכול שילמה למ.י.א.ר. ובדרך זו גרפה לקופתה סכומי עתק. ב. הנאשם הגיע למשרד של פרי והביא עימו מסמכים של חברת סמריה. הוא נכח בפגישה, במהלכה שוחחו השניים בערבית, שפה אותה אינו מבין. בסוף השיחה העד קיבל לידיו את מסמכי החברה, לצורך בדיקה אם החברה רשומה במע"מ. בין חברת מ.י.א.ר. לבין חב' סמריה נחתם הסכם (ת/6) שנחתם ע"י פרי. ג. מידי יום היה מגיע למתחם באזור נהג שציין שהביא סחורה מחב' סמריה. הסחורה היתה נשקלת והנהג היה מקבל את ההעתק הצהוב מבין 4 עותקים: המקור בצבע לבן, ושלושה העתקים בצבע כחול, ורוד וצהוב. על המקור היו נרשמים הערות ושם הנהג שעמד מאחורי חב' סמריה, שבפועל הייתה פיקציה וקמה אך ורק לצורך הנפקת חשבוניות פיקטיביות. בסוף ההתחשבנות, פרי היה משמיד את המקור. על ההעתק הכחול לא היו כל הערות, ועליו הייתה ההדפסה של מכונת השקילה. ד. בסוף כל חודש, מנהל החשבונות של חב' סמריה, אבו עזיז, היה שולח ריכוז של תעודות שקילה, לפיהן הוציא העד חשבוניות. ה. בפועל, הסוחרים מהשטחים לא שילמו מע"מ - "הכל היה פיקציה". החשבוניות שהועברו למ.י.א.ר. לא היו של בעלי הסחורה אלא של חב' סמריה. החשבוניות לא דווחו למע"מ, ואם דווחו - לא היה קשר בין גובה העיסקה לבין התשומות שנופחו וזוייפו. לדברי העד, במשך כל הזמן, הוא האמין שחב' סמריה מספקת את הסחורה לחב' מ.י.א.ר. והוא לא ידע שמאחורי חב' סמריה עמד סוחר עלום שם. ו. הנאשם לא הבין דבר וחצי דבר במתכות וכל פועלו התמצה בקבלת כסף והוצאתו. 10. חמדי נבולסי עובד כרו"ח ברשות הפלשתינאית וכיועץ מס בישראל ויש לו משרד במזרח ירושלים. באפריל 2005 פנו אליו הנאשם יחד עם באסם ג'לאל, אותם לא הכיר, וביקשו את טיפולו במס הכנסה ובמע"מ של חב' סמריה. הסתבר, כי לחברת סמריה היו חובות גדולים במס הכנסה ובמע"מ. לבקשתו, התיק של חב' סמריה שנוהל בנצרת, הועבר לירושלים, הוא הגיע להסדר עם פקיד השומה בירושלים, שילם על חשבון החוב בשיקים של הנאשם, אך לא קיבל אישור על ניכוי במקור, עקב החוב למע"מ. הוא פנה למע"מ באר-שבע, שם נוהל התיק של חב' סמריה, נדרש לשלם חלק מהחוב, ומאחר וסירבו לקבל את השיקים של הנאשם (4 שיקים), הוא שילם למע"מ מכיסו והנאשם החזיר לו את הסכום בכסף ישראלי במזומן, כל אימת שהגיע לפגישה עם הנאשם ליד חלחול. בחודש מאי-יוני, התקשר אליו לטלפון ארנון פרי, אותו לא הכיר לפני כן, וביקש שיבדוק את העסקאות שמבוצעות עם הנאשם. בעקבות אותה שיחה, התקשר העד לנאשם וזה האחרון ביקש מהעד לסייע לארנון פרי בקבלת אישור על החשבוניות שהנאשם נתן לפרי, וכך הוא עשה במשך כל התקופה עד הדו"ח האחרון שהוגש ב-2005. העד הסביר כיצד קיבל מהנה"ח של פרי באמצעות הפקס את החשבוניות שחב' סמריה העבירה לפרי, הוא ערך בדיקת התאמה בין החשבוניות האמורות עם דו"חות מע"מ של חב' סמריה שנשלחו אליו ע"י הנאשם, ולאחר הבדיקה הוא שלח לפרי אישור בכתב וגם בדואר. לדברי העד, הוא לא ראה את דו"חות המקור, אלא את הדו"חות שנשלחו באמצעות הפקס, וכן לא בדק את התשומות, כי לא נדרש לעשות כן. עוד העיד העד, כי בביקוריו אצל הנאשם, לא ראה ספרי הנה"ח וכרטסת ומעולם לא ניהל עבור הנאשם הנה"ח. פרשת ההגנה 11. א. מוחמד אבו עראם - הנאשם­ - להלן גירסתו: בשנת 2003 הוא החל לאסוף פסולת מתכת במזבלות, אותה מכר לסוחרים בשטחים. בשלב מאוחר יותר, קנה את חב' סמריה תמורת 20-22 אלף ₪, חלק מהכסף קיבל כהלוואה מחברו איברהים ואת החלק הנותר קיבל ממכירת התכשיטים של אשתו. לאחר הקמת החברה, היה קונה סחורה מסוחרים ומעביר את הסחורה שקנה, באמצעות אותם הסוחרים לפרי, עליו שמע מהסוחרים והנהגים, איתם עבד בתקופה טרום רכישת החברה. לגירסתו, הוא קיבל את הטלפון של פרי מאחד הסוחרים, התקשר אליו והציע למכור לו סחורה. לבקשתו של פרי, הוא שלח אליו את מסמכי החברה ולאחר מכן הגיע אליו לפגישה במשרדו באזור, שם נחתם ביניהם הסכם, עליו חתמו פרי והנאשם. מאחר והוא אינו יודע עברית, אבו עזיז, העובד כרו"ח של החברה, תרגם לו את החוזה ולאחר מכן הוא חתם והעביר אותו לפרי. הוא לא רשם את החשבוניות אלא אבו עזיז, ולעתים, כאשר היה במשרד, הוא היה חותם על החשבוניות, גם על ריקות, ולעתים היה מטביע את חותמת החברה על הדו"חות למע"מ. העד זיהה את חתימת ידו על הדו"חות מפברואר 2004 עד אוגוסט 2005 (ת/31). הוא שילם מע"מ בין בעצמו ובין באמצעות הנהגים שלו. לגירסתו, כך פעלה השיטה: הוא היה קונה סחורה מהסוחרים ואלה העבירו אותה לפרי. אבו עזיז היה שולח דרישת תשלום לאלי בלומברג, ולאחר שזה היה בודק ומאשר, פרי היה מעביר את הכסף לחשבון הבנק של החברה ולאחר קבלת הכסף הוא היה משלם את המגיע לסוחרים. הנאשם טוען, כי מדי חודש היה מביא לבסאם, שותפו של חמדי נבולסי, את הניירת של הנה"ח ואלה נמצאים אצל בסאם וחמדי נבולסי. לדבריו, מעולם הוא לא נדרש ע"י מע"מ להעביר אליהם את הספרים. לגירסתו חמדי נבולסי שיקר, כאשר טען שאינו מחזיק ברשותו את הנה"ח של הנאשם. בחקירה הנגדית אישר הנאשם שלחב' סמריה אין מגרש לאחסון פסולת מתכת ואין משאיות להובלת הסחורה, ולגירסתו הסחורה היתה נשארת עבורו בידי הסוחרים עד להעברתה לפרי. תעודת השקילה היתה נמסרת לנהג וצילום שלה היה מועבר אליו בפקס ועל-פי שם הנהג ומס' המשאית שהיו רשומים על תעודת השקילה הוא ידע למי לשלם. מחיר הסחורה נקבע ע"י פרי, הוא היה מעביר אליו באמצעות הפקס את המחיר ועל פי המחיר שנקבע ע"י פרי הוא קנה את הסחורה. ב. בחקירה הנגדית הכחיש הנאשם את אימרותיו בהודעתו במשטרה, לפיהן התפקיד היחיד של חב' סמריה היה בהוצאת חשבוניות עבור סוחרים אחרים, וכי הוא פעל כך על פי סיכום מוקדם עם פרי, לפיו פרי יקבל את הסחורה ישירות מהסוחרים ואילו הוא - הנאשם - יוציא חשבוניות פיקטיביות. (ראה עמ' 46 לפרוט'). כן הכחיש (עמ' 49 לפרוט' ש' 10-9) את האמור בהודעתו (ת/22 עמ' 2 ש' 21) לפיה הסכים לפתוח חב' קש ולהוציא חשבוניות פיקטיביות עקב מצבו הכלכלי הקשה. הנאשם הודה, כי לאחר התחשבנות עם הסוחרים נשארו בידיו בין 7,000 ל-11,000 ₪ מדי חודש. ג. (1) בהודעת הנאשם מיום 3.1.06 (ת/22) מסר הנאשם, כי לא היתה לו סחורה והוא לא סיפק סחורה, אלא רק נתן חשבוניות מס לפרי (ש' 12-11), אותן רשם אבו עזיז על סמך חשבוניות שנתנו לו הסוחרים, אותן הם קיבלו מבדואים מבאר-שבע. בהמשך לאותה הודעה (ש' 25-21) סיפר הנאשם, כי הסוחרים ניצלו את מצבו הכלכלי הקשה, ביקשו ממנו לפתוח חברה על שמו, כדי שהם יוכלו לחמוק מתשלום מס. עוד הוסיף ואמר שם (ש' 41-40): "לי אין סחורה ולא קניתי סחורה אין לי משאיות זה הכל הכל חשבוניות". (2) בהודעה מיום 1.1.06 (ת/20) הביע הנאשם את צערו על העבירות שביצע וטען כי כבר במאי 2005 הבין שהוא ביצע עבירה ולכן הפסיק לעבוד עם פרי (ר' עמ' 2 ש' 5-4). בהמשך הסביר הנאשם (ש' 23-21) כי הוא היה חותם על החשבוניות הריקות ואבו עזיז היה ממלא אותן, בלי שהוא היה יודע מה נרשם בהן. הסכומים בחשבוניות שהוצאו על-ידו היו מותאמים לסכומי החשבוניות שקיבל מהסוחרים. פרי היה מתקשר אליו, נוקב בכמות הסחורה המסויימת ונוקב במחיר, הוא היה מתקשר לסוחרים והם סיפקו לפרי את הסחורה. הוא היה הולך עם כל סוחר לבנק בחברון, שם הוא פתח, לבקשה של פרי, חשבון על שמו, לשם פרי היה מעביר את הכספים. הוא היה מושך את הכסף במזומן, משלם לסוחר ומחתים אותו על אישור שקיבל את הכסף. (3) בהודעה מיום 1.1.06 (ת/19) סיפר הנאשם, כי קנה את החברה תמורת זהב של אשתו. (4) היו ארבעה סוחרים מהשטחים, חליל, אברהים, מוחמד ואכרם שקנו סחורה מהבדואים, שכרו משאיות ונהגים והעבירו את הסחורה לפרי. הסוחרים אמרו לו כמה לרשום בחשבוניות והוא רשם בהתאם. הסוחרים השתמשו בו לצורך הוצאת החשבוניות במקומם. "תפקידי היה רק להוציא חשבוניות מס" (ש' 67-63). בהמשך (ש' 74-69) אמר הנאשם, כי פרי ידע הכל וכי כאשר הוא הגיע למשרדו בפברואר 2004 פרי אמר לו: "אני מקבל את הסחורה מהסוחרים אברהים, חליל, אכרם ומוחמד ואתה רק תוציא את חשבונית המס". 12. ארנון פרי - עוסק במשך 25 שנה בייצוא גרוטאות מתכת. בשנת 2004 הנאשם פנה אליו, ולאחר שהוא בדק את מסמכי החברה, הם הסכימו על דרך ההתקשרות ביניהם. חב' מ.י.א.ר. רכשה מתכת מחב' סמריה, אשר העבירה לה חשבוניות בתמורה. הנאשם היה מתקשר אליו ומציע לו סחורה, תימחר אותה, הם היו מסכמים את העסקה בטלפון ובהמשך לה, הנאשם היה מעביר אליו פקס עם פירוט העסקה, הוא היה חותם ומחזיר את המסמך לנאשם. את החישובים ערך רוה"ח שלו אלי בלומברג מול אבו עזיז, ובתום ההתחשבנות הוא השמיד את המקור הלבן, כי לא היה בו עוד צורך. ממצאים ומסקנות 13. א. הנאשם הודה, כי רכש את חברת סמריה, חברה ישראלית שהיתה רשומה כעוסקת מורשה, באמצעות כספים שלווה מחבר אברהים ומזהב של אשתו. בהמשך, שילם עשרות אלפי ₪, בגין חובות שחבה החברה למס הכנסה ולמע"מ. ריח לא טוב עולה מהאופן בו נרכשה החברה, כאשר הנאשם העיד על עצמו, כי מצבו הכלכלי היה בכי רע וכי הוא לא הבין מה זאת "חברה". הנאשם לא נתן הסבר מאיפה הגיעו אליו הכספים לכיסוי החובות במע"מ ובמס הכנסה, והדעת נותנת שמי שהיה מעוניין להעסיק אותו במתן חשבוניות פיקטיביות היה גם המממן. זאת ועוד. הנאשם טען, כי לווה כספים מאברהים, אך לא זימנו כעד הגנה, עובדה העומדת לו לרועץ. ב. (1) בהודעתו במשטרה מסר הנאשם כי הסוחרים ניצלו את מצבו הקשה וביקשו ממנו לרכוש חברת קש, לתועלתם הם. (2) אין חולק, כי לחברה לא היה מגרש לאחסון פסולת מתכת ולא היו לה משאיות להעברת הסחורה. (3) בחקירותיו במשטרה הודה הנאשם במספר הזדמנויות, כי החברה לא עסקה באספקת סחורה וכי כל יעודה היה בהוצאת חשבוניות מס לפרי. (4) העולה מכל האמור עד כה, כי הנאשם רכש את חברת סמריה, מלכתחילה, אך ורק כדי שתשמש צינור להעברת חשבוניות פיקטיביות. ג. בפועל, כך על פי הודעת הנאשם במשטרה ועדותם של אלי בלומברג ושל עלא טחאן, הנאשם חתם והעביר חשבוניות פיקטיביות לחברת מ.י.א.ר., חרף העובדה שמעולם לא סיפק סחורה למ.י.א.ר. או לכל חברה אחרת השייכת לפרי. בנוסף, חתם הנאשם על דו"חות מע"מ והטביע בהם את חותמת החברה, דו"חות ששימשו לניכוי תשומות של חברת מ.י.א.ר. עלי להדגיש, כי קיימת התאמה בין הודעות הנאשם במשטרה לבין העדויות של אלי בלומברג ועלא טחאן. ד. חברת סמריה שימשה כיסוי לעסקאות שבוצעו עם סוחרים מהשטחים, שרצו לטשטש את טביעות אצבעותיהם, כדי שיוכלו לחמוק מתשלום מס. חברת מ.י.א.ר. קיבלה את הסחורה מאותם ספקים מהשטחים, באמצעות משאיות שנשלחו ע"י אותם ספקים, כאשר החשבונית התקבלה מחברת סמריה, אשר לה לא היה יד או רגל בעסקה. חברת מ.י.א.ר. העבירה את הסחורה עם החשבוניות לחברה היצואנית "פרימטאלז" ובאמצעות אותן חשבוניות פיקטיביות קיבלה חב' "פרימטאלז" החזרי מס ממע"מ בסכומים גדולים. ראה כרטסת של חברת מ.י.א.ר. (ת/18 ו-ת/13). 14. בניגוד להודעות המפורטות שמסר הנאשם בחקירתו, בהן הודה בביצוע העבירות ואף הסביר את דרך פעולתו, בבית המשפט הוא ביקש לנקות את עצמו בטענה הסתמית, כי הדברים שנרשמו בהודעותיו מקורם בטעות של החוקרים, טענה אותה אני דוחה מיניה וביה, בהיותה חסרת בסיס והגיון. לא זו אף זו, הגרסה המשופצת אותה העלה בעדותו בבית המשפט, אינה עולה בקנה אחד עם השכל הישר. טוען הנאשם, כי על פי הבקשה של פרי, הוא פנה לסוחרים בשטחים ורכש מהם סחורה, הם החזיקו עבורו את הסחורה ברשותם והעבירו אותה באמצעות משאיות ישירות לפרי. ממה נפשך, אם הנאשם שימש כמתווך, כטענתו, מדוע הוציא חשבוניות כאילו הוא זה שסיפק את הסחורה ואם הוא סיפק את הסחורה מדוע הסחורה לא עברה דרכו?! יתרה מכך, לשם מה נדרש התיווך שלו, כאשר הוא לא היה בקי בתחום המתכות ומדוע פרי לא פנה ישירות לסוחרים אלא באמצעותו?! . אין זה, אלא שהנאשם לא סיפק סחורה ולא תיווך בה אלא הנפיק חשבוניות פיקטיביות תמורת כסף. 15. הנאשם הסתתר מאחורי הטענה המופרכת, כאילו ניהל הנהלת חשבונות מסודרת שלטענתו נמצאת אצל חמדי נבולסי, רו"ח ויועץ מס, טענה שנסתרה על ידי האחרון. כן טען, כי הספרים נמצאים אצל באסם מחברון, שותפו של חמדי נבולסי. דא עקא, שארבעה חוקרי מע"מ עשו מאמצים לקבל לידיהם את ספרי החשבונות, אך מאמציהם העלו חרס. אין לי ספק, כי אילו ספרי הנהלת החשבונות היו בנמצא, אלה היו מוצאים דרכם למע"מ. הנאשם הסתתר מאחורי הטענה הסתמית, כי בשל מעצרו הוא לא יכול היה להמציא את הספרים. אין בדותה גדולה מזו, שכן חלפו מספר חודשים מרגע שהנאשם ידע שהוא צפוי לחקירה במע"מ ועד למעצרו, תקופה בה יכול היה הנאשם לשים ידו על הספרים - אם כאלה היו בנמצא. בנקודה זו שיקר הנאשם בביהמ"ש, כאשר טען, בין שאר טענותיו, כי כלל לא נדרש להעביר למע"מ את ספריו וזאת בניגוד לעדויות של חוקרי מע"מ, האמינות עלי. 16. הנאשם הביא כעד הגנה מטעמו את ארנון פרי, עד אינטרסנטי, אשר עומד לדין בגין חלקו בפרשה, ואך טבעי שהוא סתר בעדותו את כל העדויות שהועלו נגד הנאשם וממילא גם נגדו. עדותו אינה ראוייה לאמון. 17. הנאשם נמנע להביא כעדים מטעמו את רואה החשבון של החברה, אבו עזיז, או את באסם שאצלו - כך לדברי הנאשם - אמורים להמצא ספרי החשבונות. אי הבאת עדים חיוניים להגנתו, פועלת לרעת הנאשם. 18. לסיכומם של דברים, הוכח בפני מעבר לכל ספק סביר כי: א. הנאשם רכש חברת קש שפעולתה התמצתה אך ורק בהוצאת חשבוניות פיקטיביות. ב. הנאשם היה אקטיבי בהוצאת החשבוניות הפיקטיביות והכנת הדו"חות למע"מ. ג. אין נפקא מינה, אם החשבוניות הוצאו בגין עיסקה שבוצעה, אך לא בין הצדדים הנוגעים לחשבונית הפיקטיבית. (ראה ת"פ 268/91 מחוזי ת"א, מדינת ישראל נ' בנימין תבין ואח' ,מיסים ח/5 (אוקטבור 1994) עמ' ה-31 ובת.]. 191/88 מחוזי ת"א, מדינת ישראל נ' חב' מוסך המדייק ואח' מיסים ג/3 (מאי 1989) עמ' ה-31 -. במקרה של הוצאת חשבונית פיקטיבית, אין החשבוניות משקפות הוצאותן. וכך נאמר בע"פ 1825/95 מחוזי ת"א - א.ד. ברנוביץ ואח' נ' מדינת ישראל, מיסים יג/1 (פברואר 1999) ה-41, ע"י כב' השופטת מ. רובנשטיין: "קביעתו של בית המשפט כי העבודות אם בוצעו, אין בה כדי לסלק את הכזב והמרמה מן העסקאות.... ומן היצור של חשבוניות פיקטיביות". ד. סעיף 117 ב' (1) לחוק המע"מ, מטיל אחריות פלילית על כל אדם לרבות חברה, שהביא במעשיו לכך שאדם אחר יתחמק או יוכל להתחמק מתשלום מס. בסעיף אין דרישה שאותו אדם הצליח לתמוך בתשלום המס או שאותו אדם הועמד לדין. הנאשמים, בעצם הוצאת החשבוניות הפיקטיביות למר פרי, עברו את העבירה בלי קשר למה שקרה עם פרי. 19. לאור כל האמור, אני קובעת שאשמת הנאשמים הוכחה מעבר לכל ספק סביר ובשל כך, אני מרשיעה אותם בעבירת המיוחסות להם. מיסיםעבירות מסחשבונית פיקטיביתחשבונית