היטל סלילה - דמי השתתפות

פקודת העיריות [נוסח חדש] מגדירה את תפקידה של העירייה, בין השאר, לגבי סלילת רחוב והדאגה למצבו התקין. והנה לשונן של ההוראות הרלבנטיות:
"250. מועצה רשאית להתקין חוקי-עזר כדי לאפשר לעירייה ביצוע הדברים שהיא נדרשת או מוסכמת לעשותן על פי הפקודה או כל דין אחר או לעזור לה בביצועם, או כדי לדרוש מבעל נכס או מחזיקו לבצע באותו נכס עבודה הנחוצה למטרה האמורה.

251. בחוקי עזר רשאית המועצה לקבוע הוראות בדבר -      
(1) תשלום אגרות, היטלים או דמי השתתפות ע"י כל אדם, זולת העירייה גופה, בקשר לדברים האמורים בסעיף 250..."

הלכה מקובלת היא, כי המושגים "אגרה", "היטל" ו"דמי השתתפות" בהוראת סעיף251(1) לפקודת העיריות [נוסח חדש] כוונתם אינה למס, אלא לתשלומי חובה, המשתלמים מתוך זיקה לשירות שהרשות מגישה לאזרח.

ככלל, קיימות שתי שיטות חיוב לקביעת סכום ההשתתפות של בעלי נכסים במימון ביצוען של תשתיות כגון סלילת כבישים וביוב: האחת- שיטת דמי ההשתתפות והאחרת- שיטת ההיטל.

בעבר משלה בכיפה ברוב הרשויות בארץ שיטת דמי ההשתתפות, לפיה גבתה הרשות את דמי ההשתתפות לפי עלות סלילת הכבישים בפועל, באופן שכל אחד מבעלי הנכסים הגובלים חויב לשלם עפ"י חלקו היחסי.

שיטה זו זכתה לביקורת רבה בפסיקה ובספרות המשפטית, לאור חוסר השוויון שהיה בה, ומתוך מגמה לפעול עפ"י שיטת גביה שוויונית יותר, עברה גם התובעת לשיטת ההיטל, וזאת כמו רשויות רבות ואחרות בארץ מאז שנות ה- 70.

כך, בעוד שעד לשינוי חוק העזר נדרש אדם מעת לעת להשתתף (וגם זה לעיתים באופן חלקי) בהוצאות שהוצאו בפועל עבור ביצוע עבודה ספציפית, אזי מכאן ואילך, מוטל על אותו אדם תשלום חד פעמי, וזאת בהתייחס לסלילת רחובות הצפויה בכל תחום הרשות המקומית.

שיטת ההיטל, הרואה את מערכת התשתית העירונית כולה כמכלול אחד, המשרת את כלל בעלי הנכסים הנמצאים בתחום הרשות המקומית, הינה שיטה צודקת ושוויונית יותר, בהביאה במסגרת התחשיב פרמטרים אחידים ובסיס אחיד של חישוב, הנכונים לכלל בעלי הנכסים שבתחום אותה רשות מקומית.

להלן פסק דין בנושא היטל סלילה - דמי השתתפות:

פסק דין

1.     הצדדים והמחלוקת

     התובעת, עיריית הרצלייה (להלן: "התובעת") הגישה תביעתה נשוא פסק דין זה ביום 16/2/03 בסדר דין מקוצר.
הנתבעים, היו בכל הזמנים הרלבנטיים לכתב התביעה הבעלים של נכס מקרקעין ברחוב בית”ר 4 בהרצלייה, הידוע כחלקה 99 בגוש 6541.
     התביעה הוגשה על סך 26,902.70 ₪, ובה נטען, כי יתרת חובם של הנתבעים לתובעת בגין אי תשלום היטל כביש בקשר לנכס ברחוב בית”ר 4 בהרצלייה הינה בסכום התביעה.
     הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן, אליה צורף תצהירו של הנתבע מס' 1.
     בתצהירו העלה הנתבע את הטענות העיקריות הבאות:
     א.      רחוב בית”ר היה סלול, כשנרכש הנכס ע"י הנתבעים בשנת 1989 ממר שלמה
חייט והיו כבר קיימים כביש ומדרכה בגבול הנכס.
הכביש ברחוב בית”ר (וליתר דיוק בשמו הקודם: רחוב ארלוזורוב) נסלל מחדש בהתאם להחלטת ישיבת מועצת העירייה מיום 14/9/67, כאשר כבר בשנת 1962 בוצעה סלילה ברחוב ארלוזורוב, בגינה נגבתה השתתפות מהבעלים.

ב.     לצורך העברת הזכויות בנכס קיבל מר חייט את אישור העירייה, כי אין חובות על הנכס, ומכאן ניתן להסיק, שהפיתוח בגין הנכס שולם לפני כן.

ג.     בעלי הנכסים הגובלים ברחוב ארלוזורוב חויבו בעבר בתשלום הוצאות הסלילה,
והראיה - גם בעל נכס שכן ברחוב ארלוזורוב, מר טוביס חיים, נשא בהוצאות הסלילה האמורה בשנת 1968 וגם בהוצאות הסלילה הקודמת, כפי שעולה מאישורי התשלום שצורפו.

ד.     העבודות שבוצעו ע"י התובעת בשנת 2000, שהן העומדות בבסיס התביעה, הן לכל היותר עבודות תחזוקה בלבד, הנובעות מהזנחה רבת שנים ושיש לממנן באמצעות תשלומי הארנונה של התושבים.

ה.     תעריפי הסלילה שנקבעו בתיקון לחוק העזר הרלבנטי בשנת תש"ן אינם סבירים,
     שכן הם גבוהים במידה בלתי סבירה מהנדרש לכיסוי הוצאותיה של התובעת ומשלא הומצא תחשיב עדכני למשרד הפנים, ניתן אישור משרד הפנים תוך התחמקות התובעת מהצגת נתונים, המאשרים את סבירותם של שיעורי ההיטל הקיימים. כן נטען, כי הצמדת התעריפים למדד המחירים לצרכן יצרה תוצאה בלתי סבירה.

ו.     התובעת החליטה על הפחתת תעריפי היטל הכבישים ב- 35% בהסתמך על טיעונים דומים, והיא מיישמת החלטה זו באופן אוטומטי בכל פניה של תושבים כנגד החיובים המוטלים עליהם.

ביום 28/10/03 דן כב' השופט סובל בבקשת הרשות להתגונן וניתנה לנתבעים רשות להתגונן בהתאם לכל הטענות שהועלו בתצהיר הנתבע.
התיק הועבר לטיפולו של כב' השופט ארנסט ועם פרישתו, הועבר התיק לטיפול החתום מטה.
בדיון שנערך עם הצדדים בטרם נשמעו ההוכחות, הסכימה התובעת ליתן לנתבעים את ההנחה בשיעור 35%, אשר ניתנה במקרים אחרים ובנסיבות שונות לתושבים אחרים בעיר, ואולם הנתבעים עמדו על ניהול התיק, ולפיכך נשמעו הראיות ולמחרת סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה.

ב"כ הנתבעים ויתר על חקירתו של מר יונה טאוב, מנהל מחלקת תקציבים וכלכלה בעירייה, אשר פירט בתצהיר עדותו הראשי לגבי נסיבות הוצאתו של חוק העזר, אישורו ע"י משרד הפנים וחישוב שיעורי ההיטל ובסיכומיו בעל פה אף בחר ב"כ הנתבעים שלא לסכם לגבי שתי הטענות האחרונות, ומכאן שהנתבעים ויתרו על טענותיהם בעניין זה.
לפיכך נצרכת הכרעתי בארבע הטענות האחרות שהועלו ע"י הנתבעים, וכעת לי המלאכה לגמור.

2.     תשלום על חשבון

בטרם נבחן את הטענות לגופן, מן הראוי להתייחס במילים מספר לעובדה, כי הנתבעים שילמו על חשבון חובם בגין היטל סלילה את הסך של 10,000 ₪. בתצהיר עדותו הראשית טען הנתבע, כי "מפחד מנקיטת פעולות מצד העירייה... שילמתי סכום של עשרת אלפים ₪ ופניתי לברר את זכויותיי. כיום, ולאחר שקיבלתי ייעוץ משפטי, אני מבין שדרישת העירייה איננה כדין, ובכוונתי גם לדרוש את החזר הסכומים ששולמו על ידי" (סעיף 12 ל- נ/7).
הנתבע נשאל על כך בחקירתו הנגדית והבהיר, כי פקידי העירייה איימו עליו בהטלת עיקול אם לא ישלם את הסכום האמור ועל כן שילם בשנת 2001, וזאת מבלי שהתייעץ עם בא כוחו באותה העת (ראה: עמ' 24-25 לפרוטוקול).
ספק רב הוא, אם בנסיבות המקרה ניתן לראות את התשלום שבוצע כתשלום תחת מחאה או כתשלום תחת אילוץ (וראה: ע. שפיר "אגרות והיטלי פיתוח ברשויות מקומיות", נבו הוצאה לאור, ירושלים 1998, כרך א', בעמ' 277-280).

ואולם משאין עסקינן בתביעה להשבת הסכום האמור, ומשלא נטען לקיזוזו של הסכום האמור מסכום התביעה, אין צורך להכביר מילים בסוגיה זו.

3.     הדין החל

פקודת העיריות [נוסח חדש] מגדירה את תפקידה של העירייה, בין השאר, לגבי סלילת רחוב והדאגה למצבו התקין. והנה לשונן של ההוראות הרלבנטיות:
     "250. מועצה רשאית להתקין חוקי-עזר כדי לאפשר לעירייה ביצוע הדברים שהיא נדרשת או מוסכמת לעשותן על פי הפקודה או כל דין אחר או לעזור לה בביצועם, או כדי לדרוש מבעל נכס או מחזיקו לבצע באותו נכס עבודה הנחוצה למטרה האמורה.
     251. בחוקי עזר רשאית המועצה לקבוע הוראות בדבר -      
(1) תשלום אגרות, היטלים או דמי השתתפות ע"י כל אדם, זולת העירייה גופה, בקשר לדברים האמורים בסעיף 250..."

הלכה מקובלת היא, כי המושגים "אגרה", "היטל" ו"דמי השתתפות" בהוראת סעיף
251(1) לפקודת העיריות [נוסח חדש] כוונתם אינה למס, אלא לתשלומי חובה, המשתלמים מתוך זיקה לשירות שהרשות מגישה לאזרח (ראה: ע"א 889/01 עיריית ירושלים נ' אל עמי ייזום השקעות ובניה בע"מ, פ"ד נז(1) 340, 347-348 והאסמכתאות המובאות שם).

ככלל, קיימות שתי שיטות חיוב לקביעת סכום ההשתתפות של בעלי נכסים במימון ביצוען של תשתיות כגון סלילת כבישים וביוב: האחת- שיטת דמי ההשתתפות והאחרת- שיטת ההיטל.
בעבר משלה בכיפה ברוב הרשויות בארץ שיטת דמי ההשתתפות, לפיה גבתה הרשות את דמי ההשתתפות לפי עלות סלילת הכבישים בפועל, באופן שכל אחד מבעלי הנכסים הגובלים חויב לשלם עפ"י חלקו היחסי.
שיטה זו זכתה לביקורת רבה בפסיקה ובספרות המשפטית, לאור חוסר השוויון שהיה בה, ומתוך מגמה לפעול עפ"י שיטת גביה שוויונית יותר, עברה גם התובעת לשיטת ההיטל, וזאת כמו רשויות רבות ואחרות בארץ מאז שנות ה- 70.
כך, בעוד שעד לשינוי חוק העזר נדרש אדם מעת לעת להשתתף (וגם זה לעיתים באופן חלקי) בהוצאות שהוצאו בפועל עבור ביצוע עבודה ספציפית, אזי מכאן ואילך, מוטל על אותו אדם תשלום חד פעמי, וזאת בהתייחס לסלילת רחובות הצפויה בכל תחום הרשות המקומית (וראה: ע"א 6066/97 עיריית ת"א יפו נ' אבן אור פסגת רוממה בע"מ, פ"ד
נד(3) 749, 753).
שיטת ההיטל, הרואה את מערכת התשתית העירונית כולה כמכלול אחד, המשרת את כלל בעלי הנכסים הנמצאים בתחום הרשות המקומית, הינה שיטה צודקת ושוויונית יותר, בהביאה במסגרת התחשיב פרמטרים אחידים ובסיס אחיד של חישוב, הנכונים לכלל בעלי הנכסים שבתחום אותה רשות מקומית (וראה: עת"מ 1215/03 (י-ם) עציון נ' עיריית ירושלים, דינים מחוזי, כרך לד(9), 981; ע. שפיר בספרו הנ"ל בעמ' 290-292,
306).

לגישת התובעת, בוצעה הסלילה נשוא כתב התביעה בשנת 2000 (ועל טענה זו, שבמחלוקת היא, עוד ארחיב את הדיבור מאוחר יותר), ולפיכך חל לכאורה על עבודה זו חוק עזר להרצלייה (סלילת רחובות), תשל"ו-1976 (להלן: "חוק העזר"), כאשר עפ"י סעיף 15 לחוק העזר, יחולו הוראות חוק עזר זה לגבי רחובות שהוחל בסלילתם מיום 1/4/76 ולאחריו, בעוד שרחובות שהעירייה החלה לסלול לפני אותו יום, יחולו לגבם הוראות חוק עזר להרצלייה (סלילת רחובות), תשכ"ו-1966, אף אם הושלמה עבודת הסלילה לאחר היום הקובע.

4.     האם היה הכביש ברחוב בית”ר סלול בטרם בוצעה העבודה בשנת 2000?

בטרם נבחן את השאלה העובדתית שבכותרת, מן הראוי לבחון מהי "סלילת רחוב", כמשמעה בחוק העזר.
וזהו לשון ההגדרה בסעיף 1 לחוק העזר, הגדרה הרחבה מיני ים:
"סלילת רחוב" - סלילת כביש או מדרכה ברחוב מסוים, או הרחבתם, או השלמתם לרבות עבודות אלה, כולן או מקצתן...
(1) חפירה, מילוי, פילוס;
(2) סילוק עמודי חשמל, או טלפון, הקמתם מחדש, עקירת עצים, נטיעתם מחדש, הריסת מבנים ישנים ופינוים, התקנה מחדש של ביבים, תעלות, צינורות מים, בורות שופכין, כבלי חשמל או טלפון, סילוקם, הקמתם, ובלבד שעבודות אלה נעשו עקב הסלילה ולצורך הסלילה;
(3) התאמת רחוב, מבחינת שיפועיו ומפלסיו, לרחובות הסמוכים לו, וכיוון כניסות, מדרגות וגדרות של רשות היחיד אל מפלסי הרחוב שנסלל;
(4) בנייתם ושינוים של קירות תומכים, מדרגות, אבני שפה, גדרות, צידי דרך, גדרות מגן, קירות גבול, מתקני בטיחות וכל עבודה בנכסים הגובלים את הרחוב;
(5) ריצוף שבילים, סידור שדרות, מדשאות, ספסלים, נטיעות עצים, צמחים, סידורם וגידורם;
(6) הכנת תכניות לסלילת רחוב והשגחה עליהן;
(7) התקנת תאורה ברחוב, למעט רמזורים;
(8) כל עבודה אחרת הדרושה לסלילת רחוב או הכרוכה בה;"

     מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של מר יואל ינון, מנהל מחלקת הכבישים בתובעת; של מר יעקב וידר, הממונה על הכנסות העירייה ושל מר רפאל רוטמן, מנהל חברת שלמה רוטמן בע"מ, אשר זכתה במכרז של התובעת לביצוע עבודות הסלילה ברחוב בית”ר בעיר.
     
בתצהירו טען מר רפאל רוטמן (ת/1), כי החברה שבניהולו ביצעה עבודות סלילה, תיעול, ביוב, מים, תאורה, השקיה וגינון ברחוב בית”ר בהרצליה, ולרבות בקטע הרחוב הגובל בחלקת הנתבעים.
אליבא דמר רוטמן, החלה החברה בביצוע העבודות ביום 31/10/99.

בחקירתו הנגדית הבהיר מר רוטמן, כי הכביש שהיה ברחוב בית”ר עובר לעבודות הסלילה הנדונות היה ברוחב של 3 או 4 מ' בלבד (ראה: עמ' 13 לפרוטוקול) והגם שהעיד, כי הוא יודע בדיוק מה בוצע בכל קטע (בעמ' 12 לפרוטוקול), לא נחקר על שבוצע בקטע הרלבנטי בחקירתו הנגדית.

מר יואל ינון סיפר בתצהירו על החלטת המועצה מיום 30/11/99, בה הוחלט על ביצוע עבודות סלילת כביש בין היתר ברחוב בית”ר.
כן צורף כנספח ט' לתצהירו של מר ינון אישור מהנדס העיר, לפיו תחילת עבודות הסלילה בפרויקט מתחם בית”ר הוא 1/1/00, ואישור זה מהווה ראיה למועד תחילת הסלילה (וראה: סעיף 15(ג) לחוק העזר).

לטענת מר ינון, כללו העבודות נשוא התביעה סלילה חדשה, הקמת מדרכה, הקמת כיכרות, עמודי תאורה, גינון, גדר הפרדה, מערכת השקיה ועוד ולא מדובר בעבודות תחזוקה בלבד.
לתצהירו של מר ינון צורפו תמונות שצולמו ע"י מאן דהוא ברחוב בית”ר לפני ביצוע העבודות ולאחריהן ואכן ניתן להתרשם מכך, שפני הרחוב שונו ללא היכר.

בחקירתו הנגדית הבהיר עוד מר ינון, כי בשטח שגבל עם ביתם של הנתבעים הייתה מונחת רק שכבת אספלט זמנית ללא תשתיות הנדרשות לכביש (עמ' 15 לפרוטוקול).

מנגד העידו הנתבע ושכנו, מר חייט, כי לאורך כל השנים היו קיימים כביש ומדרכה בגבול הנכס. לתצהירו של הנתבע צורף גם צילום, שצולם בחזית הנכס בשנת 1990 (נ/4), ממנו ניתן להתרשם, כי אכן בחזית הנכס רוצפה מדרכה באבנים משתלבות התחומה באבני שפה וכן נסלל כבר כביש.
עוד טען הנתבע, כי הרחוב בשמו הקודם, רחוב ארלוזורוב, נסלל עוד בשנת 1962 או לפני כן, ואף נגבו דמי השתתפות בגין הסלילה מן השכן חיים טוביס (ראה: סעיפים 3, 5, ו- 9 ל- נ/7).
מר שלמה חייט, שכנם של הנתבעים, ואשר היה זה אשר מכר לנתבעים את הנכס בשנת 1989, העיד בתצהירו, כי הזכויות בחלקה נרכשו ע"י משפחתו עוד בשנת 1976 וכי באותה עת גבל הנכס ברחוב ארלוזורוב שהיה רחוב סלול, וזאת לפחות מאז שנת 1962 (ראה: סעיפים 2 ו- 5 ל- נ/3).
בחקירתו הנגדית של מר חייט שלמה, לא הסתפק בכך מר חייט ואף העיד, כי בשנת 2000 נסלל המשך רחוב בית”ר, במרחק רב מביתו ומבית הנתבעים, בעוד שבמקום בוצעו תיקונים בלבד (וראה: עמ' 20 לפרוטוקול).
כל זאת, למרות שבשנת 1983 הגישה משפחת חייט לעירייה מפה טופוגרפית לצורך קבלת היתר בניה ובקטע שברחוב הגובל בנכס, צוינה במפה המלה "קורקר" (כך במקור, א.ד.) - וראה נספח א' ל- ת/2. ב"כ הנתבעים ניסה לקרא את המילה "קורקר" כ- "קווקוו" אך הדבר אינו מתיישב עם מראה העיניים והגיון הדברים, וגם מר ינון דחה זאת בחקירתו הנגדית (וראה: עמ' 14 לפרוטוקול).
ויודגש - מר חייט מנהל הליכים משפטיים דומים עם התובעת ועל כן מעורב הוא רובו ככולו גם בתוצאות ההליך דנן.

אך בכך לא סגי. כל גרסתם של הנתבע ושל שכנו קרסה והתפוררה מניה וביה, משהוצג מכתבו של בא כוחו דאז של הנתבעים, עו"ד דוד זעירא, אשר נשלח ביום 29/10/00 לתובעת, ואשר עניינו "נזקים עקב סלילת כביש ברחוב בית”ר בהרצלייה" (ת/8).
וכך נרשם במכתב בשם הנתבעים:
"2.      כפי שידוע לכב' מבצעת העירייה עבודות תשתית, פיתוח וסלילת כביש ברחוב בית”ר לרבות בקטע שבחזית דירת מרשי.
3.      עבודות הפיתוח הנ"ל המתמשכות מזה קרוב לשנה (!?)... גרמו בשלבים שונים לנזקים ממשיים... נזק מתמשך ומצטבר לכל גינת הבית... פגיעה בגדר הבית ובשער החשמלי... פגיעה אסטטית קשה בכל טיח ומעטה הבניין החיצוני...
5.      ... גם המדרכה בחזית בית מרשי הותקנה ברשלנות תוך הותרת חלקים פתוחים ולא גמורים...
8.      העירייה התעלמה גם מהפצרות מרשי הרבות שלא לנקז את התנועה המסיבית מרחוב אחר לשטח הלא סלול העובר במפתן ביתם של מרשי ובכך למעשה הפכה את איזור מגורי מרשי משטח שקט ונקי לאתר בניה סואן ומעלה אבק..." (הדגשה שלי. א.ד.)

גם בחקירתו החוזרת של הנתבע, לא חזר בו הנתבע מדברים אלו, המהווים הודאת בעל דין, שדינה כדין מאה עדים. הוא לא הקהה את עוקצם של הדברים ואף הבהיר, כי המכתב של בא-כוחו נכתב באישורו ונבדק על ידו לאור סבלם של הנתבעים, עקב העבודות שבוצעו במקום (וראה: עמ' 25 לפרוטוקול)...

ב"כ הנתבעים בחר להתעלם מהודאה זו, שנעשתה בשמם של הנתבעים, בסיכומיו בעל פה.
ודוק - יש לייחס משקל ראייתי רב למכתב זה, אשר יש בו גם כדי לשמוט את טענתם של הנתבעים על אופי העבודות שבוצעו בשנת 2000 וגם כדי לפגוע במהימנות גרסתם.
זאת ועוד. הנתבעים בחרו להסתמך על עדותו של הנתבע ועל עדותו של מר חייט, 2 עדים שהם בעלי דין בשני הליכים דומים והמעוניינים בתוצאות המשפט, ועל ביהמ"ש להזהיר עצמו מלהסתמך על דבריהם לבדם. משבחרו הנתבעים שלא להעיד ולו תושב אחד נוסף מדיירי רחוב בית”ר (ולרבות- דייר שיכול להצביע על כך ששילם בעבר בגין סלילת הכביש, כביכול), זועק מחדל זה ומדבר בעד עצמו.
יצוין, כי העובדה שבעל דין יכול היה להביא עדויות וראיות לתמיכה בטענותיו, ולא עשה כן, מעוררת מדרך הטבע את החשד, כי הוא חושש מעדותם ומחשיפתם לחקירה שכנגד, ואי הבאת עדים והראיות יוצרת הנחה לרעתו, לפיה עדותם הייתה עלולה לחזק את עמדת הצד שכנגד (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, ואח', פ"ד מה(4) 651, 658; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמאית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 602).

לפיכך שוכנעתי מחומר הראיות שנפרס לפני, כי עובר לשנת 2000 היה אמנם כביש סלול בסמוך לבית הנתבעים, ואולם מדובר היה בכביש ללא תשתיות מתאימות ולא כל רבדיו היו קיימים בטרם נסלל הכביש מחדש בשנת 2000, ויש לראות את העבודות המסיביות שבוצעו ברחוב בית”ר בשנת 2000 כסלילת רחוב, כהגדרת מונח זה בחוק העזר.

כבר נקבע בפסיקה, כי לא כל דרך מכוסה רצועת אספלט פירושה כביש, וסלילתו מחדש עד לדרגת כביש חדיש ומודרני יכולה לשמש עילה לחיוב בהיטל סלילה עבורו, מה עוד שמעולם לא שולם על הכביש הישן, לא דמי השתתפות ולא היטל (וראה ע. שפיר בספרו הנ"ל בעמ' 299 מול ה"ש 51).

זאת ועוד. שוכנעתי מדברי עדי התביעה, כי הכביש שהיה קיים עובר לשנת 2000, לא נסלל ע"י העירייה (וראה בעמ' 16 לפרוטוקול) כמשמעות סלילה בחוק העזר.
ודוק - ההגדרה הרחבה שבחוק העזר יכולה לכלול בחובה כמעט כל עבודה שהיא, ולו הזעירה ביותר ואולם, דווקא מפיו של ב"כ הנתבעים עצמו במכתב שנשלח בזמן אמת ניתן ללמוד, שאכן מדובר בעבודות ממושכות ויסודיות ואת העובדה שמול מפתן ביתם של הנתבעים היה קיים שטח לא סלול עובר לשנת 2000.
מכאן שעבודות הסלילה נשוא התובענה דנן החלו בשנת 2000 ובמהלכם נסלל כביש ברחוב בית”ר, ולרבות מול חלקת הנתבעים.


5.     האם נגבו דמי השתתפות מהבעלים בגין סלילת הרחוב בעבר?

אין לנתק מהשאלה הקודמת, שזכתה להתייחסותנו, את בדיקת טענתם של הנתבעים, כי הבעלים הקודמים של הנכס כבר שילמו בגין סלילת רחוב באותו מקום.
נציגי התובעת העידו, כי לא שולם כל תשלום בגין סלילת רחוב ארלוזורוב דאז ורחוב בית”ר דהיום ע"י הבעלים של הנכס.
בסעיף 8 לתצהירו העיד מר וידר, הממונה על הכנסות העירייה, כי בדק בספרי העירייה ולא מצא כל מסמך או רישום שיש בו כדי להעיד, שהנתבעים או בעלי הנכס הקודמים, שילמו דמי השתתפות או היטל סלילה בעבר. בחקירתו הנגדית הבהיר מר וידר, שהבדיקה נעשתה ע"י חברה חיצונית, ע"י חיפוש במאגר ממוחשב שהוקם לפני כ- 20 שנה ובתיקי הבניה הרלבנטיים, כי הוא זה אשר בנה את השיטה לבדיקת תשלומים קודמים של היטלים, כי הוא זה אשר קיבל את הדו"ח וכי במקרה של ספקות, הוא זה אשר יושב עם היועצים המשפטיים לצורך קבלת החלטות (וראה: עמ' 17 לפרוטוקול).
למרות שלא מדובר בבדיקה שנעשתה אישית ע"י העד, הרי שגרסתו, כי בדק את נתוני החברה שעשתה זאת וכי ווידא שבעלי הנכס לא שילמו כל תשלום בעבר, לא נסתרה.
לא זו אף זו. מר וידר הבהיר, כי האישורים על ביצוע תשלומים נמצאים בתיקי הבניה ו/או במאגר הממוחשב, ולא נטען, וממילא לא הוכח, שהנתבעים היו מנועים מלעיין באותם מקורות ולאתר אסמכתא, כי שילמו בעבר, כביכול, אם האישור המקורי שהומצא לידם, כביכול, אבד במשך השנים.

ויודגש- לא עלה בידי הנתבעים, המחזיקים בנכס משנת 1989, ולא בידי מר חייט, אשר משפחתו החזיקה בנכס מאז שנת 1976, להציג כל אישור שהוא בדבר תשלום ששולם לעירייה אי פעם בגין סלילת כבישים ועל כך אין חולק (וראה דבריו של מר חייט בעמ' 21-22 לפרוטוקול).

6.     משקלן של ראיות נסיבתיות לגבי תשלום ההיטל בעבר

אין חולק, כי אין בידי הנתבעים אסמכתא פוזיטיבית לכך, כי שילמו בגין סלילת הכביש אי פעם, בין הם ובין בעלים קודמים של הנכס, ואולם הם מבקשים ללמוד על בצוע התשלום מראיות עקיפות אחרות: -

א.     הנתבעים שמים את יהבם על אישורי תשלום, ששולמו ע"י השכן מר טוביס חיים, וזאת בשנת 1962 (וראה נספח ד' ל- נ/7).
ואולם יש להבהיר, מר טוביס מתגורר בחלקה אחרת, ולא בחלקה נשוא כתב התביעה.
זאת ועוד- מר טוביס לא הובא לעדות מטעם הנתבעים, מטעמים השמורים עם הנתבעים, אך הדברים אומרים דרשני.

מר יואל ינון ומר וידר יעקב התייחסו בתצהיריהם (ס' 5-11 ל- ת/2; ס' 7 ל- ת/7) לתשלום שבוצע ע"י מר טוביס והבהירו, כי מר טוביס, הבעלים של חלקה 3 בגוש 6541, חויב בעבר בתשלום דמי השתתפות, הואיל ורחוב ארלוזורוב נסלל בעבר בקטע אחר, אשר גבל בנכס שבבעלותו של מר טוביס, בעוד שבעלי הנכס נשוא התביעה לא חויבו בעבר בתשלום דמי השתתפות מאחר שתוואי הסלילה שונה והסלילה שבוצעה לא גבלה בנכס דנן.
גרסתם זו לא נסתרה גם בחקירתם הנגדית (וראה: עמ' 16 לפרוטוקול).

לא זו אף זו. הנתבעים בחרו להציג חוו"ד של מודד מוסמך (נ/5), אשר צילם קטע של מפת מדידה, ואף לא טרחו לבקש מהמודד כי יזים בחוות דעתו את טענתה זו של העירייה.
יתרה מזאת. לבד ממר טוביס, שטענת העירייה, כי חלקתו גובלת בקטע אחר של כביש שנסלל ברחוב ארלוזורוב, לא נסתרה, לא טרחו, כאמור, הנתבעים להציג אישור על תשלום דמי היטל כבישים של כל דייר אחר מכל אורך רחוב בית”ר, למרות שטענות העירייה בעניינו של מר טוביס היו ידועות לנתבעים היטב.

לפיכך אין בעובדה, שמר טוביס חויב בעבר לשלם דמי השתתפות, כדי ללמד על כך שהבעלים של הנכס נשוא התביעה שילמו אי פעם דמי השתתפות.

ב.     כן מסתמכים הנתבעים על העובדה, שמשפחת חייט רכשה את הנכס בשנת 1976, כי בשנת 1984 ניתן למשפחה היתר בניה וכי בשנת 1989 נמכר הנכס לנתבעים וניתן ע"י העירייה אישור לטאבו לשם העברת הזכויות.
דא עקא, משעלה בידי התובעת להוכיח, כי החלטת מועצת העירייה על סלילת מתחם בית”ר, ובעיקר- כי עבודות הסלילה התחילו שנים מספר לאחר מכן, הרי שאין בעצם מתן האישורים, שיש בהם בהחלט כדי להעיד על העדר חובות קודמים (וראה: סעיף 324 לפקודת העיריות [נוסח חדש]) כדי להעיד על העדר חובות עתידיים (וראה החלטתו של כב' השופט סובל בעניין ת.א. (שלום ת"א) 47726/03 עירית הרצלייה נ' בלוך (לא פורסם) והשווה: ת.א. (שלום-פ"ת) 1344/02 לבנט בונדד חברת אחסנה בע"מ נ' עירית ראשון לציון, דינים שלום, כרך כח, 566).

ושוב, משקמה החובה לשלם את ההיטל עם התחלת העבודות בשנת 2000 ומששוכנעתי, כי העירייה לא החלה בסלילת הכביש עפ"י חוק העזר או חוקי העזר שקדמו לו לפני כן, הרי שבדין ניתנו אותם אישורים בשנים 1976-1989 ואין בהם כדי לסתום את הגולל על המקור לחיובם של הנתבעים בגין עבודות הסלילה המאוחרות.

7.     סיכום

אין פסול בהטלת היטל סלילה, גם אם שולמו בעבר בגין הנכס נשוא ההיטל דמי השתתפות (וראה: ע. שפיר בספרו הנ"ל בעמ' 302-303, 310; ע"א 4435/92 עיריית ראשון לציון נ' חב' מאיר סדי בע"מ, פ"ד נב(3) 321, 331-332) ומי ששילם דמי השתתפות בעבר, לא צריך להיות פטור מתשלום דמי היטל (וראה החלטתו של כב' השופט סובל בעניין ת.א. (שלום ת"א) 18102/03 עיריית הרצלייה נ' לולבי (לא פורסם) ובעניין: ת.א. (שלום ת"א) 179761/02 גלום ציון נ' עיריית הרצלייה (לא פורסם).

זאת ועוד. כבר נפסק ע"י ביהמ"ש המחוזי בת"א, כי לפי חוק העזר גם הרחבה ושדרוג של כביש מקנים לעייריה סמכות להטיל היטלי סלילת כביש ומדרכה (וראה: ע"א 1391/03 עיריית הרצלייה נ' לרר, דינים מחוזי, כרך לה(5), 269; ע. שפיר בספרו הנ"ל בעמ' 315; ת.א. (ת"א) 1070/96 אלי רוני ואבי יוזמה ופיתוח בע"מ נ' עיריית ראשון לציון, דינים מחוזי, כרך לג(4), 122 ופסק דיני הקודם בעניין ת.א. (שלום הר') 3135/95 עיריית
תל-אביב-יפו נ' ד. רוטשטיין- חברה לבניה ונכסים בע"מ, דינים שלום, כרך יג, 945 וכן בעניין ת.א. (שלום הר') 3353/95 עיריית תל-אביב-יפו נ' מ.ת.מ. מבני תעשיה ומלאכה בע"מ, דינים שלום, כרך יד, 59, אשר אושר ע"י ביהמ"ש המחוזי).

במקרה דנן נחה דעתי, כי התובעת הרימה את הנטל שהונח על כתפיה לשכנע, כי בעלי הנכס נשוא התובענה הנדונה לא נשאו בעבר בהיטלי סלילה (ולמעלה מן הצורך- אף לא בדמי השתתפות). בכך שונות העובדות הבסיסיות מאלו שנדונו באסמכתאות השונות, שהוצגו ע"י הצדדים, ולרבות פסה"ד בעניין ע"א 889/01 עירית ירושלים נ' אל עמי ייזום השקעות ובניה בע"מ הנ"ל ופסק דינו של כב' השופט ארנסט בעניין ת.א. (שלום ת"א) 23973/03 עיריית הרצלייה נ' קדר, דינים שלום, כרך מו, 511. רק למען סבר את האוזן ובמאמר מוסגר יצוין, כי בפס"ד אחרון זה התייחס כב' השופט ארנסט לטענות הנתבעים שם, לפיהן העבודות בוצעו ע"י העירייה ברחוב בית”ר (ומשום מה גלשו לרחוב ברנר- רחובם של הנתבעים שם, למרות שהדבר לא היה נחוץ...).

סעיף 6 (א) לחוק העזר קובע, כי -
     "נכס גובל יחויב בהיטל לפי חוק עזר זה בעד סלילת כביש אחד ובעד סלילת מדרכה אחת בלבד".

חרף הלשון הקלוקלת משהו, בה נקט מחוקק המישנה, הרי שהכוונה היא שהתשלום בגין סלילת כביש ומדרכה יהיה חד-פעמי (אלא אם נוספה בניה לנכס או נהרס בניין קיים והוקם בניין חדש תחתיו, כהוראת סעיף 5 (ב) לחוק העזר), קרי - החיוב יהיה בגין סלילת כביש אחד (וראה: ע"א 4435/92 עיריית ראשון לציון נ' חב' מאיר סדי בע"מ, הנ"ל בעמ' 330-331).

מכלל ההן למדנו על כלל הלאו, קרי - בעל נכס בעיר יופטר מתשלום ההיטל, אם שילם כבר היטל עפ"י הוראות חוק העזר בגין אותו כביש ו/או מדרכה.

משקבעתי, כי בעלי הנכס- הנתבעים וקודמיהם, לא נשאו מעולם בהיטלי הסלילה בגין הכביש הגובל בחלקתם, מאחר שטענת התובעת בעניין זה לא נסתרה, ומשקבעתי, כי החלטת מועצת עיריית הרצלייה על סלילת הכביש התקבלה בשלהי שנת 1999 וכי עבודות הסלילה בכביש הגובל החלו ביום 1/2/2000 ומשלא נסתרה טענת העירייה, כי הכביש הגובל לא נסלל מעולם לפני כן עפ"י החלטת מועצת העירייה (וגם אם הורחב ושודרג), אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את סכום התביעה, קרי את הסך של 26,902 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל וכן ישאו הנתבעים באגרת המשפט ובשכ"ט עו"ד בסך 6,500 ₪ + מע"מ.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. סלילת כביש בשטח פרטי

  2. ביטול מכרז סלילת כביש

  3. היטל סלילה קריית אונו

  4. תשלום היטל סלילת כביש

  5. היטל סלילה בחיפה

  6. היטל סלילת כבישים רמת גן

  7. היטל סלילת כבישים בחדרה

  8. היטל סלילה - דמי השתתפות

  9. היטל סלילת כבישים בתל אביב

  10. ביטול סלילת כביש חוצה ישראל

  11. השתתפות בהוצאות סלילת רחובות

  12. חיוב תושבים על סלילת מדרכות

  13. ערר לא לאשר בקשה לסלילת דרכים

  14. בחוק העזר לסלילה הוגדר "נכס גובל"

  15. החזר היטל סלילת מדרכה התקנת תאורה

  16. פיצויים בגין סלילת כביש בקרבת בית מגורים

  17. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון