החזרת תפוס במכס

סעיף 188 לפקודת המכס מאפשר לתפוס טובין שהם מחולטים או שיש לו יסוד סביר לחשוב שהם מחולטים. לאחר תפיסת הטובין, רשאי המכס, על-פי סעיף 192 לפקודת המכס, לדרוש מהתובעת להגיש תובענה להחזרת תפוס, ואם לא תעשה התובעת כן, תוך חודשיים, יראו את התפוס כמוחרם. אם ייקבע כי החילוט נעשה שלא כדין - יש להשיב את הטובין או הערבות הבנקאית שניתנה על שווים לתובעת. אם ייקבע כי החילוט נעשה כדין - יוחרמו הטובין או הערבות הבנקאית כאמור. להלן פסק דין בנושא בקשה להחזרת תפוס במכס: פסק - דין בפני תביעה להחזרת תפוס לפי סעיף 192(א) לפקודת המכס (נוסח חדש). עיקר העובדות הצריכות לעניין . 1. התובעת ייבאה 51 מכולות של אריחי קרמיקה מספרד (להלן: "הטובין" או "המשלוח") במשקל כולל של 1,096,500 ק"ג על גבי 1,020 משטחים. 2. פריקת המשלוח הסתיימה ביום 15/5/02 והוא אוחסן במסוף אוברסיז גומרס שבמפרץ חיפה. 3. ביום 6/6/02 הגישה התובעת רשמון אחד לכל הטובין (מס' 210500930) לפיו ימכרו הטובין בשטחי הרשות הפלשתינית (להלן: "הרשמון"). ברשמון הוצהר כי שווי הטובין 452,572 ₪ ושולמו מיסים בסך 227,143 ₪: 128,357 ₪ בגין מס קניה ו- 98,759 בגין מע"מ. 4. התשלום עבור כל המשלוח שיובא שולם מחשבון סוכני המכס של התובעת לאחר שמר ח'אלד אבו-אללטיף (להלן: "ח'אלד"), בעל עסק בשם "רויאל קרמיקה" מרהט, שילם במזומן לסוכן המכס של התובעת, מר זאהי זהר, סך של 260,000 ₪, בבנק לאומי סניף בית המכס. בעקבות זאת שילם מר זאהי זהר למכס באמצעות המסלקה הבנקאית המשמשת את סוכני המכס. 5. ביום 9/6/02 הותר הרשמון שכלל את כל המשלוח. באותו יום הועמסו על שלוש משאיות 96 משטחים של קרמיקה מתוך כלל המשלוח. 6. בחקירה של המכס הסתבר כי יעד ההובלה של שלושת המשאיות ומקום פריקת 96 המשטחים, היה ברהט, אצל מי שקנה אותם 96 משטחים, ח'אלד. 7. יעד זה, רהט, צויין גם בשטרי המטען להובלה במשאית שהיו בידי נהגי שלושת המשאיות. 8. הנתבעת לא הצליחה לתפוס את הסחורה שהיתה בשלוש המשאיות אך בעקבות פריקתן ברהט תפסה הנתבעת, ביום 11/6/02, את יתרת הטובין שנותרו בנמל חיפה (924 משטחים). 9. ביום 26/6/02 פנתה התובעת באמצעות בא-כוחה דאז, עו"ד ג'ובראן, לנתבעת וביקשה החזרת הטובין שנתפסו. 10 ביום 30/6/02 הודיעה הנתבעת לעו"ד ג'ובראן, טלפונית, כי תאפשר שחרור 924 המשטחים בכפוף להפקדת ערבות בנקאית בסך 50,000 ₪ וליווי הסחורה עד לשטחי הרשות הפלשתינית. 11. למחרת, לאחר בדיקה חוזרת והיוועצות עם יועצת משפטית, ולאור העובדה שהמשלוח יובא ושוחרר מהמכס תחת רשמון אחד, הודיעה הנתבעת לעו"ד ג'ובראן כי לא תוכל לשחרר את הסחורה. 12. ביום 3/7/02 הודיעה הנתבעת לעו"ד ג'ובראן כי תוצא לתובעת הודעת חילוט. 13. ביום 21/7/02 נשלחה לתובעת הודעת חילוט (מוצג 17 לתיק המוצגים מטעם הנתבעת). על-פי ההודעה: "בהמשך למכתב שבנדון הריני להודיעך כי לאור העובדה שמשלוח שבנדון, שהיה מיועד לרשות הפלשתינאית, נמכר לצריכה בארץ, הוחלט לחלט את הטובין המפורטים ב"אישור בדבר תפיסה" מספר 175409 מיום 11/6/02. זאת מכח סעיף 204(9) לפקודת המכס, סעיף 212(א) (6) לפקודת המכס וסעיף 7(א) לפקודת היבוא והיצוא (נוסח חדש) התשל"ט - 1979. הואיל ומדובר בטובין מסוג ב' שיובאו בניגוד ל"צו יבוא חופשי, התשל"ח - 1978, התוספת השניה". במידה ויש לך השגות בכל הקשור לחילוט הנ"ל, הנני להודיעך כי עפ"י סעיף 192(א)(1) לפקודת המכס, עומדת לך הזכות להגיש תובענה להחזרת התפוש ובתנאי שתוגש בתוך חודשיים ימים מתאיך קבלת מכתבינו. במידה ולא תעשה כן, יראו הטובין כמוחרמים ללא צורך בהודעה נוספת". 14. בעקבות זאת הוגשה התביעה שבפני להחזרת תפוס על-פי סעיף 96 לפקודת המכס (נוסח חדש) (להלן: "פקודת המכס"). 15. כמו כן הוגשה במסגרת התביעה בקשה לצו עשה זמני (בש"א 130623/02), בו התבקש בית המשפט להורות לנתבעת לשחרר את 924 משטחי הקרמיקה שנתפסו. 16. ביום 6/10/02 נדחתה הבקשה על ידי כב' השופט ד' מור. עם זאת קבע כי במידה והתובעת תפקיד ערבות בנקאית על כל סכום ערך הטובין כמפורט ברשמון תשוחרר הסחורה לידי התובעת. 17. בעקבות זאת שיחררה התובעת את 924 המשטחים תמורת הפקדת ערבות בנקאית על סך מלוא ערך הטובין, דהיינו סך של 453,000 ₪. 18. הסחורה ששוחררה הועברה ממחסן אוברסיז בחיפה לשטח הרשות הפלשתינית בסוף 2002. עיקר טענות התובעת . 19. לטענת התובעת, בטרם הוצאו הטובין מפיקוח המכס, היא מכרה 96 משטחים ללקוח שלה, תושב השטחים, "חנויות אלטובאסי" בבעלות עבד-אלקאדר אחמד פלאח (הידוע גם כ"טואבסי") (להלן: "טובאסי"), וטואבסי מכר אותה סחורה לח'אלד המנהל עסק ברהט. 20. למען שלמות התמונה, אעיר כבר עכשיו כי מר עבד-אלקאדר אחמד פלאח (טובאסי) הינו אביו של מנכ"ל התובעת והעד היחיד מטעמה, מר אחמד עבדאלקאדר אחמד דבאבאת (להלן: "עד התביעה" או "מנכ"ל התובעת"). 21. לטענת התובעת, היא מנהלת את עסקיה ברשות הפלשתינית בלבד ובכוונתה היה למכור את הסחורה בשטחי הרשות. לכן הגישה רשמון לפיו מיועדת הסחורה לצריכה בשטחי הרשות. 22. לטענתה, מיסי היבוא שולמו על ידי סוכן המכס של התובעת, מר זאהי זהר, ולאור בקשת ח'אלד כי הסחורה תובל ישירות מנמל חיפה למפעל שלו ברהט, לנוכח המצב הביטחוני הקשה ששרר באותה תקופה, שהקשה על כניסת סחורות מישראל לשכם, יצאו שלוש המשאיות מחיפה לרהט. 23. טענתה העיקרית של התובעת היא כי פעולת החילוט שבוצעה, ודרישת המכס לערבות בשווי מלוא הטובין, מצביעה על הפעלת סמכות מנהלית שאינה מידתית וחורגת מגבולות הסביר, כאשר רק ביחס לכ- 9% מהסחורה היו בידי הנתבעת ראיות חד משמעיות בדבר מכירתה בשטחי מדינת ישראל. 24. כן טוענת התובעת כי לא עומדת לנתבעת עילת חילוט מכח סעיף 7(א) לפקודת היבוא והיצוא (נוסח חדש) התשל"ט - 1979 (להלן: "פקודת היבוא והיצוא") מאחר ואין איסור ליבא סחורה מסוג ב' ובלבד שתסומן כנדרש. כמו כן טוענת התובעת כי בכל מקרה, עילה זו מתייחסת אך ורק לחלק קטן מאוד מהמשלוח. 25. לטענת התובעת בחרה הנתבעת לחלט את מלוא הטובין בהנחה כי גורל 924 המשטחים יהיה זהה לגורל 96 המשטחים, דהיינו שהם יועדו למכירה בשטח מדינת ישראל, וזאת בלי שיהיו בפניה ראיות לכך. ראיות כאמור לא הובאו לטענתה, אף בפני בית המשפט. לטענתה, לכל היותר יכלה הנתבעת לחלט את הסחורה שהובלה לרהט, דבר שהיא לא עשתה. עיקר טענות הנתבעת . 26. לטענת הנתבעת, מכירת חלק מהטובין בישראל בניגוד להצהרה ברשמון שבאמצעותו שוחררה כל הסחורה מפיקוח המכס, ותשלום המיסים בגין כל הטובין בבת אחת ובמזומן, מביא לכך שברשמון ניתנה הצהרה כוזבת כאמור בסעיף 204(9) לפקודת המכס. 27. יתר על כן, לטענת הנתבעת מכלל נסיבות העניין ניתן ללמוד כי התובעת התכוונה לנהוג ביתר המשטחים כפי שנהגה ב- 96 המשטחים שהובלו לרהט, דהיינו להביאם לצריכה בשטח מדינת ישראל. 28. לטענתה החלטתה היתה מידתית והתבססה על שפע ראיות שהיו בפניה. ראיות אלה אינן כפופות לדיני הראיות ודי בכך שהנתונים שהיא מסתמכת עליהם עומדים ב"כלל הראיה המנהלית" לפיו די בראיות שרשות מנהלית סבירה היתה נסמכת עליהן לצורך קבלת ההחלטה. דיון . הבסיס המשפטי. 29. סעיף 188 לפקודת המכס מאפשר לנתבעת לתפוס טובין שהם מחולטים או שיש לו יסוד סביר לחשוב שהם מחולטים. 30. לאחר תפיסת הטובין, רשאי המכס, כפי שעשה בעניינינו, על-פי סעיף 192 לפקודת המכס, לדרוש מהתובעת להגיש תובענה להחזרת תפוס, ואם לא תעשה התובעת כן, תוך חודשיים, יראו את התפוס כמוחרם. 31. אם ייקבע כי החילוט נעשה שלא כדין - יש להשיב את הטובין או הערבות הבנקאית שניתנה על שווים (בעניינינו - עפ"י הנקוב ברשמון) לתובעת. אם ייקבע כי החילוט נעשה כדין - יוחרמו הטובין או הערבות הבנקאית כאמור. שינוי החלטת הנתבעת בדבר שחרור הטובין כנגד ערבות בסך 50,000 ש"ח . 32. הגם שהתובעת לא טענה מפורשות כי הנתבעת לא היתה רשאית לשנות החלטתה לשחרר את יתר הטובין כנגד ערבות בסך 50,000 ₪ הרי שמבין השיטין עולה הטענה כי הנתבעת נהגה שלא כשורה בעניין זה. לטענת התובעת החלטתה הראשונה של הנתבעת (לשחרר את יתר הטובין כנגד הפקדת ערבות בסך 50,000 ש"ח) היתה מידתית, אך לא כך היא החלטתה השנייה - לשחרר אותו כנגד הפקדת ערבות על מלוא ערכו הנקוב ברשמון. 33. לטענת הנתבעת שינוי זה היה לאחר שבהתייעצות עם היועצת המשפטית הוברר כי כל הטובין שוחררו תחת רשמון אחד וכי המיסים עבור כל הטובין שיובאו, שולמו ביחד במזומן. 34. עה/1, מר קובי ששון אשר שימש כממונה מחלקת תפישות באגף המכס בחיפה, מסר בסעיף 10 לתצהירו (נ/1) כי שינוי ההחלה התקבל בעקבות התייעצות משפטית לאור הנסיבות דלעיל. בחקירתו הנגדית העיד כי לא היה שותף להחלטה לשחרר את יתרת הטובין כנגד תשלום בסך 50,000 ש"ח ולפיכך קשה לו לדעת ממה היא נבעה (עמ' 26 שורות 13 - 14 לפרוטוקול מיום 18/6/07) וכן כי: "כשפרטי האירוע הועברו ליועצים המשפטיים בהנהלת המכס וכשהבינו את המשמעות שהכל שולם ברשמון אחד, עבור ייבוא אחד, הטובין שוחררו ממכס כולם, כל ה- 51 מכולות ומסתבר שחלקם הגיעו לתוך שטחי מדינת ישראל, הם דחו את ההצעה לתשלום 50,000 ש"ח וחייבו אותנו לפעול לפי 191 כלומר לקחת ערבות בנקאית בשווי כל הטובין". 35. שלטונות המכס יכולים לחזור בהם מצעד של נטילת טובין לאחר שהתברר כי העובדות לאשורן מבססות עילה לצעד חמור יותר העומד לרשותם. ראה: ע"א 683/74 מרכז החשמל בע"מ נ. מדינת ישראל פ"ד כט(2) 329, מפי כב' השופט ברנזון. לפיכך לא היתה כל מניעה כי יום לאחר שהנתבעת הודיעה טלפונית על החלטתה הראשונה היא תודיע טלפונית על שינוי החלטה זו בהתאם לנסיבות. חילוט על-פי סעיף 204(9) לפקודת המכס . 36. בעניינינו הודיעה הנתבעת לתובעת על חילוט הטובין, בין היתר, מכח סעיף 204(9) לפקודת המכס. הקובע: "204 ואלה טובין שיחולטו למדינה (9) טובין שעליהם נמסרו, נעשו או הוגשו רשמון, חשבון-מכר, הצהרה, תשובה, אמרה, מצג או תעודה שהם כוזבים או שהם מטעים במזיד לגבי פרט מסויים". 37. אין מחלוקת כי התובעת שחררה את כל הטובין מפיקוח המכס תחת רשמון אחד. אין גם מחלוקת שהיא יכלה לשחרר את הטובין בשני רשומונים (או יותר), אחד לסחורה המיועדת לרשות ואחד לסחורה המיועדת לשטח מדינת ישראל. בנוסף, אין מחלוקת כי חלק (קטן) מן הטובין הובלו ישירות לרהט שבמדינת ישראל. 38. מנכ"ל התובעת הודה בתצהירו (ת/1) כי הוא זה שפנה טלפונית ביום 9/6/02 לחברת ההובלות שעימה עובדת התובעת בדרך כלל, והזמין את ההובלה עבור אביו (טובאסי), ישירות מחיפה לרהט. לטענתו עשה כן מאחר ואביו מכר את 96 המשטחים לח'אלד וביקש ממנו לדאוג להעברה. כן העיד כי עשה כן מבלי משים למשמעות ביצוע העברה זו ולהיותה נוגדת את הצהרת התובעת כי כלל הסחורה תסופק לצרכנים שברשות. חוסר תשומת ליבו נבעה, לטענתו, בשל טרדות שהיו לו באותם ימים בהם היה עליו לדאוג לחתונת אחיו שהיתה אמורה להיערך בשבוע הראשון של יוני ונדחתה בשל המצב הביטחוני ליום 11/6/02. 39. לא אף זאת אלא שעל-פי הודעתו של האחראי על הנהגים מטעם התובעת ואחד משלושת נהגי המשאיות שהובילו את 96 משטחים לרהט, עומר, וידא איתו מנכ"ל התובעת, לאחר שהסחורה פורקה ברהט, כי היא הגיעה ליעדה ברהט. 40. אציין כי בין הצדדים יש מחלוקת ביחס לקבילות עדויות מוסרי ההודעות למכס במסגרת החקירה שערך (להלן: "המודיעים") ביחס לדברים שנאמרו להם על ידי אחרים שלא העידו בפני. למחלוקת זו אתייחס בהמשך, אלא שלעניין זה אין לכך רלוונטיות היות ומנכ"ל התובעת הודה בעדותו (משורה 28 בעמ' 10 לפרוטוקול מיום 22/11/05 ועד שורה 2 בעמ' 11 לפרוטוקול) כי הוא וידא טלפונית שהסחורה הגיעה לרהט. 41. יוצא איפה שמנכ"ל התובעת מודה בפה מלא כי התובעת שחררה את כל הטובין שיובאו ברשמון אחד לפיו כל הסחורה תהיה לצריכה לרשות הפלשתינית, כי חלק מהסחורה האמורה הועמס על משאיות שהובילו אותו ישירות מחיפה לרהט ושם גם נפרקה הסחורה, מנכ"ל התובעת הוא שהזמין את ההובלה ישירות מחיפה לרהט מחברת ההובלות שעימה נוהגת התובעת לעבוד, ומנכ"ל התובעת וידא כי הוראתו להעביר את הסחורה ישירות מחיפה לרהט בוצעה וקיבל על כך אישור של הנהג האחראי מטעם התובעת ואחד מאלה שהובילו את הסחורה לרהט בפועל. 42. מלשונו של סעיף 204(9), וההלכה הפסוקה, משהוגש הרשמון הכוזב לגבי המטען כולו, ועל-פיו שוחרר כל המטען מפיקוח המכס, די בכך כדי להצדיק את חילוט כל הטובין שברשמון. 43. לאור עדותו של מנכ"ל התובעת, כאמור לעיל, בדבר חלקו בהעברת הטובין ישירות מחיפה לרהט, בניגוד לרשמון ולהצהרת התובעת, אני דוחה את טענת התובעת כי הדבר נעשה בתם לב. העברת הסחורה בניגוד לרשמון נעשתה בידיעה ובמודעות מלאים של התובעת. 44. מקרה דומה לעניינינו עלה בע"א 755/83 אלטון בע"מ נ. מנהל המכס ומע"מ פ"ד מג(2) 124. באותו עניין רכשה המערערת 286 מערכות סטראו שיובאו שנתיים קודם לכן אל ידי חברה אחרת ושהיו מאוחסנות מאז במחסני המכס. תמורת המערכות התחייבה המערערת לשלם סך של 40 דולר למערכת ובנוסף התחייבה לכסות את עלות דמי ההובלה, דמי האחסנה ודמי השהייה של הטובין. בתצהיר שהגישה המערערת לצורך שחרור 10 מתוך 286 המערכות הצהירה על מחיר של 40 דולר בלבד ללא כל העלויות הנוספות. המשיבה חילטה את המשלוח, בין היתר על פי סעיף 204(9) לפקודת המכס היות שהוגשו לגבי הטובין מסמכים כוזבים. תביעת המערערת לביטול החילוט נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי והערעור נסב בעיקר בשאלה האם החילוט צריך לחול על 10 המערכות בלבד או על המשלוח כולו. בית המשפט העליון מפי כב' השופט ג' בך ובהסכמת כב' השופטים ש' לוין וד' לוין פסק בסעיף 14 לפסק הדין כי ניתן לחלט את כל המשלוח, גם אם טרם הוגשה בקשה לשחרורו בשלמותו, משני הטעמים: א. המסמכים שהוגשו היוו צעד בדרך לשחרור כל המטען ושחרור המדגם היה רק שלב ראשון בכיוון זה. ב. מלשון סעיף 204(9) עולה כי משהגישה המערערת למכס מסמכים כוזבים לגבי המטען כולו, התמלאו תנאיו של הסעיף. 45. יתר על כן, אני סבורה כי מכלל נסיבות העניין עולה, ולא כניחוש גרידא כפי שטוענת התובעת, כי עתידם של יתר הטובין היה צפוי להיות כזה של 69 המשטחים הראשונים. 46. סעיף 229 לפקודת המכס קובע: "נתעוררה שאלה באישום מכס, או בהליך לפי סעיף 192 להחזרת... טובין שנתפסו על ידי פקיד-מכס, ... חובת הראיה ... שהעשיה בטובין היתה כדין, תחול ... בהליך כאמור על התובע". 47. מכאן, שעל-פי סעיף 229 לפקודת המכס, הנטל לעניין זה הוא על התובעת. 48. בנוסף, מהצטברות כלל הנסיבות, כפי שיפורט בהמשך, עולה, במידה המספיקה במשפט אזרחי, כי דין יתר הטובין היה צפוי להיות כדין 96 המשטחים הראשונים והללו היו מגיעים לצריכה בישראל. 49. חילוט טובין לפי פקודת המכס כרוך בהפעלה סבירה של שיקול הדעת המנהלי שהוענק למכס. ראה: ע"א 545/96 SHERIDON EXIM LTD נ. רשות הנמלים והרכבות מיום 18/4/99. 50. באשר לתהליך שהיה על הנתבעת לבצע כדי להגיע להחלטתה נקבע בהלכה הפסוקה כי הוא צריך לעמוד בארבעה מבחנים: א. איסוף נתונים. הרשות המנהלית צריכה לאסוף את הנתונים הדרושים להחלטתה. לצורך זה עליה לפעול באופן סביר, לפי מהות הסמכות, מיהות הרשות ונסיבות המקרה . ב. השייכות לעניין. באיסוף הנתונים חייבת הרשות המנהלית להבדיל בין נתונים השייכים לעניין לבין נתונים שאינם שייכים לעניין, ורק את האחרונים היא רשאית לקחת בחשבון. ג. אמינות הנתונים. לא כל נתון השייך לעניין ראוי לבוא בחשבון שיקוליה של הרשות המנהלית. כדי שהיא תוכל להתבסס על נתון הוא צריך לעמוד במבחן הראיה המנהלית. זהו מבחן גמיש המאפשר לרשות לקחת בחשבון גם ראיות שאינן קבילות בבית משפט כגון עדות שמיעה. עם זאת לא כל שמועה פורחת, די בה כבסיס להשתית עליו ממצא. ד. ראיות מהותיות. הנתונים הנוגעים לעניין שהם גם נתונים העומדים במבחן הראיה המנהלית הם התשתית לקבלת ההחלטה. לפי ההלכה התשתית צריכה להיות מוצקה מספיק כדי לתמוך בהחלטה, כאשר המבחן לדיות זו הוא מבחן הסבירות. הווה אומר, תשתית העובדות צריכה להיות כזו שרשות סבירה היתה מסתמכת עליה לצורך קבלת ההחלטה הנדונה. ראה: בג"צ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ. שרת התקשורת, הגב' שולמית אלוני פ"ד מח(5) 412. 51. הרשות המנהלית אינה כפופה לדיני הראיות, וכאמור היא רשאית להסתמך גם על עדויות שמיעה. לפיכך גם עדויות אלה, המצויות בתיק החקירה של המכס רלוונטיות לעניינינו. יתר על כן, הסכמת התובעת להגשת ההודעות שבתיק החקירה ניתנה בשלבים, ובשלבים שונים ומאוחרים יותר הובעו הסתייגויות לעניין אחד בלבד והוא עדויות שמיעה שבהודעות אלה דהיינו דברים שעל פי המודיע נמסרו לו מפי אחר שלא העיד בפני אך הודעתו הוגשה כראיה לתוכנה. מכל מקום, גם ללא אותם חלקים בהודעות שהתובעת מתנגדת להם, נותרת אותה מסקנה על כנה. 52. הראיות והנסיבות המביאות למסקנה כי גם יתר הטובין היו צפויים לצריכה בישראל הינן כדלקמן: א. כל הטובין, בין אלה שהגיעו בפועל לצריכה בישראל, ובין אלה שנותרו בחיפה לאחר שיחרור מפיקוח המכס, שוחררו ברשמון אחד וניתנה לגביהם הצהרה שהם מיועדים לצריכה בישראל. ב. כל סכום המיסים בגין כל הטובין שבמשלוח, שולם בתשלום אחד. ג. התשלום נעשה כך שח'אלד מסר 260,000 ₪ במזומן לסוכן המכס של התובעת, זאהי זהר, בבנק לאומי סניף בית המכס, זה הכניס אותו לחשבון סוכנות המכס ובו במקום שילם מהחשבון את המיסים. ד. מנכ"ל התובעת מוסר בסעיף 5 לתצהירו כי לביצוע תשלומי מס הקניה והמע"מ המהווים תנאי לשחרור הטובין מפיקוח המכס, הסתייעה התובעת בח'אלד שהוא חבר משפחתו של מנכ"ל התובעת ואמון עליו, על מנת שיעביר את הכספים לחשבון הבנק של סוכן המכס שלה. כן הוסיף כי הצורך בעזרתו של ח'אלד התעורר בשל קשיים ברשות ובעיקר באיזור עיסקה של התובעת, לבצע העברות תשלום בנקאיות ולא בנקאיות במועד שחרור המשלוח. לכן, לגרסתו, הועברו הכספים במזומן לח'אלד, במסגרת מפגש בכפר חווארה שבגדה. לטענתו אין זו הפעם הראשונה בה העביר את תשלומי מיסי היבוא במזומן באמצעות אנשים שונים. ה. עדותו של מנכ"ל התובעת בדבר פרטי העברת הכסף היתה מגומגמת, ופרטים רבים לא זכר (ראה עדותו בעמ' 5 לפרוטוקול משורה 18), דבר שחזר ונשנה לאורך עדותו. ו. סתמה התובעת ולא פירשה את טיב היחסים המיוחדים בין משפחת מנכ"ל התובעת לבין ח'אלד שהביאו אותה לתת בו אמון עם 260,000 ₪ מכספי התובעת. ז. התובעת גם לא הציגה מסמך שנערך עם ח'אלד על קבלת הסכום הגדול, ואף לא טענה כי מסמך כזה נערך. ח. בהודעתו של זאהי זהר שהוגשה בהסכמת הצדדים ללא כל הסתייגות, כראייה לתוכנה (ראה הודעת ב"כ הצדדים מיום 11/6/07), הוא מסר כי בדרך כלל שילמה התובעת את הסכומים שנדרשו למכס וההוצאות הנלוות לסוכנות המכס בהעברה בנקאית. לעיתים היה הנהג, עומר, מביא הכסף, מלבד במקרה האחרון שבו הביא ח'אלד את הכסף. בעניין שבפני לא הביא עומר את הכסף למרות שהוא היה אחד הנהגים שהובילו את הסחורה לרהט. ח'אלד, למותר לציין אינו נהג או עובד של התובעת. ט. סכום המס בעניינינו היה גדול. משנשאל מר עמוס ששון על ידי ב"כ התובעת השיב כי אחוז קטן מתשלומי המס נעשה במזומן וכי מעולם לא ראה שנעשה תשלום במזומן בסכום כזה. אמנם, כפי שהעיד, אין הוא בודק אלא חלק קטן מאוד של היבוא, אך זה מה שעלה מניסיונו. עדות זו עולה בקנה אחד גם עם הודעתו של זאהי זהר לפיה, בדרך כלל, שילמה התובעת בהעברות בנקאיות. י. למותר לציין כי התובעת לא הגישה ראייה כלשהי על קשיים שהתעוררו דווקא באותו יום, לשלם את הסכום בהעברה בנקאית. יתר על כן, לא היתה סיבה שהיא תחרוג ממנהגה ולא תשלח את הכסף עם עומר, על אף שהוא היה אחד הנהגים של שלושת המשאיות שהובלו את הסחורה לרהט. יא. מהודעותיו של ח'אלד עולה כי הוא קיבל את חשבוניות המס מטובסי רק לאחר שנפתחה החקירה, ולדבריו טובסי לא נתן לו חשבוניות (שלהן הוא זקוק לשם ניכוי מע"מ) למרות שהוא ביקש אותם מטובסי מלכתחילה. עובדה זו מעלה ספקות ביחס מועד הוצאת החשבוניות ואם היו הללו מוצאות אלמלא החקירה. יב. אביו של מנכ"ל התובעת לא הגיע לעדות למרות שמדובר בעדות מהותית. בשלב כלשהו ביקשה התובעת לזמנו לעדות, ואף פנתה ללשכת היועץ המשפטי מדור מרשם אוכלוסין בבקשה לאישורו למתן היתר כניסה לטובסי (מב/1). על כך נענה בא-כוחה כי עליו לפנות למת"ק הסמוך למקום מגוריו להגשת בקשה להיתר כניסה לישראל לצורך דיון משפטי בטרם פנייה לשכת היועץ המשפטי אזור יהודה ושומרון. בישיבה מיום 7/5/06 הודיע ב"כ התובעת כי טובסי חש עצמו מנוע להגיע למשרדים הישראליים שכן הדבר נחשב בגידה ויסבך אותו עם השלטון בשכם. ראשית, הודעה זו נסמכת על דברים שנמסרו לב"כ התובעת ממנכ"ל התובעת או ממאן דהו אחר. שנית, קשה לקבלם לנוכח התייצבותו של מנכ"ל התובעת לחלק גדול מהישיבות. במיוחד כך כאשר עדותו של מנכ"ל התובעת היתה מתחמקת ומיתממת (למשל טענתו כי סוכן המכס שולח לו הרבה מסמכים והוא לא יודע על מה הוא חותם - עמ' 5 שורה 17 לפרוטוקול), כאשר העד המבוקש הוא אביו, כאשר העד כביכול קנה את הטובין מהתובעת ומכר אותה לח'אלד, וכאשר התובעת לא טרחה לזמן אף עד אחר והסתפקה בעדות מנהלה הכללי. כך גם נמנעה התובעת מלזמן לעדות אל ח'אלד, הגם שהוא תושב ישראל. הסכמתה להגיש את הודעתו למכס, אין בה כדי לרפא פגם זה, והימנעות זו מהזמנת עדים פועלת לחובתה. ראה: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ. סלימה פ"ד מה (4) 651. 53. בפני הנתבעת, בבואה לקבל את החלטתה, היו עדויות נוספות, בין היתר כאלה הכוללות עדות שמיעה, אשר כשרות להתקבל כראיה על ידה, ואשר הצטרפו לפאזל אחד, יחד עם כל יתר הראיות, בין היתר המפורטות לעיל, המביאות למסקנה כי גם יתר המשלוח היה עתיד להיות לצריכה בשטח מדינת ישראל. הנזק . 54. טוענת התובעת כי הנזק שנגרם בפועל למדינה מצומצם. 55. החוק הוא שקובע תוצאות מתן הצהרה כוזבת למכס, וזאת בין השאר לאור הנזק שיכול היה להיגרם אלמלא נתפסה התובעת בקלקלתה, ומתוך ראייה ציבורית כוללת. העובדה שאלמלא נתפסה התובעת, היה הנזק גדול יותר אינה יכולה לעמוד לזכותה. פסיקתא. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי חילוט הטובין (וקבלת ערבות בנקאית על שווים על פי הרשמון חלף הטובין) - נעשה כדין. התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.החזרת תפוסמכס