תניית שיפוט בהסכם גירושין

סלע המחלוקת הוא האם ניתן לראות בהסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין, על סעיפיו השונים ובמיוחד הסעיף הקובע תניית שיפוט ייחודית לביה"ד הרבני ?

השאלה העיקרית היא, האם חל במקרה דנן "עקרון הסמכות הנמשכת". קרי האם מכוח ההסכמה שניתנה בהסכם הגירושין ובמיוחד הסעיף הקובע תניית שיפוט ייחודית לבית הדין, ומתן תוקף של פסק דין על ידי בית הדין הדתי, נותרה הסמכות להמשיך ולדון בנושא ההסכם והמזונות בידי בית הדין הרבני.

האם חל במקרה דנן "עקרון הסמכות הנמשכת" העיקרון הוא כידוע שבמקום בו מכריעה אחת משתי הערכאות בעניינים מסויימים תוך שימוש בסמכותה, תמשיך אותה ערכאה ותחזיק בסמכות להכרעה בהתדיינויות נוספות שהתיינהבין בעלי הדין באותם עניינים.

כלל זה של "סמכות נמשכת" מטרתו להביא להרמוניה בפעילות הכללית של מערכת השיפוט במקום שערכאה אחת דנה בעבר בנושא פלוני שהובא לפניה כדין.
ראה: בג"צ 6103/93 סימה לוי נ' בית הדין הרבני, פ"ד מח(4) 591
ע"א 3868/95 ורבר נ' ורבר פ"ד נב(5) 817
תמ"ש (ת.א.) 16749/99 פלונית נ' פלוני מיום 31.7.01.

בית המשפט פסק כי משהותוותה גדר סמכותו של בית הדין בהסכמות הצדדים שבאו לידי ביטוי בהסכם ובמיוחד תניית שיפוט ייחודית לבית הדין הרבני, יש לגזור ממנה את גדר הסמכות הנמשכת של בית הדין הרבני. וכל זאת כל עוד ההסכם בתוקף ולא יבוטל.

להלן פסק דין בנושא תניית שיפוט בהסכם גירושין:

פסק דין

1.     לביהמ"ש הוגשה תביעה למזונות ומדור קטין - בן כשנתיים - בנם של בני הזוג
ומזונות האשה. התביעה הוגשה באמצעות אמו של הקטין .

2.     ביום 14/04/02 הוגש לביהמ"ש כתב הגנתו של הנתבע ובראשיתו העלה הנתבע טענת חוסר
סמכות לביהמ"ש זה לדון בתובענה .

3.     בדיון שהתקיים בפני ביום 30.5.02 ויתרה האשה על טענותיה לעניין מזונות האשה, כל עוד
לא בוטל פסק הדין בבית הדין הרבני. לפיכך הדיון ביום 30/05/02 התקיים בעניין מזונות
הקטין בלבד. הצדדים הגישו סיכומים בעניין טענת חוסר סמכות בימ"ש זה לדון במזונות
הילד לאור העובדה שהצדדים חתמו על הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין
הרבני.

4.     תמצית ההליכם וההחלטות שהיו עד היום:

א.     ביום 18/11/01 גיבשו הצדדים עקרונות בדבר הסכם גירושין ובו הוסכם :
"כל הנ"ל וכן המזונות והסדרי הראיה נעשו על ידינו כהוריו של הילד, לטובת הילד ובשם הילד , והסמכות לדון בענייני הסכם זה בעתיד, כגון : סדרי ראיה , ענייני הילד ומזונות הילד יוכרע ע"י ביה"ד הרבני" וכן הוסכם : "הסכם זה לא ישונה ללא אישור שני ההורים" .

ב.     ביום 21/11/01 נחתם הסכם גירושין בין הצדדים ובו הוחלט לעניין מזונות הקטין ,
החזקתו והסדרי ראיה . סעיף 5 בפרק "מזונות הילד" הינו סעיף שיפוי, בו מתחייבת התובעת לשפות הנתבע במידה ותוגש נגדו, בשמה ו/או בשם הילד תביעה למזונותיו. סעיף 8 לפרק "מזונות הילד" הנו תניית שיפוט אשר לשונה כדלקמן :
"הצדדים מסכימים בשמם ובשם הילד כי כל העניינים בגין הילד, החזקתו ומזונותיו יהיו בשיפוטו היחודי של ביה"ד הרבני האזורי בחיפה" .

ג.     ביום 25/11/01 ניתנה החלטת ביה"ד הרבני, לפיה הסכם הגירושין מאושר וניתן לו
     תוקף של פסק דין .

ד.     ביום 12/03/02 , בעקבות הגשת תביעה ע"י התובעת הכופרת בתוקפו של ההסכם,
ניתנה החלטת ביה"ד הרבני, לפיה ביה"ד וידא עם הצדדים שאכן הם מודעים לכל פרטי ההסכם , לפני אישורו , ועל כן פסק ביה"ד הרבני בשנית כי ההסכם בתוקף .

5.     טענות התובעת:

א.     לטענת התובעת, ההסכם אומנם לא נכפה עליה, אך נאלצה להסכים לו בבהילות
ובמהירות, מבלי לשקול הדברים לעומקם ומבלי שידעה אודות תביעת גירושין שהוגשה מבעוד מועד ע"י הנתבע .

ב.     הסמכות המקורית, לדון במזונות ילדים מסורה לביהמ"ש לענייני משפחה , וזאת
מכוח חוק ביהמ"ש לענייני משפחה, 1995 .

ג.     לבתי הדין הרבניים קיימת סמכות מקבילה , לדון במזונות ילדים, אם ניתנה לכך
הסכמת שני הורי הקטין , וזאת מכוח סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג 1953 .(להלן : חוק בתי דין רבניים)

ד.     התובעת מציינת את סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים ומציינת כי ביהמ"ש העליון
הוציא מגדר אפשרות הכריכה את מזונות הילדים .

ה.     התובעת מעלה הטענה בדבר "רצון הקטין" ואי חיובו בהסכמים שנכרתו ע"י הוריו ,
     על מנת למנוע מצב בו עקב סכסוך בין הורים תתבטל השמירה על אינטרס הקטין.

6.     טענות הנתבע:

א.     הנתבע סומך טיעוניו על עובדת חתימת הצדדים על הסכם גירושין , בו נדונו
בפרוטרוט מזונות הקטין ואף מחזק טענתו בכך, שביה"ד הרבני, אישר החלטתו בדבר תוקפו של ההסכם , בהחלטתו מיום 12/03/02 .

ב.     לטענת הנתבע טרם חתימת הצדדים על הסכם הגירושין שקלו הצדדים את הדברים
     ואף ערכו ביניהם הסכם עקרונות ואין ממש בטענת האישה כי ההסכם "נכפה" עליה.

ג.     כן מציין הנתבע, כי התובעת חפצה בגט ואף ידעה עובר לחתימתה על ההסכם על
קיום תביעת הגירושין , וזאת אף לנוכח קיום מו"מ פרטני לגבי החזקת הילד,
מזונותיו ורכוש הצדדים , ואף בפרוטוקול ישיבת ביה"ד מיום 11/03/02 ציינה
האישה כי חפצה בגט .

ד.     נקבע מועד לסידור הגט בביה"ד הרבני והאישה ביקשה לדחות המועד, בציינה כי
אינה רוצה בביטול הגט אלא בדחייתו לחודש ימים.

ה.     הנתבע מציין, כי אין ממש בטענת התובעת בדבר אי חיוב הקטין בהסכם שנכרת ע"י
שני הוריו מאחר והקטין לא היה צד להסכם מבחינה מהותית.

ו.     טענה נוספת שמעלה הנתבע הינה כי אף התובעת מכירה בסמכות שיפוטו הייחודית
של ביה"ד הרבני והוכחה לכך כי ביום 23/04/02 הגישה התובעת בשמה ובשם הילד שתי בקשות לביה"ד הרבני .

7.     דיון

א.     סלע המחלוקת הוא האם ניתן לראות בהסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין,
על סעיפיו השונים ובמיוחד הסעיף הקובע תניית שיפוט ייחודית לביה"ד הרבני ,
כמחייב והאם בכך קנה ביה"ד הרבני סמכות עניינית לדון בתביעה .

ב.     ראשית, מן הראוי לציין כי ידועה מגמת הפסיקה בדבר כיבוד הסכמים, והחובה
לפעול בהתאם למוסכם מרגע שניתנה ההסכמה .
ביטול ההסכם יתכן רק על פי העילות המוכרות לביטול הסכם. במקרה דנן, התובעת
כפרה בתוקפו של ההסכם וטענתה נבדקה ע"י בית הדין הרבני אשר פסק כי ההסכם
תקף. לפיכך איני מוצאת מקום לחלוק על פסיקת ביה"ד הרבני בנקודה זו. מכל
מקום הסמכות לתקיפת ההסכם הנה לבית הדין הרבני בלבד.

ג.     לעניין טענת התובעת, כי לא ידעה על כוונת הגשת תביעת גירושין מצד הנתבע וכי
אילו ידעה על כוונה זו ספק אם הייתה חותמת על הסכם כגון דע. מלשון ההסכם ואף מכותרתו בראשיתו עולה, כי המדובר ב"הסכם גירושין" ואף מן העניינים הנדונים בו נראה כי אף אילו נכונה טענת התובעת ובמועד חתימתה על ההסכם לא ידעה על דבר הגשת תביעת הגירושין, הרי שהיה עליה להעלות בדעתה דבר זה . עם זאת, איני נדרשת להכנס להלכות ליבם של הצדדים ולגבי החלטתי בעניין זה אין נפקא מינא באם ידעה התובעת על הגשת תביעת הגירושין , באם לא .

ד.     לעניין טענת התובעת בדבר אי חיוב הקטין בהסכם הנכרת ע"י הוריו ,מחמת אי היות
הקטין צד להליכים מבחינה מהותית, הרי שטענה זו גם אם יכולה להיות על פניה נכונה , הרי במקרה דנן סבורה אני כי אינה חלה. התובעת והנתבע הסכימו בדבר מזונות הקטין ואף הסכמתם קיבלה תוקף של פסק דין בביה"ד הרבני . כן מעל לכל עלינו לזכור כי עסקינן בקטין בן כ- שנתיים ואין חולק כי תביעה זו או אחרת אשר מוגשת בגילו הרך של הקטין, על ידי מי מבין הוריו, אינה מבטאת את רצון הקטין מבחינה מהותית . כך אף עולה מההלכות המובאות ע"י ב"כ התובעת, על פיהן :
"תינתן לילד הזדמנות להישמע בכל הליך שיפוטי שיתנהל במישרין או בעקיפין.."
האם כוונת התובעת כי יש לשמוע דעתו של קטין בגיל זה?
על כן, ניתן אף משנה תוקף, לאי קבלת טענה מסוג זה, כאשר המדובר בקטין שהנו רך בימים ואינו עומד על דעתו לא בעת עריכת ההסכם ואף לא בעת הדיון בתביעה זו.

ה.     חוק שיפוט בתי דין רבניים קובע לעניין שיפוט על פי הסכמה (סעיף 9 האמור בטענת
     התובעת) :
"בעניני המעמד האישי של יהודים כמפורט בסעיף 51 ל"דבר המלך במועצתו של ארץ-ישראל 1922-1947" או בפקודת הירושה, אשר בהם אין לבית דין רבני שיפוט יחודי לפי חוק זה, יהא לבית דין רבני שיפוט לאחר שכל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו הסכמתם לכך."
והרי במקרה דנן, בהתאם להסכם הגירושין הביעה התובעת את הסכמתה לשיפוט ייחודי של ביה"ד הרבני . כן הביעה התובעת אף הסכמתה לשפות את הנתבע , במידה ותבצע אי אלו שינויים, בניגוד למוסכם .
אשר על כן, הנני מוצאת כי בסעיף זה יש אך כדי לחזק ההצדקה לשיפוט ביה"ד הרבני בכל הנוגע להסכם .

     ו.     אשר על כן, השאלה העיקרית אשר נותר ללבנה היא, האם חל במקרה דנן "עקרון
הסמכות הנמשכת". קרי האם מכוח ההסכמה שניתנה בהסכם הגירושין ובמיוחד
הסעיף הקובע תניית שיפוט ייחודית לבית הדין, ומתן תוקף של פסק דין על ידי בית
הדין הדתי, נותרה הסמכות להמשיך ולדון בנושא ההסכם והמזונות בידי בית הדין
הרבני.

האם חל במקרה דנן "עקרון הסמכות הנמשכת" העיקרון הוא כידוע שבמקום בו
מכריעה אחת משתי הערכאות בעניינים מסויימים תוך שימוש בסמכותה, תמשיך אותה ערכאה ותחזיק בסמכות להכרעה בהתדיינויות נוספות שהתיינהבין בעלי הדין באותם עניינים.

כלל זה של "סמכות נמשכת" מטרתו להביא להרמוניה בפעילות הכללית של מערכת השיפוט במקום שערכאה אחת דנה בעבר בנושא פלוני שהובא לפניה כדין.
ראה: בג"צ 6103/93 סימה לוי נ' בית הדין הרבני, פ"ד מח(4) 591
ע"א 3868/95 ורבר נ' ורבר פ"ד נב(5) 817
תמ"ש (ת.א.) 16749/99 פלונית נ' פלוני מיום 31.7.01.

משהותוותה גדר סמכותו של בית הדין בהסכמות הצדדים שבאו לידי ביטוי בהסכם ובמיוחד תניית שיפוט ייחודית לבית הדין הרבני, יש לגזור ממנה את גדר הסמכות הנמשכת של בית הדין הרבני. וכל זאת כל עוד ההסכם בתוקף ולא יבוטל.

8.     אשר על כן, אני קובעת כי סמכות השיפוט במקרה דנן נתונה לבית הדין הרבני ולפיכך
התביעה נדחית.

9.     הנני מחייבת את התובעת בהוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חזרה מהסכם גירושין

  2. שינוי תניה בהסכם גירושין

  3. סעיף שיפוי בהסכם גירושין

  4. תניית שיפוט בהסכם גירושין

  5. תביעה לאכיפת הסכם גירושין

  6. עילות לביטול הסכם גירושין

  7. מזונות קטין - הסכם גירושין

  8. ביטול סעיפים בהסכם גירושין

  9. פיצויים על הפרת הסכם גירושין

  10. חתימה על הסכם גירושין תחת לחץ

  11. עורך דין לענייני הסכם גירושין

  12. הסכם גירושין - החזרת תכשיטים

  13. כינוס נכסים לביצוע הסכם גירושין

  14. הסכם גירושין להתחמקות מפני נושים

  15. ביטול הסכם גירושין - סמכות עניינית

  16. ביטול זכות שימוש בדירה לפי הסכם גירושין

  17. חלוקת כספים ממכירת דירה לפי הסכם גירושין

  18. הסכם הגירושין - חלוקת מחצית הפנסיה לגרושה

  19. תביעה לתשלום פיצויים מוסכמים בהסכם גירושין

  20. תוקף ונפקות הסכם העברת הזכויות בדירה במסגרת הסכם הגירושין

  21. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון