תביעה לביטול הסכם ממון

להלן פסק דין בנושא תביעה לביטול הסכם ממון:

פסק דין

1.     הנתבעים הינם הוריה של התובעת.

2.     התביעה הינה תביעה כספית על סך 121,133 ₪.

3.     ביום 10.9.96 הגישו הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") ושתיים מבנותיו, אחיות התובעת, תביעה לביטול הסכם ממון כנגד הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת") והתובעת.

4.     ביום 13.4.97 ניתן תוקף של פסק דין להסכם שנחתם בין התובעת לבין אביה - הנתבע, ולבין אמה - הנתבעת. (להלן: "הסכם א'" ו/או "פסק הדין").

     בהסכם נקבע: -

א.     הסכם הממון, אשר נחתם בשנת 1990 בין הנתבע והנתבעת, אם התובעת, יבוטל.

ב.     הדירה תמכר באמצעות ב"כ הצדדים להסכם א', כאשר התמורה ממכירתה, לאחר תשלום חובות עד סך של 46,000 ₪ תחולק באופן הבא:
     3/6 לנתבעת 2 - אם התובעת.
     2/6 לנתבע 1 - אב התובעת.
     1/6 לתובעת.

5.     הדירה נמכרה ביום 5.3.98 לקונים אשר קבלו את החזקה בדירה כבר ביום 15.4.98, תמורת סך השווה בשקלים ל-110,000 דולר ארה"ב.

6.     טענות התובעת

א.     לטענת התובעת, עם חתימת ההסכם החלה בחיפוש אחר קונה ואולם הנתבעים (להלן: "ההורים") לא שתפו עמה פעולה.

     לטענתה, ב"כ ההורים דאז התעלמה מתוצאות פסק הדין וכך, ב-24.2.98 נערכה טיוטת הסכם מכר (להלן: "הסכם המכר") שיועד לחתימה למחרת היום.

ב.     את הסכם המכר הסופי קבלה התובעת לידיה רק כשלושה חדשים לאחר מכן, ב - 18.5.98, וממנו למדה כי הדירה נמכרה ב-5.3.98 לצד ג', תמורת 110,000 דולר ארה"ב, וכי החזקה בדירה נמסרה לרוכשים ב - 15.4.98, דהיינו חודש לפני שקיבלה התובעת לידיה את ההסכם.

ג.     ביום 1.6.98 פנו ב"כ התובעת לב"כ הנתבעים דאז ודרשו ממנה את חלקה של התובעת בתמורה, 1/6 מסך התמורה, בהתאם להסכם.

ד.     יומיים לאחר מכן התקבלה תגובת ב"כ ההורים דאז, לפיה מרבית התמורה שולמה ישירות להורים, לא באמצעותה, ובניגוד להסכם המכר, ולפיכך אין באפשרותה לשלם לתובעת את חלקה ממכירת הדירה.
     לא הועילו פניות בא כוחה אל ב"כ קוני הדירה, ולאחר חילופי מכתבים בין הצדדים הוגשה בקשה לבית משפט זה לאכיפת הסכם א' אשר, כאמור, קבל תוקף של פסק דין. ההחלטה בבקשה הולידה כתב תביעה זה.

ה.     עוד טוענת התובעת, כי עד היום לא קיימו הנתבעים את הוראות הסכם א' (פסה"ד מיום 13.4.97) ואף נקטו בפעולות אשר מטרתן הכשלתו, תוך מניעת העברת חלקה של התובעת לידיה.

ו.     לטענת התובעת, הפרו הנתבעים מצד אחד, וקוני הדירה מצד שני, את הסכם המכר, אשר היה, בין היתר, חוזה לטובת צד ג' ואשר הסדיר מפורשות את העברת התמורה לידי ב"כ ההורים דאז ואמור היה להבטיח את קיום פסק הדין.

ז.     לטענתה, יש לחייב את הנתבעים להעביר לידיה סך של 1/6 מ-110,000$, נכון ליום 15.4.98, המועד בו קבלו הקונים את החזקה בדירה, דהיינו - סך של 68,346 ₪ בצירוף הפרשי רבית והצמדה עד ליום התשלום בפועל.

ח.     ולבסוף טוענת הנתבעת כי סעיף 8א' להסכם המכר קובע כי סעיף 5 מהווה תנאי יסודי והפרתו תביא לפיצוי מוסכם בסך 10,000$. לטענת התובעת הסכם המכר הופר ע"י ההורים- המוכרים והקונים ולפיכך זכאית לפיצוי הסך הנ"ל.

7.     טענות הנתבע

א.     באשר לטענת התובעת בדבר חוסר שיתוף פעולה מצד ההורים בניסיון למצוא קונה לדירה, טוען הנתבע כי התובעת כלל אינה צד להסכם המכר.

ב.     לעניין העברת התמורה ישירות מאת הקונים להורים, טוען הנתבע כי היה זה אילוץ של הבנק למשכנתאות, אשר לא אפשר העברת התמורה לעוה"ד של ההורים דאז וחייב את העברת התמורה לידי המוכרים בעצמם.

ג.     לטענת הנתבע, לאחר קיזוז הוצאות הדירה, אשר היה גבוה מ-46,000 ₪ - הסכום המקסימלי לכיסוי חובות הדירה מכספי התמורה, כפי שנקבע בהסכם א' - חלקה של התובעת מגיע לסך של 57,240 ₪.

ד.     באשר לאי קיום פסק הדין, טוען הנתבע, כי עובר לחודש 11/98 הוסכם בין התובעת לבינו כי תמיכתו בתובעת וסיועה לה יהוו תמורה לחלקה בדירה.

הסכמה זו הושגה לאחר שבית התובעת, על תכולתו, נשרף כליל, והיא נזקקה לעזרת הנתבע.

לטענת הנתבע, התובעת גרה אצלו משך 4 חודשים, בהם דאג לכלכלתה ולכלכלת ילדיה. עוד טוען כי השתתף ברכישת קרוואן עבורם ופריטים בסיסיים.

ה.     עוד טוען הנתבע, כי עד לחודש 10/99 ספק עבור משפחתה של התובעת מצרכי מזון מדי חודש.
לטענת הנתבע התשלומים הללו שולמו כנגד חלקה של התובעת בדירה, והינם עולים על שווי חלקה בדירה.
לטענתו, הראיה להסכמתה של הנתבעת היא שתיקתה בעניין ואי הכחשתה שקבלה את הכספים הנ"ל.

ו.     עוד טוען הנתבע, כי בשל סירובו לסייע לתובעת בתשלום על סך 40,000 ₪ איימה עליו התובעת בפנייה לבית המשפט.

8.     טענות הנתבעת

א.     הנתבעת מכחישה את טענת התובעת באשר לאי שיתוף פעולה מצדה בחיפוש אחר קונה לדירה.

ב.     באשר לחלוקת התמורה טוענת הנתבעת כי קבלה מהנתבע עבור חלקה בתמורה סך של 45,000 דולר בשקלים בשני תשלומים.

ג.     הנתבעת כופרת בחבותה כלפי התובעת וטוענת כי קבלה רק סך של 45,000 דולר, המהווה את חלקה בתמורה על פי פסק הדין, ואין לה כל ידיעה לגבי כספים נוספים אשר לטענת התובעת נתקבלו.

ד.     באשר לתביעה לפיצויים המוסכמים אשר נקבעו בהסכם המכר טוענת הנתבעת לדחייה על הסף.

דיון
     
9.     נטל ההוכחה
     
טענת הנתבע היא מסוג "הודאה והדחה".

דהיינו, הנתבע מודה כי אכן לתובעת קמה הזכות לקבל 1/6 מהתמורה שנתקבלה ממכירת הדירה. ואולם, לטענתו - הוסכם בין התובעת לבינו כי התובעת תוותר על חלקה בתמורת הדירה מכיוון שהנתבע סייע לה כלכלית לאחר שביתה נשרף.

בנסיבות אלה, "מתהפך" נטל ההוכחה ועובר לנתבע.

ראה לעניין זה:
ד"ר זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה ששית, סעיף 257.
     
כלומר - על הנתבע להוכיח טענתו כי התובעת ויתרה על חלקה בתמורה, או כי נעשה קיזוז כדין.

10.     טענת ההסכמה לקיזוז חלקה של התובעת בתמורת הדירה

טענת ההסכמה של ויתור התובעת על חלקה בתמורה הועלה לראשונה בכתב ההגנה מטעם הנתבע.

הנתבע העלה שני מועדים, סותרים, בהם לטענתו בוצע הקיזוז. האחד, כעולה מכתב ההגנה היה בסמוך לחודש נובמבר 1998 - עת נשרף בית התובעת.
השני, העולה בתצהיר עדותו, היה עוד קודם לכן, במועדים אשר קדמו למועד ההסכם ופסה"ד.

אני דוחה את טענת הנתבע, לפיה סכומים אשר שולמו במועד מוקדם להסכם מתקזזים "בהסכמה" עם סכום אשר עדיין לא נקבע, והמתייחס לתקופה הקודמת להסכם א'.

לא זו אף זו, הנתבע טוען לסכומים שונים אותם נתן לתובעת לכלכלתה. כך, בכתב ההגנה טוען הנתבע כי מימן את צרכי התובעת בסך 2,000 ₪ לחודש. לעומת זאת, בתצהיר עדותו הראשית טוען הנתבע לסכום של 3,000 ₪ בחודש.

ואולם, מעל לכל, דין טענת הקיזוז להידחות, באשר הינה טענה בע"פ כנגד מסמך. הנתבע לא הצליח להוכיח טענתו, לפיה הסכימה התובעת לוותר על חלקה בתמורת הדירה כנגד סיוע הנתבע לה.

אף אם אקבל את הטענה לפיה הסכמה כזו שבע"פ יכול שתגבר על הסכם בכתב, הרי שאין בפני ראיה לפיה הסכמה כזו ניתנה בדרך כלשהי.
כך, בתצהירה, אשר לא נסתר, כופרת התובעת בטענת הנתבע. (ר' סעיפים י' ו-טז לתצהיר התובעת).

גם בחקירתה הנגדית שבה התובעת ומצהירה כי אין במגוריה עם ילדיה אצל הנתבע משום ויתור על חלקה בתמורת הדירה, אשר עוגן בהסכם:-

"ש. היתה לנו פגישה בבית קפה קפולסקי והצעת לי לממן לך לימודי נהיגה ולממן לך את שכ"ט עו"ד ובתמורה תבטלי את התביעה?
ת. נכון. אמרתי שאפשר להגיע לפשרה. לא אמרתי שנוותר על התביעה.
ש. נכון. פניתי אלייך במטרה לשבת ולשוחח ולנסות להגיע לפשרה. ולנסות אולי, משהו שלא התאפשר אצלך בשום פנים ואופן.
ש. אם אז היית מוכנה תמורת תשלום שכ"ט של 6,000 ש"ח לנסות ולפתור את הבעיה האם את אומרת שנשרף לך הבית ונתתי לך אינסוף כספים ובאת לגור אצלי, לא ייתכן שעבור תמורה כ"כ גדולה שנתתי לך את לא צריכה לוותר לי?
ת. זו בושה מצדך לרשום בכתב ההגנה שבתמורת זה שהלנת את בתך ואת הנכדים שלך אז תבקש על זה כסף. ולא דברנו על זה שבתמורה ל - 1/6 שלי בבית….
יש פס"ד שמגיע לי 1/6. אתה רשמת את ה-1/6 על שמנו, כך שזה מגיע לי. וכל מה שמסביב לא קשור…"
(ר' פרוטוקול הדיון מיום 20.3.02, עמ' 5-6)

גם מתמלול שיחת הטלפון שנערכה בין הצדדים, שהציג הנתבע לביהמ"ש, עולה כי התובעת לא היתה מעוניינת לגור בבית הנתבע לאחר שנשרף ביתה.

לפיכך, תמוהה טענת הנתבע, לפיה במעבר התובעת לבית הנתבע ובסיועו לה היה משום ויתור על זכותה לתמורת הדירה.

עוד טוען הנתבע, בסיכומיו, כי מתשובות התובעת בחקירתה ניתן ללמוד כי קבלה ממנו כספים למטרות שונות בתקופות זמן שונות.
ואולם, אין בעובדה זו, גם אם נכונה היא, כדי להעלות או להוריד מטענת הנתבע לקיזוז, כאשר הסכומים המדויקים לא הוכחו, ולא הוכח כי התובעת הסכימה לקיזוז.

בחקירה הנגדית הודה הנתבע כי, אף אם לא היתה התובעת מוותרת על חלקה בתמורת הדירה היה מאפשר לה מקום מגורים מתוקף היותה בתו.

"ש. כשהזמנת אותה לגור אצלך - חשבת הלאה שזה יסגור מה שאתה חייב לה?
ת. לא. אבל הבת שלי לא הסכימה לוותר עוד לפני כן. וכשקרה מה שקרה סיכמתי איתה, בכל מקרה הייתי נותן לה לגור בכיף.
זו הבת שלי ואני אחראי לה ...ואז כשהיא באה לגור אצלי סיכמנו שאדאג לה לכל השאר ובזה יגמר כל הסיפור בינינו.
ש. התנית זאת?
ת. לא
ש. אם לא היתה תביעה גם היית מזמן אותה?
ת. בהחלט...."
(ר' פרוטוקול הדיון מיום 31.5.01 עמ' 5)

לפיכך, הטענה כי נעשה "קיזוז" של חלקה של התובעת בכספי התמורה במתן מקום מגורים לה ולילדיה נדחית.

משהגעתי למסקנה, כי דין טענת הקיזוז להדחות, אין אני מוצאת מקום לדון בסכומים בהם סייע הנתבע לתובעת, אם בדרך של סיוע במגורים וכלכלה ואם בדרך של השתתפות בקניית הקרוואן, כלי בית ותיקון רכבה, מה גם שכאמור, הסכומים המדויקים לא הוכחו.

11.     טענת הנתבע כי התובעת אינה צד להסכם המכר     

מקובלת עלי טענת הנתבע כי התובעת אינה צד להסכם המכר למרות שקיום החוזה אמור היה לפעול גם לטובתה.

האם החוזה הינו חוזה לטובת צד ג'?

המבחן לקביעת חוזה כחוזה לטובת צד ג':-

"הצדדים מתנים שצד שלישי, שאינו מעורב בעצמו ביצירת החוזה, יהיה זכאי לא רק לקבל את הביצוע המובטח אלא אף לדרוש אותו בשמו שלו. זהו תחום החוזים לטובת אדם שלישי."
(ר' גבריאלה שלו, דיני חוזים, מהדורה שניה, עמ' 430)

חוזה כזה הוא חוזה בו קמה התחייבות של צד אחד כלפי צד שני לטובת אדם שלישי, אשר אינו צד לחוזה.

במקרה שבפניי, התובעת הינה אדם שלישי, זר לחוזה, אשר עשויה היתה לצאת נשכרת מתוצאות הסכם המכר, אף שלא היתה צד לו, על אף שהטבתה אינה אחת ממטרות החוזה.
תוצאה זו תוארה בספרות כ"פעולת רפלקס" - הנאה של צד ג' הנגרמת כתוצאה מהקרנה עובדתית של החוזה, אך לא כתוצאה של הפעלת רצון הצדדים. מהאמור לעיל עולה כי בהקרנה עובדתית זו אין כדי להקנות לצד ג' זכות אכיפה בדין.
(ר' גבריאלה שלו, שם, עמ' 435).

לפיכך, מקובלת עלי טענת הנתבע כי אין לתובעת זכות עמידה בכל הקשור לחוזה המכר, ולפיכך אין היא יכולה לתבוע את קיומו, או פיצויים בגין הפרתו.

יוטעם, כי בקשת התובעת לצרף את הרוכשים כנתבעים נוספים - נדחתה (ר' החלטה מיום 17.2.01 בש"א 3766/00).

הנה כי כן, התובעת אינה צד לחוזה אך טובתה בהתקיים הסכם המכר, שהרי הסכם המכר כמוהו כתנאי לקיום הסכם א' אשר קבל תוקף של פסק דין.
לפיכך, הטענה כי אין התובעת צד להסכם המכר מתקבלת ולפיכך התביעה לפיצויים בגין הפרתו נדחית. עם זאת זכאית התובעת לחלקה בתמורה באשר הינה צד להסכם א', אשר ניתן לו תוקף של פס"ד.

12.     ה"אילוץ" - תשלום ישיר למוכרים ולא לב"כ המוכרים

הנתבע הודה כי מחצית התמורה ממכירת הדירה הועברה לידיו, ולא לב"כ דאז, וזאת בניגוד להסכם המכר.
על הנתבע הנטל להוכיח כי היה זה "אילוץ" של הבנק למשכנתאות, כפי טענתו בכתב ההגנה ואולם הנתבע לא הצביע על ראשית ראיה לכך.
לא זו אף זו, הנתבע הודה כי עשה בכספים הללו כבשלו, וכך העיד:-

"כן. לקחתי את הכספים אלי למימוש מה שאני רוצה."
(ר' פרוטוקול הדיון מיום 31.5.2001, עמ' 7, שורה 8)     
     
הנה כי כן, הנתבע קבל מעבר לחלקו בתמורה (מחצית במקום שליש) ובמקום להעביר את חלקה של התובעת לידיה, בחר להחזיק בחלקה ולעשות בו שימוש כבשלו.

13.     "שתיקת התובעת"     

טענת הנתבע, כי התובעת "שתקה" בתקופה בה גרה אצלו עם ילדיה, ובכך ויתרה על התשלום המגיע לה, אינה יכולה לעמוד.
אף אם בתקופה הנידונה לא נקטה התובעת בפעולות משפטיות כלשהן להביא למימוש זכויותיה, הרי שאין בכך כדי לחסום את דרכה בעתיד, עד לתקופת התיישנות עפ"י חוק.

14.     כיסוי חובות בגין אחזקת הבית - בסכום גבוה מ-46,000 ₪
          
טוען הנתבע, כי הוצאות הדירה, אשר שולמו מכספי התמורה בטרם חולקה, הגיעו לכדי 48,562 ₪ ולפיכך חלקה של התובעת בתמורה, 1/6 מכספי התמורה, נמוך מהסכום אשר נתבע.
סעיף 6 להסכם א', כאמור, קבע סך של 46,000 ₪ לכיסוי חובות בגין הוצאות הבית ולא מעבר לכך. כאמור, הסכם זה אושר וקיבל תוקף של פסק דין.
סיפת הסעיף הנ"ל קובעת כי כל חוב מעבר לסך הנ"ל ישולם מחלקה של הנתבעת, ועל כך הסכים הנתבע בחקירתו. (ר' פרוטוקול הדיון מיום 31.5.01, עמ' 6, שורות 2-5 ושורות 12-11).

בנוסף, עדות הנתבע, לפיה שילם חלק מהסכומים בפועל בנוסף למה ששילמה ב"כ דאז, אינה מתיישבת עם מכתבה של האחרונה באשר לתשלומי הוצאות הבית.
עוד יש לציין, כי הנתבע לא צירף אסמכתאות כלשהן לתשלום הסכומים הנ"ל, על אף, שכפי טענתו, אלה מצויות בידיו.

הסכומים ששלם הנתבע בגין הוצאות אחזקת הבית, אם בכלל, אינם רלוונטיים לענייננו, באשר הוסכם בין הצדדים על סכום קצוב. הסכמה זו, כאמור, קבלה תוקף של פסק דין וכל חריגה כספית ממנה אינה יכולה לעמוד לחובת התובעת.
לפיכך, טענת הנתבע באשר לסכום החוב שיש לקזז מחלקה של התובעת - נדחית.

15.     חזרה ממתנה בגין התנהגות מחפירה

בסיכומיו מעלה הנתבע טענה חדשה של חזרה ממתנה עקב התנהגות מחפירה מצד התובעת.
מבלי לרדת לשורש טענותיו יצוין כי המדובר בהרחבת חזית שלא כדין. טיעון זה, אשר לא בא זכרו בכתבי הטענות דינו להדחות.

16.     הגנת הנתבעת
     
     הנתבעת הגישה כתב הגנה מטעמה ביום 23.4.02.
בדיון הראשון שנתקיים בתיק שבפניי לא נכחה הנתבעת אלא הגיעה מיד לאחר שנסתיים, אז הודע לה התאריך לדיון הבא, אליו לא התייצבה.
לדיון לאחר מכן, בו התייצב בעלה בשמה של הנתבעת, נקבעה ישיבת הוכחות. באותו מעמד הודיע בעלה לביהמ"ש בשמה כי אין לנתבעת כל קשר לסכסוך, וכי אין בכוונתה להתייצב לדיונים נוספים, ככל שאלה יתקיימו.

אף, שעקרונית, זכאית התובעת לעתור לפס"ד בהעדר התייצבות או הגנה מטעם הנתבעת, הרי לגופו של עניין אין מקום לחייב את הנתבעת בחיוב כלשהו, שהרי אין מחלוקת כי הנתבעת קיבלה את חלקה על פי הסכם א' (פסה"ד) דהיינו מחצית, ואילו הנתבע הוא זה שקיבל לידיו את חלקה של התובעת (3/6 במקום 2/6) בתמורת הדירה, וע"כ עליו בלבד מוטל החיוב להשיב לתובעת את חלקה (1/6).

17.     סוף דבר

נדחות כל טענות הנתבע באשר לקיזוז חלקה של התובעת בתמורת הדירה ויש לקבל את התובענה, ככל שמתייחסת לתמורת הדירה.
התביעה לפיצויים מוסכמים נדחית.

אין מקום לחייב את הנתבעת בסכום כלשהו.

18.     החישוב האריתמטי

כאמור בכתב התביעה - 1/6 מסך 110,000 דולר היו ביום 15.4.98 שוות לסך 68,346 ₪.
     מהסך הנ"ל יש להפחית את חלקה היחסי של התובעת בהוצאות 1/6 X 46,000 = 7666, ובסה"כ היה עליה לקבל 60,680 ₪.

19.     פסיקתא

א.     התביעה כנגד הנתבעת מס' 2 נדחית.

ב.     הנתבע מס' 1 ישלם לתובעת סך 60,680 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כדין מיום 15.4.98 ועד התשלום בפועל.

ג.     בנוסף ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון