שיתוף בחובות בין בני זוג

עיקר הדיון במטאריה של שיתוף בני-זוג בחובות בשאלה, באילו חובות אין לחייב את בן-הזוג השני לשאת מכוח חזקת השיתוף בחובות. הפסיקה הכירה במספר קטגוריות שאינן בגדר חובות משותפים של בני-זוג: חוב שנוצר בהפרת נאמנות, כדוגמת הוצאות כספיות של הבעל להחזקת מאהבת. חוב שנוצר בגין רכוש פרטי נפרד, שלא חלה עליו חזקת השיתוף. חוב שנוצר בגין מעשה עבירה של אחד מבני-הזוג. חוב שנוצר בגין פעולה קניינית חדשה לאחר הפירוד בין בני-הזוג. חוב שנוצר בגין פעולה אישית מובהקת של אחד מבני הזוג, שאינה קשורה למערכת החיים המשותפת. חוב שהינו תוצר של פעולה חריגה מפוקפקת של בן הזוג כדוגמת מניפולציה כספית. להלן פסיקה בנושא שיתוף בחובות בין בני זוג: ע"א 677/71 דוד נ' דוד פ"ד כו (2) 457. ע"א 5598/94 נניקשווילי נ' נניקשווילי פ"ד מט (5) 164. ע"א 4442/97 עמית נ' עמית פ"ד נד (4) 625, 629. ע"א 1967/90 גיברשטיין נ' גיברשטיין פ"ד מו (5) 661, 665. הרשימה הנ"ל אינה רשימה סגורה. העקרון השולט, חזקת השיתוף בחובות סוייגה לחובות שנעשו בדרך הרגילה בחיי השיתוף של בני-הזוג. להלן פסק דין בנושא שיתוף בחובות בין בני זוג: פסק דין חלקי 1. הצדדים הינם בני-זוג שנישאו ב- 15.8.71 וחל עליהם המשטר הרכושי של "הלכת השיתוף". 2. הבעל, אחיו ושני הוריו היו בעלי המניות בחברת "סריגי ציביאק בע"מ" (להלן: "החברה המשפחתית"). הבעל החזיק ב- 25% מהמניות בחברה. 3. הבעל חתם כערב לחברה המשפחתית לטובת מבני תעשיה להשכרה באריאל בע"מ. הערבויות ניתנו ע"י הבעל ב- 1.1.88 (ראו ת/1 - ת/4). החברה המשפחתית נקלעה לקשיי מימון, וניתן צו לפירוקה ב- 3.12.89. 4. הבעל טוען, שכתוצאה מהערבויות האישיות שנתן לחברה המשפחתית הצטבר בחוב סך 450,000 ₪. הבעל מבקש להחיל את הלכת השיתוף על החובות, ולחייב את האשה במחציתן לפי לוח סילוקין שיקבע בהוצאה לפועל. 5. עוד עתר הבעל להצהיר על בטלות העברת מחצית זכויות בדירת מגורים ברח' טבנקין 26ת"א הידועה כגוש 6623 חלקה 696/1 (להלן: "הדירה") ע"ש האשה, באשר ההעברה נעשתה למראית עין כדי להבריח רכוש מנושים. העברת הזכויות הושלמה במרשם המקרקעין ב- 15.8.99, כ- 4 חודשים לפני שהוצא צו פירוק לחברה המשפחתית. 6. סעדים אלה הם עיקרה של התביעה, בה נתבעו גם סעדים בעניין רכב, מיטלטלין ופירוק שיתוף. 7. נתחיל דיונינו בסוגיה של חזקת השיתוף בחובות. עוד בע"א 446/69 לוי נ' גולדברג פ"ד כד (1) 813, 820 אמר השופט ברנזון: "הצדק דורש... שבן זוג אינו יכול... להיות רק הנהנה מהשותפות... בנכסי המשפחה, מבלי לשאת גם בעול החובות שנעשו בייצור או ברכישת הנכסים או בהוצאות השוטפות של המשפחה". בית המשפט הכיר כי שיתוף בנכסים צריך להיות מלווה גם באחריות לחובות באשר בנכסי המשפחה נכללים גם נכסים שליליים. 8. בע"א 633/71 מסטוף נ' מסטוף פ"ד כו (2) 569, 571 הוסיף בית המשפט: "בשותפות כללית, האחריות לחובות גם היא כללית וחלה על כל החובות שנעשו ברכישת נכסי המשפחה ובניהולם וכן לקיום חיי המשפחה ולקידום האינטרסים שלה. בשותפות מוגבלת החבות מקבילה לזכות: האחריות... קיימת רק לחובות שנעשו בדרך הרגילה בקשר עם אותו רכוש השייך לשותפות, ויש לפרוע אותם מתוך אותו רכוש לפני שאחד מבני-הזוג יוכל לזכות בחלקו בהם". 9. בע"א 677/71 דוד נ' דוד פ"ד כו (2) 457, 462-461 פיתח בית-המשפט את חזקת השיתוף בחובות, וקבע: (א) כאשר חלה חזקת השיתוף בנכסים מצטרפת אליה חזקה משלימה, וזו חזקת השיתוף בחובות. (ב) כאשר השותפות בין בני-הזוג היא כללית - אין לדרוש מבן-הזוג יותר מאשר להוכיח כי הוא חייב כספים ומה שיעור החוב. חזקה על החובות שהם משותפים. נטל ההוכחה על בן-הזוג הטוען כי חוב מסוים יוצא מכלל החובות המשותפים. 10. מידת ההוכחה הנדרשת כדי לסתור את חזקת השיתוף בחובות היא של נטית מאזן הסתברויות. ראו: ע"א 1967/90 גיברשטיין נ' גיברשטיין פ"ד מו (5) 661, 665. ע"א 5598/94 נניקשווילי נ' נניקשווילי פ"ד מט (5) 164. 11. חזקת השיתוף החילה את חזקת השיתוף בחובות במערכת היחסים הפנימית בין בני-הזוג. שאלת חבותו של בן-הזוג, עפ"י הלכת השיתוף בחובות, כלפי נושה של בן-הזוג האחר הושארה בצריך עיון. ראו: ע"א 3002/93 בן צבי נ' סיטין פ"ד מט (3) 5. ספק אם ניתן ליצור מכללא חייב נוסף לנושה בדמות בן הזוג השני, לאור ההוראה בעניין המחאת חבות, הקבועה בסעיף 6 לחוק המחאת חיובים תשכ"ט - 1969. 12. עיקר הדיון במטאריה של שיתוף בני-זוג בחובות בשאלה, באילו חובות אין לחייב את בן-הזוג השני לשאת מכוח חזקת השיתוף בחובות. הפסיקה הכירה במספר קטגוריות שאינן בגדר חובות משותפים של בני-זוג: (א) חוב שנוצר בהפרת נאמנות, כדוגמת הוצאות כספיות של הבעל להחזקת מאהבת. (ב) חוב שנוצר בגין רכוש פרטי נפרד, שלא חלה עליו חזקת השיתוף. (ג) חוב שנוצר בגין מעשה עבירה של אחד מבני-הזוג. (ד) חוב שנוצר בגין פעולה קניינית חדשה לאחר הפירוד בין בני-הזוג. (ה) חוב שנוצר בגין פעולה אישית מובהקת של אחד מבני הזוג, שאינה קשורה למערכת החיים המשותפת. (ו) חוב שהינו תוצר של פעולה חריגה מפוקפקת של בן הזוג כדוגמת מניפולציה כספית. ראו: ע"א 677/71 דוד נ' דוד פ"ד כו (2) 457. ע"א 5598/94 נניקשווילי נ' נניקשווילי פ"ד מט (5) 164. ע"א 4442/97 עמית נ' עמית פ"ד נד (4) 625, 629. ע"א 1967/90 גיברשטיין נ' גיברשטיין פ"ד מו (5) 661, 665. הרשימה הנ"ל אינה רשימה סגורה. העקרון השולט, חזקת השיתוף בחובות סוייגה לחובות שנעשו בדרך הרגילה בחיי השיתוף של בני-הזוג. 13. בע"א 189/95 בנק אוצר החייל נ' אהרונוב תקדין עליון 99 (3) 632, הוסיפה השופטת שטרסברג-כהן פרמטר של מעורבות האשה ביצירת החוב או ידיעה על קיום החוב. לעניין זה אמרה השופטת שטרסברג-כהן: "(בפרשת נניקשווילי - י.ג.) התקבלה טענה של שיתוף בחובות שצמחו בגין נכס עסקי, בנסיבות שבהן הצטיירה תמונה של חוסר תום-לב מצד האשה, שהיתה שותפה למשא ומתן לקראת הסדר החוב, ידעה על החוב וביקשה לסכל את גבייתו". 14. וכאן אנו מבקשים להוסיף שני נדבכים נוספים לפיתוח דיני חזקת השיתוף של בני-זוג בחובות. ראשית, כאשר אחד מבני הזוג מבקש ליטול הלוואות, היוצרות ממילא חובות, לצורך תפעול עסק מפסיד, עליו ליידע על כך את בן-הזוג השני ולקבל הסכמתו, אם הוא חפץ שהחובות יוכרו כחובות משותפים. היות הנכס עסק מפסיד נותן גוון מיוחד לפרמטר זה בסוגיה נשוא הדיון. שנית, בהעדר הוראת חוק מפורשת, יש להגביל את חזקת השיתוף בחובות, יצירת הפסיקה, לשווי חלקו של בן-הזוג השני בנכסים המשותפים, שהוכרו מכוח הלכת השיתוף. יש לקרוא תנאי מכללא או להשלים חסר מכוח עקרון תום-הלב, שתוכנו ויתור בן הזוג הראשון על השיתוף, כאשר בן-הזוג השני יצר חוב, ללא ידיעת בן-הזוג הראשון, ששוויו עולה על מחצית שווי הנכסים החוסים תחת כנפי חזקת השיתוף, גם אם החוב כשלעצמו עונה על הקריטריון של חוב משותף. חזקת השיתוף נועדה לקדם מטרות בדיני המשפחה - להגן על בן-הזוג החלש, ולא להפוך את בן הזוג, ללא הסכמה מפורשת מראש, לחייב כספים מעבר לשווי מחצית הנכסים, שיכול היה להפיק מהקמתה של חזקת השיתוף. גם בדיני הירושה אין היורשים אחראים לחובות אלא בנכסים שנטלו מהעיזבון (ראו סעיפים 128-126 לחוק הירושה). 15. בע"א 4374/98 עצמון נ' עו"ד רפ (טרם פורסם) פירט השופט ריבלין את השאלות העיקריות, שיש להציב בבירור המערכת העובדתית בסוגיה זו: "מקורו של החוב, טיבו, מועד היווצרותו, מעורבות בן הזוג ביצירתו או ידיעתו על קיומו... האם מדובר בחוב אישי... האם המדובר בחובות שנעשו בדרך הרגילה הקשורה בניהולו השוטף של משק הבית או שמא נוצר החוב עקב פעולה חריגה.. האם נוצר החוב בקשר עם רכוש השייך לשותפות או שמא הוא קשור לרכוש שלגביו נסתרה דוקא חזקת השיתוף... לאילו נכסים צמחו החובות... מהו גובה החוב המשותף אל מול שווי כלל הנכסים המשותפים". 16. ומן הכלל אל הפרט. החובות שנוצרו בגין ערבויות הבעל לחברה המשפחתית אינן חובות משותפים של בני הזוג. (א) החברה הוקמה ע"י הורי הבעל עוד לפני נשואי בני-הזוג. כ- 9 שנים לאחר הנישואין קיבל הבעל במתנה מהוריו 25% מהמניות בחברה. הלכת השיתוף אינה חלה על נכס עסקי (מניות בחברה) שקיבל הבעל במתנה מהוריו. לאשה לא היו זכויות במניות, שהיו רשומות ע"ש הבעל, וממילא גם אין להפיל על האשה את מחצית החובות שנוצרו כתוצאה מערבות הבעל בהיותו בעל מניות בחברה. המניות כנכס לא נרכשו במאמץ משותף של בני-הזוג ולא הוכחה כוונת שיתוף בהן. (ב) האשה לא היתה מעורבת במתן הערבויות לחברה, ולא ידעה על קיומן. האשה העידה בעמ' 46 שורות 30-26: "הוא לא בא ואמר לי שהוא חתם שיש לו ערבויות אישיות. הוא לא התייעץ איתי לגבי עסקיו ולגבי החובות שלו... הוא לא שיתף אותי ולא שאל את דעתי שלקח את הערבויות. מעולם לא הייתי בעסק... הוא לא התייעץ איתי שלקח חובות". (ג) החברה היתה חברה מפסידה בעת מתן הערבויות של הבעל לחברה, ואם הבעל היה חפץ שהחובות יוכרו כמשותפים, במערכת היחסים הפנימית בין בני-זוג, היה עליו ליידע את האשה ולקבל הסכמתה לחתימה על ערבויות לחברה. הערבויות ניתנו ע"י הבעל ב- 1.1.88 בגין דמי שכירות והחזרי הלוואות שחבה החברה. צו פירוק לחברה ניתן ב- 3.12.89. עפ"י דו"ח חלוקת הפסדים שהגישה החברה בפירוק, החברה צברה ב- 88 הפסד מעסק בסך 3,290,188 ₪ וב- 89 הפסד מעסק בסך 2,482,772 (ראו צרופה לכתב התביעה המתוקן). א. הבעל העיד בע' 26: "ב- 1988 היות שהמפעל התמוטט והיו הרבה נושים והיה צריך כסף כדי להציל את המפעל מכרתי כל מה שיכולתי למכור". הבעל העיד בעמ' 25: "באותה תקופה אבי לא היה בארץ ולכן הוא לא חתם על שטרי החוב אלא אני ואחי. הוא (א. - י.ג.) עזב את המדינה בשנת 88". לעניין זה הבהיר א. הבעל בעמ' 26: "הפסיקו את הבניה. לקחנו הלוואות מהבנקים. החוב גדל וגדל. תוצרת לא הייתה. אני הייתי בחו"ל. קיבלתי התקף לב. הרופאים אמרו לי לתת לילדים שימשיכו לבד. נסעתי לצרפת". (ד) האינטרס של הבעל לא היה רק להגן על שווי מניותיו אלא גם להגן על אינטרסים רכושיים של משפחת המוצא שלו. היה גם רצון של הבעל לסייע לבעלי המניות האחרים, שהחזיקו ב- 75% מהמניות בחברה, ובעלי מניות אלה היו: אבי הבעל, אם הבעל ואחי הבעל. (ה) לא הוצגו נתונים על גובה החוב מול שווי כלל הנכסים המשותפים מכוח הלכת השיתוף. הנתון של שווי כלל הנכסים המשותפים שהוכרו מכוח הלכת השיתוף בין בני-זוג - חסר. 17. העברת מחצית זכויות הבעל בדירה וזכויות הבעל ברכב ע"ש האשה נעשתה למראית עין, מתוך מניע של רצון להבריח רכוש מנושים. העברה זו לא בוצעה כמתנה לאשה. (א) הזכויות שהועברו ע"ש האשה היו: מחצית זכויות בדירה, ומלוא הזכויות ברכב. הצדדים לא עירבו את בית-המשפט ולא ביקשו את אישורו לעיסקאות. העיסקאות לא היו במסגרת הסכם גירושין או עקב פרוץ סכסוך. הצדדים חיו בשלום בית ותחת קורת גג אחת עד 21.8.94. (ב) נחתמו תצהירי העברה בעיסקת הדירה . בתצהיר האשה מ- 10.7.89, שנערך כ- 5 חודשים לפני מתן צו פירוק לחברה המשפחתית, נאמר: "ברצונו של בעלי להעביר על שמי את חלקו בדירה... לא נתתי לבעלי ולא אתן כל תמורה... ואף נמשיך לגור בה (בדירה - י.ג.) ביחד". מילולית, אין זכר בתצהיר - במסמך היסוד של העיסקה - לכוונת הבעל לתת לאשה את מחצית זכויותיו בדירה במתנה. להערכת הבעל שווי הדירה כ- 600,000 דולר. התוספת "ואף נמשיך לגור בה" אף היא משתלבת, כפי שיוסבר, עם גרסת הבעל, שההעברה היתה למראית עין. (ג) אבי הבעל העיד בעמ' 27: "גם אורי וגם דוד (שני האחים, שהיו בעלי מניות בחברה המשפחתית - י.ג.) העבירו את חלקם בדירה (בדירות המגורים שלהם - י.ג.) ע"ש הנשים". העברות אלו בוצעו ע"י שני האחים, שהיו בעלי מניות בחברה, לעת שהחברה המשפחתית נקלעה לקשיים כספים, ובסמוך למתן צו לפירוק החברה. העברות אלו נעשו כפי הנראה בעצה אחת בין שני האחים. (ד) האשה העידה בעמ' 42: "באותה תקופה 89, חיינו חיי נישואין מאושרים והיינו משפחה ולא עלה על הדעת שניפרד או פעם, ומכאן עולה שאם היינו במצב גירושין או סכסוך לא היה מעביר על שמי. לא היתה כוונה... בתקופה שהוא העביר את הדירה ... הוא גם הבריח רכוש לחו"ל. את מה שלא יכול היה להבריח לחו"ל הוא הבריח ע"י העברת הבעלות על שמי... הדירה היתה רשומה בחלקים שווים" (ע"ש שני בני-הזוג - י.ג.). עוד העידה האשה בעמ' 47: "ש: מאיפה את יודעת שהוא העביר לך את דירה מפחד נושים? ת: הוא ברגע אמת בא ואמר לי... היה רגע אמת שהוא הבריח את כספיו לחו"ל". (ה) ב- 4.7.89, כ- 6 ימים לפני חתימת תצהירי העברת מחצית זכויות הבעל בדירה ע"ש האשה, האשה הגישה תובענה כנגד נושה הבעל, ובה עתרה להצהיר שמחצית תכולת דירת המגורים בבעלותה. עוד ציינה האשה בתובענה שבוצע עיקול בדירת המגורים, והוצאו פריטי תכולה מעוקלים (ראו נ/3). האשה הצהירה בבית הדין הרבני: "הבעל העביר הדירה על שמי כדי לברוח מנושים... במידה ויוכיח את עצמו כבעל וכאבא אפשר ללכת על כיוון של החזרת הדירה" (ראו מוצג ת/8). האשה העידה בבהירות ובפירוט על העיסקאות ולא ציינה שהיתה כוונה של הבעל לתת לה את חלקו בדירה ואת זכויותיו ברכב במתנה. (ו) אין המדובר בפריט רכושי בודד שרשם הבעל ע"ש האשה בסמוך לפירוק החברה המשפחתית. האשה העידה בעמ' 43: "הוא (רכב ב.מ.ו. שהיה רשום בבעלות הבעל - י.ג.) הועבר על שמי בשנת 89... מאותה סיבה של הברחת רכוש מנושים. מאותה סיבה שהבריח כספים גדולים לחו"ל. מה שלא יכול היה להבריח לחו"ל הוא העביר על שמי בישראל. ש: גם לגבי הרכב אין לך מסמך שהועבר לך במתנה נכון? ת: כן. דין העברת הרכב כדין העברת מחצית הזכויות בדירה. העברה זו היתה למראית עין. (ז) משקלן המצטבר של הראיות שהוצגו: התבטאויות הצדדים, התנהגותם ונסיבותיה של העיסקה - מוכיחים שהבעל, שנרדף ע"י נושים והפסיד את עיקר רכושו העיסקי, לא התכוון ליתן את שאר רכושו שנותר לפליטה במתנה לאשה, אלא להעביר את זכויותיו במחצית הדירה וברכב למראית-עין ע"ש האשה. ההעברה של הזכויות בדירה וברכב לא היתה אמיתית אלא למראית עין כדי להבריח רכוש מנושים. בני הזוג חיו בשלום בית, המשיכו להתגורר בדירת המגורים ולהשתמש ברכב, ולא היתה ביניהם במועד הקובע כל כוונה אמיתית ליצור יחסים משפטיים של חוזה מתנה. לענין הסכם למראית עין ותוצאותיו, ראו: ע"א 630/78 ביטון נ' מזרחי פ"ד לג (2) 580. ע"א 4015/95 פקיד השומה נ' ברזני פ"ד נב (2) 269. ע"א 1780/13 בנק המזרחי נ' אולצ'ק פ"ד נ (2) 41, 44. (ח) גם בית המשפט המחוזי בפסק דינו בתביעת המזונות קבע בעמ' 42-41: "עוד הוכח כי הן הרכב והן הדירה שהיו בבעלות בני-הזוג הועברו בשלב מסוים על שמה של התובעת. פעולות אלו לא נעשו אלא לצורך הסוואת פעילותו העיסקית ורכושו של הנתבע מאחורי אשתו, וזאת כנראה מחששו מפני נושים שונים... יש בהן כדי ללמד על אישיותו של הנתבע וכוונתו לעוות את המציאות לפי צרכיו". 18. הסכם למראית עין דינו בטלות מעיקרא, ואינו דורש הליך של מתן הודעת ביטול. 19. סוף דבר. הנני מורה כדלקמן: (א) התביעה בעניין החובות - נדחית. (ב) העברת זכויות הבעל בדירה הידועה כגוש 6623 חלקה 696/01 ע"ש האשה (מחצית הזכויות בדירה) - בטלה, בהיותה למראית עין. מוצהר בזה שהבעל והאשה הם הבעלים במשותף בדירה הידועה כגוש 6623 חלקה 696/1. העתירה לפירוק שיתוף בדירה תידון במועד הישיבה הבאה. (ג) בעניין תכולת הדירה המשותפת ניתנו הוראות בהסכמה בעמ' 45 לפרוטוקול. (ד) מוצהר בזה שרכב ב.מ. וו מס' רשוי 1174584 היה בבעלות משותפת של בני-הזוג בחלקים שווים. הוכח שהעברת הזכויות ע"ש האשה היתה למראית עין. (ה) המזכירות תקבע מועד לקדם משפט נוסף. (ו) לאור התוצאות אין צו להוצאות. (ז) על הפסק לא יחול צו איסור פרסום. שיתוף בחובות בין בני זוגבני זוגחוב